קול הרמ"ז נזקין כד

ד ונתרפא הא דלא קתני חלה מתרפא משל עצמו רומז דדוקא ברפואה שיש לה קצבה וז"ש חלה ונתרפא כלומר בזמן מועט אבל יותר נכון מ"ש נ"י דאפילו נתרפא כבר מן האמצע יש לו לפרוע להם משל עצמו:

תי"ט ד"ה האחין כו' מן האחין כו' ולא ק' דבהא דלעיל לא כתב אלא אחין דהתם איירי דוקא בהלכות נחלות:

ו נכסיו מיירי שחלק נכסיו בלא הפסק כגון שאמר כל נכסי לפלו' או חלק זה לפלוני וזה לפלוני ושייר כל שהוא לאפוקי אם הפסיק בין אחד לחברו כמי שנמלך ועיין בח"מ סי' ר"נ סעיף י"א והכי דייקא מתני' שכתב כל נכסיו כלומר בלי הפסק מתנתו קיימת ולא תני מתנותיו קיימות משום דכולה הויא מתנה אחת ובזה יש חילוק בין מתני' דהכא למתני' דפ"ג דפאה משנה ז' ועיין עוד מ"ש שם:

שהוא הרא"ש והטור והר"ש בפ"ג דפאה ס"ל שיש בו כדי פרנסתו אבל הרי"ף והרמב"ם ס"ל כל שהוא ממש והנ"י כ' דמשייר כל שהוא שיחיה בו עד שירויח ומשכחת לה בבעל מלאכה:

הרע"ב סד"ה ושייר כו' דמיית כו' כתב הרמב"ם בפי' שחושב החולה שימות ודאי ור"ל דמש"ה לא נחית לשיור ולכך לעולם חוזר אפילו לא שייר:

תי"ט ד"ה ש"מ כו' וה"ה כו' ונראה דלא תני חולק אלא כתב משום דבעי למתני לא כתב בה ש"מ:

ז תי"ט דיה רא"א כו' א"כ כו' י"ל דאפסקוהו מיד האמרו לו דלא הספיק לגמור ועוד נטר ליה עד לבסוף משום דנפישי מילי דחול ודקטן:

ע"ש להו כו' לפ"ז נראה דלא הוו ידעי גופא דעובדא ואם כן לימא להו עבדא משיכה:

ד"ה וחכ"א כו' מכרעת כו' ול"נ הכרח גדול דבשלמא אי גרסינן ר' אליעזר א"ש דבכל התלמוד קי"ל דברי ש"מ ככתובים כו' דר' אליעזר שמותי הוא ולית הלכתא כותיה אבל אי גרסינן וחכ"א למה נפסוק כרבי יהושע:

ט בחזקתן פי' נכסים בחזקתן של שנים הנזכר יורשי הבעל ויורשי האב ולא תני יחלוקו לומר מלתא בטעמא כלומר ששניהם מוחזקים:

תי"ט ד"ה בש"א כו' ב"ש כו' לפר"ת הומ"ל מדלא תני יחלוקו התם כדהכא דדרך תנא לקצר:

ע"ש התם כו' גם הרמב"ם כתב כמו רש"י:

ע"ש דייחד כו' א"כ למה תמה על הב"י ואמר שלא היה לפניו אלא ס' הרי"ף והלא ראה דברי התוס' ביבמות:

י בן עזאי מכאן מדקדק ר"ש ר"ה דירוש' שבן עזאי תלמיד וחבר לר"ע מדא"ל לשון זה (דהול"ל שבא רבינו ולא שבאת רשב"ם) והכי איתא במכילתין:

הרע"ב סד"ה מודה כו' כר"ע כו' הכי מוכח בגמרא דשקלינן וטרינן אליביה תי"ט ד"ה נפל כו' בריש כו' נ"ל דשאני התם דכל א' טוען ודאי אבל בכאן יורשי הבן באים מכח ספק שמא האם מתה תחלה ואילו היה לה בן אחר הוא יורשה ודאי וס"ל ממש כההיא דפ' החולץ שהביא הרשב"ם מספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא:

