קול הרמ"ז זרעים לה

לא העיר בזה שהביא טעם למתני' מת"כ להשרשה וכתבו התוספת בר"ה דף י"ג דגמר פרי אינו אחר לקיטה דזמנים דנגמר לפני ר"ה ונלקט אחר ר"ה וכו' ע"ע. ה בתחילה נראה דתני בתחילה לאפוקי זרעו לירק ונמלך עליו לזרע וטעמיה דכיון דאזלינן בתר השרשה בעי' הכוונה דזמן השרשה אבל לפי פסק הדין דאזלינן בתר גמר פרי נראה דלא שנא בין נמלך ללא נמלך וכ"כ הר"מ סתם שזרעו לזרע:

הרע"ב ולא לאכילה צ"ע למצוא טעם לזה דמ"ש פול המצרי משאר קטניות דלעיל דקיימי לאכילה וכ"ש דעיקר טעמא דאזלא מתני' בתר השרשה הוא משום דאין נלקטים כא' והיינו לאכול דהיום לוקטות ומפרכים מעט ולמחר מעט אבל אם להוציא מהם הזרע מסתמא מניחים הכל עד שיבש היטב ונלקט כא' ונראה דמאי דתנן לזרע ר"ל לאכול הזרע שלו דהיינו הקטנית לאפוקי זרעו לירק וכפירש"י בר"ה דף י"ג וז"ל פול המצרי מין קטנית פאז"ולי ודרכן לזרעו לירק ולזרע והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטנית עליו עכ"ל ובודאי דהכי מסתבר דהיינו לזרוע הזרע והיינו לאכול הזרע תורה א' להם וכ"כ הר"מ סתם שזרעו לזרע ואלת"ה זרעו לאכול הקטנית אמאן תרמייה:

ע"ש בתר השרשה וכו' ה"נ אזלינן בתר גמר פרי וכ"כ הר"מ בפ"ד ופסק כר"ש שזורי וכן הוא בפ"ק דר"ה ולא כמ"ש בפי' דלא כוותיה:

ט ואם לאו אלו הב' מינים מסתפק ודי להן לשנה בהשקאה א' לשלשים יום ויותר לפיכך אם השקה בתוך ל' לפני ר"ה נמצאת השקאה זו מועלת להם בשביעית לפיכך אסורים בשביעית ולענין מעשר הוו להו כגדילים על מי שנה הבאה שעדיין לחלוחית השנה קיימת. רש"י בר"ה דף י"ב:

הרע"ב ד"ה הבצלים כו' לירק וכו' הכי משמע ממתני' מדתני סתם ולא פירש שזרעו לזרע כדתני לעיל וגם הר"מ סתם כן בפ"ד ולפ"ז יש לתמוה על הכ"מ שהוקשה לו על הר"מ דפסק דאזלינן בתר גמר פרי וכנ"ל והכא אזיל בתר מניעת מים ותירץ שגמר פריין תלויים כשסמוך לגמרן ימנעו מהם מים ל' יום ושל בעל ג' עונות ע"כ ודבריו סתומים דממ"נ אם גמר פריין ממש לפני ר"ה מה יוסיף ויגרע ענין מניעת המים ואם לא גמר פריין למה יותרו בשביעית ומצאתי לרש"י בר"ה דף י"ד דלמאי דס"ל דמתני' איירי בזורע לירק כתב וז"ל דרכן של בצלים הסריסין ופול המצרי למנוע מהם מים שאובים פרק אח' לפני קליטתן כדי להקשות לפיכך חלקום חכמים משאר ירקות אבל שאר ירקות שאין דרכן בכך אפי' מנע מהן (מים) לא יצאו מדין ירק ובטלה דעתו עכ"ל והשתא ה"נ י"ל דלמאי דפסק הר"מ בכל קטניות דאזלינן בתר גמר פרי דלפי שב' מינין הללו משונים משאר קטניות לפיכך חילקום חכמים מדין כל הקטניות דאין חילוק בסברא זו בין מ"ש רש"י לענין ירק שתלוי בלקיטה לבין קטניות שתלויים בגמר פרי אבל המחוור אצלי דגם הר"מ איירי בזורע לירק מדסתם וכתב פול המצרי ולא פי' שזרעו לזרע כמ"ש לעיל מיניה סי' י"ג וכ"ת דסמך אמאי דכתב לעיל ודעליה קאי י"ל בחילוק שכתבתי מדברי ר"ש כנ"ל לדעת הכ"מ ואין להקשות עליו מדמשמע בגמרא דר"ה שכתבתי על פי' הר"ב דלב' הפי' שמביא שם רש"י דמתני' אי כר"י הגלילי אי כר"ע קרי לפול המצרי ירק דהא לאו מילתא דה"ה לירק ה"ה לקטניות לענין גידולו על רוב מים או על כל מים אבל ר"י ור"ע אפליגו בירקות שהוא כולל כל מיני דשאים:

ד"ה שמנע כו' על כל מים כו' פי' בין מי גשמים בין מים שאובים ומפני שהר"ב לרוחב שכלו קיצר בענין הזה לקצרי שכל כערכי חייב אני להציע עיקר הדבר בפ"ק דר"ה פליגי ר"י הגלילי ור"ע בדרשות פסוק באספך מגרנך ומיקבך רי"א מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על מי השנה שעברה ומתעשרים לשנה שעברה אף כל וכו' יצאו ירקות שגדלים על מי השנה הבאה ומתעשרים לשנה הבאה רע"א מה גורן ויקב שגדלין על רוב מים (פי' מי גשמים) ומתעשר לשנה הבאה שעברה אף כל וכו' יצאו ירקות שגדלים על כל מים מתעשרים לשנה הבאה ואמרינן מאי בינייהו בצלים הסריסים ופול המצרי איכא בינייהו ומפרש"י דמתני' דהכא אליבא דר"ע כדאמרי' בירוש' דאע"ג דר"ע ס"ל דמעשר ירק לשנה הבאה ע"כ לא קאמר אלא בסתם ירקות שגדלים על כל מים אבל אלו דמתני' שמונע מהם מים ואפ"ה גדלים יצאו מתורת סתם ירקות ומתעשרים לשנה הבאה:

י הרע"ב ד"ה תמרות כו' כעין לולבי כו' פי' שיש כעין תמרות בסוף הלולבי'. ד"ה מרביצין כו' אלא שמשקים וכו' מש"ה תני ומרביצין בעפר לבן סתם ול תני בשביעית כבאחרים:

פ"ג מ"א הרע"ב ד"ה משיפסקו עוברי וכו' ק"ל על גרסא זו שלא נמצאת לא בא' מב' תלמודינו ולא כהר"מ ולא כהש"ר ועוד דאיך יתנו סימן לדין כולל מעבירת רשעים וכי בכ"מ היו פושעים בישראל ועוד איככה יאומן שיפקרו כ"כ להרשיע בפרהסיא שהרי מאי דאמרינן שנחשדו ישראל על השביעית היינו חשד בעלמא בדבר המסור ללב וכההיא דכתבתי לעיל פ"ב מ"ו ואם הגיעו לעזות מצח אפי' בגלוי מאי האי דתני לקמן משרבו עוברי עבירה התקינו וכו' ומה הועילו בתקנתם אם היו עזי פנים:

ד"ה משיקשור כו' וקרובים וכו' והא דלא תני כן בהדיא כדבכמה דוכתין עמ"ש לעיל פ"א סוף מ"א:

תי"ט ד"ה משיבש וכו' וטעמא דשריותא וכו' טעם זה גם שנודע לו לא יתכן דר' יוסי דבהתחיל להתיבש ודאי דעדיין ראוי לזבל ול"נ דטעם שלשתם מפני שהוא זמן עבודה שהרי אמרו בירוש' דקרובים דבריהם להיות שוים אלא שר"י ור"י נתנו סי' לנראה לעין שכשיראה שיבש המתוק או שנקשר ידע שאז הוא זמן שפוסקים עובדי עבודה וכ"כ הר"מ פ"ב מה"שמ ולא יעשה אשפה לתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ ומשיקשור המתוק:

ע"ש שהוא צוברו לאוצר וכו' פי' להשיגו:

ב של עשר עשר פי' שלא יעשה אשפה פחותה משעור יו"ד משפלות שהן ק"נ סאה כ"כ הר"מ בפ"ב מה"שמ ונ"ל שהטעם הוא שכיון שאינו צבור גדול נראה כמזבל את שדהו:

הרע"ב ד"ה מוסיפים על המשפלות וכו' מילתא דפשיטא היא דכל שהוא צבור גדול עדיף טפי דלא מיחזי כמזבל ונראה דלדיוקא נקטיה דמוסיפים אבל לא פוחתין ושהצבור קטן ונראה דלזבל בעי ואיידי דבעי למתני ואין מוסיפין על האשפתות תני מוסיפין על המשפלות ותני סיפא לגלויי רישא דעשר משפלות דתנן ר"ל לא פחות מהם ככתוב בגיליון:

ג על הסלע הכא דוקא שייך למתני כן ולא גבי חכמים דר"ש משום דהכא דנותן והולך במקום א' משכחת דאיכא סלע א' בתוך שדהו אבל לעיל דאיירי דאשפתות רבות לא משכחת לה כ"כ סלעים:

הרע"ב ד"ה יותר כו' ובלבד שלא יהא וכו' נראה דבהכי ניחא מאי דתני עושה אדם את שדהו דמאי קמ"ל הא אפי' חכמים מודים אלא דר"ל שלא יפחתו מג' דאז לא מקריא אשפה והיינו דקתני ג' ג' אשפתות שתהיינה אשפתות:

ד"ה עד שיעמיק ג' וכו' פי' דאז מותר להרבות באשפות והא דלא תני לעיל ואין מוסיפים על האשפות עד שיעמיק ג' וכו' י"ל דנטריה עד הכא לאשמועי' דאע"ג דאיכא תרתי לגריעותא דאין בהם י' משפלות ודמרבה אשפתות מותר כיון דמעמיק ג' טפחים:

ד"ה עושה כו' ה"נ וכו' דהו"א שמרבה באשפה גדולה שירקב הזבל יפה למהר לזבל קמ"ל דלא חיישינן אלא דוקא כשהוא מעשה המוכיח לאותה שעה כגון שמרבה באשפתות שכל אותם המקומות של האשפתות נזבלים מעצמם א"נ לאפוקי מדר"מ וכנ"ל עיקר. ד"ה היה כו' המפורש לעיל וכו' לפי' הב' דירוש' תרתי שרינן ליה תחלת ההוצאה והמשך התוספת מעט מעט ולפי' הא' אין לו רק היתר התוספת:

תי"ט ד"ה יתר מכן מחציב וכו' מתני' מילי מילי קתני א' דמותר אפי' אשפתות מג' משפלות ב' דגם מותר להרבות יותר מג' אשפתות אלו אעפ"י שהן קטנות:

ד''ה עד וכו' לא חזי לי' וכו' פי' דלא חיישינן שכיון שהחפירה עמוקה שמי שיראה אותה לא יראה הזבל הא ליכא למיחש:

ד"ה הי' לו וכו' והוא פתרון ב' וכו' ופתרון הא' הוא כשיהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית והר"מ ס"ל כהאי פי' בין בפי' בין בחיבורו והכי משמע טפי פשטה דמתני' דכל פרקין איירי בשביעית אבל מ"ש הר"ב אם כיון לפתרון הב' ק' דהעיקר חסר שלא פירש שהיה לו בביתו ע"ש וגם בדברי ראב"ע הו"ל לסייים כמו שמסיים בירוש' וכמ"ש הש"ר שנמצא מזבל אותו מקום מזובל ולא ניכר שזבלו ע"ש שזהו עיקר טעם ראב"ע לאסור דהא ע"ש מותר לזבל הכל עד ר"ה כדתנן לעיל פ"ב מ"ב והתם לא פליג ראב"ע אלא דוקא הכא משום דנראה כתחלת זבולו בשביעית ונ"ל שהר"ב מפרש דברי הירוש' משונה מהש"ר וז"ל הירוש' בשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ע"ש והוא מבקש להוציאו לתוך שדהו בשביעית ה"ז מוסיף עליו והולך משפסקו ע"ע ראב"ע אוסר מ"ט דראב"ע שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל אותו מקום ולא כבר הוא מזובל מע"ש רבי ירמיה ורבי בון בשם רבי חייא משום מראית העין עכ"ל והר"ב מפרשו דאיירי במוציא בשביעית משום מ"ש הירושלמי תחלה ומבקש להוציאו בשביעית וע"ז נמשך ואמר ה"ז מוסיף כלומר בתחלה מוציא אותו, המעט בשביעית ואח"כ מוסיף עליו וראב"ע אוסר משום שמא לא ימצא לו זבל ונמצא לפ"ז אותו מקום מזובל וא"ת ומה בכך והרי מתחלה היתה כונתו בהיתר לעשות אשפה לזה אמר ולא כבר הוא מזובל מע"ש כלומר אם היה מזבל אותו, המעט מע"ש תינח אבל כיון דמע"ש לא זיבלו ולא ראוהו בני אדם שהוא מזובל מע"ש אלא בשביעית הוא דראו כן יחשידוהו שלכתחילה עשה כן לזבלו והוא מה שהוסיף