קול הרמ"ז זרעים כז

מש"ה תנן עד שיהיו שם שהוא דבר אחר וא"ל כלל שהר"ב יפרש ב' שורות של ה' ה' דא"כ הול"ל ובה"א ב' שורות ועוד דקי"ל בפ"ק דביצה אין שורה פחותה מג' ועוד דאי ב' כנגד ב' ואחת יוצאה זנב חשיב כרם כ"ש אם יהיו ג' נגד ג':

ד"ה לפיכך וכו' וכגון דזרע וכו' נ"ל דהוכרח להאי אוקימתא דאי כנראה משטחיות המשנה הו"ל לב"ה לומר קדש הכל דהיינו ב' שורות הנזכרות אלא ודאי דאיירי בכרם אחר שיש בה יותר מב' שורות ואיני רואה הכרח לשיהיו דוקא ה' עליה דצורה זו הזכירה הש"ר לכמה דינים שיש בה ע"ש אבל אינה צריכה לפי' מתני' כי אם ג' שורות של ה' ה' דלב"ש לא קדש אלא הא' ולב"ה ב' שורות בג':

ע"ש בבי מדרשא וכו' כיון למאי דתנא בתוספתא דכלאים פ"ג כמה תהא מטעתה ג' כנגד ג' הרי שמתחלה נשאל בבה"מ לענין כמות הכרם וזוהי הנקרא כרם סתם דב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב איהו כרם קטן כדברי הר"מ בסמוך אבל ג' כנגד ג' קראו הרמב"ם כרם סתם ברפ"ז ונ"מ לדידן מחול הכרם דלקטן אין לו מחול כדכתב הר"מ שם סי"ג ומ"ש הכ"מ שם נראה דהר"מ לא גריס מהירושלמי אי זהו קטן ג' כנגד ג' ע"ע דגם גרסת הכ"מ אינה מצויה אצלינו בג' כנגד ג' דהוי גדול וה"ג הר"מ איזהו כרם קטן ב' כנגד ב' אבל ג' כנגד ג' כרם גדול:

ו הרע"ב ד"ה וא' באמצע כגון גפן הנטועה וכו' וב' כנגד ב' דקתני היינו מזרחית ומערבית וד' וצ':

תי"ט ד"ה ואחת יוצאה זנב וכו' לא משמע פי' הר"ב איברא דשם זנב משתמע טפי כפי' הר"מ שכן סתמו יוצא מאמצע הגוף ולא מן הצד אבל בתוספתא הנ"ל מצאתי לו ראייה דבתר דאמר שהכרם היא ג' כנגד ג' תני ניטלה א' מן החצונות כמה יהיה ביניהם ב' כנגד ב' מד' אמות עד ח' והזנב מד' אמות עד ח' הרי בפי' כמ"ש הר"ב ולע"ד איני רואה הכרח לפרש בהרמב"ם פי' הכ"מ שהרי ביוצאים זנב לא פירש כלום אלא כתב וז"ל ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב ה"ז נקרא כרם קטן ואח"כ שלש בשורה זו וב' כנגדן בשורה ב' אין כרם והכ"מ בצורתו סובר שזוהו צורת יוצא זנב שכתב הר"ב ולא כן אחשוב אלא זוהי וכדכתב התי"ט ואי ב' כנגד ב' וא' בנתיים באופן שלא נמצא שמיעט הרמב"ם צורת הר"ב ועדות הזקן אינה מכרחת לומר שלא ראה תוספתא שבפירוש תנא כפי' הר"ב:

ד"ה עד וכו' ואפשר לי וכו' הא לא אכשר שהרי לפי האמת אחת מן הצורות הוא האמיתית שהתנא לא בא להוציא פי' המפרשים כי זה לא נמצא עולם וכ"ש דודאי כשנשנה מתני' אין ספק שהורו המשל וידעוהו אבל נ"ל לומר שבא למעט כמה מיני צורות אחרות דלא תי' דדוקא הב' דתני שאינם כרם אינם כרם א"נ י"ל שהוסיף למה דבעיא שיהו העיקרים מכוונים והיינו דתני ב' וכן גם הא' היוצאה זנב וכדאמרינן בירוש' דתני בתוספתא לסיפא דמתני' ודייקא סיפא ב' נגד ב' ולא תני כנגד דאינו כ"כ מכוון:

ע"ש והתנא סמוך וכו' ראייה לסתור דא"כ אמאי איכפל תנא בכפל מילות:

הרע"ב ד"ה שורה א' וכו' ובהכי דייקא מתני' דלא תני וא' בתוך של חבירו אלא שורה א' להודיע שזו משונה מזו דא' דב' שורות וא' מג':

