קול הרמ"ז נזקין לא

טו ונכרתו ק' דמאי איצטריך פ' דונכרתו די לו בפסוק אשר יעשה דמדסמיך לאיש לא תקרבו כדכתב הר"ב ש"מ שפיר דהיושב ולא עבר הוא כעושה מצוה וי"ל דתרתי מילי אשמעינן האחד להסביר איך אפשר שמי שלא נעשה יחשב כעושה איך יהיה ההעדר מציאות והרב בעל העיקרים מ"ג פ' כ"ז תמה על זה וכתב כי אין חומר העון בעצם וראשונה מצד הפעולה עצמה רק מחמת המחשבה שיודע שחוטא וחוטא ע"ע ונמצא כי העבירה עצמה היא כחומר והכוונה כצורה שהיא הנותנת הויה לעון וא"כ גם המחשבה של היושב ולא עבר כדי לעשות רצון קונו היא הויה ופועל שלם בכח ויחשב למעשה ומש"ה מייתי מן הנפשות העושות שר"ל שיודעות מה שעושות ועושות בכוונה והוא הוא העיקר להכרחן ומינה דהבלתי עובר שפיר קרינן ביה יעשה והדבר הב' הוא להורות דדוקא מיירי במי שבאה עבירה לידו ולא עשאה וכיוסף כדכתב הר"ב וזו מוכח שפיר מדכתיב בצד הרע הנפשות העושות ופרש"י בחומש הזכר והנקבה ואמנם בצד הטוב דבר בל' יחיד אשר יעשה האדם להורות דמיירי כשהאדם הוא הפורש ולא האשה והיינו כשבאה העבירה מוכנת לפניו מצד הנקבה והוא לא חפץ לעשותה:

שכר לא סגי ליה אי הוה תני הרי הוא כעושה מצוה אלא תני נותנין לו שכר לרמוז למעשה שהובא במנחות פ"ד מאותו האיש שהלך לזנות וטפחו לו ד' ציציותיו בפניו וכו' שאח"כ התירה לו ר' חייא ואמרינן בגמרא זהו שכרו בעה"ז והיינו נותנין לו שכר ממש:

טז הרע"ב ד"ה לפיכך וכו' כגון פרשת וכו' תורה לימוד המצות בתורה ומצות קיומן בפועל ובהכי דייק ויאדיר שהרי בגודל התורה שקצים מתאדרת כל התורה שיש הק"ו המחזיק אמתות שכר המצות מסכת שבועות פ"א מ"א פתיחה תי"ט ד"ה מכדי וכו' נראה דבעי דליתני הוריות דשייכא דהיינו סנהדרין:

ע"ש והוסיף כו' ועי"ל דקמ"ל דאע"ג דלא תשא הוי לאו שאין בו מעשה מ"מ יש בו מלקות כדאמר חוץ הנשבע ומימר ומש"ה הסמיכה אמכות לרמוז דאית בהו מכות ושייכי אהדדי:

שתים הא דלא תני נעלמו ממנו זה וזה ולהוי ו' עיין בריש פ"ד בפי' הר"ב:

תי"ט ד"ה ידיעות כו' עיין לקמן רפ"ב בהתי"ט ד"ה ונעלמו ממנו הטומאה:

ד''ה מראות וכו' שהם וכו' זה אינו כלום כי בלשון חז"ל הן הוא כמו הם אלו הן הגולין והלוקין וזולתה. ב הרע"ב ד"ה ידיעה כו' שנטמא כו' כפרש"י במתניתין אבל לא קאי הכי במסקנא אלא ידיעה בתחלה היינו ידיעת בית רבו ופירש"י ידיעת רבו פי' שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא ידע שהרגיש כשנגע אבל לא התבונן לשום על לבו שנטמא בטומאה כשנגע בה ע"כ וגם הרמב"ם פ"א מה' שגגות כתב ידע שנטמא ותמה עליו בעל לחם משנה והניחו בצ"ע:

תי"ט ד"ה כל וכו' ידיעת וכו' אעפ"י שדבר זה לא נעלם ממנו שגם עתה יודע כן ולא אתי אלא למעוטי תינוק שנשבה וכן בסוטה ידעה שאם נטמאה אסורה וגבי תורה נמי אף בשעת העלמה נמי יודע שהוא בעולם תוספת:

ד"ה שיש וכו' למימר וכו' התי"ט ז"ל הפך הסדר דדיבור זה כתבו התוספות על קושית הגמרא דמקשה פתח בשבועות ומפרש ידיעות ועל זה כתבו דכונת המקשן דלא מפרש מראות הו"ל לפרש שבועות דפתח בהו:

ד"ה יש וכו' מטומאה וכו' ומדאפקיה בלשון קדש שמעינן טומאת קדש תו':

ע"ש קרבן וכו' יצא יש בה ידיעה תחלה וסוף שהוא בקרבן:

ג מה וכו' במ"ג דפ"ז דיומא הגז"ל כתב הר"ב דר"ע ס"ל המוספין קודמין לעבודת היום חוץ משעיר הנעשה בחוץ דכתיב ביה מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעיר הפנימי קודם לשעיר החיצון וכתב התי"ט דלר"ע שמעינן תרתי מהאי קרא ההיא דהתם והא דהכא וע"ש ומשום דההיא דהתם פשוטה והאי דהכא מדיוקא משום הכי מייתי הכא הפסוק:

תי"ט ד"ה אין וכו' זו וכו' בגמרא דפוס אמשטרדם ל"ג זו ושפיר מתוקמא בתינוק שנשבה מיהו ק' דא"כ אמאי אצטריכא מתני' קמייתא למעוטי תינוק שנשבה כנז"ל והלא הכא ממועט הוא בהדיא:

ד הרע"ב סד"ה לכפר ליקרב וכו' דהא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הופרש ועל טומאת מקדש וקדשיו הוא קרב רש"י:

תי"ט ד"ה ושעירי וכו' באין וכו' דהוי טפי שאין מכיר בו אלא ה' ועוד דאין בה ויש בה לא שייך בשאר עבירות שהרי יש בהן קרבן:

ע"ש אלא וכו' ק' על הר"ב דכתב מהיקשא דשעיר והא אינו כן לפי המסקנא אלא בהיקש דמועדיכם משום ק"ו דשעיר עצרת וא"ל דס"ל לר"ב דשעיר עצרת הוא נלמד מהיקש דבמועדיכם ולא שאר הרגלים דבהא דר' יונה אמרינן אלא משמע דהדר ביה מהא דלעיל:

ד"ה שעירי וכו' במלתא וכו' דהוקש לשעיר חיצון דיה"כ וכנז"ל דדוקא לטומאת מקדש הוקש ולא לכל עבירות:

ד"ה א"ל וכו' אשעירי וכו' דצ"ל דא"ל אשעיר דאין בה ויש בה שהרי יש בה ואין בה כתב הר"ב דאין חולק עליו שהוא תולה:

ע"ש דורו של וכו' תי' דבפ"ק דסנהדרין דף י"ד אמרינן דר"י בן בבא הסמיך חמשה זקנים ושנים מהם ר"ש ור"מ ובכל הש"ס מצינו ר"מ ור"ש חולקים אם לא שנאמר כמ"ש הרמב"ם בראש הפרק שהשיגו קצתם לקצתם פי' משל דור זה לשל חבירו:

ה אומר פי' שאמר כן דרך שאלה אם הוא שהיה אומר ר' שיקריבו זה בזה והוא השיבם הן והשתא דייקא שפיר תשובת הן ולעיל לא תני הכי אלא יקריבו :

תי"ט ד"ה מוסיף וכו' דאתקוש וכו' ק' שעיר חיצון גופיה איתקש לפנימי ואיך ילמד לרגלים בהיקש דהא קי"ל אין היקש למד מן ההיקש בקדשים:

ע"ש כרת וכו' פי' לאפוקי הא דאינו לא על הטהור שאכל את הטמא שהוא פטור מכרת כדתנן פרק י"ג דזבחים משנה ב' ואפ"ה דפטור מ"מ אסור דמטמא את הקדש ולכן של רגלים מכפרין עליו מדאתקוש לחיצון:

סד"ה מוסיף וכו' החיצון וכו' ז"ל הרמב"ם בפירושו ומחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כפלוני לפי שהוא דבר חוזר אל הש"י ואמנם הם חולקים בהיקש וראיה מהפסוק אבל בחיבור ה' שגגות פי"א פסק כר"י ככללין דעלמא:

סד"ה מוסיף כו' דחיצון וכו' דשעיר חיצון לא מימעיט דלאו למזבח אתקשו רש"י אבל דרגלים לא מכפרי אדיה"כ דכתיב באחרי מות אחת בשנה דכפרת יוה"כ דהיינו אין בה ויש בה לא תהיה אלא פעם א' בשנה:

זדון פי' מזיד בלא התראה:

הרע"ב ד"ה החמורות וכו' מפרשה וכו' פירש"י סיפא דמתני' מפרש ליה לרישא וכולהו פירושא דקלות וחמורות היא. ז הכהנים יש לדקדק למה פרש ברישא כהנים וכהן משוח בכפרת שעיר המשתלח אבל בכפרת דם הפר לא תני כהן משוח וי"ל כהא דתנן ספ"ב דהוריות ופ' בתרא דפרה שאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו וע"ש בהתי"ט:

תי"ט סד"ה מכפר וכו' מדאתקש וכו' הקשו תוס' דבכריתות פ"ו גבי חטאים דומיא דפשעים פריך האי בשעיר הנעשה בפנים כתיב והשתא ליגמור מיניה שעיר המשתלח דהא איתקש ע"כ ולא תירץ וי"ל דהתם פריך אליבא דר"י דלית ליה האי הקישא להכי אלא לשיהיו שוים במראה וקומה ודמים וכדכתב כאן התי"ט:

פ"ב מ"א תי"ט ד"ה נטמא וכו' שנטמא וכו' גם לעיל ד"ה ידיעה בתחלה פירש"י והר"ב ידע שנטמא ואפ"ה נטרי תוס' ע"כ משום דהכא קתני נטמא וידע נראה דלא איירי בידיעת בית רבו דא"כ הול"ל ידע ונטמא ואפ"ה כתבו התוס' והמדקדק יכול לפרש וכו':

סד"ה ונעלמה וכו' מפני הטעם הזה בפרטות וכתבו התוס' פ"ק דף ב' ד"ה ידיעות הטומאה דמש"ה לא קתני העלמות הטומאה דהיא עיקר מילתא העלם טומאה דקדש ומקדש והעלם קודש ומקדש וניחא ליה למנקט ידיעות משום ידיעות קמייתא דליתנהו בכל התורה:

תי"ט סד"ה אלא וכו' שם וכו' והמשכן שילה נבנה ונעשה בימי יהושע שגם הוא מלך וכמו שנראה מדברי הרמב"ם פ"א מה' מלכים שכתב שמינהו משה ובית דינו:

סד"ה ואורים וכו' וכיון וכו' דס"ל לומר שאהרן כבר מזומן להיות כ"ג משעה שאמר ה' אל משה הלא אהרן אחיך הלוי וכשרז"ל וא"כ משה היה ראוי להיות כ"ג באורים ותומים ועי"ל שרש"י והר"ב לא כתבו שהמשכן נעשה בכל אלו שהרי שאני משכן שנתקדש במשיחה אלא וכן תעשו מצוה לדורות:

ד"ה ובשתי כו' ובשני כו' בלא כבשים הקשו תוס' דהתנן בשלהי זבחים אין מנחה בבמה וא"כ ביהושע שקדם המשכן בגלגל ובשלמה שקדם בגבעון מאין היו מנחות התודות ותירצו שהקידוש והקמיצה וההקטרה היו באים כאחד:

ד"ה ובשיר כו' אלא וכו' וכגון בנין הורדוס:

ע"ש דאשתמיטתיה וכו' ומאי קושיא תוס' מייתי לה ושלומת רשעים תראה והכ"מ מן מחץ יעוף ומן יפול מצדך:

ג תי"ט סד"ה נטמא תימא וכו' הול"ל ד' שהן ח' ב' שהן ד' בחוץ וב' שהן ד' בפנים:

ע"ש שבחוץ וכו' פי' מתני' דידיעות הטומאה לא איירי אלא בנטמא חוץ לעזרה ונ"ל דטעמא הוי משום דטומאה שבחוץ סמיכה לשבועות כנז"ל בהתי"ט ד"ה ידיעות הטומאה משם הגמ' אבל טומאה שבפנים היא בפרשת פרה