קול הרמ"ז נזקין יט

במתני' אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם דהוו דומיא דר"פ דלעיל שניהם חולקים באבנים כו':

הרע"ב השותפין וכו' אחד כו' היה ק' לו מעיקרא מאי דמקשינן בגמרא (דהא) תנינא לה בסיפא דפרקין אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל באמן ששניהם רוצים אפילו בפחות מכאן יחלוקו ומתרצינן דאי מהתם הו"א אפי' במסיפס קמ"ל כותל ובהא ניחא מאי דתנן בונין את הכותל באמצע דפשיטא דכך הוא הדרך לחלוק אלא דאשמועינן כותל:

ד"ה המקום כו' הא קמ"ל כו' ק"ל דהא אשמועינן הא בפרק הבית והעליה ע"ש בתי"ט במ"א בד"ה חולקים וכו' וי"ל דכאן עיקר ושם בב"מ ילפינן מהכא:

ג וגדר כתב הרשב"א בחידושיו דהא דלא תני וגדר ג' רוחותיה לומר שאעפ"י שבנה את הראשונה ואחר זמן מרובה נמלך וגדר השנייה ואח"כ השלישית אם בנה הרביעית מגלגלין עליו את הכל ואין אומר ראשון ראשון הפסיד:

תי"ט ד"ה המקיף את חבירו וכו' ק' מי דחקו לפרש כך וי"ל דס"ל כלישנא דגמרא דאמר דר"י סבר אם עמד ניקף וגדר הוא דמגלגלין עליו את הכל דגלי דעתיה דניחא ליה וא"כ אין למקיף אלא ג' שורות ולכן לא גדר אלא שלש ובדרך רש"י מדוייק ייתור אם עמד:

ד חצר לרבותא נקט שנפל לומר שאעפ"י שקודם היה יותר מד"א מ"מ כשנפל אין מחייבין אותו אלא ד"א. סמ"ע:

תי"ט ד"ה מגלגלין כו' דניחא כו' ואע"ג דכבר תניא ליה לעיל בגדר הרביעית י"ל דל"ק ממאי דאמר בפ' כיצד הרגל דלעיל מיירי דעמד הניקף וגדר ולמ"ד דה"ה בגדר המקיף י"ל דסד"א דהתם באה מיד הניחותא שמיד הוא נשמר אבל בכאן לא נגלית הניחותא אלא כשסמך לו כותל אחר:

ה שער אין ספק שיותר חידוש הוא בבית שער מבדלת שהדלת יותר צריכה וא"ת הו"ל דלת ובית שער אלא דכתבו תוספת ריש ב' דקדושין דאין כלל זו אף זו בב' תיבות אלא בב' בבות:

דירה והוא שדר בה נ"י ומ"ש ולאו דוקא קנה אלא אפילו היה לו כבר ודר שם והריטב"א כתב דתני קנה לאפוקי נפל לו בירושה או במתנה דכיון דלא טרח בו ליכא גילוי דעתא:

הרע"ב ד"ה לבנות כו' ומרחיק כו' ונ"י פירש שהוא בנין שעושה לפני הפתח שלא יראו העוברים את בני החצר:

ו שיהא בה חצי כו' וכן הלכה וכדפסק הרמב"ם אבל צ"ע בפי"א מ"ד דכתובות דתנן התם חצי קב (וכדר"ע) בית רובע ועלה בדעתם לומר דאף ר"ע לא פליג את"ק ומצאתי שנ"י כ"כ שי"מ ר"ל דאף ת"ק ור"ע לא פליגי אלא מר כי אתריה וכנז"ל בת"ק ורבי יהודה:

הרע"ב סד"ה אין כו' אחרות כו' ברוחב החצר במילואה נ"י:

ד"ה רי"א כו' ולא כו' ונראה דהיינו יתורא דעד שיהיה בה דהוה סני דליתני רי"א ט' חצאי קבין לזה כו' כדתנן ברע"א בית רובע ולא תני עד שיהיה בה וטעמא משום דר"ע קאי את"ק (וסגי) בעד שיהא בה דתני ת"ק אבל ר"י לא קאי את"ק דידיה אלא דאמר כן בישיבתו כשנשאל דין זה באתריה והוא השיב אין חולקין עד שיהא בה ט' חצאי קבין כו':

