קול הרמ"ז נזקין יח

ג אעביד פי' איזו פעולה לטובת השדה כגון ניכוש בלי זריעה נ"י א"נ אם אוביד לפחת הקרקע ולא אעביד למה שהיתה ראויה לעשות נ"י בשם הראב"ד:

תי"ט ד"ה המקבל וכו' ומשזכה הובירה והוא גי' הירושלמי וה"ג הרא"ש בה נראה שבא למעט אם היתה בורה כבר:

ד''ה שכך וכו' גזים וכו' ק' דדילמא הא גופה קמ"ל דלא הויא אסמכתא דהא באיזהו נשך ע"ג צריכים לטעמא דמשום דהוי בידו לא הויא אסמכתא ועוד הלא יחייב עצמו בדבר קצוב כגון אתן לך כך וכך וכדכתב הרמב"ם פ"ח מה' שכירות ד תי"ט סד"ה ואני וכו' איכפת וכו' יש להקשות דאף בקבלנות מצי א"ל אני אתן לך מה שהתנינו מחצה או שליש או רביע וכ"ת שאם לא נכש לא תעשה הרבה ולא יגיענו מה שתוכל לעשות אם היה מנכש יאמר לו אתן לך לפי מה שראויה לעשות:

סד"ה ומעלה וכו' תועיל וכו' והכי דייקא מתני' דלא תני והיא מלאה עשבים אלא מעלה פי' מן הזרע שיפול מהם:

ה תי"ט ד"ה המקבל וכו' סוף תכירו וכו' ק' דלימא ליה חטי מארעא בעינן כדמסיק בגמ' אמתני' דלעיל:

והרע"ב סד"ה בין וכו' גזרה וכו' ולכך א"ל לא עלי היתה פורענות זו ומזלך גרם נ"י:

תי"ט ד''ה אם וכו' העיר וכו' וכ"כ בפי' וז"ל ומכת מדינה היא שיהיו רוב שדות מאותה מדינה מקולקלות ע"כ:

ע"ש ואפשר וכו' ולי נראה דהר"ב כתב עד"ז ל"מ רוב שדות אותה מדינה כמשמעות מכת מדינה אלא אפילו רוב אותה בקעה:

ע"ש לדון וכו' למאן דדאין דינא דקים לי:

ח הרע"ב ד"ה המקבל כו' מעות וכו' כ"כ רש"י וי"ל למה לא כתב כן במשנה ו' שלא כתב אלא כך וכך כורין ולא הזכיר מעות נראה שרצה להסביר הטעם למאי דתנן חטים יזרענה שעורים דקשה למה כן והלא הוא התנה כך וכך כורין חטים ומסתמא כונתו היתה משל קרקעו ולמה יוכל לשנות לזה פי' שהתנה עמו ליתן לו אם ירצה מעות:

תי"ט המקבל וכו' ישנה וכו' אפי' לזרעה שעורים:

ע"ש אני וכו' ק' לי דבשלמא לרש"י טעם דלכחיש ארעא וכו' הוא טעם שגור בפי הבריות וכדאיתא בגמ' אמרי אינשי לכחשא ארעא ולא לכחוש מרה אבל להרמב"ן ז"ל קשה לומר אני רוצה שעורים ולא חטים אינו סברא ולמה ניחוש לה אם הוא לא טען אותה וזו היא סברת רש"י נ"ל דהרמב"ן ז"ל סבר דלא אמרי' ליכחוש ארעא לכתחלה להתיר זרעה חטין שהרי הוא התנה בזריעת שעורים משום דחש לכחשא דארעיה משא"כ לעיל במתנה לזרעה שומשמין דמכחשי ולא חש לכחשא דארעיה גלי דעתיה דחש לכחשא דמרה ומ"ש התי"ט וכן מפרש המשנה בקבלנות עכ"ד המגיד כד נאים ושכיב אמרה דכיון דכתב הרמב"ן דלא ישנה משום דיכול לומר בזו אני רוצה א"כ א"א לפרש המשנה בקבלנות יזרענה שעורים וגם ה"ה לא כתב כך כלל ולפ"ז כל מ"ש בכל דבור זה ליתא:

