קול הרמ"ז נזקין כא

הנסרים והספסלים ולמתני' פשיטא ליה דמכורים דקרקעות הם אבל אשמועי' דלא מכר לו הנסרים כו' אע"ג דצורך בית המרחץ הם:

תי"ט ד"ה מגורה כו' ממגורות כו' שם פי' אוצרות ול"נ שהוא מל' כמים מוגרים במורד ולפי' הרשב"ם יהיה הפי' לשון קיבוץ למים ודוגמתו בב"מ פ"ד משנה י"ב לתוך מגורה א' אלא ששם הוי קיבוץ לחטים:

ז הרע"ב סד"ה מכר כו' שהן עיקר כו' דעיר משמע אוירה של עיר רשב"ם תי"ט ד"ה רשב"ג כו' נ"ל משום כו' ל"נ משום דאיכא תרי לישני בגמ' ולישנא בתרא פי' בית השלחין באגי ותוס' הכי פירשוה בכל הש"ס וכמ"ש התוס':

ח תי"ט ד"ה ואת כו' דקשיא כו' אין זו מוכרח אלא בעל הלבוש הוא מפרש הדין ולכן לא השיגו הסמ"ע:

ד"ה ואת השומרה כו' הרשב"ם כו' וכן הגירסא בגמ' שלנו בין במשנה ובין בגמרא ומעתה מ"ש התי"ט דאזדא לה תמיהת מהר"ר פל"ק עדיין היא במקומה דב' אשלי רברבי נינהו הרשב"ם והטור וגרסת הספר מסייעתם ונ"מ לדיוכל לומר קים לי כהנהו ב' רבנן:

ט ולא ל"ג ולא בוי"ו אלא לא את הבור משום דאינו נסמך אל הקודמים שהם הנמעטים מן הנז' תחלה אבל לא את הבור כו' הוא מיעוט אחר שלא נזכר שכנגדו ולכן הרי"ף כתבה משנה בפני עצמה וה"ג הרא"ש והר"ב:

בשדה דוקא מה שבשדה כגון בור וגם שהם בקרקע השדה לאפוקי יציע וחדר שאינם ממש בקרקע נ"י וה"נ אני מדייק בהחזיק בשדה דוקא כל המחובר לה או השייך לה לאפוקי מעות או תבואה תלושה לא קנה וכ"כ הרשב"ם:

מכר כו' בד"א כו' ולעיל אמרינן בגמרא דף ס"ד דמיותרת דמכרו לאחר דהכא קמ"ל דר"ע ס"ל לכלל גדול בכ"מ דמוכר בעין יפה מוכר ע"ע:

תי"ט ד"ה ולא את הבור כו' דחדא כו' בריש פרקין כתב צריכות לבור ודות ולא שייכא להכא דכתב בדות שהוא בבנין סד"א דהוי בכלל בית וזה לא שייך בשדה:

פ"ה מ"א ואת כל שאם היו לה דרך משל עשרים משוטי' ואפשר לה בטוב בקצתם אפ"ה כולם מכורים ונ"ל דגם אותו הכלי שקורין בוצולו שמסתכלים בו לדעת פנת הליכתם גם הוא בכלל המנהיגין וכמו כן הקברניט:

האנתיקי צריך ליתן טעם מ"ש אנתיקי ממגורות של מים (בפרקין) דלעיל מ"ו דבין כך ובין כך אינן מכורין משום דממונו הן כנזכר בדברי התי"ט והיה נראה דמכ"ש (מה האנתיקי דלא שייך לספינה מכור. המגורות של מים דשייכי למרחץ לכ"ש וצ"ע):

הרע"ב ד"ה אנתיקי כו' וכל הני דחשיב כו' פי' משום דחשבינהו הכא ולא בפרקין דלעיל הרשב"ם והרא"ש (ובכלל זה החבלים שמושכין אותה בהם ליבשה):

הרע"ב ד"ה פרדות כו' ואית כו' כ"פ הרמב"ם ונ"ל דמתני' קשיתיה דהיינו מכר את הצמד לא מכר את הבקר ולפי פי' זה נראה דגם משוטי הספינה כך דינם שאם לא היו משוטים בספינה אינם מכורים אבל לפי' הא' דפרדות כמשמען נראה דיש חילוק בצמד דאפילו אם מקצת קורין לצמד בקר אפ"ה אין הבקר מכורה וכן אמרינן בגמרא:

תי"ט ד"ה אבל כו' וכתב המגיד כו' לקוצר דעתי דברי ה"ה קשיא שהרי הרמב"ם כתב בד"א במוכר אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד כללו של דבר כו' והלא בשדה יש כמה דברים שנשנו במשנה שאינם מחוברים לקרקע וכן בבית כו' דוק ותשכח וא"כ איך מסיים כללו של דבר כו' וא"ל שכללו של דבר הוא פי' ותנאי שאין זה לשון כלל ולפ"ד הכלל הוא לאתויי מה שלא נזכר במשנה ולא נדע מה נידון ביה לכן למדנו כלל גדול דעתו:

ע"ש אבל תמיה כו' במכירה כו' לא דק בזה דבבור פסק בברייתא דלא מכור מימיו ובאשפה פסק כמתני' וכן כתב הר"ב המגיד וז"ל דין הבור הוא הפך המשנה (ע"ש):

ד"ה אבל כו' ומילתא דפשיטא כו' (ול"נ) דעבדים לאו מילתא דפשיטא דאי לא תנינהו הוי כיילנא לה בכלל כל המנהיגין והראיה שתוס' לא כתבו בעבדים מה שכתבו באנתיקי משום דעבדים איצטריך לגופייהו:

סד"ה ולא וכו' סחורה וכו' פי' שבסיפא הוא זו אף זו ל"מ המרצופין שהם בתוכה תמיד וכו':

ב פעמים דברי ר"י הוו הכרעה שלישית ואינו מכרעת ולית הלכתא כוותיה תי"ט ד"ה לא וכו' מחלוקת וכו' או דלמא בזו ובזו מחלוקת:

ע"ש דהמע"ה וכו' כ"כ בעל הסמ"ע וי"ל שג' צדדין יש להאבעיא ובב' מהן דת"ק סבר לא מכר כליו וכיון שכן ס"ל להרמב"ם דהויא כפשוטא ודו"ק:

ג אשפה פי' דלא נימא דלא מכר אלא מקום האשפה:

מכר מימיו לאפוקי מרבנן דברייתא דפליגי:

מכר דבורים ולא דבש:

מכר יונים ולא בצים ואפרוחים שלא פרחו דוק ותשכח:

מפריח פי' קודם שפרחו אסורים הם לו מדרבנן:

הרע"ב ד"ה המוכר כו' לו חמור וכו' אפשר דללמד זה שונה התנא בין בחמור ובין בפרה בה' הידיעה וכלומר דלא איירי בחמור ופרה סתם אלא בידועים:

תי"ט ד"ה הסייח וכו' בקריאה וכו' ובזה נעמו דברי רש"י בפי' ד"ה א' על ובני דישון חמרן שבתורה כתב חמדן בד' ובד"ה כתוב בר' וכתב שבתחלה היו טובים ואחר כך הרעו מעשיהם כדרך החמור שבתחלה חמוד ואחר כך נעשה מכוער והשתא מובן שחמוד הוא בקטנותו מפני שעושה רצון בעליו בזריזות. ד"ה הלוקח וכו' לפי' וכו' ז"ל הב"י ח"מ רי"ג דכיון דשובך וכורת הם טפלים לגבי פירותיהם דסתמן אינם שוים כ"כ הו"ל כמוכר שובך וכורת לפירותיהן משא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפלים לגבי אילן ושדה ע"כ וגם הסמ"ע מחלק חילוק אחר ע"ע:

ד תי"ט ד"ה לא וכו' לארמי וכו' גם לעברי ושופו עצמותיו איוב ל"ג:

ה הראש כתב הסמ"ע בח"מ סי' ר"ב סעיף י"ד מכר את הראש פי' אפילו אחר שחיטה:

