קול הרמ"ז זרעים לב

תי"ט ד"ה ומנעל וכו וגם לזה צריך טעם וכו' טעם לשבח יש בדבר שבין הש"ר ובין הרב איירי בעצם הלבדים דחיישינן שמא יש בהם עירבוב דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אבל אם הם תפורים ודאי דחיישינן שמא נתפרו בפשתן אם הם של צמר וצריכים בדיקה וכ"כ שם הש"ר בהדיא אבל העירוב צמר ופשתים יחדיו בלבדי' עצמן לא חיישינן וז"ש הר"ב אין חוששין שמא פשתן מעורב בהן מעורב דייקא ולא כתב שמא תפורי' בפשתן וכן הוא ל' הש"ר שמא יש ביניהם צמר אבל ק"ל דלא מוכח כך ממתני' דתנן אין בהם משום כלאים דמשמע דר"ל אעפ"י שיש בהם כלאים מותרי' וכדתנן לעיל גבי כרים וכסתות וגבי מרדעת וכן פי' הרמב"ם והרא"ש והטור:

ע"ש כל תחתית הרגל א"כ לפלוג בדידיה ולומר לפי שעור תחתית הרגל קשה ואינו נהנה בעור הרגל העליון וגם מדברי הטור מוכח דאין חסרון בדברי הר"מ ע"ע סי' ש"א ובעל בית ישראל פי' שאין לו עקב ר"ל שאין לו עור קשה תחת העקב כדרך שעושים במנעלים שנותנים עור קשה תחת עקב המנעל להגבי' כנודע וקמ"ל דאעפ"י שאין לו קושי מתחת העקב אפ"ה מותר ול"נ דא"כ היל"ל אעפ"י שאין לו עקב ולעד"נ שכונתו על אותם שעושים לילך בבתים שכשבאים מן החוץ מסירים המנעלים הסתומים מצד העקב ומניחים אחרים פרוצים מאחוריהם וגם אינם מחפים כי אם רוב הרגל ולהיות שהם פרוצים וגם שעור הרגל קשה מזה נמשך שאינו נהנה שאויר הקר נכנס דרך העקב ומפשיר בחמימות משא"כ בשאר הגוף שקרוב להתחמם ונהנה:

ח נלוז ושעטנז ר"ל שעט ולובש נוז:

הרע"ב ד"ה נוז כו' שפיר טפי כו' פי' דלא פתח אלא בטווי וארוג לאשמועינן דעיקר האיסור הוא האריגה ואי הוה תני ברישא שוע וטוי וארוג הו"א כל חדא וחדא אסור והתור' שרמזה לשלשתן אורחא דמלתא נקט' וכ"ת א"כ לא לתני ברישא אלא ארוג י"ל דכיון דאקרא סמוך תני כל מאי דמצי למתני במאי דכתיב בקרא דאפילו שוע הול"ל אי לאו משום דלא נטעי כדאמרי' ומאי דפריך התי"ט דלשתוק קרא מנוז ל"ק די"ל דאי לא כתב נוז בהדיא הוה מוקמי יחדיו האריג דמסתבר טפי והשתא דכתיב נוז מוקמינן יחדיו בב' תכיפות:

תי"ט ד"ה אלא כו' הא ניחא לפי מ"ש הב"י לסברת הר"מ וז"ל ונ"ל שהוא ז"ל סובר דנהי דבשוע בלבד הוי כלאים בטווי לא הוי כלאים אלא א"כ הוא ארוג ולישנ' דמתני' דקתני אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג והיינו לומר דנהי דבשוע בלבד אסור מן התורה וכדקתני בסמוך הלבדים אסורי' כו' מ"מ בטווי לבד לא מחייב אא"כ ארוג ואפשר דטעמא כו' ואף כי הרבה דיו נשפך כבר בדבר זה דהרא"מ בפ' קדושי' ובעל קרבן אהרן ע"ש מ"מ אוסיף נופך משלי לסברת הרמב"ם דסבר דכל חד וחד לבדו אסור מדאורייתא וכמ"ש בהדיא רפ"י סי' ב' כיון שנתחבר עם הפשתן שום חיבור בעולם ה"ז כלאים מן התורה כו' והן הן דבריו בפי' לפי נוסחת ערבית שכתב הב"י והיא עיקר כי בזה לא יחלוק הפי' עם החיבור ועוד כי בזה נמצא בהדי' כלאים בציצית ועוד דמנ"ל לתנא לאסור פוף של צמר אם אפי' ארוג גמור הוא מדרבנן לפי הסוברים כך ועוד דמ"ש ארוג מתוכף ב' תכיפות אדרבה ארוג יותר חיבור לכל דבר ומן הירוש' מוכח בהדיא כהר"מ דאמר התם נתני שוע ולא נתני טווי אילו תני שוע ולא תני טווי הוינן אמרינן טווי מותר וכו' (עד אמרו) ניתני נוז ולא ניתני שוע אילו כן הוינן אמרי' שוע מותר ומתני' לא אמרינן כן אלא הלבדים אסורים מפני שהם שועי' והשתא אי מדאורייתא בעי' כל הג' מאי פריך דליתני חדא ועוד אי לבדים מדרבנן מאי מתרץ למאי דמקשה וליתני נוז ולא נתני שוע דהיינו מן התורה דקאי אקרא דשעטנז אלא ודאי דלבדים מן התורה כדכתב הר"מ ומש"ה דייק תנא דלא תני כל שלש' ברישא כי היכי דלא נימא דכל תלתא בעי' ולא תני טווי וארוג ושביק שוע שהוא היותר פשוט בשעטנז וסמיך אמאי דלתני אח"כ הלבדים אסורי' מפני שהם שועים:

ד"ה ומליז וכו' רחמי קב"ה ממנו כו' נראה דא"כ הו"ל למתני ומליז את א"ש מעליו וי"ל שהוא ע"ד עם עקש תתפל וז"ש מליז פי' כביכול גורם שה' יתנהג עמו בדרך נלוזה:

ט פיו של צמר בבבלי וירוש' והר"מ והש"ר גרסי פוף ולא ידעתי למה השמיט התי"ט מלכתבו בנ"א לפחות:

י אסורות משום כלאים אעפ"י שאין מכונים אלא לסי' בעלמא טור. תכיפה א' כתב הרא"ש בסוף נדה דבתכיפה א' אעפ"י שקשר ברישי' אינו חיבור אבל הר"מ כתב דהוה חבור וא"ת א"כ ליפלוג בדידה בתכיפה א' בין קשורה ללא קשורה וי"ל דנקט ב' תכיפות משום שבת דבא' אפי' קשורה פטור השומטה דאין בה ע"מ לתפור ב' תפירות:

הרע"ב ד"ה תכיפה כו' שתחב המחט כו' או שקשר קשר א' רש"י שבת נ"ד מסכת שביעית פ"א מ"א פתיחה כתב הר"מ וסידר אחר כו' ולעד"נ משום דנפישי מלתא ויש ב' שמיטות דקרקעות וכספי' ועוד דכוללת בין באילנות בין בזרעים ומש"ה סמיך בתרא תרומות ומעשרות ועוד דאיסור כלאים ושביעי' שווים שאיסורם בשעת זריעה ונטיעה אבל דערלה אחר זמן:

ע"ש יש בה סדר מיוחד וכו' פי' פרשה אחר דבהר סיני. עד העצרת טעם קראם ז"ל שם זה לשבועות שלא נמצא בתורה נרא' דרמיזי למ"ש במדרש הובא בילקוט בפנחס דשמיני חג העצרת היה ראוי להיות גם הוא נ' ימים אחר החג כשבועות אלא מפני שהוא זמן הגשמים לא רצה ה' להטריחם ולפ"ז אין שם שבועות טעם לחג זה דהא שמיני עצרת לא יקראוהו מצות ספירה אם היה אחר נ' אלא חג בפני עצמו וה"ה לזה שהוא כחבירו באופן שיקראוהו עצרת לרמוז שהוא כשמיני עצרת אלא שלהיותו בזמן טוב היה אחר נ' יום. ואני שמעתי שתרגם בשבועותיכם הוא בעצרתכון אבל אם לתרגום צריך ליתן טעם. ובספר מנורת המאור נר ג' פ"א כלל ד' אמר שקראוה עצרת לפי שהוא יום מובדל להקב"ה עם עמו כמו ש"ע כדאיתא התם ע"כ ור"ל כמו שאמרו במדרש שז' ימי החג ע' פרים כנגד ע' אומות ובשמיני עצרת פר אחד וכו':

