קול הרמ"ז נשים ז

איכא נמי איפכא וי"ל דלא קפיד תנא אסידרא וכדכתבו תוס' פ"ק דע"ז גבי יבא בלדד השוחי. הרע"ב אין לה כתובה וכו' אפילו מיבם שלה:

ע"ש ואותבינך וכו' ואהדרינך למדינה הוא דוקא בכהן:

תי"ט ד"ה ולא פירות וכו' כדתנן ולא בלאות וכו' לרש"י ל"ק שהרי כתב נ"י פה במכילתין דלרש"י בלאות היינו אפילו דנכסי צ"ב ואי לא תני פירות הו"א דבלאות היינו דנצ"ב לחוד ולפי' הר"ב י"ל דמתני' לא זא"ז ל"מ פירות אלא אפילו בלאות:

ע"ש דהוי רבותא וכו' וק"ל דא"כ הו"ל למתני בהדיא:

ע"ש הביא מקצתן וכו' אף הרי"ף לא כתב ובאמת תמוהה לי ברייתא זו דבבבא דסיפא אלמנה לכ"ג וכו' תני וזכאי במציאתה וכו' שהרי ברישא פ' דתנן ולא זכאין במציאתה הוי טעמא דתהוי לה איבה ואיבה ואמאי לא יהיה כן באלמנה לכ"ג וכו' בעמוד והוצא קאי:

ד מאורסת בפ' אלמנה דתני העובר והיבם והאירוסין דמקדים העובר משום דביה איירי ברישא וסמיך ליה ייבם משום דתרווייהו שוין כמ"ש שם אבל הכא נקט להו לפי הסדר ההווה דאירוסין קדמי לעיבור ושומרת יבם אחר הנשואין:

הרע"ב ד"ה לא וכו' אלמנה לכ"ג וכו' למתנייה הכי אגב בבי דלהוי דר' מאיר מקיש מעשר לתרומה וה"ק כשם שמאורסת לכהן וכו' אסורה בתרומה כך הדין במעשר:

דיה בת וכו' הכי קאמר וכו' דאלת"ה הכא מאי זרות איכא שהרי אין הכהן זר למעשר דאף כהן איקרי לוי בש"ס ובפי' רש"י:

ה מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה כצ"ל:

הרע"ב ד"ה מת וכו' קרי ביה וכו' ול"נ דלא צרכינן להכי וה"ק קרא וכהן כי יקנה נפש וכו' דר"ל אשתו ועבדו הוא יאכל בו פי' קנין זה יאכל ואם יהיה לו יליד ביתו דהיינו בן הם יאכלו ר"ל הקנין והילוד יאכלו ובודאי דאיירי כשמת האב דאלת"ה פשיטא והיינו דקתני בת ישראל שנשאת וכו' כדקאמר קרא וכהן כי יקנה וגו' מת ולה הימנו בן וכו' דכתיב סיפיה דקרא ויליד ביתו וכו':

תי"ט ד"ה מת וכו' ונשאת לזר וכו' ומת שחוזרת ואוכלת בשביל בנה הילכך כי היכא דבת כהן כי אית לה זרע מישראל לא הדרא בת ישראל אוכלת בשביל בנה כהן נמי לא הדרא אוכלת באית לה זרע מלוי או מישראל עד כאן:

ד''ה מת בנה וכו' וכמ"ש במ' וכו' וקשה דכיון דמיבעי לההוא איך חוזר ולומד לדהכא ועוד קשה דאיך נוקי ליה בבת ישראל אי כתיב בת כהן ונ"ל דעיקר הפרשה הוא כאי בבת ישראל שניסת לכהן או כלת כהן שכן התם קורא לכלתו בתו כפירש"י בפרשת וישב וכיון דקרא איירי בבת ישראל לדהכא מכאן למדנו לדהתם:

פ"י מ"א נפסלה אם מתו הבעלים ולא גרשוה דאי גרשה אפי' א' תפסל משום גרושה:

הרע"ב ד"ה ואין וכו' ולא כר"ש וכו' זה היל"ל אחר בבת דואם נשאת שהם דר"ש כדכתב הרי"ף והרא"ש והב"י מוכיח מהגמרא בהדיא וי"ל דכבר כתב לעיל דלית הכי הלכתא בנשא שלא ברשות:

תי"ט ד"ה ואמרי לה וכו' וכתב נ"י וכו' ונ"ל לפרש דתנן בל' רבים לרמוז דת"ק פליג אר"ש דאמר לקמן נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ולית הלכתא כוותיה כדכתבו הרי"ף והר"אש והיינו דקתני אמרו לה אפי' שנים:

ע''ש כגון עד וכו' בהאי לא אתי שפיר אמרו לה בעד א' לבדו דבר עמה אבל ניחא במאי דתנן התם אפי' אשה אפי' עבד וכו' והיינו אמרו:

ד"ה תצא וכו' ואין זה עוקר וכו' ז"ל התוס' ואין זה עקירה דבר מן התורה כיון שדומה הדבר הגון להאמין שבדבר שיש בו קצת טעם וסמך (לא) חשיב עוקר דבר מ"ה:

ע"ש דבר מן התורה וכו' והכריחו הוי ממאי דבגמרא מייתי כמה ראיות לומר דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה ודוחה את כולן ולא מייתי ראיה מהא דשרו א"א בע"א:

ע"ש וניכרים דברי אמת וכו' ובכלל זה נכרי מל"ת דכיון דאין מתכוין לעדות ניכר שאינו רוצה לשקר:

. ע''ש בפ"ק דב"ב וכו' דף י"ב דאמרינן אהא דלא ניטלה נבואה מהחכמים תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמיה דרבי עקיבא בן יוסף כוותיה:

ע"ש אבל התוס' וכו' מדבריו נראה דסובר שהתוס' משונה טעמם מהנ"ל ולא הבנתי במה נשתנה כי בכלל מ"ש תוס' שיש בדבר קצת טעם וסמך נכלל כל הנזכר שכיון שאין עוקר דמ"ה א"כ התורה מתרת לעשותו:

ד"ה ואין לה וכו' אמרינן בגמרא דטעמא מאי תקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא תהא קלה אבל לראיה דכתב יש תשובה דשאני איהו דנדונייה שלה היא שנתנה לו והיא ב"ח אבל לזרעם הוא תנאי כתובה וכבר אמרו שאין לה שום תנאי כתובה:

ד''ה ולא מזונות עד ואכלה וכו' דאין לה שום תנאי כתובה. ד"ה ונפסלה וכו' כמ"ש וכו' ועיקרו בפ"ו מ' ב' וקשיא על התוס' דאמאי דמקשינן הכא פשיטא כתבו וא"ת מאי פשיטא הא בפ"ג איצטריך למידק ממתניתין דאשת ישראל שנאנסה נפסלה מן הכהונה דלא היא אלא ממתניתין דפר' והכא מיותר ומשני דבת לוי אצטריך ליה:

ד"ה ר"י אומר וכו' בש"ס פליגי וכו' יש להבין מאי נפקא מינה מכל הכתוב בזה ונ"ל דכבר הוכיח יבין שמועה סי' רנ"ט דהלכה כר' יוסי אפילו מחביריו וא"כ למ"ד דר"י לא מודי לקמיה הלכתא כוותיה ולא כוותייהו:

ד''ה רש"א וכו' ונ"ל וכו' ולי ל"נ דא"כ ליתני בהדיא דמותרת ליבם אלא ר"ל דלת"ק אין ביאתה פוטרת צרתה משום דביאה שאינה ראוייה היא ור"ש פליג וקאמר דאם בא עליה פוטרת צרתה:

ב יפה כח ב"ד איתא בגמרא דלא הלכתא כמתניתין משום דאין זו הודאה אלא טעות ור"ן אמר הודאה היא והכי ס"ל להאי תנא וזה שאמר יפה כח ב"ד וכו' כלומר הכא היא (ו) הוא כשאר הודאות ב"ד:

ג תי"ט ד"ה ואח"כ וכו' הזימו וכו' לא סגי בכך דהזמה בגוף העדים והעדות בטלה גם הכחשה אינה כלום אבל הענין שאחר הזמה באו שנים עדים ואמרו חלוף היו הדברים או באופן מעין זה והרמב"ם כתב ואח"כ נודע שחלוף היו הדברים:

דיה א"ל מת בעליך וכו' מצאנו וכו' ומהש"ע נראה דפוסק דאינו ממזר כלל דאינו כתב כסברת הטור בי"א ולעד"ן דהכי משמע ממתניתין דתנן סתמא אינו ממזר דאי הוה ממזר מדבריהם הוה ל"ל הא' ואחרון ממזר כדתנן לעיל והולד ממזר מזה ומזה אע"פ שאינם שוים:

ד תי"ט ד"ה מותרת וכו' במקום שבא וכו' ז"ל התוס' אבל ק"ק לר"י דאכתי תיקשה ליה כל הני פרכי דלעיל נטמא הגוף ואיסורה ברוב (ע"כ) ולא תירצו וי"ל דנבליע הפירכות ומה א"א אעפ"י שטמאה בגוף ולרוב (וכו'):

ד"ה ואם אתה וכו' בראשונה וכו' אעפ"י שהיתה ארוסתו דליכא למיחש תו לשמא יאמרו נושא את אחות גרושה דכיון שמתה פקע ליה אסור אחות אשה ע"כ:

ה ונשא אחותה מאביה נראה דהוה סגי ליה בתלת ומותר בא' וג' ואם בא על הב' אסור בג' וי"ל דאיידי דבעי למתני מותר בא' וג' תני נמי אסור בב' ובד' ותניא נמי הה' כדי שאם בא על הב' יהיה מותר בשתים ואסור בשתים:

ו על ידי אחין נ"ל דהאי ע"י הוא כדאמרינן בעלמא מעכב על ידו שר"ל על כח א"נ ר"ל בשבילו:

הרע"ב ד"ה אלא כו' בין בתחלה בין בסוף פי' אחר שעשה אחיו מאמר:

ח פסל לראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית א' הוא בונה ואין בונה ב' בתים וכיון דאין ביאתו בא' קנין גמור מהניא ביאת שניה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם כוליה בית בלא יבנה. רש"י:

תי"ט ד"ה נשא וכו' נשואים וכו' ומ"מ אר"י דליכא איסורא דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא להשיא אשה לבנו קטן כדאמר בהנשרפים (דף ט"ו) דעליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהליך תוס' ונ"ל להוסיף עד דאי הוה ביה חששא דב"ז הוה ליה לרבנן לתקוני ליה נשואים שלא להכשילו:

ט תי"ט ד"ה רש"א וכו' דלא איכפל וכו' נ"ל דאיצטריך למתני לא פסל גם במשנה ה' משום דאיירי בצרה וא"נ לדיוקי לא פסל דהיינו הראשונים אבל השנייה לא יקיים אבל לאכפולי ולמתני במתניתין דלעיל דפליג וכו' נטר לה עד הכא דנקט לישנא דפ"ג משנה ט' ויהיו צריכי דההיא איירי במאמר הגדול והכא בביאה דקטן:

פרק יא מ"א נושאין על האנוסה אע"ג דמפותה קודמת בפסוק מ"מ אנוסה עיקר דממנה תלמוד המפותה כמה דברים כדאיתא בכתוב:

הרע"ב ד''ה רי"א וכו' לאחר מיתה וכו' מסתמא זה מוכרח שאם היא בחייה אינו יכול להוציאה ואיך ישא בתה וכו' אם לא שהיא לא רצתה:

תי"ט ד"ה נושאין וכו' איידי וכו' ואכתי קשה במ"ש תנא האי פרקא וכו' דהא אינו פ' אלא משנה א' ואח"כ חוזר לענייני חליצה ויבום וי"ל דאף במשנה זו יש שייכות לייבם שהרי רבנן פליגי אר"י באנוסת אביו משום דמוקי קרא דכנף אביו בשומרת יבם. ד''ה נושאין וכו' ונקטי לישנא וכו' בדיוק גדול נקטי להו שהרי הן הקרובות אסורות לאדם מחמת אשתו שבהן כתיבא לקיחה ואשה אל אחותה לא תקח והא דהכא דאשה ואמה ומ"ש תי"ט וכל שכן בשאר קרובות לא ידענא מאי כל שכן איכא דאדרבה בתה ואחותה כתיב בהדיא.