ד"ה מודים כו' דירושתו כו' ואין טעם בזה הטעם דהא אפי' למ"ד דירושת הבעל (דרבנן) הלא חכמים עשו לה חיזוק כשל תורה כדכתב הר'''ב בפ"ט דכתובות:

פ"א מ"י פשוט כתב הרמב"ן דאין לפרשו כפשוטו דפשיטא דפסול כיון שלא יש עדים תחתיו אלא עסקינן במי שרצה להחתים עדים מתוכו וגם מאחוריו ועיין בנ"י:

הרע"ב ד"ה מקושר כו' שלישי כו' לפחות שלשה קשרים כדי מקום תורף השטר נ"י:

ד"ה רשב"ג כו' פלוגתא כו' הכי איתא בגמרא דודאי ת"ק לא פליג אכללא דהכל במנהג המדינה אלא הכא דנהוג הכי והכי:

ע"ש כת"ק כו' ולא כרשב"ג משום דסברא דידיה שיטה היא כדאיתא בגמרא:

תי"ט ד''ה גט וכו' ועי' כו' עמ"ש שם. ד"ה פשוט כו' שהיה כו' ק' דכיון שהיה כסדר פשוט אמאי לא מכשיר רחב"ג גם בפשוט שכתבו עדיו מאחוריו מפני שיכול לעשותו מקושר וי"ל משום דעושהו מוקדם. ב בכסף בברייתא תניא כסף לא פחות מדינר כסף ותנא דידן לא תנייה משום דסמיך אמתניתין דפי"ג דמנחות מ"ד כסף לא יפחות מדינר כסף והא דתני אין פחות דהול"ל לא יותר ה"ק אע"ג דיד בעל השטר על התחתונה אין פחות כו':

דאינון דוקא דכתב דאינון אבל לא מטי' בה משום זוזין ודמיעוט רבים שנים והטור כתב בסי' מ"ב כסף מטבע פלוני דאינון ונמחק אין לו אלא שנים:

הרע"ב ד"ה פשוט כו' ה"ק וכו' דאלת"ה פשיטא דבעד א' פסול. גמרא:

תי"ט ד"ה גט כו' מי כו' לא הי"ל לתי"ט לכתוב כל זה שהרשב"ם לא כתבו כ"א לפי הס"ד במתניתין אבל פי' הגמרא במסקנא הוא שכתב התי"ט אחר זה משם הר"ב:

ד"ה כסף כו' צ"ע כו' נ"ל דבבא שנייה אשמועינן דלא תימא דיתן שברי כסף בשוי ב' סלעים ובבא ג' אשמועינן דלא נימא דיתן לו דרכונות קלים וגרועים אלא היוצאין בשוק:

ג שטר היינו ליתנו ללוה ולא למלוה עד שידעו שהלוהו דאסור להשהות שטר אמנה כדאמרינן פ"ק דכתובות כו' וכ"כ התוספת שם:

ד שניהם יש גירסא דגרס לשניהם:

תי"ט ד"ה החתן כו' ועי"ל משום דאיהו מקיים מצוה פריה ורביה ולא הכלה דאינה מצווה עליה:

ה תי"ט ד''ה רי"א כו' אנן כו' לא ידענא מאי קאמר דהא מאי דאמר המבטיח לחבירו דבר ע"מ כו' ר"ל שמתנה עמו שודאי הוא ישלמנו והתנאי הוא ע"מ שיחזיר לו שטרו וז"ש שיעשה לו דבר לעתיד ומ"ש וסומך שיוכל קאי על הדבר הא' דהיינו שישלמנו:

ו מעמיד נ"ל דגרסא זו עדיפא דמשמע חוץ לב"ד וניחא מאי דתני בתר הכי ובא לפני ב"ד ועוד מעמיד דר"ל כשרואה שהולך להמחק:

הרע"ב סד"ה מי כו' ע"י מים כו' ורישומו ניכר הרא"ש:

ד''ה א"ר יוסי כו' למלוה כו' ומדתנן ולא יורע כחו של זה נראה דכך יפה לו אינו (קאי א) המלוה דא"כ הול"ל ולא יורע כחו ותו לא ויש לפרש יפה לו ללוה דאם יאמר להחליף לא ירצה מלוה להפרע לחצאין וכשיכתוב שובר יתפייס שיפרענו חציו וזה יפה ללוה ולא יורע כחו של מלוה לכתוב לו שטר מאוחר חדושי הרמב"ן:

תי"ט ד"ה מי כו' וכן כו' בגמרא שלנו לא כן הוא:

ד"ה ובא כו' אבל כו' אבל עירוב פרשיות כאן שנ"י לא כ"כ אלא בהכירו החתימות ואין זו דרך הר"ב:

ד"ה ועושין כו' בסוף כו' התוספת תמהו שלא נזכר כן בגמרא והרא"ש כתב דטמא פלוני ופלוני עדיו הכל בכלל כל העדים הצריכים לדבר וכ"כ נ"י:

ז לשכר לאו דוקא עשאן לשכר דה"ה אפילו לעצמו אלא שרוצים להשכיר תוס' פ"ק י"ג ב' ופי' לאפוקי מי"א שהכל תלוי בדעת האב ושאם יש להם שוכר לא יוכלו להשכיר אם עשאן לעצמו ותוספת ס"ל שאפי' עשאן לעצמו אם ימצאו שוכר אין העשיר יכול למחות העני מלהשכירו כ"כ הטור סי' קע"א בשם ר"י ולפ"ז מ"ש התוספת שרוצים להשכירו אינו כ"כ חידוש דהא דר"י עדיף דאין העשיר יכול למחות אבל מ"מ נראה דעת התוספת לומר דאין תלוי בדעת האב אח"כ מצאתי נ"א בתוספת שבמקום שרוצים כתוב שמוצא כ"נ בהגהות הר"ש דילוויקיו ז"ל והוא מ"ש הטור בשם ר"י כנז"ל:

עבדים נראה שמרחץ צריך לטורח גדול ולכן צריך עבדים משא"כ בבית הבד:

וירחצו אתה והם:

ואיני אפי' לא אמר איני יודע איזהו גם הוא הדין נ"י והא דקתני לה להליץ בעד המלוה דאיך עבר על אל תשכן באהליך עולה דאמרינן פ"ק דכתובות זה המשהא שטר פרוע לזה אמר שאינו יודע איזהו:

מסכת סנהדרין פ"א מ"א דיני כו' הא דלא ערבינהו משום דדיני ממונות בג' הדיוטות וגזלות וחבלות בג' מומחים והשאר דיני קנסות ואע"ג דהרמב"ם בפ"ה דה' סנהדרין כתב דיני קנסות כגון גזלות וחבלות כבר עמד ע"ז הרב לחם משנה דלאו קנסות הן אלא משום דבעי מומחין קרי להו קנסות ע"כ וכ"כ תוספות ממקום אחר ע"ש ודע כי בין הירושל' והרי"ף והרא"ש גורסים כל הקנסות בבבא חדא וכך משמע מפי' הרמב"ם ולפי גירסת תלמוד' דידן ס"ל כמ"ש הר"ב באיידי דבעי כו' דתשלומי כפל וד' וה' וחצי נזק אינו משלם מה שהזיק אבל אונס כו' לא שייכי (בבבא חדא):

ש"ר בג' לא ערבינהו עם הקודמים מפני שאינם נזק בממון:

הרע"ב ד"ה בג' וכו' גזלות וכו' כגון כופר פקדון אבל הלוה ואינו משלם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה רש"י ובזה מתיישב דתני הלואות בג' הדיוטות וגזלות בג' מומחים כמו הם:

תי"ט ד"ה נזק וכו' אמרו וכו' זה אינו אע"ג דאמרינן מעיקרא תנא ממונא ותנא קנסא מקשינן הניחא למ"ד פלגא נזקא קנסא אלא למ"ד ממונא מאי