קול הרמ"ז נזקין לב

ד תי"ט ד"ה מצות כו' וממה שנאמר לו צא בקצרה הרמב"ם והיינו דקתני זו היא מ"ע שבמקדש:

ע"ש אפי' כו' פי' לא מיבעיא שאם היא נדה קודם שבא עליה שיש לו עון אלא שבא עליה בהיתר ונטמאת ולא תאמר וכבר נטמאתי אגמור הביאה ואח"כ אפרוש ת"ל נדתה עליו חובה מוטלת עליו שלא יהנה כלום אלא ימתין עד שימות האבר א"נ התירה מצותה שתהא נדתה עליו שיתעכב בנדות ולא יפרוש מיד:

פ"ג מ"ד תי"ט ד"ה ואכל וכו' הכא וכו' פי' דלס"ד נבלות וטרפות הוי שאינם ראוים לאכילה. פ"ד מ"ג הרע"ב ד"ה הואיל וכו' ומגידים וכו' שנאמר אם לא יגיד ונשא עונו כיון שלא מגידה אמת בראשונה כבר נושא עון סמ"ע סי' כ"ט דה' עדות ומזה מדוייק אמרו ונשא דאין הו' מהפך אלא ו' החיבור ודו"ק:

פ''ה מ"א תי"ט ד"ה א"ל וכו' צער וכו' ק' לי דלמה לא ישלם ע"פ עצמו דודאי קנס לא הוי אלא ממון דאינו שוה לכל אדם ואין לומר דמ"ש מצער דחובל דאמרינן בהחובל דאומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך ואין צורך לדיוק הנגיד:

ה זה הכלל לפי מ"ש דכתבו התוס' ספ"ג דכתובות י"ל דזה הכלל לאתויי מוציא שם רע:

תי"ט סד"ה גנבת וכו' לכל הני וכו' הוא עצמו הצריך לרובן ספ"ג דכתובות:

פ"ו מ"ג תי"ט ד"ה והודה וכו' כתבתי וכו' עיין מה שכתבתי שם:

ה בהן יש ליתן טעם אמאי לא תני בהדייהו אין להם אונאה כדתנן פ"ד דב"מ. שומר מלבד מה שנזכר פ"ד דב"מ עי"ל דהא דנקט שבועה בש"ח אע"ג דלרוב הפוסקים פטור אפי' מפשיעה הוי טעמא לאשמועינן מילתא אגב אורחיה והוא דבשומר חנם איכא שבועה דילפינן לה משליחות יד דש"ש:

הרע"ב ד"ה ולא וכו' ותשלומי וכו' ומשום הקדשות תנייה דבעבדים שטרות וקרקעות לא איכא ד' וה' רש"י בפ' הזהב נ"ו א':

ד"ה (וכל בהמה) פרט וכו' נ"ל (דוכל בהמה הוא) טעות דליכא אלא ג' פרטי וכן בפ"ד (מ"ט) דב"מ לא הזכיר הר"ב וכל בהמה לשמור אלא לכלל:

תי"ט ד"ה ש"ח וכו' ותמיהני וכו' והנני יוסף להפליא דאפילו בהקדש שייך שאלה כדשייכא הלואה דהכי אמרינן בפרק הזהב נ"ז ב' באבני בנין המסורות לגזבר דמותר להלוותן משום דבונין בחול וע"ש וה"ה דשריא שאלה ובהכי אזל ליה טעם דנ"י דלקמן מיהו להא איכא למידק דאסור לעשות כן משום זילותא דהקדש כדאמרינן בכמה דוכתי אבל אכתי ק' דכי היכי דתני תשלומי ד' וה' דלא שייכי אלא בהקדש כנ"ל ה"נ מכ''ש הול"ל שואל ושוכר דשייכי בהנך תלתא ונ"ל לומר לפי מסקנת רוב הפוסקים דש"ח פטור אפילו מפשיעה וה"ה ש"ש ומינה דפטירי אפילו אם שלחו יד דא' מן הג' שבועות היא שלא שלחתי בו יד וכי היכי דפיטורו משבועה שלא פשע מהניא ליה לפוטרו אפי' אם פשע ה"נ פיטורו משבועה שליחות יד יפטרנו מחיוב שליחות יד והנה שולח יד הו"ל כשואל להתחייב באונסים וכיון דתנא תני פיטור ש"ח וש"ש מכל מילי דמיניה נשמע אפילו משליחות יד ק"ו מפיטור אם פושע א"כ כבר נרמוז במתניתין פיטורו מן האונסין ולא צריך שוב לשנותו ועי"ל לפי מאי דדחה בעל קרבן אהרן פי' התוס' ושקיימו התי"ט לעיל לומר דהני כללי ופרטי אסמכתא נינהו והרמב"ם ז"ל מסייעו לקרבן אהרן דבפ"ה מה' טוען מייתי בהדיא כלל ופרט וכלל דגמרא ולפ"ז יש לומר דתנא לא מייתי אלא ש"ח וש"ש דאית בהו הכללים והפרטים משא"כ בשואל דכל גופיה איתקוש דלעיל בכח ו' יתירה דוכי ישאל כידוע:

ו תי"ט ד"ה וחכ"א וכו' פסק וכו' וכן פסק להדיא הרי"ף ס"פ הגוזל עצים וכתב ה"ה דמוכח ס"פ המוכר את הבית שאפילו טען נאנס הכל חייב שבועה מן התורה:

פ"ז מ"א תי"ט ד"ה נשבעין וכו' פי' וכו' כל זה הענין הוא מדברי הרא"ש אלא דלא מטי ביה מכלל דאם אינו ענין אלא ז"ל אומר על כל הנשבעים שבתורה שמי שעליו לשלם הוא נשבע כשכיר ע"כ ולפ"ז הו"ל שכיר בנין אב לכל הנשבעים ומ"ש הר"ן גבי ע"א סד"א שלא אמרה תורה וכו' קשה דהא כתיב לא יקום עד א' וגו' ואמרינן הא לשבועה קאי וכתב רש"י בפירוש החומש וז"ל אמר לחברו תן לי מנה שהלויתיך א"ל אין לך בידי כלום ועד א' מעידו שיש לו חייב לישבע לו:

ד"ה ואלו וכו' למימר וכו' זה אינו כלל גמור כדכתב יבין שמועה דף כ"ח וכ"ש ששם כתב וז"ל והתוס' העלו דכל היכא דתני עניינים רבים אע"ג דתני ואלו אמרינן תנא ושייר וכו' ע"ש:

ע"ש אין נוטלין וכו' ל"נ לפרש דהו"א דנוטלין בלא שבועה ואי לא טעין אשתבע לי קמ"ל לא תפרע אלא בשבועה דאפילו לא טעין אנו טענינן ליה כדאמר במכילתין דף מ"א:

סד"ה השכיר וכו' וברי וכו' פי' דטעון ברי ואנו חוששין שהוא שקר:

ע"ש וטעין וכו' קשה דא"כ היכי אמרינן שהשכיר נשבע להפיס דעתו של בע"ה איך יתפייס במה שהוא טוען ברי וי"ל שהוא מתחלה טוען ברי אבל כשרואה שהשכיר נשבע מסתפק בעצמו שמא אינו זוכר האמת:

ג תי"ט ד"ה הרי וכו' יתבעהו וכו' כלומר דלמה יתבע לזה דוקא א"כ ודאי דאין שם אחר:

ד תי"ט ד"ה שבועת וכו' לפ"ד הא דאמר הרשב"א ז"ל דילמא אישתלי לא ר"ל ששכח ההתראה וכמ"ש בפרק נערות גבי עדים זוממים דודאי לא אישתלי הרשב"א מההיא אלא כונתו כמ"ש הר"ב לעיל פ"ד משנה ב' דכסבור שאינו יודע לו עדות וכו' ע"ש ובזה ל"ק הא דהקשה הר"ן ודו"ק:

ד"ה ואפי' וכו' שבועת וכו' ושבועת מלוה לא קתני משום דשבועה במלוה לא כתיבא אלא מפקדון אתיא תוס' ב"ק ק"ח:

ה תי"ט ד"ה לא וכו' י"ל איך ישנה התנא כי כיון שלעיל שנה בין הנשבעין ונוטלין חנוני על פנקסו הוצרך אח"כ בפי' לשנות כמו ששנה:

ע"ש פנקסו וכו' ולענין הקושיא י"ל דגמ' דבע"ה טרוד בפועליו ולכן בעינן פנקס דמסתמא כותב שם מיד שנותן:

סד"ה תן וכו' זה הכלל כתבו תוס' ס"פ האיש מקדש:

