קול הרמ"ז נזקין כט

בשם זה ע"ש ויוצא פרח האמור במטה אהרן וכן איתא במדרש ויוצא פרח רומז לפרחי כהונה:

תי"ט סד"ה הגנב וכו' דתנן התם ושולי קוסים הצידוניים אבל הערוך גרס כוסין בב':

ד''ה כהן וכו' אינכם בכלל חיוב וכו' ופי' ולא תמותו ולא תפחדו מן המיתה אם לא תקרעו ולא תפרומו ופי' זה מעין משפרש"י בפ' אמור פ' ולא יחלל את מקדש אלהיו ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגו' ופירש"י שאינו מחלל בכך את העבודה אבל ק"ל בפי' זה שהרי בפ"ח דה' אבל כתב וז"ל אבל חייב לקרוע על מתו שנאמר ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אחר חייב לפרוס ע"כ וכתב הכ"מ וכתב הרמב"ם דקריעה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ומיתה זו שאמרו הוא כענין העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכ"נ מדברי רבי' עכ"ל הכ"מ ובודאי דאשתמיטתיה כל זה בפ"א מה' ביאת מקדש דכדברי הרמב"ן היתה מתורצת קושייתו ודו"ק אבל מ"ש הרמב"ם דין קרועי בגדים ודין פרועי ראש א' קשה דבפי' כתב דקרועי בגדים חייב מיתה ונ"ל בדוק דדין אחר להם ר"ל מיתה אבל פרועי ראש חייבים מיתה מדאורייתא ופרומי בגדים מדרבנן ויש ראיה לזה מדברי הרמב"ם עצמו של מעלה מדין זה מייתי פרועי ראש מהיקש דברי יחזקאל מן ופרע לא ישלחו וכדכתב התי"ט וא"כ למה הזכירו אח"כ מראשיכם אל תפרעו ומ"ש על הכ"מ כנז"ל הוא דוחק גמור שהוא נגד הת"כ שאמר ממשמע לאו אתה שומע הן:

פ"י מ"א הרע"ב ד"ה וההוגה וכו' כמו וכו' כך מפרשים העולם כמ"ש תוס' פרק קמא דעבודה זרה די"ח גבי ר"ח בן תרדיון שהיה הוגה את השם אבל רש"י מפרשו ע"ש של מ"ב והכי מסתבר מדאמר התם להתלמד עבד ואי כדברי הר"ב מה לימוד שייך בקריאת שם הויא ככתיבתו בג' נקודות אפילו תינוק יודע להגותו:

ג אספו לפי מדרש רבה שישראל נימולו ערב פסח יכון מאד כורתי בריתי עלי זבח ששניהם היו סמוכים זה לזה:

פרק יא משנה א וזוממי הא דלא תני בועל בת כהן וזוממיה שכן אין העדים מעידים אלא על הבעילה שקדמה לעדותן י"ל דתני הכי לומר דהזוממין דומיא דבועלה בחנק וכן כתוב אשר זמם לעשות לאחיו:

הרע"ב ד"ה עד וכו' ויקח וגו' (ועיין) פרש"י ותוס' (ואע"ג) דבב"מ נ"ו מסקינן לא ילפינן מהאי קרא אלא דכל יד דכתיב בקרא יד ממש דהא בגט וגניבת ממון בעינן ריבוי לאתוייה רשותא והתוס' כתבו דלמא כאן נמי יש שום ריבוי ונ"ל דשאני הכא דכי נשנית פרה זו במשנה תורה לא כתב ידו אלא סתם והתעמר בו ומכרו נראה דלאו דוקא ידו שהרי ב' פסוקים אלא כל א' מלמד מה שחסר מחבירו וכמו שפירש"י בחומש בפרשת משפטים:

תי"ט ד"ה עד וכו' בהורגה וכו' לא ידענא מאי קאמר דלגבי בהמה היינו מיתה והיינו הכאה דשתיהן אין בהן אלא תשלומין ושוין הן ועוד דכיון דאמרינן דאם אינו ענין לבהמה תנהו ענין לנפש אדם הרי הוא כאילו נכתב בפי' ומכה נפש אדם:

ד"ה וחכמים וכו' לא סגי וכו' סגי ודאי היה אם נאמר בפי' כי ימצא איש גונב נפש אחיו מבני ישראל:

ב תי"ט ד"ה כך וכו' יש וכו' מעתה תקשי למתני' שאם כך הוא האמת לפי המסקנא שהיו חולקים או בסברא או בקבלה אמאי לא תני לה תנא הכא ונראה ל"ק לומר דלעולם אימא לך דלקושטא דמילתא פי' דמתני' הוא לב' העניינים למחלוקת מפי השמועה ולפי הסברא אלא לפי שנ"ל נמי דר"ל ל' דרשא ולימוד כדכתב התי"ט מש"ה לא הכריחו הגמרא מהם ודו"ק:

ד"ה אם וכו' וקשיא וכו' יש לומר דמה הפסידו במאמר אולי ישמע ויתחרט לו מסברתו:

ע"ש שמע וכו' בעל לחם משנה כתב דאין כונת הרמב"ם לפרש דברי המשנה כי אם דברי עצמו בפירוש הענין והתימה על מה שהוסיף תי"ט מדיליה ובית דינו הכי ליישב ריבוי לשון שמעו וכ"ש דמה עניין שמיעת בית דינו שהרי הם חולקים על הזקן:

תי"ט ד"ה ולא וכו' היה וכו' פי' ומתני' לצדדים קתני ולא בב"ד שביבנה משום דבטלו מיתת ב"ד ושבעירו משום דכתיב וכל ישראל ישמעו:

מסכת מכות פ"א מ"א פתיחה תי"ט ד"ה לשון כו' ונסמכת כו' קשה לי דאמאי שביק טעמא דגמרא דתנא קאי אסיומא דמתני' כדכתב התי"ט בסמוך ונ"ל דהרמב"ם מדייק דבגמרא לא אמר תנא מסנהדרין סליק כמ"ש בכמה מקומות כגון בשבועות דאמר תנא ממשות סליק אמר תנא התם קאי כל הזוממין מקדימים לאותה מיתה ואין הכונה לתת טעם לסמיכות אלא להבנת ל' הרע"ב ד"ה אלא כו' משום כו' והצדיקו את הצדיק והרשיעו גו' ה"ג בגמרא ע"ש והיה כו' וה"ק קרא ונגשו אל המשפט ושפטום פי' גמרו הדין וחייבו אח הצדיק ע"פ ב' עדים ואח"כ באו עדים והצדיקו:

תי"ט ד"ה אלא כו' והצדיקו כו' ז"ל רש"י בפ"ק דסנהדרין דף י' צדקת צדיק למה הוזכרה כאן וכי מפני צדקת צדיק מתחייב רשע מלקות ע"כ וה' בגמרא וכי משום דהצדיקו הצדיק והרשיעו מתחייב רשע תינח והרשיעו אבל והצדיקו לא איריא אבל הכא ארכביה אתרי רכשי חדא משום יתורא ועוד משום דלא איריא צדקת צדיק:

ד"ה שהוא כו' דכריתות כו' ק' דשאני התם דאע"ג דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע כבר תירצו תוס' פ"ק דמציעא דף ג' דהתם הוא עושה תשובה כשאומר מזיד הייתי דפטור מקרבן ואינו רוצה להביא חולין לעזרה אבל הכא לא שייך לומר כן:

ב תי"ט ד''ה שלא כו' מוציא כו' אע"ג דר"מ יהיב טעמא דשלא השם המביאו כו' לא סגי ליה בהכי משום דאיהו דריש כדי רשעתו ומוקי ליה במלקות ומיתה דאין אדם לוקה ומת ולא חייש לטעמא דשלא השם המביאו כו' וא"כ איצטריך ליה למגמר ממוציא שם רע לענין מלקות וממון כך למדתי מדברי תוס' בש"ס דף ד' בד"ה בשלמא לרבנן ואה"נ דאי לאו טעמא דשלא מן השם המביאו כו' לא הוה גמיר ממוציא ש"ר ולכן גם בכל מקום ס"ל דלוקה ומשלם אם יהיו ב' שמות כי הכא וכ"כ תוס' בב"מ דף צ"א ד"ה הא מני ע"ש:

ד"ה כל כו' תענה כו' אפילו לר' יוחנן דס"ל דעקימת שפתים הוי מעשה שאני עדים זוממין דישנן בראיה שעיקר עדותן הוא על מה שראו והראיה אין בה מעשה עיין פ"ד מיתות דף ס"ה:

ט עפ"י מייתי קרא משום דאצטריך לפי' דבר אחר:

תי"ט ד"ה ואחד וכו' לומר וכו' ס"ל דאשמעי' דהמתרה הוא מצטרף עמהן וע"ד שכתב הר"ב וזהו דיוק מתני' לקמן הוא והן נהרגין דהוצ''ל הוא והיא דהוה קאי אכת שנמצאת זוממת דהיא לשון נקבה אלא תני והן לכלול גם המתרה ועל תירוץ תוס' קשה דאם המתרה מדבר לעדים ראו וכו' א''כ למה צריך שיראו אלו את אלו תיפוק ליה דמצטרפים ע"י המתרה כדאמר לקמן ולא צריך שיראו אלו את אלו ד"ה והשנייה וכו' ששנינו וכו' דממון ניתן לחזרה ומטעם זה יש, לכלול גם מלקות דניתן למחילה וכדתנן בב"ק פ"ח מ"ז שלא יהיה המוחל אכזרי וישלם הכל במה דשייך לו מדין חובל בחבירו בפרט הבושת (והצער) והשבת משא"כ בנפשות דנשפך דמו ודם זרעותיו שזה מצאתי בהרב"ע פרשת שופטים דמטי בה משום תיקון העולם בזילותא דב"ד דאם יהרגו אחר מעשה אוושא מילתא טובא דצריך שיצא כרוז לפני המוזמין ויכריז שהם נהרגים על שהטעו את ב"ד להרוג נקי ומשם ואילך יבזו את הב"ד ואין זה במלקות וכ"ש בממון ובאמת הכי דייקי דברי הגמרא הרגו אין נהרגין ולא אמרו עשו מעשה פטורין או אין נידונין וכיוצא דדרך הגמרא לפרש אלא משמע דדוקא בהריגה הוא דין זה:

ו תי"ט ד"ה ובא לפני אותו כו' אפי' נגמר דינו בח"ל והם עתה בא"י הרמב"ם פי"ג מה"ה ובזה א"ש הא דדייקינן הא לפני ב"ד אחר סותרים ומוקמינן לה בגמרו בח"ל ובאו לארץ דכיון דהם ב"ד אחר תועילם זכות א"י:

ד"ה ופלוני ופלוני עדיו כו' בפ' נגמר הדין מ"ה אמר שמואל דאם נקטעה יד העדים פטור כרבנן יד העדים תהיה בראשונה ופסקו הרמב"ם פי"ד מה"ה ומקשינן לשמואל ממתני' דמשמע שהמעידין עליו אינם אותם שנגמר הדין על פיהם בראשונה ותרגמה שמואל שהן הן עדיו ופירש"י וז"ל כגון דהנך עדים המעידים עליו שנגמר דינו בב"ד הן הן העדים שהעידו עליו מתחלה ונתחייב על פיהם ע"כ ולפ"ז הא דתנן ופלוני ופלוני עדיו אינם דברי האומרים מעידין אנו אלא דברי המשנה הם והתי"ט אישתמיטתיה זה הבקיאות:

פ"ב מ"א תי"ט רבי כו' למסורת כו' תמיהא לי מאי איריא משום אם למסורת תיפוק לי שבשאר המקומות שנזכר מלה זו היא פועל יוצא כמו ונשל גוים רבים מפניך בואתחנן ונשל ה' אלקיך את הגוים בוהיה עקב ולא ישנה עוד למלה זו כי אם בזה ולמה לא נפרשנה כשאר חברותיה בשלמא לרבנן ל"ק כי הרבה מלות שמשמשות עומד ויוצא כמו יבער הסנה שהוא עומד כאש תבער יער יוצא אבל הסברא דדוקא הבא מכחו נגלה פירשוה בכאן עומד אבל על ר' ק"ל דמה לו בטעמא דאם למסורת. ע"ש לא נמצא כו' לא יגע ולא מצא כי יש רבים שימו שיחו בינו:

ע"ש בינותי כו' גם יש בינת שמעה לי:

ע"ש נרפא כו' כיון שלא מקפיד על חסרון הדגש למה לא יפרש ונשל מהפועל