קול הרמ"ז זרעים ה

מלכי רבנן דאמרינן גבי רב מלכיא מתני' מלכתא ב' שפסוק ששים המה מלכות ביארוהו רז"ל על ס' מסכתות גם בדרך הג' אומר ע"ד ששמעתי כי תלמוד בבלי עולה תק"כד ופרקי המשנה הם תק"כג וע"ה תק"כד וכן עולה מסכת עם ד' אותיות:

ע"ש אבל בספר חסידים וכו' בדבר זה יסלח האדון כי אין מסכת ל' אריגה אלא השתי הנמתח וכרוך על העץ וכדתנן והטוה והמיסך ותנן בנגעים בנפש המסכת הוא הערב הנכנע בתוך השתי. וא"כ אין מסכת ל' אריגה וכן בפסוק שהזכיר נאמר את יתד הארג ואת המסכת ויתד הארג הוא העץ שעליו כורכים את שכבר נארג שהוא לפני האורג ומסכת הוא מה שבעץ האחר והוא השתי אוכל לומר לפי דרכו ז"ל שהמשנה הוא השתי והתלמוד הוא הערב שהוא נפש המסכת דאין מורין הלכה מפי המשנה:

ע"ש המ"ם בשוא וכו' היינו דלא דק כי גם לדידיה המ"ם פתוח שהרי גם ענין מזיגה יאמר מסכת בענין אריגה ששרשם שוה נסך הוא והרב תי"ט זלה"ה לא זכר או לא ידע כי אם שורש מסך שבו מצא פסוק מסכה יינה ולא נמצא באותו שורש כ"א פלא כסך או ממסך ואם הוא מל' רז"ל נאמר מסיכה כמו מן משך ככתוב נושא משך ובדרז"ל נקנית במשיכה אבל ענין פי' לא ניחא לי דא"כ הו"ל לקראה מזגת או מזגת משום דאמרינן בע"ז דף נ"ח יין נסך שמסכו עכו"ם מהו א"ל אימא מזגו אנא כדכתיב קאמינא מסכה יינה א''ל לשון תורה לחוד ולח''ל ברכות פרק א משנה א מאימתי מבית המשתה כו' הרמב"ם ז"ל כ' בית המשתה היין ונראה שבא ליתן טעם למה לא קראו את שמע עד חצות וקאמר שמפני ששתו לא קראוה דדין ק"ש כדין תפלה כדכתב ההג"ה באו"ח סי' צ"ט:

לא קרינו את שמע וכו' כי התפלה יש לה תשלומין גם בשחרית ואע"ג דודאי ידעו לסברת אבוהון מספקא להו אי פליגי רבנן עליה ולכך לא עבדו עובדא וז"ש לא קרינו את שמע משום ספיקן:

אם לא עלה ע"ה וכו' אגב דטריד בגרסיה לא הוה ידע אם עלה עמוד השחר ע"ד הזקנים שהיו מסובין בבני ברק:

ולא זו בלבד וכו' נ"ל דגרסי' ולא זו בלבד אמרו דה"ג בגמרא וקאי אחכמים שהרי ר"ג לא אחר כן וה"פ אפי' לרבנן דסברי עד חצות מודו דמצותה עד שיעלה ע"ה וכך אמרינן בגמרא:

אלא כל מה שאמרו וכו' משנה יתירה היא דהול"ל ולא זו בלבד אלא הקטר חלבים וכו' וי"ל דבגמרא אוקים מתניתין כראב"ע דפסח עד חצות מן התורה ולהכי תני כל מה שאמרו חכמים למעוטי פסחים דלאו חכמים אמרוה ואי לא תני הכי הו"א תנא ושייר ליום א' וכו' וכ"ש הנאכלים לב' ימים ולילה א' דגזרו בהו דאריך זמנייהו שחר ברעיא מהימנא פ' פנחס דמ"ג א' גריס שחרית ועד"ה קאמר שחרית ב' ולא שחר וגם ע"ד הפשט א"ש שחרית ע"ד שכתבו בפ"ג דיומא דאור החמה מפציע לכאן ולכאן ושל לבנה מתמר ועולה כמקל:

הרע"ב ד"ה עד סוף וכו' ומשם ואילך וכו' ובהכי מתיישב דפתח בחדא דהיינו מאימתי וסיי' נמי בעד אימתי דמדאמ' מתי מתחיל זמן השכיבה ר"ל מה הוא זמן הכא בפסוק ובשכבך צריך שיאמר כל המשך הזמן מראשו עד סופו שיש שוכבים בשעה ראשונה ויש בב' וכן עד הד':

בד"ה א"כ וכו' אבל בהקטר וכו' ומש"ה לא עריב להו ותני הקטר חלבים ואיברים וכל הנאכלים ליום אחד מצותן וכו' משום דהקטר חלבים לא דברו רז"ל:

שם אלא להודיע שכל דבר וכו' ק' דמשנה שלימה היא בפ"ב דמגילה ואין לומר כמ"ש התי"ט לעיל גבי משעה שהכהנים נכנסים וכו' דהתם ניחא דבקיצור רמיז לה ומזל"ן דהקטר חלבים משמע העלאתן למזבח להתקטר ומשמע נמי המשך הזמן שנקטרין בו ומתניתין דהכא איירי בהתחלת הפועל דהיינו בהעלה דבהא הוה ס"ד דגזרו רבנן עד חצות אי לאו מטעמא דכתיבנא בסמוך לסברת רש"י דהוי דומיא דאכילת קדשים דאיכא למיגזר דישתהו משא"כ בהיותן כבר על המזבח דמאי מצי כהן למעבד ובהא איירי מתניתין דמגילה דסד"א דיפסלו בלינה אף בהיותם כבר על המערכ' וכדכתב רש"י פ' משפטים פ' ולא ילין חלב חגי עד הקר יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקדה על המזבח כל הלילה והרא"ם הק' דתיפוק לי מלא ילין ע"ש ומסיק אך מההיא דפ"ב דמגילה דקתני כל הלילה כשר וכו' שאמרו בגמרא מנ"ל דכתיב כל הלילה עד הבקר נראה שהמקרא הזה לא בא אלא להכשיר הקטרתן כל הלילה כדברי רש"י ז"ל ע"כ ומינה דההיא איירי בהמשך שהייתם ע"ג המזבח והשתא מ"ש התי"ט דסיים רש"י וה"נ תנן בפ"ב דמגילה מייתי סייעתא לדבריו מדלא תנן התם נמי אכילת קדשים ותו דסמיך ליה לקצירת העומר רלא גזור בה אפילו להרמב"ם דכתב בפ"ז מה' תמידין כל הלילה כשר לקצירת העומר ולא כתב עד חצות כדכתב גבי הקטר חלבים וטעמיה משום דעיקר מצות קצירת העומר בלילה ועוד שהיו מכוונין לאסיפת עם רב שיקצר בעסק גדול כדתנן במנחות:

תי"ט ד"ה משעה וכו' למה שמפורש כבר וכו' ומז"לן דהתם לא אשמועינן אימתי הוי הערב שמש אלא דתני כל תלתא בבי דאוכל במעשר ותרומה וקדשים אבל ממאי דאמרו הכא בענין ק"ש דערבית דזמנה בשעת שכיבה אשמעינן בהאי דהערב שמש לא הוי אלא עד צאת הככבים ובהכי א"ש דיוק החכם רי"א נר"ו דתני נכנסים ולא תני מותרים כדתניא בברייתא לאשמועינן הזמן בדיוק דהיינו עת כניסתם לבית שכבר הוא לילה וגם מש"ה תני בתרומתן כלומר מה שיש להם כבר בביתם שלכן ממתינין עד הלילה שאילו לא היה להם מה לאכול היו טורחים למוצאה קודם הלילה ומ"ש התי"ט ל"נ דמה לי אם הכל מוכן אפי' יחסרו תיקון ובשול יבשלוהו אח"כ בלילה אבל לדידי ניחא דכיון דאיירינן בזמן הלילה צריך שתהיה להם תרומה בביתם שאין עוד פנאי לחזר אחרי כן בלילה שלא להטריח את הנותנה ולכן בנגעים בפי"ד לא תני נכנסים ולא תני בתרומתן:

ד"ה עד סוף וכו' הר"ב ז"ל דייק ולא הזכיר ענין של מלאכים כמו שפרש"י ז"ל משום דרש"י פי' כן בגמרא גבי מחלוקת ר' ור"נ דר' סבר ד' משמרות הוה הלילה ור"נ סבר ג' הם ולאו לענין ק"ש פליגי אלא לענין משמרות המלאכים ונ"מ למיפשט קראי אבל במתני' דתני עד סוף האשמורת הא' איירי במשמרות דארעא ובהא לא פליגי דג' הם ובהכי א"ש מאי דלא תני בהדיא עד סוף ד' שעות משום דהא קמ"ל אגב אורחא דאיכא משמרות בארעא ובהא א"ש דאשמעינן סוף זמן ק"ש דאי איירי במשמרות דרקיע לא אשמעי' תנא סוף הזמן דלר' הוא בסוף ג' ולר"נ סוף ד' אבל השתא דלא מיירי אלא במשמרו' דארעא ידעינן שפיר דאיהו סוף ד' דסי' חמור נוער ובזה דברי הרב מדוייקי' דלא כפרש"י כדרכו תמיד דודאי במשמרות דארעא איירי תנא דהנהו דרקיע' מי יודעו וא"כ הא דנקט התי"ט הכא פרש"י בענין משמורת כדי נסבא:

ד"ה עמוד וכו' וטעם זה וכו' פי' שם שחר הוא על שחרית עמוד הקיטורים העבים:

דיה א"כ למה וכו' וכ"כ רש"י וכו' גם בפי' לחומש פ' צו פ' לא יניח ממנו עד בקר דאיירי באכילה כתב הא דאמרו חכמים עד חצות אבל בפ' זאת תורת העולה דאיירי בהקטר חלבים לא הזכירו וטעמא דמילתא נ"ל דהוא משום דקיי"ל כהנים זריזים הם ולכך גבי הקטר חלבים שהוא העלאתן למזבח אינו אלא הכהנים גברים וגדולים לא ראו חכמים למיגזר משא"כ באכילת קדשים דמסורה לכל אנשים ונשים וטף גזרו ובהכי דייקא מתניתין דר"ג בעי לאוכחי דרבנן גזרו היכא דאתי למיפשע ולהכי מייתי דהרי בין הקטר חלבים ובין הנאכלים ליום א' שוין מן התורה עד עמוד השחר א"כ למה אמרו בנאכלים עד חצות כדי להרחיק אמ"ה משום דאיכא למיחש לפשיעה ומינה דהכי גזרו לגבי ק"ש דלא שנא ומההיא תוס' דמייתי התי"ט אין קושיא לרש"י דלוקי לה באכילת קדשים ולא ידעתי מאי אולמה דההיא תוס' ממתני' דהתי"ט הכריח מינה להרמב"ם דאדרבה יותר פשוט דלמה אמרו חכמים דמתניתין דקאי אתרי ביי דהקטר ואכילה וכדכתב הכ"מ ובהא פליגי הרמב"ם ורש"י ועיין בתשו' מהרמ"ע סי' א':

בא"ד דהא אדרבא וכו' עיין מ"ש נגדו בשלהי פסחים:

ב' הרע"ב בד"ה בין תכלת וכו' פי' אחר גיזת וכו' אמ"ז התו' דחו הא פי' מדאמר במנחות ראה מצוה זו שמה תלוי מצוה אחרת ואיזו ק"ש כדתנן עד שיכיר בין תכלת ללבן ואי קאי אגיזת זמר אינה תלויה בציצית ע"כ דאין לומר דכיון שבגיזה לא נקלט הצבע יפה בכולה גם החוט שנטווה ממנה יהיה בו שינוי מיניה וביה דא"כ יהיה צריך לאור גדול להבחנה זו בחוט שהוא דק כי ע"כ נקט רש"י גיזת:

תי"ט ד"ה וגומרה וכו' והא דלא מייתי ראייה ממתניתין דלעיל דלא קתני וגומרה עד סוף האשמורה הראשונה משום דאיכא למימר א קתני ש