ו אמר עיין בשפתי כהן ח"מ סי' צ"א שכתב פירושים על משנה זו והאריך מאד:

הרע"ב ד"ה ונתן כו' בהן כו' ולא דמי לארבא דפ' חזקת שהיתה בר"ה והוו מינצו עלה ואמר כל דאלים גבר דהכא יש מארא קמא שהוא החנוני שהיו הפירות שלו ובכה"ג לא אמרינן כל דאלים גבר:

תי"ט ד"ה ונתן כו' שהגביהן כו' הכי משמע מ"ש המשנה ונתן לו. ז כשם הא דנקט ליה באשה ולא בסתם ב"ח דלא תימא דשאני אשה דהקילו בה משום חינא שהרי אפילו בסתם חוב הו"א דיפרע בלא שבועה וכדכתב התי"ט בר"פ קמ"ל דלא הקלו ובזה ניישב מאי צריך תנא למתני כשם שאמרו כו' ליתני דין היתומים לחודיה אלא ששנה כן לומר דכשם שלא הקילו באשה אע"ג דאית טעמא דחינא ה"נ לא הקילו ביתומים אע"ג דמקילין בהם בדברים אחרים ועיין בהר"ן דף ר"ס ע"א בסופו ותמצא דרך אחרת ליישב כל זה ע"ש ודו"ק:

כתובתה י"ל אמאי לא ערבינהו להני חמשה:

תפרע פי' אפילו לא טען התובע אשתבע לי:

וכן היתומים בעבור שארכו הדברים ע"ד שכתב הראב"ע בפרשת נצבים פ' ואמרו:

פקדנו פי' לא צונו ע"י אחר ולא אמר לנו הוא עצמו כ"כ הש"ע ח"מ סי' ק"ח סעיף ה' והקדים שלא פקדנו שהוא כולל גם אר"י בן ברוקה אפילו נולד לאחר מיתת האב שהנולד יכול לישבע שלא פקד אחרים אבל לפי' הר"ב שלא פקדנו קודם מיתה אין לפרש כן:

הרע"ב ד"ה הפוגמת כו' ומודה כו' וא"ת תהוי נאמנת במגו דאי בעיא אמרה לא התקבלתי כלום וי"ל דאיכא סברא בכתובות דפרע דייק דמפרע לא דייק ומש"ה לא שייך מגו דאמרינן דפרע דייק וכ"פ שם התוס':

תי"ט סד"ה ריב"ב נראה וכו' אין נראה וכו' לי לא נהירא דדוקא בקטן לא פליג בין קטן לגדול משא"כ בנולד:

ח חייב י"ל מההיא (דהאשה הנושאת בתוך הבית) וכתב הב"י לפי שאין דרך לאיש המתעסק בנכסי אביו ליטול שכר ז"ל הר"ב דילויקיו בעל ההגהות מה אתה טועניני ולומר שאל מה שאתה טוען עלי ואשלם לך ואין רצוני לישבע ולא פירושא דרישא היא אלא בבא בפני עצמה היא ע"כ ור"ל שזה אינו רוצה להשבע אלא למזבן דיניה או משום שחושש שיגלגל עליו איזה גלגולים:

מסכת עדוית פ"א מ"א תי"ט ד"ה כשהשלים כו' ולי נראה ששבועות ועדיות שייכי אהדדי שהרי תרווייהו לקיים הדבר שהוא אמת ועוד דכתיב ושמעה קול אלה והוא עד הרי דאלה שהיא השבועה ועדות סמיכי זה לזה:

ד"ה התחיל כו' אע"ג דהני תלת הן קולי דמר וחומרי דמר לא תנינהו לקמן פ"ד באלו דברים מקולי כו' דהכא דהלל ושמאי והתם דב"ש וב"ה:

הרע"ב ד"ה על יד אחר כו' במס' נדה פירש"י וז"ל על יד כח מפקידה לפקידה הוא בא וממעטו כמו פסל על ידו דיבמות וכן הרבה ע"כ:

פ"ב מ"א תי"ט ד"ה אע"פ כו' מאי אע"פ כו' נראה לישבו במ"ש במכילתא פ' בא כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתיב ודור רביעי ישובו כיצד יתקיימו ב' הכתובים אלו אם עשו תשובה אני גואלם לדורות ואם לאו לשנים ע"כ ונ"ל דקשה למכילתא אם ב' הקיצים שוים למה נכפלו וכמו