תי"ט ד"ה אין כו' בו כו' דמתני' ל"ג בחצר כמו דגרס בשדה ובגינה והטעם משום דמוכר ד"א דחצר יש עוד דשל הפחחים:

ד''ה ולא כו' דס"ל כו' דאל"כ הא אמרינן בקדושין פרק האומר דף ס"א דאפי' שדה בת חצי תרקב קרוי שדה אלא דלא חשוב לטרוח בה תו' ולפ"ז מאי דתנן זה הכלל כו' ושמו עליו לא קאי אשדה דאפי' פחות מט' קבין נקרא שדה ושמו עליו:

פ"ב מ"ב תי"ט ד"ה רש"א כו' ואני כו' ק"ל דא"כ (סוף סוף) אמאי צריך לאוקם בשיטה תיפוק ליה דהוא מד רבים:

ג תי"ט ד"ה חנות כו' דליתני כו' להרמב"ם ניחא דמיירי בהחזיק ושאף מאחרים למלאכת עצמו כדלקמן:

ע"ש שנעשה כו' ובהכי מתורץ מה שהקשה הדמ''ה דח"ל משום היזק ראייה דאיירי שנתנו לו רשות לפתוח ואפ"ה יכולין למחות כו' ולפ''ז לא מצי למתני לא יפתח חנות כו' דפשיטא וכדתנן לקמן פ"ה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין:

ד הרע"ב סד"ה מי כו' גם כו' ל"ג בגמרא ונפל ככתוב בגמרא שלפנינו ולפי הנזכר בנ"י גם הגאונים ל"ג ליה ע"ש:

ע"ש סד"ה ובחלונות כו' יעמוד על כו' ואז אינו צריך להרחיק ד"א שהרי אינו מאפיל עליו שהכותל נמוך משא"כ כשהכוחל גבוה או מכנגד דשייך בהו האפלה הרמב"ם פ"ז מה"ש ובזה מדוייק ייתור ד''א שבסוף מתני' דהוה סגי דליתני וכן החלונות מלמעלה ולמטה ומכבדו אלא דלא קאי ד"א אמלמעלה אלא אמלמטן ומכנגדן ודו"ק תי"ט ד"ה מי כו' וגם כו' ל"ק מידי דהסמ"ע כתב דהוה ס"ד למימר הכי דאין צריך להרחיק קמ"ל דצריך ומטעם התי"ט שאז המקום צר:

ע"ש דאטו כו' שאני ושאני דנושא כשיש הכתלים שמתחזק במקום היסודות בדוקא וז"ל הרא"ש אעפ"י שזה ימים רבים היה מקום צר בין אלו הב' כתלים ונתקרבו העוברים אצל הכתלים ונדוש הרבה ובזה תירץ יפה קו' התוס':

ד"ה מלמעלן פי' הר"ב כו' לא דקו לפרש על סיום המשנה דבהדיא תני הברייתא מלמעלן כדי שלא יציץ ויראה מלמטה שלא יעמוד ויראה ע"כ והוא ממש נגד פי' הר"ב והרמב"ם והתי"ט לא עמד על זה:

ד"ה מלמטן כו' כדינו כו' אז סגי בהגבהת ד"א:

ד"ה ומכנגדן כו' משום דנושא כו' נראה דהו"מ לתרץ דאיירי דהו"ל כבר כותל ועכשיו בא להגביהו דליכא דוושא ואיכא האפלה:

ע"ש במדיר א"נ בממדיר ערוך:

ה הרע"ב ד"ה מרחיקין כו' חצרות כו' יש להבין מאי איריא שבין ב' חצרות אפילו בכותל חצר א' וכ"כ ש"ע מרחיקים הסולם מהשובך ונ"י פי' כותל מפסיק בין ב' חצרות וסמוך לו יש שובך לא יסמוך האחר הסולם וכלומר אפי' אינו בחצרו:

תי"ט סד"ה מרחיקין כו' אחת כו' היטב הדק דבגמרא אמרי' יתבא בחור וקפצה ולא אמר ואזלה:

ד"ה ד"א כו' דבעי ד"א כו' ק' דליתני בהדיא ונותנין ד"א לזקוף סולם אל המזחילה ולמה הזכיר הרחקת הכותל:

ע''ש כדבריו כו' י"ל אמאי לא מייתי ראיה מפ"ג משנה ו' מכרן אין צריך ליקח לו דרך:

ו הרע"ב ניפול כו' פירש הרמב"ם אפרוח היונים כשיפול:

תי"ט ד"ה ניפול כו' דאי כו' יתור נפיש הוא זה דאי יכול לפרוח לא מקרי ניפול ד"ה חוץ כו' ותמיהני כו' תמיהתו על התוס' דכתבו דאזלינן בתר רובא דעלמא וטעמא נראה משום דאי כנ"י מאן לימא לן דידע ודייאש דילמא אכתי לא ידעו בעליו שנפל והו"ל יאוש שלא מדעת. ז תי"ט ד"ה מרחיקין וכו' שנוי וכו' ומש"ה לא תני הרחקת זרעים שזו נשנה בסוף ערכין דאין עושין מגרש שדה וצריך להרחיק הזרעים אלף אמה תוס':

ע"ש אין וכו' עיין בש"ך ח"מ סימן קנ"ה ס"ק י"ב:

ד"ה עשרים כו' עושין וכו' עמ"ש סוף ערכין:

ח תי"ט ד''ה לא יעשה וכו' והרמב"ם וכו' וכ"פ בפי' וז"ל ומ"ש כדי שלא יזיק הוא טעם ההרחקה וכו' אבל בגמ' גרסינן בכדי שלא יזיק וה"ג רש"י והרא"ש והטור ומשמע שהוא דין חדש ולא טעם מיהו ק' דבהדיא קאמר רב אשי דאיהו בתרא מה טעם קא' וכמו כן ק' על התי"ט למה לא הק' זה על הטור ונראה דהטור דייק בלישניה דכתב וז"ל ובשיעור הזה צריך אדם להרחיק מנסיעותיו של חבירו ומנירו של חבירו ע"כ וה"ק הגמרא דמעיקרא ס"ד דמרחיק מנטיעות שיעורו בציר מנ' אמה דגורן קבוע ומק' מ"ש ומשני רב אשי מה טעם קאמר ור"ל ששנה בבא דמרחיק לתת טעם לנ' אמה דגורן והיינו דכתב הטור ובשיעור הזה וכו' ואפילו גרסינן כדי שלא יזיק ה"ק לא יעשה אדם גורן וכו' וגם מרחיק משיעור זה מנטיעותיו וב' העניינים טעמם כדי שלא יזיק:

ע"ש נמי וכו' לא היא דרישא איירי בשדה והכא בתוך שלו וסד"א דהוי כההוא דלקמן דזה חופר בתוך שלו משום דאין קלקול הניר ויובש הנטיעות בא מיד אלא לאחר זמן קמ"ל:

ט הבורסקי תנא ושייר כבשונות ודבורים השנויים בתוס' וכתבם הרא"ש:

ומרחיק נ' קאי על כל רוח אבל למערב אינו עושה כלל. תי"ט ד"ה אלא למזרח וכו' ואפילו הרחיק נ' אמה לא יעשה בורסקי לשאר רוחות כי ריחו רע מאד משא"כ קברות דמותרים לכל רוח. ותוס' פי' משום דרוח מערבית שהוא ק' ירחיק ויוליך את הריח מן העיר כדאמרי' הישן במזרח גרנו דמו בראשו לפי שרוח מערבית מביא הקש בחוטמו:

ע"ש קרוב וכו' ק' דא"כ אין דין מתניתין כולל בכל ח"ל ואפשר דמשום זה הוסיף הרמב"ם טעם אחר וז"ל והב' כי רוח מזרחית יתכן שתתקן ביאוש ריח הבורסקי ולא יגיע מזה נזק לבני אדם:

ד''ה חוץ וכו' נראה וכו' האי נראה נדחה דאי רבנן ס"ל הכי איך קאי בקשיא על מאן דמפרש דר"ע אטו גברא אגברא קא רמית:

ע"ש וראיתי וכו' ולי נראה דעיקר הלימוד הוא כמ"ש בפ' חלק דף צ"א דשאל אנטונינוס לר' מפני מה חמה שוקעת במערב ומסיק כדי ליתן שלום לקונה