קול הרמ"ז זרעים לט

תי"ט ד''ה לחברתה וכו' נ"ל לחברתה דוקא ומשום איבה כמ"ש לעיל בפ"ד דדמאי מ"ב אבל באשת חבר סתם ותני דמשאלת לאשת ע"ה ולא תני לחברתה משום דאפי' אינה חברתה מותר להשאילה מטעמא דרוב ע"ה מעשרין וכדכתב הר"ב:

ד"ה נפה וכו' אבל כברה וכו' ולא הזכירם כסדר מלאכתם דהיינו כברה ונפה להורות דאין אנו חוששים לה שתשמש בהם דרך שימושן אלא לספור מעות ולכבור חול כיון שכן אין בהם קדימה. ד"ה ובוררת וכו' ואיידי דלא תני תנור וכו' לע"ד אין צורך למיתני ריחים שכבר שנה וטוחנת דהיינו בריחיים:

ד"ה אבל וכו' ואני בעניי וכו' אנא לא בעתירותי יכלית למשמעיה דודאי צ"ע מנ"ל דמותר לטמא בידים בלי שום סבה דלא אשתמיט תלמודא בשום מקום לומר אלא דמותר לגרום ונראה דלגרום דוקא חדא דמ"ד אסור ודאי דדוקא קאמר דמטא בה מפני תקנת התרומה וכדפירש"י בפרק כשם וא"כ מנ"ל לאפושי פלוגתא ולומר דמאן דשרי היינו אפי' בידים ועוד דבפ"ק דנדה דמייתי מ"ב דפ"ג דחלה יהיב טעמא אסיפא דתני משגלגלה תעשה בטהרה משום דהוטבלה לחלה ואסור לגרום טומאה לחלה והיינו גרמא בעלמא ומיניה דטעמא דיהיב ארישא משום דמותר לגרום טומאה לחולין לגרום לבד קאמר ומה שנתאמץ התי"ט לקמן דתעשה בטומאה תנן דמשמע אפי' בידים לאו ראייה היא דה"פ כיון דקי"ל בעלמא דלחולין מתוקנים מותר לגרום להם טומאה אע"ג שהם טהורים מינה נימא דכשהם בספק טומאה מותר לטמאה להדיא ואלת"ה קשה דאשמועינן תנא בנולד בה ספק טומאה לישמעינן אפי' בעיסה טהורה דעד שלא גילגל תעשה בטומאה ומשגלגלה תעשה בטהרה והא קמ"ל דכיון דהוטבלה לחלה כחלה דמיא ומ"ש הכ"מ וברש"י פ' כשם ד' ל' היינו דמייתי התם מתני' דספ"ב דחלה ונותן פחות מכביצה באמצע וכתב רש"י ד"ה ואב"א וכו' והכא במותר וכו' וז"ל אע"ג דמותר לגרום לה טומאה מיהו כל כמה דאיפשר למעוטי לא אפשיטא להו לגרום להו טומאה בחנם ע"כ והתי"ט לא חש ליה לעיין ברש"י. תי"ט ד"ה ולא בנבלות וכו' ומיהו קשה וכו' הא ל"ק דלעולם אימא לך דכל האיסורין הם בכלל וטמאים יהיו וכנ"ל ושאני חלב דקא אפקיה מכללא להיתר כדמוכח מכל הנהו קראי דמייתי סתם ואהאי פרכינן תמן דדלמא תפסת מועט ולא שרי כי אם לסחורה ולא לאכילה אבל שאר האיסורים באיסורייהו קיימי אפי' לסחורה:

. פ"ט מ"ב תי"ט ד"ה לכיעור וכו' כדעת התו' וכו' רש"י ז"ל כתב בפסחים נ"ב וז"ל וזהו ביעורן שמפקירם במקום דריסת חיה ובהמה ע"כ והתו' כתבו פ"ה שנותנים אותו למרמס חיה ובהמה ול"נ וכו' ואני אומר דאי כך גרסת רש"י החרשתי אבל אי גרסי כמו שהזכרתי נראה שאין מוכח לומר שמניחם למדרס רגל חיה ובהמה אלא משום דקרא כתיב ולבהמתך ולחיה בעי רש"י שיהיה ההפקר במקום ששתיהם מצויות אבל לעולם אימא דמותר לו לחזור ולזכות מן ההפקר והא מיהא רווחנא דאין קושית הרמב"ן עליו קושיא שהרי לסברתו אינו לא בכלל הנשרפים ולא בכלל הנקברים:

ה הרע"ב ד''ה רא"א אוכלין על האחד וכו' על סמך הראשון ממהר להיות כלה לחיה מן השדה רש"י פ"ד דפסחים נ"ב:

תי"ט ד"ה רי"א וכו' הביאו ת"כ וכו' גלה חספא ולא אשכח לן מרגניתא פי' המובא שם מרבינו נסים שהוא כפשוטו של משנה והוא מהירוש' דא' הוא הניתן בחבית ראשון וסובר ר"א דאם זה הראשון כלה מן השדה הכל אסור ור"י סבר דאף אחרון נותן טעם הלכך אם כלה א' מהם שוב לא יאכל:

ח מזון ג' סעודות בפ"ד דסוכה דף ט"ל א' תניא אין מוסרים פירות שביעית לע"ה יותר ממזון ג' סעודות וכו' ופירש"י אבל מזון ג' מוסרים כדי חייו דאיכא למימר דסעודות שבת הוא צריך וכיון שהותר בע"ש הותר לכל ימות השבת ע"כ:

פ"י מ"ב והמוציא שם רע הא דלא עריב הני ארבע בהני תרי דסיפא היינו משום דבהני אשתכח דמשמטינן וכגון דזקפן עליו במלוה וכמ"ש ש"ע ח"מ סימן ס"ז ע"ע אבל הנהו דסיפא לית בהו זקיפה במלוה:

תי"ט ד"ה פרוזבול וכו' פרוז פורסא וכו' אין זה פרוזבול דהכא מיירי במוסר שטרותיו הכתובים ליד ב"ד ופרוזבול הוא בע"ה במוסר להם חובותיו עיין בסמ"ע ס"ז ס"ק כ"ב:

ט תי"ט ד"ה לא וכו' וטעמא וכו' זה הטעם ללא טעם שאם בגר היורש את אביו נכרי תקנו רז"ל ירושה שלא יחזור לסורו בגר היורש את את אביו גר דליכא האי חששא לא תיקנו מסכת תרומות פ"ב מ"ו תי"ט ד"ה ואם תרם וכו' תשאו חטא וכו' שלא עשיתם מצוה מן המובחר רשב"ם בתרא קמ"ג:

ע"ש נשיאת חטא וכו' וא"ת דילמא נשיאות חטא משום דאוכלו בלא הפרשה אחרת ונ"ל דמשמע קרא דאהפרשה גרידתא הוי נשיאות חטא תוס' פ' הזהב ד' נ"ו ומ"ש משום דאוכלו בלא הפרשה אחרת פי' דלמא דאדרבה אינה תרומה ומש"ה נושא חטא משום דצריך לחזור ולתרום ואי לא תרם אוכל טבל ותירצו דזה אינו צריך לאמרו דאם מובחר מעכב כבר נאמר כל חלב דגן ועיין קדושין דמ"ו:

פ"ג מ"ח תי"ט ד"ה עד שיהיה פיו ולבו שוים וכו' ומאי דאמרינן בב"מ דדברים שבלב אינן דברים אומר ר"ת דהיינו כשאומר משר"ל אלא שיש בלבו הפך דבריו אבל בכאן טועה בדיבורו הוא שאומר הפך רצונו עיין הר"ן פרק האיש מקדש גבי התקדשי לי בכוס זה של יין:

פ"ה מ"ד לאחר שהודו רא"א ממ"ש בירושלמי על משנה זו מוכיח ר"ת בשבת דף ק"ל דמאי דאמר בעלמא ר"א שמותי הוא ר"ל שהוא מב"ש דבעי בירוש' מי הודה למי אמר ר' אסי מתני' אמרה כן לאחר שהודו רא"א תירום ותשרף ר"א לאו שמותי הוא הרי משמע דשמותי היינו מתלמידי ב"ש דמינה קא פשיט דב"ש הודו לב"ה:

פ"ו מ"א הרע"ב ד"ה אלא וכו' וחומש נמי וכו' איצטריך לפרשו משום דבעיא היא בב"מ נ"ד ופשיט ליה מקרא דעליו כדכתב הר"ב:

פ"ח מ"ג חשיכה בהאי חשיכה פליגי הרי"ף והרז"ה דלהרי"ף איירי בספק חשיכה ולהרז"ה בחשיכה ממש עיין בפ' ערבי פסחים ובשו"ת מהר"י קולין שרש צ"ו:

הרע"ב ד"ה רא"א וכו' בחצר וכו' הכי תני בביצה דף ל"ה:

תי"ט ד"ה ליל שבת וכו' לכך נ"ל וכו' לא נראה דתלמודא משתעי בלשון בבלי ויגיד עליו רעו נגהי ונ"ל כמ"ש בס' הזוהר בהרבה מקומות שהלילה מתחלק לב' חלוקות עד חצות נקרא ליל ומשם ואילך נקרא לילה וכן הוא אומר שומר מה מלילה שומר מה מליל וכן רמז רז"ל בקראם לילה בשם לילי והוא סמוך:

ד''ה רא"א יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור ה"ג בס"א וכו' זה אינו אלא מן המתמיהין שהתי"ט ראה הבקיאות ודאי וא"א לגרום בר"י יגמור דתמן מקשינן לר"א דקאמר דסבר דשבת קובעת מהכא דאמר יגמור ולפי גרסת הר"מ ז"ל לא יקשה מידי ואיך כתב התי"ט כמזכה שטרא אבי תרי ומה גם דהגירסא שהגיה לפנינו היא אותה דפירש הר"מ וע"ק דהתם א"ר יוחנן דשבת אינה קובעת ואי גרסי' רי"א יגמור מאי קמ"ל סוף דבר ל"ג כי אם בר"א יגמור דצריך להגיה בפירוש הר"מ והא דהכא פליגי ובפ"ד דמעשר תנן סתמא דיעשר למ"ש דא"ל דהוי מחלוקת ואח"כ סתם דלפי מה דהוכחתי מן הגמ' רי"א לא יגמור והלכתא כוותיה ומאי אהניא לן סתמא כבר חלקו רש"י ותוס' דההיא דתינוקת איירי במיוחד לשבת א"נ שכבר נגמרת מלאכתן ואליבא דכ"ע:

ו תי"ט ד"ה אפי' וכו' ככר א' וכו' לא ידעתי איך הביא התי"ט שמעתי משם הר"ב ר' שלמה אשכנזי ז"ל ר"מ דחברון תוב"ב שקבל מהרב הגדול הנקרא בשם תנא הוא כמהר"ר יוסף ז"ל דק"ק צפת תוב"ב שהגירסא אמיתית היא אפי' הם בכד שר"ל כלי כמו וכדה על שכמה ופי' שאפי' הם מונחים בכלי שודאי לא נקר בתחתיתו או בצדדיו אפ"ה אסור אם יש בו ליחה:

פ"ט מ"ג ובמעשר עני ק"ל דאמאי תני מ"ע והלא במעשר נכללו מ"א ומ"ב ומ"ב הוא מ"ע בשנה הג' ונ"ל לפי מ"ש הר"ש דאע"פי שסתם מעשרות משמע שנים א"א לפרש כאן דמעשרות יכלול גם מ"ש שהרי הוא אינו נמכר ולפ"ד לזה רמז התנא דתני ובמ"ע כלומר דברבוי מעשרות נכלל דוקא מ"ע ולא מ"ש ודו"ק:

ד הרע"ב ד"ה גדולי וכו' עבדו רבנן תקנתא וכו' הכי אמרי' בפ"ק דשבת דף י"ז והוא א' מי"ח דברים שנאמרו ביום שרבו ב"ש על ב"ה והתם איתא נמי טעמא אחרינא דלמא ישהנה ישראל ויזרענה אבל רבא מקשה עלה ולא קיימא אלא האי טעמא דכתב הר"ב בכאן ותמיהתי על רש"י ז"ל דבב"מ דף צ' כתב לב' הטעמים וע"ע בסיפא דמתני':

ד''ה גדולי הקדש כו' דלא שייך למגזר שמא ישהה בידו ויבער בטומאה דלמה ישהה כיון דיכול לפדותו ואפי' בלוקח בכסף מעשר שנטמא דאינו נפדה לר"י [במע"ש פ"ג מ"י] לא גזרו על גדולים דליהוו מעשר כיון דעיקר מעשר