קול הרמ"ז נשים מז

דצד עבדית דליה לא מחייב דמש"ה מטינן ביה משום דלשבת יצרה ואם כן ה"נ מצוה גדולה לטהר זרע וגם איכא משום מצוה דפריה ורביה ממש דשמא לא ימצא ממזרת לפרות ממנה ועוד דאיכא חשש הכשלת הרבים שילך למקום שאין מכירין אותו וישא בת ישראל ומעין טעם זה כתבו תוספות שם בהשולח גבי חציו שפחה דחיישינן דתכשיל אחרים בזנות והשתא ניחא דלא (בעו) בגמרא מאי טעמא דר' טרפון כמה דבעי בר"א משום דסמיך להני טעמי דכתיבנא דאיתנהו בגמרא בס"א ועוד י"ל דתנן בר"פ דלקמן דממזר מותר בנתינה ונתין עבד גמור ולא נאסר הממזר אלא לבא בקהל ה' דהיינו כהן לוי ישראל אבל השאר לא נקרא קהל וזה למ"ד נתינים מדאורייתא:

פרק ד משנה א עשרה משום שעלו מבבל לפיכך (תני) כולם בלשון תרגום וכפירש"י באבות בבן הא הא ודלא כהתוי"ט דכתב שהנו"ן בחיר"ק ומה תדמהו להחנוכי לא דמי כי חנוך שם העצם לכך צריך להוסיף לו י' ליחס משא"כ כהן לוי וכו' שכולם תוארים ואין צריך לתוספת:

חללי גירי הא דלא מנאם בסדר קדימתם זה לזה כדתנן בסוף הוריות משום דניחא ליה למנותם בסדר היתרם זה בזה כל"י ואחריהם לויי עד חרורי ואח"כ גירי עד אסופי:

תי"ט ד"ה עשרה יוחסין וכו' אעפ"י שביחיד נאמר יחס יש הרבה שמות שמשתנים ביחיד וברבים כמו בוהן בהונות בער בוערים:

ד"ה עלו וכו' שכולם עלו וכו' לא הבנתי דבריו וז"ל רש"י נקט תנא דידן לישנא יתירא לאשמועינן שכל עצמו של עזרא לנקות את בבל נתכוון ולפ"ז ר"ל שלהיות שהיו בבבל לכך עלו יו"ד יוחסין אלו משום שהפרישם עזרא:

ע"ש כלומר וכו' אין זה מוכרח שדיים בחכמים ידועים וכ"כ רש"י לפי שראה אותם שנתערבו בהם וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק אותן לייחסן עמד והפריש פסוליהון:

ד"ה לויי וכו' לדסברי וכו' לא דק דלא אמרו ופסולין אלא אינם ראויים ולכן לא אמרו לשורר על הדוכן שמנגנים לא היו עולים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין וכמו שפירש הרמב"ם פרק ג' מה' כלי המקדש אלא אמרו שירה על דוכן ור"ל להיותם משוררים בכלים בזמן שירה של דוכן ואינם ראויים ור"ל אינם כדאים:

ע"ש שירה אישמיטתיה מ"ש בילקוט תהלים פ' על ערבים בתוכה ששם אמרו על פסוק ובני לוי לא מצאתי שם כמ"ש רש"י ותוס' שלא היו להם בהונות ושם אמרו ולא היו יכולין להקיש בכנורות:

ע"ש ויביאו לנו וכו' על אלה לא יכון לומר עלו דמשמע מאליהם כדקאמר בגמרא וגם לא מבבל שר"ל שעלו עם עזרא והכי איתא בגמרא בשלמא למאן דאמר עלו היינו דכתיב ואקבצם אל הנהר וגומר עד ומבני לוי לא מצאתי שם דמשמע דמאי דתנן עלו היינו אותם הנכללים בפרק זה ושם נאמר שלא מצא מבני לוי ולפ"ז תצדק קושיית התוספות וצריכים לתירוצם ותמהני על התוספות י"ט איך לא חש לחשוד רבותינו רש"י ותוס' שלא ידעו מאי דכתיב בתריה ואשלחה לאליעזר וגו' אלא ודאי דבמקום שקבצם שם עזרא דהיינו על נהר יכון לומר שאותם שהיו שם עלו מבבל:

ד"ה נתיני וכו' מדאורייתא וכו' ונ"ל דמכאן:

ד"ה וחרורי כו' דעבדים כו' ול"נ שבכלל נתיני הם שהרי היו עבדים למאן דאמר מדאורייתא הם:

תי"ט ד"ה אבא כו' ודאי כו' דאבא שאול קאי אמתני' דלעיל דתנן מותרים זה בזה והיינו אפילו לכתחילה:

ע"ש לחלק כו' עמ"ש:

ג הרע"ב ד"ה רי"א מפרש כו' משום דק"ל אמאי אוסר ר"י גר עמוני ומואבי בממזרי כו' והרי הם ודאי לא אקרו קהל ולפ"ז נראה לי ור' יהודה אוסר ויצדק לפרש אף על פי שר' יהודה אוסר בקצת מהאסורים הנז' בדת''ק שאמר שמותרים לבא זה בזה והיינו גר בממזרת וגרסת הוי"ו היא דירו' וגם בהרא"ש גרס הכי:

ד לויה הר"ן כתב דיש גורסים לויים וישראלים וחכמת שלמה הזכירו ולא ידעתי למה השמיטו התי"ט איברא דכתב הח"ש שאין נפקותא בין ב' הגרסות ע"ש ודוקא לפי' התוס' מ"מ הי"ל להתי"ט להעיד על זה כי לפי נ"א דכתב הר"ן יש נפקותא גדולה ע"ע:

תי"ט ד"ה הנושא וכו' כהן וכו' נ"ל שבזה מדוייק ייתור שם אשה דהו"ל למימר הנושא כהנת אלא ר"ל אשה שירצה בה שתהיה ראויה להיות כהנת מצד יחוסה השלם:

ד"ה צריך וכו' ולפיכך כתב רש"י וז"ל כגון גרי חללי חרורי וכיון וכו' כן צריך להיות:

ע"ש דכיון שאין וכו' יסוד זה הוא דוקא לפירוש התוספות אבל רש"י סבר דדוקא לנשים אמרינן שלא תבדקנה באנשים דכיון דקילי שלא הוזהרו לינשא לפסולי כהונה לא החמירו עליהם אפילו מממזרות אבל האנשים שיש מהם שהוזהרו שלא לישא הפסולות להם שהם הכהנים שאסורים בחללות לא פלוג רבנן והצריכו לכל בני אדם לבדוק באסורים להם דהיינו ממזרות דשתוקי תדע דכן כתבו התוספות במתניתין סד"ה צריך שיבדוק פירש בקונטרס משום חששן דממזרות או פסולות להם ואיברא דתוספות כתבו עליו ולא נהירא וכו' והעלו מ"ש דכל היכא דליכא חללות אבל לקיים סברת רש"י ז"ל מה שאמרתי ובזה א"ש מ"ש רש"י גבי לויי וישראלי וכהן בא לכנסה וכדהזכיר התוספות י"ט לסיועו ואין בו ממש דאדרבה משם מוכח דהנושא דרישא דקתני הנושא משמע סתם נושא יהיה מי שיהיה שכל א' בודק במאי דשייך ליה ומש"ה ברישא פירש"י דבודק מממזרות איברא דבהאי חלוקים רש"י והמגי' דאף בסיפא פי' המגי' יהיה מי שיהיה ורש"י פי' דוקא בכהן:

ע"ש לפי וכו' זה דלא כתוספות דאינהו סברי דדוקא כשבודק על חללי אגביה בודק אממזרות אבל זה מסייע למ"ש סברת רש"י שהרי הרמב"ם לא איירי דוקא בכהן אלא בכל אדם וסבר דכיון דיש בדיקה כשיש חללות בכהנים גם ישנה כשאין שם אלא דממזרת והטעם משום דשאני נשי דקילי בצד פיסול כהונה מגברי דחמירי בה ומש"ה לא פלוג בין כהן ללוי וישראל:

ד"ה ארבע וכו' הארבע וכו' הן אמה ואם אבי אמה ואם אביה ואם אבי אביה וד' אמהות של אלו הן האחרונות וז"ש שהן ד' פירוש על אלו הד' הראשונים יוסיף עוד ד' כדי שבדיקתן תהא יפה ואני מוסיף טעם לדבריו משום דבהכי הוה לה מוחזקת בתלתא מכל ד' הצדדים דהיינו היא ואמה ואם אמה וכן כולן:

ד"ה לוייה וכו' דאע"ג וכו' הרי זה סיוע למ"ש לסברת המגיד ורש"י דלויה וישראלים אף על גב דלית בהו דחללות שהיא עיקר התקנה כנזכר לעיל מכל מקום יבדקו בשייך להם וכך יאמרו המגיד ורש"י ודו"ק:

ה שהוחזקו הא דלא תני ולא משוטרי הרבים וגבאי צדקה ולמעט כדתני בדלעיל מינייהו משום דהנהו הוה להו מקום קבוע:

ואין צריך לישנא זו יתירא וקא משמע לן דאם מצא שהיו שוטרי הרבים בירושלים אין צריך לחוש שמא היה מבני הגבולין ושעלה לירושלים ברגל ובגבאי צדקה אין צריך לבדוק אם היה להם קטטות עם שום אדם:

הרע"ב ד"ה בערכי וכו' ששמה וכו' וכן כתב רש"י וק"ל דתנן בפרק בתרא דערכין קצרה הישנה של צפורי ויורפת הישנה ואטו כולהו מתקרו ישנה ועוד דשם עיר אין להזכירה בה"א הידיעה:

תי"ט ד"ה אין וכו' שאבי אביה וכו' והא דנקט אבי אביה שהיא הבבא האחרונה לרבותא שהרי עיקר הבדיקות הוא בנקבות ואבי אביה הוא כולו בזכרים ואפילו הכי די לו בבדיקתו וכל שכן בבבות אחרות:

ד"ה מן וכו' לכתחילה וכו' לא ידענא מאי קאמר דהכי קאמר התוספות דתרומה לאו רבותא דלא שייך בה דיעבד ובודאי אם מצא א' מן האבות שהיה אוכל בתרומה ודאי כהן הוא אבל בעבודות מזבח דאפשר אף בזר בדיעבד בשחיטה והפשט סד"א דלא ליסגי ליה אם מצא שא' מהאבות שחט והפשיט דדילמא זר הוא דעבד בדיעבד קמ"ל דסגי ליה בהכי משום דלכתחלה לא היה עושהו אלא כהן ואזלינן בתר רובא:

ד"ה ולא כו' ותימא וכו' הא ודאי תמיהא רבא אם לא שנאמר שכונתו לאפוקי סנהדרין שאחר החרבן כגון ביבנה ואושא וכו' כדאיתא בראש השנה ל"א ומ"ש שבירושלים רצה לומר שנמנו בירושלים והיינו לכל א"י וכדתנן פ"ק דסנהדרין:

ד''ה משוטרי וכו' היה נראה לי שאף על פי שפי' רש"י פרשת שופטים ששוטרים הם הרודים בעם יש לפרש דכשהוא לבדו ר"ל מנהיג וראש וכן פסוק ודברו השוטרים תרגום אונקלוס סרכיא שרצה לומר ממונים חשיבום שכן כתב