הרע"ב ד''ה עד וכו' לקמן מפרש איזה שדה אילן צ"ל טעם למה התחיל בשדה אילן שלא כסדר הכתוב בתורה דכתיב שש שנים תזרע שדך ועוד דחיובי תוספת מו' לז' נפקא מבחריש ובקציר תשבות וי"ל משום דזמן חרישה בשדה אילן מרובה מהשדה לבן דדאילן עד עצרת ודלבן עד הפסח כדלקמן רפ"ב וכן הלכה כדכתב הר"מ רפ"ג דה"ש ועד י"ל דאיסור חרישה בשדה אילן רבותא טפי מדלבן דלא נאמר בתירה באילן אלא לא תזמור אבל בלבן בפי' כתיב לא תזרע:

תי"ט ד"ה עד וכו' ב"ש לחומרא וכו' בלאו הכי נ"ל דממתני' מוכח הכי מדתנן וקרובים דברי אלו פי' דב"ש להיות כדברי אלו הם ב"ה ומסתמא קטן נתלה בגדול וכ"ה בפ"ב דכלאים מ"ו דמלא העול השרוני גדול מג' תלמים של פתיח ע"ש והא דאצטריך למתני הכי נ"מ לטעמא דב"ה לומר דעד העצרת יפה לפרי וע"ע לקמן פעם אחר:

ד"ה וקרובין וכו' כיון דמלתייהו דב"ה כו' ולעד"נ מלבד מ"ש לעיל שבזה יתורץ מה שיש להקשות למה לא הקשו ב"ה על ב"ש כמו שהקשה ר"ש על ת"ק לקמן רפ"ב נתת תורת כל א' וא' בידו דכמו שכל אחד יוכל לומר לא כלתה ליחה בתוך שלי וכדפי' הר"מ לקמן כך י"ל בכאן עדיין יפה לפרי שלי קמ"ל וקרובים דברי וכו' פי' שזמנם של ב"ש היה זמן כולל לכל כשל ב"ה ולא שייך לומר כאן תורת כל א' וא' בידו ובהכי ניחא מאי דלא תנן כך בכ"מ שהוא כן כגון רפ"ג דאמר בירוש' דקרובים דברי כל התנאים הנזכרים שם:

ב וסלו חוצה הכי רווח ליה טפי ממה שיהיה סלו בצד פנימי:

לו פי' אפילו קודם עצרת אבל זה השיעור דלצרכו מותר עד ר"ה וכן מוכח מדברי הר"ב לקמן פ"ב מ"ב:

תי"ט ד"ה האורה כו' וארוה כו' כ"כ הרמב"ם בפי' וגם רש"י בס' תהלים סימן פ' ונ"ל דל' ארוה הוא לקיטת א' א' וכמש"ה אריתי מורי עם בשמי שכן המור הוא נלקט קרטין קרטין וגם לכן כתיב בתהילים וארוה ולא בצרוה לפי שהוא לקיטה מעט מעט ומפני שכך דרך לקיטת התאנים לכך נשתמשו במלה זו בהם:

ד עד שיהיו יש לדייק חדא דסגי ליה למתני עד שיהיו ט' מאי מג' עד ט' ועוד דהוה ליה למתניי' קודם אין חורשים והכי הו"ל למימר או ב' עושים וא' אינו עושה ואפי' הם ט' אין חורשים להם אלא לצורכן אבל צריך אני להציע בתחלה מ"ש בירוש' אהאי מתני' וז"ל ר' ביבי בש"ר חנינא ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים זעירא בשם ר' חנניה אמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים ע"כ ונחלקו בה הר"מ והראב"ד כי הר"מ כתב בפ"ג סי' ד' וז"ל היו מג' ועד ט' וראויים לעשות ס' מנה חורשים כל ב"ס בשבילם. ואעפ"י שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות ע"כ והשיג הראב"ד ואמר דמהגמ' משמע שצריכים ג' אילנות להיות משולש לס' והיינו סברת רבי ביבי דקאי אג' אילנות וזעירא דאמר מתושעים קאי אתשעה שכל א' מהט' יהיה ראוי לעשות חלק תשיעי ומ"ש הכ"מ ע"ע כי לעד"נ דדחיקא ליה להר"מ לפ' דרבי ביבי וזעירא לא קיימו בחד עניינא וגם נלע"ד דמ"ש הר"מ מי שאינו ראוי לעשות ר"ל דאינו עושה ס' מנה אלא פחות שהרי כן כתב לעיל מיניה גבי ג' א' ראוי לעשות ס' ככר או יותר והב' אינם ראויים לעשות דהתם ודאי ר"ל אינם ראויים לעשות ס' אלא פחות וה"נ ה"ק ומש"ה לא אמר אינו ראוי לעשות כלום וכך היא סברתו דז' אילנות בעינן שיהיה כל א' יעשה ס' מנה אבל מג'