ע"ש אלא וכו' אדרבה שלו אינה טענה דשאני דמ"ז דחיטי שדהו יפות מסתמא כך הוא דעת כל אדם משא"כ במשנה ח':

ע"ש מאי דוחקייהו וכו' ואילו לפי דרכו ק"ל עוד דמאי דוחקיה דהתי"ט והלא פליגי בסברות דרש"י ק' ליה מאי דאקשי' לעיל וה"נ קשה להרמב"ן הנז"ל:

ע"ש ל"ק משום וכו' הא גופא קשיא דאי איכא אנפא להאי ולהאי אמאי א"ר פפא דאיתא בהאי ליתא בהאי:

ט תי"ט ד"ה המקבל כו' ותמה המגיד כו' הלחם משנה תירץ דהכחשת הפשתן גדולה ולכך אפי' בקבלנות לא ניחא ליה למימר לכחוש ארעא כו' ובזה דייק הש"ע שבדין זה כתב המקבל כלומר אפי' המקבל ובדין חטים ושעורים כתב החוכר דאיהו דוקא לא ישנה לזרעה חטים אבל המקבל מותר דמהנה ובהכי מיושב הצ"ע דהתי"ט ולכך כתב הרמב"ם החוכר דוקא:

י אחת ול"נ אחד (וכן איתא בש"ס) שהוא לשון זכר וכן בנגעים שנים ושלשה שבועות אם לא שנאמר דשאני שבוע דימים לשבוע דשנים כי שמטה היא נקבה ומצינן בפ' היו בודקים באיזה שבוע:

יא כל (הלילה וכל היום) הר"ב גורס להפך וטעמו שאין כאן טעם דהיום הולך אחר הלילה כדסיפא וכל הלילה ר"ל או כל הלילה וגי' הירוש' כגירסת הר"ב וה"ג הב"י סימן של"ט וגם הרמב"ם בפירושו:

תי"ט ד''ה יצא כו' בפלוגתא כו' לא הי"ל לכתוב כל זה דמשמע דאף לרש"י ק' ואינו כך כי בשכיר שעות במתני' כתב אמוראי מפרשי לה בגמרא אבל בסיפא כתב בפי' הנכון שאין בה פי' אחר ע"ש (א"כ) בשכיר כו' הכרח זה ל"צ דהא כד איתותב רב ממתני' דשכיר שעות כתב רש"י דשמואל לוקי לה בשכיר שעות דלילה ואו איתא הא דהתי"ט תקשי דלשמואל לא נשוה כלל שכיר שעות דיום:

ע"ש קשיא כו' ק' דגם קושיא זו תקשי לרי"ף דפסק כרב והביא המשנה כצורתה ולא כתב דאתיא כר"ש:

יב ביומו אע"ג דפי' ביומו מאוחר בקרא אקדמיה תנא משום דאיירי בשכיר לילה שהוא קודם לבל תלין דאיירי בשכיר יום:

אינו ואפילו שכרו בעדים המע"ה ח"מ פ"ט:

תי"ט ד"ה המחהו כו' ונ"ל כו' ולפי' הר"ב בפשוטו דר"ל שמחקו מאצלו:

ד"ה נשבע כו' (דחייב) שבועה כו' וכך אמרי' בגמרא:

ע"ש מדאורייתא וכו' פי' והלא גם על כופר בכל נתקנה השבועה ואיך אמר (שקלוה) לזה (אמר) דשייך לומר לפי שהיתה (ראוי') להיות על ב"ה:

ע"ש טפי כו' נראה דטפי הול"ל דכיון דאין כאן דמשתמיט הסברא היא שב"ה ישלם:

ע"ש נשבע כו' פי' מדאורייתא ואפ"ה עקרוה מיניה וכ"ש כופר הכל שמתחלתה תקנוה על השכיר אבל לפי שהיתה ראויה להיות כו':

ד"ה עבר כו' בעה"ב כו' ק' דאם הוא סבור שנתן לו שכרו איך יאמר איני זוכר אלא כך הי"ל לתוס' לומר שהב"ד לא ישביעוהו עד הבקר:

ע"ש במודה כו' מכופר הכל ל"ק להו דקילא דהוא דרבנן:

ע"ש חזקה כו' ה"ק בהדיא בגמרא דלגבי ב"ה איכא ב' חזקות וא"כ ק' על תוס' ודקארי לה כו':

יג המלוה הלואה דוקא אבל שכר שכיר וכיוצא מותר למשכנו שלא בב"ד הרמב"ם ספ"ג:

מחזיר את הכר גרסינן ולא ומחזיר בוי"ו:

תי"ט ד"ה ולא כו' בידו כו' וי"ל דפריעת ב"ח מצוה ומ"ע מכין אותו עד שתצא נפשו זהו סיום קו' הרא"ש וק"ל דא"כ מאי ק"ל איך יכפוהו הלא בכח המכות יחת לבבו והוא יוציא העבוט ולזה א"ל שהוא כמין קושיא דאמאי דרשינן קרא דשליח ב"ד כמלוה שלא יכנס גם הוא לבית הלוה הוה לן לדרוש כדס"ד שליח ב"ד כלוה וה"ק קרא והאיש שב"ד ואשר אתה נושה בו יוציא אליך ולפ"ד יש חילוק בין הפריעה למשכון:

ע"ש בטוח כו' ק"ל ואיך הוא בטוח אם משיב לו העבוט:

סד"ה שנאמר כו' לרבות כו' שלא יכנס לביתו וה"ק (קרא) בחוץ תעמוד אחר והאיש שהוא שליח ב"ד ואשר אתה נושה בו הוא יוציא העבוט רש"י והר"ב שכתב וכ"ש ב"ח עצמו נראה דלא דק דהא פסוק מלא הוא:

סד"ה ואת כו' במתני' כו' ק' דאי מיירי בעבר וחבל למה לא יוכרח להחזיר מיד ועוד דתנן מחזיר את הכר כו' והא פי' למ"ש קודם נוטל א' ומחזיר א' דהיינו לכתחלה. ד''ה אין כו' ק' דר"ש טעמא דקרא קאמר בהדיא דעשירה ממשכנין אותה. ד''ה וחייב כו' שלא כו' ק' דאיך תיסק אדעתין כך והלא כיון שחבל א' מהם הוי חובל נפש דאינו יכול לעשות מלאכתו בא' מהם. ד"ה שנאמר כו' פירוש כו' דרחיים משמע שניהם כמש"ה קחי רחיים וגו':

פ"י מ"א ובעפר הסיד והטיט נקרא עפר כמ"ש ועפר אחר יקח וטח את הבית:

תי"ט ד"ה שניהם כו' הק' נ"י דא"כ פשיטא דחולקים וי"ל דקמ"ל דחולקים בשבורות ושלמות ולא נאמר כיון שרוב הכותלים נופלים בחבטה הא נמי בחבטה:

ב הבית ראוי ליתן טעם למה הפסיק התנא בזו המשנה בין משנה א' וג' וד' דמיירי בבעלים גמורים של הבית והעליה ומשנה זו איירי בשכירות וכ"ש למאן דלא גריס הכא של שנים:

ג שנים פירש"י של שני אחין שחלקו נחלת אביהן וכ"כ נ"י ובה ניחא חילוק שחלק הנ"י בין רישא לסיפא ודו"ק:

ד תי"ט ד"ה פטור וכו' שבנאו וכו' ולהכי תנן בהדי האילן שודאי נטע כראוי:

לפשוט ובלבד שלא יאנס ש"ס ופי' הרמב"ם בענין שלא יסתכן בעצמי שיתפשט שיעור מה שיוכל בלא סכנה ע"כ וע"כ לא תני שהוא פושט אלא שיכול:

מסכת בבא בתרא פ''א מ"א פתיחה סד"ה בב"כ ענינה כו' ונ"ל להוסיף במאי דמסיים