קול הרמ"ז נשים מב

לן שיפדנו ונראה כמ"ש התוס' (ל"ז ב) ד"ה אי לפני יאוש דלא מסתבר לרבא דרשב"ג (דאמר כשם שמצוה כו') פליג לפני יאוש וקשה דהא חזינא דפליג ונ"ל דסברי התוס' דמאי דקאמר רשב"ג כשם שמצוה לפדות כו' מפרש טעמא דת"ק דחייש לממנעי וקאמר רשב"ג דאית לן למיחש שמא יעברו על המצוה דאי לא הוה מצוה לא הוה לן למיחש מידי אבל רשב"ג פליג אלאחר יאוש משום שמא יפיל עצמו לגייסות. סד"ה אפותיקי כו' באפותיקי כו' ורש"י כתב וז"ל אם לא אפרע לך חובך ממקום אחר הרי זה לפניך לגבותו ע"כ וגם לדבריו ז"ל א"ש דה"ק אם לא אפרעך לזמן פלוני תפרע מזה ולפ"ז מה שנזכר לעיל שלשון אפותיקי ר"ל משכון ניחא פי' רש"י טפי דכך דרך העולם שנותן משכון להפרע ממנו אם הוא לא יפרע ממקום אחר. ה שכבר היל"ל שעדיין חציו עבד אלא איידי דתני שכבר חציו בן חורין תני בתר הכי שכבר:

הרע"ב ד"ה מי כו' ממנו כו' דייקי דקי"ל כחכמים דפ"ק דקדושין דיש קנין לעבד בלא רבו אבל גם כר"מ דהתם מצי אתי דנתנו לו אחרים מעות ע"מ שאין לרבו רשות בהם. תי"ט ד''ה שנאמר כו' ורבו משום כו' תוספות כתבו כך לתרץ קושיא שהקשו אמאי דתנן לישא שפחה אינו יכול כו' והם הקשו שאפילו ישא שפחה אינו מקיים פריה ורביה כדמוכח מפרק הבא על יבמתו דף מ"ב ולזה תירצו מ"ש התי"ט בכאן ור"ל דאנן לא מטינן בה משום מצות פרו ורבו אלא שבת כל דהו ואי הוי מצי לישא שפחה הוה מקיים שבת כל דהו והתי"ט היה לו להזכיר קושית התוס' ותירוצם:

ו תי"ט ד"ה ואין וכו' להרגיל וכו' רש"י כתב נמי משום דוחקא דציבורא:

ז משום שם לא ערבינהו משום דרבי יהודה לא פליג אלא אחדא:

א"ר אליעזר ובברייתא בגמרא גרסינן אלעזר והכי מסתבר שהרי הוא בזמן ר"י ור"מ:

תי"ט ד"ה המוציא כו' יחזיר כו' התם אמרינן בגמרא מאן חכמים ר"מ דבעי תנאי כפול וא"כ חכמים דהיינו ת"ק אינן ר"מ שהרי ר"מ הוא במתניתין אבל תמיהני על התי"ט למה לא הקשה על הר"ב מגמרא דהכא דבהדיא אמר והוא שיאמר לה משום נדר אני מוציאך וכו':

פ"ה מ"א תי"ט ד"ה הנזקין וכו' עיין וכו' ועיין מה שהקשתי עליו:

ד"ה שמין כו' כלומר כו' כ"כ התוס' אבל איני יודע למה כתבו התי"ט על דברי הר"ב דאיהו לא כתב אלא לפרש מתני' ולא ליתן טעם למה שנשנית כאן אצל גיטין שזה כתבו התוספות:

ד''ה וכתובת כו' שמא תקניטנו כו' והשתא ניחא מאי דקתני בה מפני תיקון העולם ועוד נראה שאם נתחייבו בעידית ניחוש שמא ימנע מלישא אשה:

ג הרע"ב ד"ה אין כו' וכתב לו שטר כו' הקשה שפתי כהן דף ע"ב ב' דל"ל שטר הא אמרינן בפ' ח"ה דף מ"ב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים אפילו בלא שטר דמאן דזבין בפרהסיא זבין ע"כ וקושייתו זו גם הוא על רש"י ז"ל וגם הר"ן כתב כהרע"ב ונראה לומר דהכא איירי בגזלן שמכר ומסתמא אינו רוצה לפרסם הדבר ולכך כותב השטר להעלים הדבר כל מה שיוכל:

תי''ט ד"ה לאכילת כו' קשה דהכא מיירי ודאי שהפירות אכלן הגזלן או הלוקח דאי איתנהו בעין א"צ לשלם אלא יתן הפירות:

ד לא ישבע והיינו תיקון העולם דלא ליתי לאמנועי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

תי"ט במזיד כו' דחשיב כו' נראה דניכר הוא מפני שנראה שחרורו הנושא בת ישראל:

ה שהיא אע"ג שמתגרשת בע"כ מ"מ תני שהיא יוצאה דמשמע דתליא בה דלא תימא דכיון שאביה השיאה מדעתו גם הגט צריך להיות כן קמ"ל דלא בעינן אלא אעפ"י שהיא לבדה סגי:

ז במטלטלין אבל לא בקרקעות משום דמכירת קרקעות צריכה יותר חריפות ובקיאות כ"כ סמ"ע ח"מ רל"ה:

תי"ט ד"ה במטלטלין כו' ל"מ בגיטין דכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה אבל מטלטלין דנפלו לו בירושה אימא לא קמ"ל אף במטלטלין:

ח מצודות כו' מפני כו' דמדאורייתא אינו גזל כל מה דלא מטא לידיה רש"י:

מציאת נראה דלא ערבו עם מצודות חיה ועופות ודגים משום שבהם יש אופן שיהיה גזל מדאורייתא כגון שיש תוך להם אבל מציאת חש"ו אין מציאות שייכו מן התורה שאם יזכנו אחר אין זו מציאה אלא מתנה:

הרע"ב ד"ה מצודות כו' סדר אלו הג' בבות מצודות כולל בכל מציאות יותר פרטי כחש"ו המנקף יותר פרטי בעני:

תי"ט ד"ה מערבין כו' מחלוקת כו' דהיינו טעמא דמתני' משום דרכי שלום עיין בשו"ת הרש"ך ח"א סי' מ"ה ואני הארכתי בשו"ת שלי ע"ש:

ד"ה עני כו' לפרי וכו' והיינו דתנן שמנקף בראש הזית ולא תני המוסק שהוא נאמר על המלקט זיתיו:

פ"ו מ"א תי"ט ד"ה האומר כו' בין בפסקי הרא"ש ובין בקיצור שלהם גריס פ' מי שאחזו קודם לזה אבל התוס' כתבו משם הירושלמי לגרוס כגרסתנו זו וכן הוא בפי' הרמב"ם ולא ידעתי למה לא נתעורר התי"ט בזה ולכתוב ס"א דנ"מ טובא לענין מחלוקת ואח"כ סתם:

ד"ה התקבל כו' שהיה כו' אינו כן אלא כשהוא מן הדגוש אינו מורה אלא פועל הקבלה לבד ואף על פי שעתיד להחזירו לבעליו כגון המקבל שדה מחבירו דפ"ז דדמאי ופ"ט דבבא מציעא דהיינו שמקבלה באריסות וסופה לחזור לבעליה אבל התקבל הוא פועל שולטנות גמור שאם ירצה לא יצא עוד מידו והיינו ההיא דנדרים ודשבועות וכן בכאן שאינו צריך לתתו ליד האשה אלא היא מגורשת מיד בקבלותו של זה:

ע"ש בלשון כו' אעפ"י שהוא מהכבד בנין הדגוש קרי ליה קל לגבי התקבל שהוא כבד ונוסף:

ב הרע"ב ד"ה אינה מתגרשת כו' ה"ג בברייתא ושאינה יודעת לשמור את (גיטה) אינה מתגרשת אבל במתני' דגרשה שאינה יכולה לשמור גרסינן נמי אינה יכולה להתגרש והתי"ט לא שת לבו לזה:

ע"ש ואינה כו' הכי איתא בפרק חרש גבי חרשת ופירש"י שם שחוזרת שאינה בושה לחזור וה"ה קטנה:

תי"ט ד"ה אפילו כו' דליכא כו' פי' דליכא למימר דהוי חצי דבר ורחמנא אמר דבר כו' כדכתב התי"ט לעיל:

ע"ש הבעל כו' ונוכל לחוש שמא האשה היא השכירה אותם להעיד תוס'. ד"ה נערה כו' דלקמן כו' דמפ"ב דקדושין משמע דהכי קאמר והא דתנן הכא נערה להודיעך כחו דרבי יהודה כ"כ תוס':

ג אבל אע"ג דפשוט הוא דביד אביה לגרשה תני סיפא לגלויי רישא דאיירי באין לה כנז"ל:

הרע"ב ד"ה הרי כו' היא לו כו' דמנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתביה התם רש"י:

תי"ט ד"ה שאין כו' דעת כו' עיין בפ"ז דה"ג בלחם משנה שהרבה להקשות נגד ה"ה:

ז מקובל פי' מקובל מרבו וכמ"ש הר"ב וגם הם השיבו אף אנו מקובלים פי' מרבותינו אבל לא ר"ל קבלה ממשה ועיין בהקדמת הר"ם לסדר זרעים וגם במ"ש התי"ט משם התוס' פ"ח דיבמות משנה ג':

פ"ט מ"י הרע"ב ד"ה אפילו כו' ערות כו' ולא תקשי לך תי"ו של ערות דמשמע שסמוכה לדבר שנמצא כמוה שמוכר' עזרת מצר ושכורת ולא מיין:

תי"ט ד"ה רע"א כו' כתב הערוך בערך אי וז"ל דב"ש וב"ה מתרגמין להאי כי מצא כגון כי גוע אהרן [לפי' דהא] ור"ע הוה מתרגם ליה כמו כי יקרא קן (פי' אי) כך פי' תלמיד מגנצ"א מפי המורה ור"ח פי' ב"ש סברי האי כי מצא כו' אלא אם מצא בה ערות דבר ערוה היא וב"ה סברי האי כי אי הוא כלומר אי מצא אי לא מצא עכ"ל:

מסכת קדושין פ"א מ"א פתיחה ד''ה לשון כו' לי נראה דקאי אסדרא דקרא דבתר מצות גט כתיב כי יקח איש אשה ובה גמרינן קיחה קיחה משדה עפרון:

הרע"ב ואיידי ול"נ דאף ביבמה משכחת לה דבעינן דעתה דהיינו כשהיבם בעל מום מכל המומין שכתב א"ה סי' קנ"ד ועיין סי' קס"ה סעיף ד'. ד"ה בשטר כו' בתך כו' לרבותא נקט הכא דלא תימא דדוקא בכסף יש לו זכות דכתיב אין כסף ודרשינן כו' קמ"ל וטעמא דאיתקש הויות אהדדי וכדכתב הר"ב פ"ד דכתובות משנה ד':

תי"ט ד"ה נקנית לבעלה להצריכה כו' פי' ולא לשאר זכיות של הבעל כנדרים שהארוסה צריכה להפרת האב וכן בשאר זכיות שאינם אלא לאחר הנשואין:

ע"ש ולוקחת עצמה כו' פי' דקיחה מורה מעשה ונעשה בפועל וזה שייך דוקא באיש שנותן הכסף או השטר משא"כ באשה שאינה עושה שום פעולה כשקונה עצמה אלא שבא לה אותו הזכות מנתינת הגט או מן המיתה ולי נראה דלא מצינן קיחה אלא בכסף ולכן נקט לשון קנין שכולל כל הג'