קול הרמ"ז זרעים ג

לא בא לימינא לית ליה לשמאלא כלום לכן מסיים בזה לשמאלא עושר וכבוד הוא דאיכא וכו' ודו"ק ועפ"ז יבואר המשנה בן ה' למקרא בן עשר למשנה וכפי' הר"ב דצריך ללמוד ה' שנים משנה וה' שנים גמרא. ומה שהקשתי הלא לפי חשבון לא יגיע אלא ג' שנים לגמרא אבל באמת קושיא הב' שהקשתי למה הפסיק במצוה בין זמני התורה תירוץ הוא לקושי' הא' לאשמועי' דאע"ג דניתן זמן למקרא ה' שנים אבל צריך למנוע מן הגיון בכדי כשיגיע לי"ג שיהי' בר מצוה וי"ל שיתחיל ללמוד משנה ב' שנים קודם זמן המוגבל ואז יגיע מכוון ה' שנים גם לגמרא עד שיהי' בן ח"י רק מי שאין לבו פתוח כ"כ ומתחיל משנה בן י' המוגבל מוכרח ללמוד משנה עד ט"ו. וזה ודאי מוכרח לעשות את שלו להתעסק בשמעתא ואם לא מסתייע לי מלת' יתעסק במילי דעלמא ולא יאחר אז מלינשא עד ך' ולזה ארז"ל עד ך' שנה הקב"ה יושב ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע ך' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו ובזה צדקו יחדיו ב' פירושים של הרב בן ך' לרדוף אחר מזונותיו ר"ל לזה שלא הסתייע למגמר שמעתא. והרגיל את עצמו במ"ומ לזה נתנו זמן עד ך' ואם לא נשא. אז רודפים ומענשים אותו בב"ד של מעלה ואומרים עליו תיפח עצמותיו:

וכדי נבוא לביאור הגמרא נקדים מ"ש רב חסדא בקדושין דף ל' האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר וכו' וע"כ למד לכולהו גמרא קודם שנכנס לחופה כנ"ל וא"כ התחיל ללמוד משנה בר שית שנין ועם כל זה לא רצו חז"ל ליתן דבריהם לשעורים וקבעו זמן חופה לכל אדם בשוה עד שיהיה בן ח"י וא"כ למי שזיכה ה' בלב פתוח כר"ח שגמר לכולהו גמרא כד הוי בר ט"ז שנין ורוצה להמתין עד שיהי' בן ח"י לחופה במה יעסוק באותן ב' שנים ונראה שזהו רמז רבינו הקדוש אגב אורחא בהא דת"ר העוסקים במקרא מדה ואינה מדה ר"ל שנתנו חז"ל מדה כמה שנים יעסוק בה היינו ה' שנים אבל אינה מדה משום דצריך למנוע תוך הזמן כנ"ל. משנה מדה ר"ל מדה מצומצמת ונוטלין עליה שכר מצוה עושר וכבוד וכדלעיל. תלמוד אין לך מדה גדולה דר"ל מי שלמד כולהו גמרא כשהוא בן ט"ז ורוצה להמתין מלינשא עד שיהי' בן ח"י שיתעסק בגמרא לזה אמרו גמרא אין לך מדה גדולה מזו:

ועי"ל עפ"י מה שהקדמנו מקרא מדה ר"ל דקודם שקרא אמרינן לעיל דקראו הכתוב זרע בהמה וכיון שקרא יצא משם שור או חמור ונפל לשם בור. אבל אין מדה דהבור ריק הוא אין בו י"א ואם אין יראה אין לו על מה ליטול עליו שכר משנה מדה דיצא מן הבור לישוב של עולם ויכול להיותו י"ח ונוטלין עליו שכר מצוה עושר וכבוד וכדלעיל גמרא אין לך מדה גדולה ששכרה עין לא ראתה וגו'. ויפה אמר אין לך מדה גדולה ודו"ק:

ונראה הא דאמר בלשון הזה דוי רץ וכו' ע"ש ויריצוהו מן הבור דקודם ששנה המשנה עדיין בור הוא:

או י"ל עפ"י שהקדמנו שהמשנה נקראת מצוה וכפי' מהרש"א שאינה מדבר אלא מגוף המצוה. ובצרוף טעם לשבח שכיון ששנה אז יוכל להיות בר מצוה ועמ"ש הרב במשנה ט' פ"ג דאבות כל שי"ח קודמת לחכמתו פי' שחושב בלבו אלמוד בשביל שאהי' י"ח ועמ"ש במשי"ז שם ומשם תראה שזהו בהכרח בלימוד המשנה כי בלימוד הגמ' דרך פלפול אין מחשבתו פנוי ליתן לב על גוף עשיית המצוה מחמת טרדת הלימוד והעיון. לכן אמר כאן בלשון רץ ר"ל למען ירוץ השונה ולידע גוף המצוה בכלל יותר מבלימוד הגמ'. ועמ"ש רש"י בפ' תצוה ע"פ ועשו את האפוד שכתב פירוש דרך קצרה למען ירוץ הקורא בו ואם היה כותב על הסדר ישנה הקורא. גם הוכחתי שם שלימוד זה שיהיה יראתו קודמת לחכמתו דר"ל אחר שלמד כסדר המשנה הנ"ל:

ועדיין חל עלינו לבאר דרש של ריב"א בפסוק הגד לעמי וגו' והקשה מהרש"א דלפי המובן כל ע"ה פורק ממנו עול תורה כי טוב לו שיהי' זדונות כשגגות. וע"ש מה שתירץ ולבי אומר לי שיתורץ בקושי' אחרת על גמרא דיומא דפ"ו אר"ל גדולה תשובה שודונות נעשי' להם כשגגות. איני והאר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית להם כזכיות. ל"ק כאן מאהבה וכאן מיראה ולכאורה יש לבעל דין לחלוק. על שתי אלה. דאף אם עושה מאהבה ומתקן את הפגם למה יהיה כ"ב גדולה ליתן לו עוד שכר. בשלמא אם היה עושה מיראה היה ג"כ די למחול כל הזדון והוא הוסיף לעשות מאהבה הה קצת הסברא נותנת ליתן לו זכות על אהבתו אבל כיון דעושה תשובה מיראה אין העבירה נמחק לגמרי די לו כשעושה מאהבה למחוק לו כל העון. וע"פ הדרש של ריב"א חדא מכלל חבירתה אתמר דכבר נשמע מדברינו הנ"ל דע"ה הם יראי חטא ות"ח עושים מאהבה ולת"ח השגגות נחשבים להם כזדונות וא"כ כשעושים תשובה בהכרח לעשות תשובה כעל זדון ובאמת לא עשו אלא שוגג וא"כ עשו תשובה יותר ממה שהיו חייבים ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה מכ"ש לעושים רצונו מאהבה וא"כ מן הדין שיהיה להם זכות לא כן העושים מיראה דהיינו ע"ה שזדונות נחשבות להם כשגגות ואף כשהם עושים תשובה על השוגג עדיין אין העון נמחק לגמרי וודונות נעשים כשגגות. והדין דין אמת וע"ז אמרו משפטי ה' אמת צדקו יחדיו מג"ש וכנ"ל. ואף שתחלתן של צדיקים יסורין שנחשבות השגגות לזדונות סופן שלוה כשעושין תשובה נעשים להם כזכיות ולכן אמרו תלמוד אין לך מדה גדולה מזו. אבל לעולם הוי רץ למשנה יותר וכבר האריך הגאון התי"ט כל הצורך דהלימוד המשנה כאשר היא לפנינו עם הפירושים ועם כל טעמי משנה. בודאי מיישבי עולם הם. ואפשר שזהו רמז לן רבינו הקדוש בתיבת לעולם וכלומר לעתיד הוי רץ למשנה ועוד יש לי להביא ראיה גדולה מן התורה דלאחר שלמד הגמ' כסדר הנ"ל שצריך ללמוד משניות יותר מן הגמ'. כי אחר שלמדו הגמ' אז לומדי המשנה הם מיימינים שלומדים ע"מ לעשות משום דכתיב בפ' ואתחנן ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות החקים זו תורה כמ"ש זאת חקת התורה המשפטים זו משנה. כמו שפי' רש"י בפ' ואלה המשפטים אשר תשים. אמר הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח להבינם טעמי הדבר לכך נאמר אשר תשים וכו' הרי לפניך דהמשפטים זו היא המשנה, זו משלי לפי קט שכלי ובפ"ר איתא אתכם בגי' הלכות. לעשות בגי' משניות. ש"מ תרתי חדא הא דאמרן דרמז לן על הלימוד המשניות ב' פעמים א' קודם לימוד הגמ' ואחד אחר לימוד הגמרא וזהו שקודם לימוד הגמרא נקרא לשמאלא. כנ"ל. אבל לימוד המשנה שאחר לימוד הגמ' וכבר בא לימינה ואז יראתו קודמת לחכמתו ולומד ע"מ לעשות. ועל לימוד משנה זו אמרו רז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשנה ונ"ל אע"פ שאין ראיה לדבר רמז וזכר לדבר כשאמר אברהם אבינו במה אדע וגו' והשיב לו הש"י ידוע תדע וגו' וענו אותם ד' מאות שנה. בודאי מי יוכל להרהר אחר גזירותיו עם כל זה יש לנו לומר סימנא מלתא בטעמא למה דוקא ד' מאות ונראה דרמז לאברהם שבזכות המשנה יגאלו בניו כי המשנה בגי' ד' מאות ורמז על המשנה שניה דזאת המשנה היא לימינה ולזה אנו שואלים ומבקשי' מאתו ית' ישלח לקץ הימי' משיחנו. במהרה בימינו א"ס:

ועתה חסדי ה' אזכיר על כל הטוב אשר גמלני. ועל אדמת קודש הביאני. לבית המדרש אשר הוקם אביר הגביר בכ"מ הוא הראש המדבר. ה"ה הקצין המפורסם פרנס ומנהיג הנגיד וטפסר מאשר שמנה לחמו נכפל בלי מחסר כשר כבוד שמו כהר"ר אשר לעמלי נר"ו יצו ה' אתו את הברכה. לחיי עה"ז ולעה"ב זכה. בנה בית זבול מקדש מעט מקום לתפלה חיי שעה יקרא. וחיי עולם זו בית וועד לחכמים עשרה. ולא זו אף זו לכל צדיק וצדיק מדור לבדם. לפי כבודם ומספיק לכל א' כדי ספוקו כדי להיות פנוי לעבודת ה' ולתורתו בלי דוחקו. ותמידין כסדרן על משמרתם משמרת הקודש עומדים בלי הפסק תורה. אפילו רגע כמימרא. לחוד זמן התפלה. בעתה יפה עולה. וחד מבני החבורה אשר אתנו ה"ה הרב המופלא. סתרי תורה לו נגלה. נ"י כ"ש מוהר"ר נתן נר"ו אב"ד בק"ק הגאני הי' לפני'. ומשם נכנס לארץ הקדושה עם כמה רבנים. וע"י הסיבות מבעל הסיבות הוכרח לחזור לארץ מולדתו. ודרך מדינת איטליא היה הליכתו. והגיע לק"ק ריגייו ושם זקן אחר יושב בישיבה. בנחת, ושובה. ה"ה הגאון המפורסם המקובל הגדול ג"י פ"ה ע"ה מוהר"ד בנימין כהן נר"ו יאיר. כאור הבחיר. והוא היה תלמיד חבר. לאותו המחבר. ומפני