קול הרמ"ז זרעים ד

כבוד אותו הגאון הלך לביתו. לקבל פני הדרתו. ומרגלא בפומא מאותו הזקן הנ"ל תמיד לומר דבר הלכה משמו של הרב המחבר כדי שיהיה שפתותיו דובבות בקבר. וגם היה רגיל להראות כבוד עושרו במגילת כתבי קדשו. כי לא הניח דבר גדול וקטן שלא עמר בו לפרשו. וגם ספר זה הראה לפניו. ובטביעת עיניו. עבר עליו קנאה וחמדת התורה. והפציר בו מאד לקנות לו בחליפין בכסף צרורה כדי להביאו לבית הדפוס לזכות את הרבים. ונענע לו ראשו כי היו דבריו עליו עריבים וחביבים. ובבוא הרב מוהר"ר נתן נר"ו הנ"ל לכאן לבית המדרש. התחיל להתעסק במצוה זו לחקור ולדרוש. להעתיקו מכתב לועז ולהגיה מכל טעות סופר. אבל מרוב טעיות שהיה חסר ויתר שינוי מקום וחלוף אותיות לאין מספר. לא עלתה לו להוציא מחשבתו אל הפועל. ובא אלי לדרוש ולשאול, אם אקבל עלי עול תורה זו להגיה בעבור שראה שהייתי מתמיד עם בני משכיל בלימוד המשנה בעיון. ואיזה חדושים שהעליתי לפי קט שכלי לזכרון בספר כתבתי על הגליון ובשמעי שמועה טובה. לא שקטתי עד אם כליתי הדבר הזה והחזרתי לו מחיר כספו ובאופן לקבל עלי לחובה. שלא אניח ראשי אבי סדיא עד דמהפכינא בזכ''ות דספר תורת משה. בכדי להיות לכל ישראל למורשה. ואזרתי כגבור חלצי והתחלתי. להעתיק ולהגיה וה' היה עמי והאיר עין שכלי לסדרו ולבררו מכל טעיות ולאיזה פעמים הוכרחתי להוסיף משלי, במקום שהיה חסר אות או תיבה וכל מה שעשיתי לדבר נגד מלכים ממ"ר לא בושתי. ושם אתנו. ראש לכולנו. ה"ה הרב המאור הגדול החריף והשנון. קבל אלפא חרבו שונן. ריש מתיבתא. צולל במים אדירים ומעלה מרגניתא. נ"י פ"ה ע"ה כמהור"ר הלל סג"ל נר"ו. לעד יזרח אורו. וגם לרבות לא פעם ושתים כ"א הרבה פעמים. הרציתי דברי לפני חד מן החכמים. ה"ה פ"ו הקהלה. הרב המופלג והמופלא. נ"י כ"ש, מוהר"ר שמעון בכרך נר"ו. אל שדי יהיה בעזרו. וכולם כאחד הסכימו על הגהתי. ובמקום שהיה איזה אות או תיבה אחת חסר מלאתי. בתוך שני חצי לבנה לסי' העמדתי. ולפעמים מועטים איזה פי' משלי הוספתי. הג"ה בראש כתבתי. ודבר זה צריך אני למודעי לכל המעיין בספר הזה באם המצא ימצא איזה דבר קל ונדמה לו לחוט השערה. יתלו בהר גבוה ובאילן גדול וידקדק היטב כי אפי' באות אחת שהוסיף בצחות לשונו הראה מופת ורמז חידוש בתיבה יתירה נודעת. ויהיה זאת לזכרון לכל אוזן שומעת:

ולפי שאמרו רז"ל דחביבין מצות בשעתן. וחייבו לבעלי מלאכות לבטל ממלאכתן. לעמוד לפני המביאים בכורים המתעסקים במצוה. מתוך שמחה וחדוה. ע"כ אמרתי חלילה לי מלהיות כפוי טובה. מלחלק כבוד גדול לפי מדה טובה המרובה. ואזכיר חסדי הקצין המפורסם פרנס ומנהיג הדור כבוד שמו כה"ר אשר לעמלי נר"ו יאיר ויזרח. יעלה לרצון לפני ה' כריח ניחוח. שבא לעזרתי בסיוע שיש בה ממש. ובזכות זה גדולתו לא יופסק ולא ימיש. ובכל אשר יפנה יצליח. ויזכה לראות פני המשיח:

ואפריון נמטי לבן פורת. יוסיף לו ה' שנים של גבורות. ה"ה האברך אב בחכמה ורך בשנים. מלא תורה ומצות כרמונים. ה"ה הרב המאור הגדול. כבודו יתנשא ויתגדל. נ"י פ"ה ע"ה כ"ש המפורסם כמוהר"ר יוסף אפנהיים נר"ו לעד יזרח אורו. אב"ד ור"מ דק"ק העלישויא והגלילות ובמדינות פיהם. צדקו יהלך לפניו ולפניהם. ועל חסדו אשר עשה עמי במאודו יעמוד לו ולזרעו ולנינו ולנכדו זו משלי זה יוסיף עליהם אלף פעמים ככה. ה"ה ריכא בר ריכא. תורה וגדולה כא' זכה. בן הרב המאור הגדול והגאון המפורסם כחד בדורו. בכל מקום הלכה כמותו כי ה' עמו בעזרו. יתנשא ויתרומם הודו והדרו. נ"י פ"ה ע"ה כ"ש מוהר"ר דוד אפנהיים נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג יע"א:

מאחר שאחז"ל דמברכין על העיקר כי הוא הגורם והגומר. ועליו המצוה נקראת להיות לו למשמר. על אחת כמה וכמה מעלות טובות וכפולות. לאיש תבונות רב ברכות. שובע שמחות. ה"ה התורני הרבני המופלג והמופלא. עושה פלא והפלא הקצין והנדיב. חכם מנביא עדיף. כ"ש מוהר"ר יששכר בער נר"ו. ועליו יציץ גזרו. ואשרי יולדתו והורתו. שזהו ילדו ושזהו גדלו לתורת ה' ולעבודתו גיל יגיל אבי צדיק בן צדיק טוב לו וטוב לבנים. למוד אותו שבט יהודא להיות לכל דבר שבקדושה ראשונים. ה"ה בן לאותו הצדיק הראש והקצין המפורסם. שמו הטוב נודף למרחקים כנרד וכבושם. הרב המופלג בתורה קולע אל השערה. פ"ו המדינה. יתד שהכל אליו פונה כ"ש מוהר"ר יהודה ליב מקליווא נר"ו. אל שדי יהיה בעזרו. הוא היה ראשון להמתנדבים והפריז סך מסוים כדי להוציא לאור זו תורה וזו שכרה. למיימינים אורך ימים וכל שכן עושר וכבוד. ולכל אשר לו יהיה בברכ' זו לבוד לרבות כל דאתי מדבית יהודא שעילה. כולם בכלל יעלו למעלה למעלה. ובפרט להני תרי גיסי רמוני עסיסי. ה"ה האלופים המפורסמים פ"ו קצינים ונדיבים. מלאים מצות כרימונים. כ"ש כהר"ר יאקב יצ"ו ה' אתו את הברכה. והשני לו ככה. כ"ש כהר"ר בעדיט יצ"ו. כי בהליכתי ובחזירתי תמיד אני עובר עליהם. ומכניסים אותי בכבוד לחדר מעולה שבחדריהם. ונותנין שם שמ"ג טוב וכדאי שתחול הברכה על נשיהם ובניהם כיוצא בהם. זו משלי וה' יוסף עליהם ככה אלף פעמים. ויבלו שנותיהם בנעימים. לחיי עולמים:

ובהא נחתי ובהא סלקא לסדר תפלתי לפני יוצר נשמתי. כי זחלתי ואירא פן מכל החסדים קטנתי. אחרי כל הטורף שיגעתי מצאתי ומשירי אהודנו כי ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי. ולהיות דעת זקנים נוחים מדעתי. הם אבותי. על שמשלחנם הטהור נגליתי סימנא טבא מלתא חדתא אמרתי. כי מה' היתה זאת כי פלא הוא בעיני ע"ד אשר לא פללתי. על זכו"ת גדול מארץ מרחקים לידי בא בהיסח דעתי וכד דייק' בשם קול הרמז תמצא מרומז שמי בפרט וכלל ופרט שם אבותי כי השורש של קול הרמז הוא קול רמז בני' שם שמואל לאל תהלתי. ושתי אותיות אלה ו' ה' הם ראשי תיבות מן מוהר"ר וואלף ומן מרת היצל זהו דרך כלל שמות אבותי. כך עלה בתחלה במחשבתי. אח"כ נתן ה' בלבי רמו גדול מזה על שמותם לכן לא מנעתי מלכתוב שניהם כי לסגנון א' הם עולים וכה יהיה תמיד אתי שתיבת קול כולה אומר כבוד שם קדשו של אבי לעלות לתורה מוהר"ר זאב ובמספר קטן שניהם כאחר חשבתי. ותיבת הרמז במספר קטן עולה ח"י במ"ק של אמי תי' ג"כ ח"י ע"כ חי חי יודוך אמרתי. על כל הרמז חיבה יתירה שהודעתי. אמרתי עתה באתי. בקריאת מגילת ספרי נקראתי. כולה האי ואולי בזאת יכופר חטאתי. זה כמה שנים כבוד אב ואם לא קיימתי. ולעת זקנותם הנחתי. ועל דא ודאי בכיתי ולכבודם תפלה זו תקנתי. ואמור אמרתי להזהיר לקטנים שכמותי. לכן ערכתי תפלתי. שמע נא ה' את שועתי. מה יש לי להתאונן כי אם על חטאתי. ועל אבידה שאינה חוזרת הם ימי ושנותי. אבל זאת אשיב על לבי לו חפץ ה' להמיתי. לא לקח מידי מנחת תורת משה אשר הכינותי. בך ה' חסיתי. נעורי זכרתי לך ה' אהבתי. מוסר אבי ואמי שמעתי. ולפני זקנים קמתי ולדבריהם שמעתי. הרהרתי ופשפשתי במעשי ולא מצאתי רק לך לבד חטאתי. רחקתי מבית אבי ואמי עון זה לא כסיתי זכות של כבוד' לכבודך שויתי והחמרת ואני הקלתי אך לא להכעיסך כוונתי. בגלל הדבר שחוזר בעולם לכן יצאתי מארץ מולדתי נא רחום וחנון יערב אמרתי יונעם רינתי. וזכות יבזר זכות רבים חמדתי לזכות עמו ישראל חפצתי. על כן ספר תורת משה לבית הדפוס הבאתי. ויאמרו דבר הלכה על שם אותו הצדיק ובתורתו אמונתו יחי' לעלמא דאתי. לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו תזכה אותי. מהרה לבא לחיים ולשלום לביתי. ולראות בשמחת בני ובתי. וחוקני ואמצני. וטהר לבנו. עם כל ישראל אחינו. לעבדך בלבב שלם. מעתה ועד העולם ונזכה לראות בבנין היכל ואולם אמן:

כ"ד תחנונים ידבר רש הקטן שמואל מקראקא בן הזקן זה שקנה חכמה כמוהר"ר זאב וואלף נר"ו. בן החסיד המפורסם מוהר"ר אפרים פישל זלה"ה מלבוב ולע"ע:

תי"ט ד"ה מסכת נראה בעיני כו' בעל מוסף הערוך מפרשו מלשון שמועה מגזרת הסכת ושמע ישראל אבל תשתנה קריאת שם מסכת מהמורגל בפי הכל ולי נראה שאם יש לפרש שם זה מלשון מסכת יכנוו לבארו ל' שררה ונסיכות כמש"ה ולנסוך מסכה ולא רוחי חדא. דמאן