ו רעות כתב הב"י בסי' רל"ג דהקשה הר"ן פשיטא ותירץ בשם רב האי גאון דאפילו רעות שברעות אין הלוקח יכול לחזור וכן יפות שביפות אין המוכר יכול לחזור ע"כ ונראה דמש"ה פסיק תנא ותנא ד' מדות:

שחמתית אלו הג' חלוקות מן הקודמות שאפילו המין השני יותר טוב וביוקר יכול לחזור בו סמ"ע רל"ג א':

תי"ט ד"ה יין וכו' שהוא וכו' הרשב"ם כתב דאיכא דניחא ליה בטעם יין ואיכא דניחא ליה בטעם חומץ ולפ"ז אין הדבר תלוי בצורך דעכשיו:

ז מדד יש להקשות דמדתני משך ולא מדד מוכח בהדיא דמדד לא קנה דאי הוי קונה הול"ל משך או מדד קנה וכיון שכן אדתני מדד ולא משך לא קנה לפלוג ולתני משך ולא מדד קנה בד"א בסמטא או בחצר של שניהם אבל ברשות הרבים לא קנה:

עד פירוש לא קנה במשיכה כדרישא:

הרע"ב ד"ה משך וכו' בסמטא וכו' פי' הרשב"ם כניסה בולטת מר"ה וכו' ופי' ב' שביל ושל יחיד וכפי' הערוך וכתב שהוא לשון לעז. תי"ט סד"ה הלוקח וכו' דמשתמיט וכו' מש"ה תני פשתן ולא סתם תבואה:

סד"ה שיטלטלנו וכו' והכי דייקא מתני' שיטלטל ממקום למקום ור"ל מגביהו ונוטלו והולך לו לרשותו הרשב"ם בסוגיא:

ח החבית יש לדקדק דפתח במדה וסיים בחבית:

תי"ט ד"ה אם וכו' במדה וכו' והכי איתא בגמרא והכי איתא התם מדה דמאן אילימא מדה דלוקח עד שלא נתמלאה המדה למוכר מדה דלוקח היא (אלא) מדה דמוכר משנתמלאה המדה דלוקח מדה דמוכר היא א"ר אלעא במדת סרסור וקשה דהתניא בברייתא דף פ"ה בד"א במדה (שאינה) של שניהם ומאי קמיבעיא לסתם תלמודא. ד"ה נשברה וכו' ומוכר ללוקח ר"ל שהלוקח אמר לסרסור שיקנה מן המוכר ויחזור וימכור לו וכן עשה ובשעת המדידה נשברה החבית דהו"א דשלוחו של לוקח הוא קמ"ל:

ט ופונדיון הרי"ף והרמב"ם ורש"י והרא"ש ל"ג ופונדיון בידו ופירש"י דלא הוצרך למתנייה שכן (דרך) רוב סוחרים פי' ואיסרין לא היו מצויין כפונדיונין פי' ומל' המשנה מובן שהיו ביד התינוק ב' איסרין וניחא נמי דמש"ה לא תני נמי שהיתה הצלוחית בידו שהוא מובן מעצמו ודרך תנא לקצר. הרע"ב סד"ה חנוני כו' דאהדרה וכו' וקי"ל דאין הקטן קונה:

ע"ש מפטר וכו' דבעינן השבה מדעת הבעלים כדתנן פ' הגוזל בתרא משנה ח' הגונב טלה מן העדר והחזירו מת או נגנב חייב באחריותו נ"י:

תי"ט ד"ה ומודים וכו' ביד וכו' ומסיפא תידוק לרישא דבה עסיקי נטלה מיד התינוק למוד בה לאחרים:

תי"ט ד"ה רשב"ג וכו' דת"ק וכו' כתב הרי"ף בפ' גט פשוט דף רמ"ח דהלכה כרשב"ג היכא דאיכא טעמא:

סד"ה ומקנח וכו' והרמב"ם כתב בפ"ח מה' גנבה וז"ל וממחה המאזנים על כל משקל ומשקל כדי שלא יחלידו: