קול הרמ"ז נשים מח

הראב"ע בדניאל פסוק סרכין תלתא שהם חשובים מהאחשדרפנים אבל בירושלמי מרבה מפסוק שום תשום עליך גם מכין ברצועה שיהיו מהמבוררין ואם כן שוטרים כמשמעו:

ו הרע"ב ד"ה בת וכו' דבת וכו' לפי מה שהזכרתי בסמוך מן הירושלמי אין זה הכרח אלא דוקא מדיוקא דסיפא ועוד אפילו בלא זה הוא נלמד מג"ש דמייתי בגמרא כדכתב התי"ט:

תי"ט ד"ה בת וכו' לא ידענא מאי קאמר דהתם פליגא אהכא דלא אתיא מתני' דהכא כר' דוסתאי:

ד"ה ישראל וכו' אולד עצמו וכו' פי' הבת ע"ש מהולד הזה וכו' בת הבת ע"ש שהולד הוא זכר וכו' בן חלל:

ד''ה חלל וכו' איידי וכו' אבל לפי הירושלמי איצטריך דאמר רב התם דגם בת החלל פסולה לעולם ומוקי ישראל שנשא חללה בחללה מצוה פירוש שהיא נתחללה בביאה אבל לא בת חלל ולהכי אצטריך תנא למתני חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה פירוש ולא בת בתו ונראה דגמרא לא שמיע ליה ההיא דרב דודאי אי הוה שמיע ליה הוה מייתי ליה:

ז ישראל אע"ג דכבר תנייה בפ"ק דבכורים משנה ה' הדר תנייה הכא לאסמוכיה להני מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי:

אמו וכ"ש אביו אלא ראב"י סרכיה דפ"ק דביכורים נקט והתם קתני אמו לרבותא ע"ש בתי"ט:

הרע"ב ד"ה ראב"י וכו' מסקינן וכו' נראה לי דטעמא דהאי מסקנא משום דאית הכא ב' כללי דקיימא לן משנת ראב"י קב ונקי וקי"ל הלכה כרבי יוסי אפילו מחביריו וכדכתב היבין שמועה ומש"ה עבדינן כתרו יהו ואפשר נמי דראב"י מודה בדיעבד דהתם בבכורים תני לא תנשא לכהונה משמע לכתחלה:

תי"ט ד"ה ראב"י וכו' מזרע וכו' נ"ל דדייק מדלא כתיב מזרע ישראל אלא בית ישראל ש"מ אפי' הנקבות דנקראות בית ור"י סבר דלכתוב מבית ישראל מאי מזרע ש"מ משנזרעו:

ע"ש ואף על גב וכו' הכי איתא בגמרא (ע"ח ע"ב) האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט ובין לרש"י ובין לתוספת התמיהה אינה על מאי דדרשי הני תנאי על מזרע בית ישראל אלא מילתא באפי נפשה דקא מתמה דרישא בחד וסיפא בחד ולפ"ז האי ואע"ג דכתב התי"ט אין לו שחר דאפי' קאי לכ"ג ה"ה לכ"ה:

ח בני וכתבו רש"י והר"ן שנולד לו מחייבי כריתות ע"כ ונראה דכתבו כן לדייק מלת בני דמשמע דמודה הוא שהוא בנו אלא שממזר הוא ומש"ה כתבו טעם שהוא קרוב אצלו ובודאי זה חסר מדברי הר"ב דאינו יכול לומר דקרוב הוא אם אינו במציאות שהוא מודה שהוא בנו:

תי"ט ד''ה אינו וכו' משום וכו' אם כן היה לו לכתוב כן בבבא בתרא ונראה לי דנ"מ אם יש עוד א' דאין האב מצטרף עמו אם היה אומר לפי שהוא יחידי הוה אמינא דאם יהיה אחר יצטרף עמו ולכן אמר טעם שכולל אותו ביחיד ובצירוף:

ד"ה רי"א וכו' נאמן ואמרינן וכו' הברייתא מסתיימת הכי היו מוחזקין בו שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא אינו נאמן ואמרינן עלה דרישא ר"י וסיפא רבנן ע"כ ואם כן פליגי אף בשאינו מוחזק אלא נראה שר"ל דפליגי אפילו היכא דאיכא חזקה או שהוא בכור או שאינו בכור אבל לא ידעתי מנ"ל להכריחו מברייתא אחרי דרישא דמתניתין בהכרח איירי במוחזק כדמשמע מן האפי' דמתני' וכדפי' הר"ב והוא מהגמרא:

ע"ש ותימא וכו' ז"ל הברייתא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר"י נאמן לומר זה בני בכור וכשם שנאמן וכו' כך נאמן לומר זה בן גרושה וחכמים אומרים אינו נאמן ופירש"י דאפסולא קיימי ולא לענין בכור והיינו משום דכל עוד דלא ידעתיה דלרבנן איצטריך יכיר לממון כדאמר אחר כך בצריך היכרא ס"ד דלענין בכורה אית מגו כדאמר אחר כך ודו"ק:

ע"ש דסברא הוא וכו' כ"כ רשב"ם פרק י"נ קכ"ז אהא דלא נקט ר"י אלא בן גרושה משום דבה משתעי קרא שנואה במעשיה וכדכתב התי"ט:

ד"ה נאמנים וכו' והיינו סיפא וכו' כונתי לדעתו ואוסיף הכרח דאי תניא נאמן הוה אמינא דלא פליג אלא אסיפא חדא דלא לאפושי במחלוקת ותו דהוה אמינא תפסת מועט ויכיר לא אתא אלא אכשאין חזקת כשרות והיינו סיפא:

ט והלך האי והלך מתיישב כוהלך וקידשה במקום אחר דפ"ב משנה ג' וכמ"ש התי"ט רפ"ג משנה א':

קדמו אין להקשות פשיטא דלכך פירש"י דבטליה לשליחותא דשליח ע"כ פי' במעשה הקדושין נתבטל ממילא שליחות השליח אף על פי שלא בטלו בפי' מכל מקום נראה ודאי דאיירי שזכור הוא שעשה השליח ועשה המעשה לבטלו אבל לא מצינן למימר דאינו זכור דאם כן אין לו מקום לצריכותא דאמרינן הצריכות הראשון לא סמכה על דעתה וכו' אם כן זכורים הם:

כונס וצריך לחזור ולקדשה שמא קידושי המגרש קדמי לקידושי הכונס ואם כן לא חלו קידושי כונס הראשונים ועיין מה שכתבתי בפרק ג' משנה ז':

י הוא פי' שבצאתו נודע שהוא ואשתו הולכים למ"ה:

אשה איירי כשהאריך זמן רב ולא היה עוד מכיר האשה ההיא:

תי"ט ד"ה אינו וכו' שלקחה וכו' לאו ליקוחין ממש:

ד"ה מביא וכו' ליוחסין וכו' שגם שם יש הקושיא דהתי"ט ע"ש נושא בתו של בן אותו הכהן:

אדם עם. הו"ל למתני אפילו עם ב' נשים ולא תנייה משום דלא שייך למתני אפילו בבבא תניינא:

תי"ט ד"ה לא וכו' וכל נשים וכו' דיוק זה אינו דהא בגמרא דמייתי לאיסור ייחוד אינו אלא על ערוה מן התורה וגם הר"מ מייתי לה מן הקבלה וכל שכן דאיך הו"ל למתני:

יג אדם משום דרווק פירוש בחור שלא נשא אשה מעולם וכדפי' הרמב"ם ואמנם הדין הוא אפילו אלמן שאין לו אשה עכשיו ולכן לא סגי דתני רווק דהוה משמע שלא היה לו מעולם ומש"ה תני אדם רווק ורצה לומר אדם שהוא כרווק:

רווק אדם יש לו שעת הכושר כשישא אשה ואשה אין לה שעת הכושר לעולם ומש"ה לא ערבינהו א"נ משום דחלוקים במציאות טעמם רווק משום אמותיהם ואשה משום אבותיהם:

הרע"ב ד"ה לא וכו' לא ירגיל וכו' וילמד לשון מבקש את למודו וגם למוד הוא בכך אבל תוספות פירוש סופרים תלמידים ולא פירש מהו לשון סופרים ולי נראה מפני שיושבים בבית הספר נקראו סופרים ולפי זה ילמד כמשמעו ונראה דדוקא הקטנים נקרא כך שבהם מצינו לשון זה וכדאמרן תינוק הבורח מבית הספר ותנן בספ"ב דכתובות ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר אבל בית לימוד הגדולים נקרא בית המדרש כי לא היו להם ספרים שלומדין בע"פ אבל התינוקות מביאים ספרים ללמוד תנ"ך ולכן נקראו סופרים ומקום לימודם בית הספר:

תי"ט ד"ה ר' אליעזר וכו' דהמגיד וכו' ותמיהני למה כתבו הרב המגיד בלשון ואפשר ולא החליט הדבר כמ"ש הרמב"ם בפרושו בפירוש ואין הלכה כר' אליעזר:

יד עם הנשים פר"ח אף על פי שהיה ראוי להתיר לו יותר משום דבעבידתיה טריד אפילו הכי אסור והקשה הרא"ש דאם כן הוה לן למתנייה לעיל לא יתייחד עם שתי נשים ואפילו עסקו עמהן ע"כ וי"ל דנטר עד הכא משום לאסמוכי ליה לא ילמד אדם את בנו וכו' ור"ת פי' דאפילו אשתו עמו אסור הואיל ועסקו עם הנשים לבו גס בו ואינו בוש מאשתו:

וקווי הראיה היא שהפ' שלפניו אומר ויעפו נערים וייגע וגו' וסמיך ליה וקווי ה' יחליפו ור"ל הנערים שהם קווי ה' שלומדים בתורה ומקוים לו יתברך שיהיה בעזרם:

תי"ט ד"ה אלא וכו' וק"ל כו' לא קשה מידי כ"א שם זכות לבד על (מז"ט) אלא על כל מה שאדם מרויח וקונה לטוב וכמו שנאמר פלוני זכה בדינא או זכה בקנין זה וזכין לאדם שלא בפניו ר"ל מטיבין וא"כ מה שכתבו התוספות זכותו משלו ירצה מה שזכה בהולדו וכ"ש שנוכל לומר זכותו על התפלה הנכונה שהרי גדול כחה מזכות מע"ט וכשרז"ל במרע"ה שלא נענה בזכות תומ"ט אלא בתפלתו ואם זכות המעשים מבטל רוע המזל ק"ו זכות תפלה הגונה ובזה נתבטלו כל קושית התי"ט דו"ק היטב:

ד"ה רשב"א וכו' מן השכר וכו' לא ידענא מאי ענין שכר בכאן שיצא שכרו