תי"ט ד"ה הרי וכו' והיינו כשזרעים וכו' לא ידעתי מנ"ל זה דכיון שב' השורות מצטרפות להיות כרם מה לי שלו מ"ל של חבירו שהרי הצירוף נעשה משל שניהם וז"ש דאיכא שלו ושל חבירו היינו הב' שורות משא"כ לקמן דהכרם משל א' הוא ואין אדם אוסר של חבירו ודע דהא דתנן ושורה א' בתוך של חבירו ר"ל שהיתה אותה שורה כבר שם ולא ששתי השורות הן של א' וכ"כ הר"מ פ"ז היתה בשדה זו שורה א' של גפנים ובשדה חבירו שורה אחרת כנגדה קרובה לה וכו' ובירוש' אמרו ובשדה חבירו שלו ושל חבירו מצטרפין לאסור את האמצעי:

ה היו שלש פי' וכל שורה של ב' רחוקה מחברתה דאי קרובה הויא לה כרם של ב' שורות דג' ג' כדלעיל בר"פ:

הרע"ב ד"ה הנוטע וכו' ואין בהן א' וכו' ומש"ה חוצה לו מותר ביו"ט כגפן יחידי':

תי"ט ד"ה אם וכו' בחיבורו וכו' לא דק דהר"מ בחי' פסק כר"מ ור"ש דלקמן שלהי פרקין דסברי שאפי' של ג' שורות של ג' ג' לא בעינן יותר מח' אמות והיינו דתנן אף הנוטע כרמו דהיינו כרם של שורות ג' ד' וה' אבל בפי' דמתני' דהכא לעולם ס"ל כמ"ש בפי':

ד"ה ראב"י כו' ועוד דקאמר כו' לאו דוקא כב"ש דב"ש בעי ה' גפנים אלא בדין שורה ס"ל כב"ש ובריחוק י"ו ס"ל כב"ה כ"כ הש"ר:

ט לצד א' היינו חלל שבין ב' שורות לצד צפון ודרום נשאר פנוי:

למקום אחר כיון שכבר נתמלא אשתקד מזרע שייך שפיר לקרותו מקום שהוא שם משתתף למתקומם בו וכ"ש לגרסת הירוש' דגרס למקום הזרע:

והתירו הר"מ פי' וז"ל ומה שהיה הופך ב' שורות לצד א' כדי שיזרע י"ד אמה כולם ולא איצטריך להניח עבודה לכל שורה עכ"ל וק"ל דלמה לא תהיה כגפן יחידית להרחקת ו"ט ושמא אין גפן יחידית אלא כשנוטעים ענפים לצד הזרע והכא דפנו עורף הו"ל כמחיצת הקנים:

הרע"ב ד"ה הנוטע וכו' ט"ז אמה וכיון דרחוקה י"ו אינן מצטרפות להיות כרם לתת לו ד"א דהיינו עבודתה הש"ר:

תי"ט ד"ה ר"מ וכו' אמר רב וכו' לא צרכינן השתא למאי דכתב הכ"ע למאי דאין הלכה כראב"י דאין הני כללי אלא לדידן ולא לחכמי הגמ' דלהם כח לפסוק כמאן דס"ל:

ע"ש חוצה לו וכו' נ"ל שיש סמך לדבריו מדאמר ר' זעירא פ"ז דכלאים כרם גדול שנטעו ח' על ח' אין לו מחול ואי אין לו דין ד' אמות מאי קמ"ל השתא ד"א אין לו י"ב דמחול מיבעיא ואין לחלק בין ב' שורות לג' דאפי' טובא נמי דיים בח' ח' לתוכם:

ע"ש ולעד"נ וכו' לא יאה לו עניותא דא חדא דמימרא דר' זעירא אתמר על מ"ח דלעיל דאינה הלכה על מתניתין דהכא ותו דבההוא משנה גופה מתניי' דינא די"ו בהיו שלש דנידון כדין קרחת לדין י"ו שבתוכו דוקא כמו שנשנה דין ח' אמות בהיו שתים ומאן דבר דינא דחוצה לו ואיך נבין שי"ו אמה קאי אקרחת וכ"ש דתלי תניא בדל"ת דאפי' בקרחת עצמה אם מותר לזרוע בתוכה בריחוק ד"א היינו בתוכה אבל חוצה לה מנ"ל דמרחיק ד"א מדין קרחת אם לא שנשתייר כרם גמור מן הצדדים דאם לא נשאר לא שנא מאם חרבה האמצעית דכתב הר"ב דאינו כרם משום דלא נשתייר כרם משא"כ בקרחת דר"פ וכ"כ הר"מ פ"ז סי"א כרם שחרב באמצעו ונשאר שלם בכל סביביו ועל הכל דרך אמורא לפרש ומה לו לבוא עלינו בהקפין מי סני ליה למימר חוצה לו ד"א אבל נ"ל דר' זעירא דאשמועינן מ"ש הש"ר במאי דתנן במ"ח אם אין בין שורה לחברתה י"ו אמה וז"ל א"נ יש לפרש בין חצונות לאמצעית דכיון דאיכא ג' שורות גלי אדעתיה שבא לנטוע כרם כענין זה ומצטרפים בפחות מי"ו ולא דמי לב' שורות דאין מצטרפים אפילו בח' דג' שורות הוי ככרם גדול דקרחת שלה י"ו אמות אלא שיש חילוק בין כרם בין ג' שורות לבן ד' וה' היכא דחרבה האמצעית דבן ג' שחרבה אמצעית לא בעינן ביניהם שיעור קרחה כיון דלא נשתייר כרם אבל בן ד' וה' כי חרבה האמצעית אכתי נשאר כרם כו' עכ"ל ונמצאת למד כשהם ב' דינם בח' אמות וכשתהיה עוד א' חוצה לו דינו בי"ו והרי דברי רבי זעירא מפורשים כהוגן על אותה משנה עצמה:

פ"ה מ"א כרם דל הא קמ"ל דאסור לזרוע בכולו כ"כ הר"מ פ''ז ס"ח וז"ש בירוש' דל בגפנים ועשיר בעבודה שלא די לה בד' אמות:

הרע"ב ד"ה ונטועי' וכו' יוצאה זנב כו' או שיש בו לכוון ג' כנגד ג' הר"מ פ"ז ס"ח ואע"ג דתנן י' גפנים דלרבותא נקטיה דאע"פי שאינם רק ב' כרמים קטנים אבל ג' כנגד ג' הוא כרם גדול כנ"ל פשיטא דאסר:

תי"ט ד"ה ונטועות כו' אלא שחזר כו' חזרתי על חזרה זו ולא ירדתי לדעת התי"ט בה שהרי הא בהא תליא דכיון דדעתייהו דאינשי למעקר (כמ"ש הרמב"ם) רואים האמצעי כאילו אינן ומינה דמותר להדלותם על הזרעים דכעקורה דמיא וכ"מ הר"מ מותר להדלותם כו' מפני שהם כשאר עצים ומשום דהא תליא בהא לא הוצרך הר"מ לפרשו בחי' ולא ידעתי מי הכריחו לומר דהר"מ חזר מפי' ורואים דהא בלא"ה מחלק שפיר בין ג' שורות לב' גם לא הבנתי למה התלה את הש"ר והר"ב בפי' הספינה דהא גבי שתים כנגד ב' וא' יוצאת זנב לא שייך רואים דהי מנייהו דמפקח לא אשתייר כרם ואפילו רבנן מודו ולמה לא השוה את הש"ר והר"ב עם דעת הרמב"ם דאי יש איזה חילוק בין רואים דהכא לההיא דהמוכר (מה שלא ידעתי) א"כ קשה להר"מ פסק דב"ב וכ"ש לדברי הר"י התם דכתב דמכלאים ילפינן לשעור קנייה ולפ"ז יתלו הש"ר והר"ב את הר"מ בתלאים:

ב שהוא נטוע כו' לא תני הנוטע בכל הנהו דלעיל משום דאפילו לרבנן אין דעתו לנטיעה קיימת דאי לא שפר להוי לציבי וכ"ש לר"ש דסבר דלא נטעי אינשי בכה"ג וכן לעיל בערבובייא אין דרך לנטוע כך אלא דאקרי ונטע:

הרע"ב הילכך אלו וכו' ומשום דמסתמ' לא יוכלו להתקיים באמצעיות שדחוקות בין ב' השורות מש"ה המשך לישנא דהלכך אתי שפיר:

תי"ט ד"ה אינו וכו' לחרוש בשוורים כו' כ"כ רש"י בערובין ג' ב' ולע"ד קשה דלא משמע הכי משלהי המוכר פירות דאמרינן דטעמייהו דרבנן דנטעי אינשי בכה"נ ודשפר שפר ודלא שפר ליהוי לציבי ומדבריו נשמע טעמיה דר"ש משום שופרא הוא והר"מ וז"ל פחות מד"א דוחקו זא"ז ומפסידות אלו ואלו ויתר ע"כ גם בגפן יחידית לבעי ר"ש ד"א לחרישה וזה לא שמענו:

ג חריץ פי' חריץ הנזכר בכמה מקומות פ"ב מ"ח ופ"ד מ"ג בכאן הוא מפרש דדוקא מפולש ומשום דלראב"י ס"ל כרבנן בגת מש"ה נטריה עד הכא והנה מלת שהוא להודיע שצריך שיהיה נראה ומגולה שהוא חריץ לאפוקי אם הגפנים מסככין שאז אסור וכ"כ הרמב"ם פ"ג ס"ב: