קול הרמ"ז זרעים מ

יש לו פדיון תוס' פ"ז דבב"מ דף צ'. ומזה קשה עוד לפירש"י שהזכרתי ריש מתני' דאי טעמא דגדולי תרומה תרומ' הוא שמא יזרענה להפטר א"כ גם במ"ש ליגזרו בגידוליו דליהוו מעשר:

פ"י מ"א בצל שנתנו לא תנו שבשלו משום דאיירי בשכבר נתבשל קודם וכדכתב הר"ב דהיינו שנתנו:

פרק יא מ"ט לבהמה דכתיב כי יקנה נפש קנין כספו ואפי' נפש בהמה בת"כ ולתרנגולים דקדק הרי"א נר"ו דלא תני ולעופות לאשמועינן דאע"ג דאסור לכהנים לגדל תרנגולים בא"י מפני הטהרות כדתנן בקמא מ"מ אם נזדמן לו באקראי יכול להאכילה ולא ידעתי מנין לו היתר זה והאמת שכרשינים אינם ראויים לעוף הדק שהוא מאכל בהמה וחיה ואין להקשות דכיון דאסור להם לגדל תרנגולים מהיכן באו לו דהב"ע שנפלו לו בירוש' ואינן ברשותו:

הרע"ב ד"ה האכילה וגוף הבהמה לכהן וכו' הר"מ פ"ט דתרומה סתם וכתב ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה תרומה אבל התוס' פ"ק דע"ז דף ט"ו כתבו וז"ל ישראל ששכר פרה מכהן נראה לר"י דמיירי באין מזונותיו של ישראל אלא על כהן מדלא קתני אעפ"י שמזונותיה עליו כדקתני בסיפא ועוד דאם היו על ישראל אדדייק מסיפא דשכירותא לא קנייה לידוק מרישא וניחא נמי שיכול להאכילה כרשיני תרומה כיון שמזונותיה על הכהן ואין כאן חשש ר"ל חשש גזלנות ובהכי לח צריכים לטעם דכתב הר"ב בכאן ורש"י בע"ז ועיין במהריב"ל ח"ד בחידושיו על ע"ז. מסכת מעשרות פ"ב מ"ח בלבסים איכפל תנא ליכפול בבא זו לאשמועינן דאע"ג דלבסיס גריע מבנות שבע מ"מ לא יאכל מהם וכן בב"מ פ"ז תני בענבים לא יאכל בתאנים דגם תאנים גריעי מענבים דתורה אקדמה גפן אל תאנה משום דגפן חשיב:

הרע"ב ד"ה בבנות וכו' לבנים וטובים וכו' אמרו בב"ר דנקרא כן מפני שהביא ז' ימי אבילות לעולם למ"ד תאנה אכל ומסתמא משובחים הם וכדכתיב וטוב למאכל כ"כ התוס' פ"ק דר"ה דף ט"ו:

תי"ט ד"ה היה וכו' בירוש' אף גמרא דידן ס"ל הכי דבפ"ז בב"מ צא. דייקינן היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים הא תאנים בתאנים דומיא דתאנים וענבים אוכל ואי הוה ס"ל דמתני' דהכא כפשוטה לא הוה דייק הכי וצ"ל דהא דמתני' חשיב לי' כב' מינים חלוקים דאלת"ה לא הוה ס"ד התם למימר דתאנים ותאנים אוכל שהרי הכא תנן היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע וגם בירוש' לא היה מקשי אי תנינן חדא זמנא ולאוקומא (בייחור) אחד:

פ"ג מ"א הרע"ב ד"ה אוכלים וכו' אבל הוא וכו' כתבו התוס' בביצה דף ל"ד וז"ל פי' דבירושלמי דוקא בניו אבל איהו גופיה אקבעינהו דגלה דעתו להניחם שם כך עכ"ל ונ"ל שר"ל דכיון דאכל מינייהו אחשבינהו לאוכלם שם כי שוב אין דעתו לקצות אלא לעזבם שם כך ולאוכלם משם:

ה תאנה שהיא עומדת וה"ה אם עומדת בגינה ונוטה לחצר כאמור בסוף הפרק והוא סיוע פשוט לתוס' בפרק ז' דמציעא דף פ"ח שכתבו כן שם ד"ה בע"ה עיניו בתאנתו ותמיה אני למה לא כתבו כן ובפרט למה לא הקשו מכאן לרש"י דמשמע להו דמפליג בין עומדת בחצר לעומדת בגינה ונופה נוטה לחצר והקשו עליו ממקומות אחרים ולא מפרקינן דאין להשיב:

פ"ד מ"ג ונתן לפניו בגמ' דביצה ל"ה גרסינן ונתן לפניו עשרה ונ"ל דל"ג לה דא"כ הוי דבר מועט ולא א"ש מ"ש רא"א שהוא מחזיר את המותר דבי' זיתים לא שייכא חזרה וכ"נ מפי' רש"י ותוס' שם:

תי"ט ד"ה מן וכו' אבל אפשר לי לומר דרש"י וכו' מזל"ן דאין זה במשמעות ל' רש"י דהא בפי' קאמר ויכול לסלקו משם שר"ל אותו המקום שטמא במגעו כשנטל הא' והוא פשוט ולא ידעתי למה לא הביא מה שסיימו התוס' משם רש"י ז"ל ומ"מ אינו ראוי להחזיר את המותר לפי שמתערבים הטמאים עם הטהורים ע"כ ואיברא דבל' רש"י אינו אבל התוס' שכתבוהו בשמו ודאי שכך היה אצלם והוא חדוש דאי לאו משום ערבוביא הי' יכול להחזיר המותר והוה קשה לר"א:

פ"ה מ"ו תי' ד"ה פטור וכו' ז"ל התוס' פ"ק דחולין דף כ"ה ב' אפי' רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא חשיב טעם גמור לרבנן כבשאר איסורין דלא הויא אלא קיומא בעלמא:

מסכת מעשר שני פ"א מ"א תי"ט ד"ה ואם וכו' פ"ח דעדיות וכו' עיין מה שגם אני כתבתי שם דבההיא דייקא מתני' דלא תני ואם אין מקום ירקבו וע"ש:

פ"ג מ"ב הרע"ב ד"ה ור"ש מתיר דסבר וכו' פלוגתא זו איתא בכמה מקומות ועמ"ש בפ"ט דפסחים מ"ח:

ו סלי ענבים בכ"מ מקדים תאנים לענבים מפני שקודמים להתבשל וכאן החליף הסדר מפני שהגת קודמת למוקצה:

י רבי יהודה אומר יקבר בספרי מפיק טעמיה דכתיב הכסף כסף ראשון ולא כסף ב' והר"ש האריך בזה וטעמא דכתב הר"ב דנגמרה מצותו ולתרץ מאי דקי"ל בריש הזהב דכסף כסף ריבה אפילו כסף שני וסבר ר"י דה"מ כסף על כסף אבל לא לחזור ולפדות על כסף מעשר שכבר נגמרה מצותו בקנין פירות וכ"כ שם התוספת אבל קשה למה לא הזכיר הר"ב שורש סברתו שהוא מן הפסוק וי"ל דמ"ש התוספת דהאי [קרא] אסמכתא בעלמא הוא ע"ש דף נ"ג:

פ"ד מ"ד ולשפחתו העבריה הילך וכו' הא דלא תני נמי אשתו הוא משום דאיכא פלוגתא בפרק קמא דקדושין כ"ד א' אם אשה פודה מעשר שני בלא חומש דאיש אמר רחמנא ולא אשה ע"ש בתוספת:

ה תי"ט ד"ה ואין בידו מעות וכו' נקנה בחליפין וכו' ומיירי דלת ליה קרקע דליתני ליה אגב קרקע ש"ס והתוס' הקשו שם שיקנה לו באודיתא כההיא דאיסור גיורא ולא תירצו כלום ומזל"ן דההיא דאודיתא לאו כ"ע ידעי וראייה דבב"ב דף קמ"ט משמע דרבא לא היה יודע מזה וע"ש:

ז על עסקי גיטה וכו' פי' ל"מ גיטה דבע"כ אלא אפילו קדושיה דבעינן שיהיו מדעתה אפ"ה דיו א"נ הקדים גט לקדושין כמו שעשה בסדר המשנה דקדמה גטין לקדושין ועיין טעמו בריש קדושין:

יא מ' מעשר ד' דמאי וכו' ביבמות קט"ז ב' גרסי' ד' דמוע ופרש"י חולין ותרומה שנתערבו ונ"ל שהי' גירסא נכונה כי מ"ט להכניס דמאי שהוא מדרבנן בין שאר ד' הדברים שהם מן התורה:

פ"ה מ"א תי"ט כרם רבעי וכו' ולא החליטו וכו' ונ"ל דמשום זיוניהם נקטינהו בהאי סדרא דאדמה יותר מצויה בשדות מחרסים וחרסים יותר מסיד:

ט נתון לעקיבא בכאן וגם בר"א בן עזריה הזכיר שם אבותם מפני שעדיין לא היו מוסמכי' וכדאמרי' בפ"ק דתענית גבי בן בתירה אבל בר"י לא הזכיר שם אביו אלא יהושע סתם ע"ד גדול מרבן שמו:

תי"ט ד"ה מלברכך וכו' ותמיה אני וכו' זה אינו אלא מן המתמיהין שהרי ראיית הגמ' היא מדתני התנ' כהאי לישנא ודבר בהווה כאילו אז בזמן המשנה היה הוידוי דאז ודאי יאמר באותו לשון מפני שכבר קדמה תקנת הברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה ולמה זה דומה להא דשנינו פ"ח דסוטה פלשתים באו בנצחונו של גלית וכו' בני עמון באו בנצחונו של שובך וכו' דודאי כל משוחי מלחמה שקודם להם לא היו אומרים כך סוף דבר כלל גדול בידינו ברכות מדרבנן:

יב אם הפרישו הרי"א נר"ו הקשה דלא אשכתן בשום דוכתא איסור הפרשת מ"ש בטומאה והול"ל הא אם ביערו בטומאה והניח בתמיה ול"נ דאין שום קושי בענין שהרי כל האדם חייב לבער ולהתודות וכל מין ביעור בטומאה אסור בין אכילה בין הדלקה או שום ביעור אחר מן העולם וא"כ כיון שהפרישו בטומאה א"א לו להתבער אלא בטומאה ולכך כיון שהוא גרם לו כן אף על פי שלא ביערו הוא אלא אחר שנתנו לו מ"ח אז שאכלתו בהמה אינו יכול להתודות דסברא רווחת היא דאסור להפרישו בטומאה ולא אצטריך תנא לאשמועי' זה כי אם בכאן דדוקא בתרומה תנינן לה משום דמותרת להדלקה וכ"כ הר"מ בפי' פי"א דמ"ש כלישנא דמתני' ואח"כ מצאתי און לי פ"ג דסוכה גבי הא דתנן של תרומה טהורה לא יטול וכו' ושל מ"ש בירושלים לא יטול וכו' וקאמר בגמרא דא"ד מפני שמפסידה וא"ד מפני שמכשירה וכי היכי דפליגי גבי תרומה טהורה פליגי נמי גבי מ"ש והרי בהדיא דאסור לגרום טומאה למעשר שני:

הרע"ב ד"ה לא וכו' אפילו לחי אסור וכו' ובהכי ניחא מ"ש בירוש' וז"ל לא נתתי ממנו למת מה אנן קיימים אם להביא לו ארון ותכריכים לחי אסור כ"ש למת אלא איזהו דבר מותר לחי ואסור למת הוי אומר זה סיכה וקשה דנראה שהירוש' חולק על מתני' דדרשינן ליה בארון ותכריכים אלא ה"פ דאין לומר דלא נתתי למת אתא לתכריכים לחוד אלא אף לסיכה ומתני' נקטיה לרבותא ואע"ג דירוש' לא דריש ממנו מגופו כדדרשינן בפרק הערל מ"מ אין ספק שיותר מסתבר לאסור סיכה דהויא מגוף המעשר שמבערו בטומאה מאיסור תכריכים שהם לקוח בכסף מ"ש:

יד וממזרים נ"ל דתני ממזר משום דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך ודרשינן זרע המיוחס אחריך וסד"א דהיינו דוקא זרע כשר קמ"ל דכיון דממזר מקרי בנו לכל דבר וכדתנן בפ"ב דיבמות מצי אמר אשר נתת לנו ולא עבדים מספק' לי אם הנשים מתודאות אף דאין יכולים לומר אשר נתת לנו וכדתנן גבי ביכורים פ"א מ"ה דשמא יש לחלק בין נתת לי לנתת לנו דהו"ל כעין מ"ש הפוסקים והביאו הב"י בא"ח סי' תקפ"ט דיכולות הנשים לברך על מ"ע שהזמן