קול הרמ"ז זרעים כו

אלא דפליגי בחבוש מג' רוחות דר"י אוסר ור"ע שרי דומיא דשדה דלעיל ור"י סבר דדין ברוחב הפרסה ומאי דחילק הר"ב בין האי דהכא לההיא דלעיל היינו כי היכי דתיהוי מתני' דלעיל אליבא דכ"ע אפילו כר"י דמיקל בשורה מבשדה אבל עיקר מחלוקת ר"י ור"ע במפולש דר"י מחמיר בשורה משום דאיידי דזוטר מירכס ובטיל ודע שכתבו התוס' בפר"ע דף פ"ה דנרא' לגמרי דכי היכי דחשיב לר' יהודה רוחב הפרסה לענין הפסק ה"נ חשיב להיות גבול לערוגה וה"נ נימא הכא דהשיעור דבעו לזריעה בעו נמי להפסק:

ד של קישואין נראה דדוקא הני תלת דדוקא אינהו מסתבכי' וכן משמע משילהי פירקין דלעיל דהוה בעי ר"מ לאשוויי קישות ופול ודלעת לענין נטייה ומאי דהודה לחכמים היינו דווקא לדין הנטייה אבל לדין דמתניתין תלתהון שוויין וכ"כ רמב"ם שלשתם ולא כתב או שאר מינים המסתבכים ולפי' התוס' פר"ע דף פ"ה סדר זה דדוקא דכתבו דדלועין שבאמצע אינם כלאים לא עם הקשואים ולא עם פול המצרי משום דמינכרי אבל קשואים ופול המצרי כלאים זה בזה וצריך דוקא ריחוק דב' שורות של דלועים באמצען דשורה א' לא הויא הפסק כדתנן בסיפא שורה של קישואי' וכו' ולפי' שורה של קשואין ושורה של דילועי' שרו משום דמינכר וכן שורה של דלועים ושורה של פול המצרי:

תי"ט ד"ה וחכ"א וכו' והרמב"ם בחי' וכו' אמת הוא שכתב איסור ג' שורות יחידות אבל הוסיף לכתוב ואם זרען שורה בצד שורה יתערב הכל משמע דוקא שורה א' בצד שורה א' אסור הא א' בצד ב' מותר ופשוט הוא:

ה ונוטה שנוייה גירס' זו בב' התלמודים ונראה שהיא יתור נפיש דא"ל דאתא לאשמועינן שלא נטיית גוף הקלח אלא גם הענפים דהיינו שער שלהן דמילתא דפשיטא היא ונ"ל שבא להודיענו דגם מב' צדדין אחרים מותר גם כן והכי (איתא) בירושלמי וכתבו הר"מ פ"ד:

הרע"ב ד"ה זו נוטה וכו' דאין הפסיק וכו' פי' שאין שם תלם ואין לפרש דאפילו ישנו לא סגי דהא גומא זו קטנה היא דהכי תנא בירוש' וגומא קטנה עמוקה טפח:

ו בתוכה שורות לר"י ר"ל שורות הרבה באותה שדה שורה כאן ושורה כאן ולר"ע אפילו ב' שורות ביחד:

הרע"ב ד"ה ר"ע וכו' לפי' הר"ב לעיל מ"ג דשיעור תלם ו"ט דהיינו אמה וכאן כתב דלר"ע צריך הפסק תלם א"כ הול"ל עוקר ב' שורות וב' התלמים ונ"ל דמשום ר"י נקט הכי דאין כוונתו אלא לחלוק בנטיעת שתי שורות וכ"ש ב' התלמים ואי גם ר"י בעי תלם כדכתב התי"ט בסמוך א"ש טפי:

תי"ט ד"ה ומבקש וכו' שבא לעקר וכו' האי טעמא עדיף לי דלטעמא קמא אי בעי להרבות שורות באותה שדה נפקא לה מתורת שדה והויא שורות שורות:

ד"ה ונוטע וכו' ואינו מוכרח האי דלא הדר ביה לגמרי כיון דמשנה שלימה היא וסומך לבור הוי טעמא כנ"ל דחמירא עקירה מתחילת זריעה ולהכי הניחו בספק:

ז דלעת לא דמי לדלעיל פ"ב מ"י ירק בירק ו"ט ובתבואה בית רובע דהתם איירי בב' שדות והכא בדלעת יחידית וקמ"ל דחמיר משדה:

כירק פי' הדלעת לחודה חשיב כשדה ירק ונותנים לה ו"ט מרובעים כנ"ל פ"ב מ"י:

כל שלשה האי כל נראה דאתא למימר דבכל אופן שתהיינה נטועות אוסרות בין בזו אחר זו בין בצורת משולש:

שורה של דלועים ה"ה לשורה של ירק אחר כדכתיבנא לעיל פ"ב מ"י אלא הא דנקט דלעת משום דין דואם הגדילה יעקור ופלוגתא דר' יוסי כצ"ל אליבא דהרמב"ם אבל לפי מ"ש הר"ב בסוף מתני' דהכא איירינן דווקא בדלעת יונית ולא בשאר דלועים וכ"ש דלא עסיקי' בשאר ירקות דא"ל דבדין דלעת יחידי' הוא דקאמר הכי אבל בדין שורה של דלועין איירי בכולן דהא כתב הר"ב דקילא שורה מדלעת יחידית וא"כ כולהו איירי ביונית ולפ"ז דין שורת ירק בשדה תבואה לא הובא במכילתין:

ר"מ משום ר"י אין ר"מ ור"י ב' תנאים אליבא דרבי ישמעאל אלא לר"מ שנה בתחילת ימיו ולרבי יוסי בסוף ימיו הש"ר בפי' הירוש':

הרע"ב ד"ה שורה וכו' לא איתפרש במתני' וכו' ולעד"ן דאיתפרש במאי דמקילינן לעיל פ"ב מ"י ירק בירק ו"ט והיינו מרובעים ב' שדות הירק והטפחים ועוד תני תבואה בירק פי' ב' שדות בית רובע מרובע מינה נשמע דשורת ירק בשדה תבואה דומה לירק ברוחב או לתבואה באורך דאי לא בעינא אלא ארכו כרחבו ו"ט היינו בשורות ירק בשדה ירק דלעיל פ"ג ופשוט הוא דחמיר ירק בתבואה מירק בירק ורישא דמתני' יוכיח:

פ"ד מ"א קרחת תנא סדרא דקרא נקט כלאי הזרעים קדמי בקרא בפ' קדושים ושל הכרם בפ' כי תצא ואע"ג דבפרשת קדושים נזכרו כלאי בהמה ובגדים וקדמו דשל בהמה לדזרעים מ"מ התחיל בכלאי זרעים דשייכי להאי סדרא ובתרייהו כלאי הכרם דגם בהו כתיבא זריעה ואח"כ שנה דבהמה קודם בגדים כדכתיבי בפ' כי תצא לא תדרוש ובתריה לא תלבש שטנז צמר ופשתי':

לא יביא זרע פי' אפי' מעט באמצע ולא יביא לכתחילה אבל בדיעבד אינו מקדש כדתנן לקמן פ"ז מ"ז ומשום דבפחות מי"ו אסור אפילו גרעין א' לכן הוצרך לשנות היתר המותר כשיהיו שם י"ו:

הרע"ב ד"ה אם וכו' ובגלות וכו' ומלא בקר וכליו הוא ד"א והוא עבודת הכרם רש"י ערובין ג' וצ"ג:

ע"ש ולא בטלי א"נ ב"ש סברי עבודת הכרם ח' אמות רש"י ריש עירובין ואח"כ מצאתיו בירוש' אדעתיה דב"ש עבודת הכרם ח' אמות:

תי"ט ד"ה קרחת הכרם כרם וכו' ירוש' קרחת הכרם מקריחין אותו מאמצעו פי' שצריך לשרש השרשים והיינו ממש קרחת ומש"ה לא קרי ליה בשם חרבן הכרם כדלקמן פ"ז:

ב הרע"ב ד"ה מחול וכו' הנשים כשמרקדות וכו' ול"נ ששם היו מרקדות הנשים וראייה מבנות שילה במעשה פילגש בגבעה דלפי' רש"י והש"ר לא יצדק בדברי ר"י שאין שם שום סיבוב והר"ב רצה לתקן זה שייחס את הסיבוב למרקדות בסיבוב וגם ספ"ד דתעניות תנן יוצאות וחולות בכרמים:

ג הרע"ב ד"ה ואיזהו מחול וכו' שאין שורות הכרמים וכו' אלא כעין ד' ובהכי דייקא דלא אמר בין או בתוך הכרמים אלא שני הכרמים ואי לאו דמסתפינא אמינא דאין זה פי' הירוש' דקאמר התם דאיירי שאין הכורתים מכוונים וכורתים היינו הגזעים ופי' בכרם הנטוע ערבוביא דהיינו שאין הגזעים מכוונים וה"פ משנה דכרם דערבובייא ולישנא דכורתים בירוש' עצמו וטעמו שכן יש ריחוק יותר מגזע כרם זה לעומת האויר של כרם שכנגדו ואלת"ה אמאי נקט הירוש' כורתים הול"ל אין הכרמים וגם לישנא דמכוונים לא משמע כן:

תי"ט ד"ה איזהו גדר וכו' הר"ב אזיל לשיטת הרמב"ם שפירש וז"ל איזהו גדר ר"ל הגדר המפריש בין הכרם לזולתו עד שיוכל להניח הזרע לצד גדר זה מכאן וכרם מצד אחר שהגדרות יפרישו ביניהם אבל אמרו בגמ' ר"ג ובית דינו התקינו שיהיו מרחיקים ד"א מן הגפנים לגדר וחריץ הוא חפירה והוא ג"כ מפריש ומותר לזרוע על שפתו ולנטוע על השפה האחרת בלא מרחק ע"כ וכוונתו לתת שייכות לגדר וחריץ במתני' דכייל תנא כל מיני הפסקות בין בקרקע שוה בין בהפסק גובה ועומק וכל המשנה בדרך זו א"ז ל"מ הרחק גמור די"ב אמות אלא אפילו גדר ול"מ גדר הגבוה אלא אפי' חריץ העמוק ול"מ גדר אלא מחיצת קנים ואפילו אין בין קנה לחבירו ג"ט וכ"כ הרמב"ם פ"ז גדר שהוא גבוה וכו' אפילו מחיצת הקנים וכו' ונ"ל דבמחיצה בעינן נמי גבוה עשרה:

ע"ש אגב שהזכירו וכו' ולעד"נ דהוצרך לפרשו משום רחב דסיפא דבהכי א"ש הא דלעיל דבין כרם לגדר בעינן י"ו אמות דד' הם לתיקון הכותל כדפי' הר"ב דאי בגדר לא צריך כ"כ לתיקונו:

ד כדי שיכנס הול"ל כדי שלא יכנס ונ"ל דתניא בפרק מבוי דף י"ו צריך שלא יהיה בין זה לזה ג' כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש ופירש רש"י להדיא בלי עיכוב דדקירת הגדי מבטלה מתורת לבוד ע"כ נראה דדוקא בדקירה בבת ראש הוא דאסור אבל אם יהיה ע"י הדחק מותר והיינו דתני הכא כדי שיכנס ולא תני שיזדקר שהוא בהרוחה:

וגדר שנפרץ נראה דדוקא גדר אבל מחיצה אין בה דין פתח שאין לעשות פתח במחיצה שהוא דקה דקנים קנים:

נפרצו בו עיין בתשובת הרמ"ע סימן ע"ד:

תי"ט ד"ה אם וכו' שתהיה מדת וכו' בא למעט שלא לפרש עומד ועומד יהיה מרובה על הפרוץ שבצידו דא"כ הול"ל העומדים מרובים על הפרוצים אלא ודאי דדרך כלל קאמר אפילו שיהיה באיזה מקום הפרוץ רב על העומד:

ד"ה כנגד וכו' ולפי גרסת וכו' ואע"ג דמתני' דייקא שפיר טפי לר"י מלר"פ מ"מ קי"ל כוותיה דמתני' דעירובין ולא יהיו פרצות מרובות על הבנין קשיא לר"י ותני אההיא סמיך:

ה של חמש אולי נפקא מה' דתבואת הכרם:

אינו כרם פי' בין לדין כלאים ובין לחזור עליו מעורכי מלחמה תוס' ב"ב ל"ז ומש"ה לא תני אוסר ואינו אוסר:

תי"ט ד"ה עד וכו' וכתב הרמב"ם וכו' נ"ל דגם הר"ב סובר כן שאם יסבור דסגי שאותן הה' גפנים תתחלקנה בב' שורות א"כ קשה דהיכי דמי אי בצורת ב' כנגד ב'. ואחת יוצאת זנב וכפי' לקמן א"כ הויא משנה יתירה ואי כתרי אחריני לא הוו כרם אלא ודאי דבעי ב' שורות של ג' דהכי דייקא מתניתין דתנן עד שיהיו שם שם מאי שייטיה הכא דאי ס"ד שהה' תהיינה לב' שורות די לן דליתני עד שיהיו דהוה קאי אה' גפנים אלא ודאי משום דבעיא אחד יתירה