קול הרמ"ז נשים מ

בכ"מ חל קדושה על דבר זה נראה שהוא דבר עצמו שיש לומר בו ענין שרייה וחלות וכאן ר"ל ששורה עליו אור שכלי ובכחו בא לידי ענוה שהוא שכיון שהקדושה חלה על נפשו נמצאת קרובה ליוצרה ומתוך כך מתעוררת להבין גדולת הבורא ומתלבש בענוה כי דוקא הקרוב לו ית' ויודע שמץ גבורותיו מכיר פחיתות הנבראים לנגדו ולכן משה שקרבו ה' פנים אל פנים כתוב בו עניו מאד:

מסכת גיטין פ"א מ"א פתיחה תי"ט ד"ה אחרי וכו' מהפרת וכו' סברת הרא"ש היא דלפי הגמ' תנא נדרים אחר כתובות משום דבכתובות תני המדיר וכו' ואינשי התי"ט מאי דכתב לעיל בריש סוטה עמוד עליה:

הרע"ב ד"ה המביא וכו' כל ח"ל וכו' רש"י מסיים חוץ מבבל ונראה שכוונתו דל"מ מדינת הים שהיא למערב א"י אלא גם הצדדים האחרים חוץ מבבל וכן פירש הר"ן מדברי רש"י וכתבו התי"ט לקמן כל ח"ל שהוא דומה לח"ל שבמדינת הים ולא ידעתי למה השמיטו הר"ב:

תי"ט ד"ה המביא גט שכן וכו' כפירש"י וכתב הר"ן בדף ב' ע"ב דרש"י פי' כן משום דאי הוי שליח קבלה כיון שהאשה נתגרשה בקבלותו אינו צ"ל בפ"נ ובפ"נ ומייתי ראיה לזה ע"ש ול"נ דשליח קבלה לא סגי ליה לומר בפ"נ ובפ"נ שצ"ל שהבעל נתנו לו וא"כ מתני' דתנן דדי לו לומר בפ"נ ובפ"נ לא מיירי בשליח קבלה:

ד"ה גט וכו' למ"ש התשבי וכו' לו שומעים שאמר כהלכה חדא דכתיבת י"ב שורות ודאי שהוא מנהג קדמון ועוד גם כל שטר נקרא גט ולמה לא יעשוהו י"ב שורות אלא ודאי שנעשה י"ב שורות לרמוז על גט אשה דסתם גט איירי בגט אשה וכדכתבו התוס' אבל שאר שטרות אינן נקראין (גט) בלא לווי כדאיתא בפ' הגוזל קמא גט חוב שיש בו אחריות וגם לקמן כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים מוכח דמיירי בשאר שטרות מדתנן חוץ וכו':

ד"ה צריך וכו' וקשיא וכו' נ"ל דתנא סמוך אמאי דתני ברפ"ג כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול:

ע"ש לשמה כו' וא"ת דחתימת עדים הוא תקון חז"ל כדתנן לקמן פ"ד מ"ג וכתב שם התי"ט בשם הרא"ש דלאו למימר שיהיו צריכין כך לכתחילה דקי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי וא"כ אמאי החמירו על המביא גט לומר בפני נחתם והא רבנן מקילין משום עיגונא דאתתא י"ל דלר"א אי ליכא חתימה כשר אבל אם נחתם צריכה חתימה לשמה דחיישינן שיהא פסול מתוכו כגון שא' מן העדים קרוב או פסול והכי אמר בגמ' דף ד' ותוס' כתבו דגזרינן חתימה אטו כתיבה דאי יחתמו שלא לשמה יכתבו גם. שלא לשמה אבל עדיין י"ל דכיון דסגי בלא חתימה כלל א"כ אם העד יביא גט בלא חתימה ויעיד על הכתיבה שהיתה לשמה לסגי ומהגמ' לא משמע כן ל"נ לי דמשום שהקלו בו רבנן להכשירו בעד א' לכן החמירו בו שיעיד גם על החתימה דמסתמא לח יעיז להעיד כ"כ שקר ד"ה וחכ"א וכו' תמהתי על הר"ב איך מקצר במקום שיש להאריך בפי' כל משנה זו בפרט בבא זו ונ"מ לאמיתות הקריאה שצריך להפסיק במלת והמוליך שעד שם דברי חכמים והבבא שאחריה דברי הכל ולפיכך חזר התנא לשנות בה צריך שיאמר בפני נכתב ובפ"נ:

ג ד"ה אם וכו' דעוררים וכו' י"ל דמלבד ערעור דמזוייף עוד יש מיני ערעורים אחרים כגון שיאמר שנמלך ובטלו או שאחר כתבו ששמו כשמו וזה עוררים בעלים שונים המערערים זה באופן א' וזה באופן אחר:

ד"ה יתקיים כו' דלא קביעי ק' דאמר הרא"ש פי' המשנה שהקלו בא"י משום עגונא דאתתא ולא מטו בה משום שיש ב"ד וא"כ למה החמיר עתה מטעם דלא קביעי ב"ד וי"ל דבזמן הראשון לא חשו לשמא יבא הבעל ויערער דכיון דהוו שכיחי ב"ד אמרי' דמסתפי שיכחישוהו העדים ומשום עיגונא אמרינן הכי אבל בדלכא ב"ד אי לא אמר בפני נכתב ובפ"נ טענינן מזוייף ולא תנשא באותו הגט וכן בזמן הזה בא"י דהויא כמדינת הים:

ד''ה אינו כו' ה"ה אם יכול לומר אלא שלא אמר ג"כ יתקיים בחותמיו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה"ג אלא שהוא מחלוקת ר"מ ורבנן דף ג' ובפלוגתא לא מיירי:

ד ואחד איכא למידק דכיון דקי"ל דהמשחרר עבדו עובר בעשה למה הקלו רז"ל בשחרורו וי"ל דאחזוקי איניש לרשע לא מחזקינן וא"כ נאמר דשמא סבה ראויה היתה לאדון לשחררו וכגון עבד בן ממזר שנשא שפחה כדתנן ספ"ג דקדושין א"נ חציו עבד וחציו בן חורין דכופין את רבו לשחררו או שלא יש שפחה באותה מקום או שנשבע שלא ישא שפחה. מן הדרכים יש לדקדק מקמ"ל בבבא זו ונראה דבגמרא אמרי' שכל אלו הנז' מתני' ליתנהו בקדושין כי אם בגיטין וז"ש ששוו גטי נשים לשחרורי עבדים וכלומר ואינם בקידושין דוק ותשכח:

תי"ט סד"ה שוים כו' חורין כו' ק' דא"כ למה אסרה תורה על האדון לשחררו ולמאי דנזכר לעיל ניחא:

ד"ה ששוים כו' איירי בגיטין כו' ואין להקשות דנימא משום דברישא דמתני' מקדים גיטי נשים דאי לא דעד השתא מיירי בגיטין לא הו"ל לאקדומי ברישא וא"ת תיפוק להו דגט שחרור קדים בקרא לגט אשה וי"ל דאין ספק שעיקר תקנת רז"ל להקל בעד א' הוא משום עיגונא דאתתא אע"ג דהוי דבר שבערוה:

ה כל השטרות הא דלא תנן כל גט כדתניא לעיל כל גט שיש עליו עד כותי נ"ל כמ"ש ס' השרשים בשורש שטר על מלת משטרו וז"ל י"מ כלומר גזרו וחזקו מדרז"ל שטר חוב ע"כ ואמר בגמרא דהעולים במשעו"כ כשרים משום דינא דמלכותא:

ו לפי שזכין הלכך זכה השליח בהם לצרכן הר"ן:

גט זה איברא דבגמרא גרסינן גט זה אבל רש"י ור"ת והרא"ש והר"ן ל"ג זה וא"כ הי"ל לתי"ט לסמן עליו נ"א ל"ג:

תי"ט ד"ה האומר כו' שמשעה כו' מהכא מוכח דלא ס"ל לרש"י כהרי"ף והרמב"ם דסברי דאינו משוחרר עד שיגיע הגט לידו וברש"י ל"ג גט זה:

פ"ב מ"א נכתב אע"ג דתנן ר"פ קמא דצריך שיאמר ב"נ וב"נ ומינה דאי לא אמר כן פסול מ"מ אצטריכא מתניתין דסד"א צריך לכתחילה משמע הא דיעבד סגי בחד בפ"ג או בפ"נ קמ"ל דאפי' בדיעבד פסול ש"ס:

נכתב חציו מסדר הגמרא נראה שזו הבבא קודמת לשלפניה וכ"כ התוס' ופירשו צריכותא ע"ש:

פסול הואיל ויש עליו עדים יתקיים בחותמיו הרמב"ם פ"ז מה"ג:

נחתם פסול לא ערבינהו עם הבבות הקודמות מפני שכולן מיירי בא' מדבר וכאן יש שנים המדברים:

תי"ט ד"ה שנים וכו' ואחד שלישי וכו' לאפוקי אחד מן השנים דאז ודאי כשר שהרי יש אחר שאומר בפ"נ ובפ"נ:

ב הרע"ב ד"ה ור"ש וכו' משעה שנתן וכו' דהיינו משעת כתיבה תוספת:

תי"ט ד"ה ביום וכו' דמשום וכו' ל"נ כלל דמשום המעשה שהיה לינקוט תנא רפ"ח דנדרים היו מסרבין בו לישא בת אחותו:

ג ובכל דוקא מזה מרבינן משום דתני ברישא בכל כותבים ואייתר האי ובכל משא"כ בסיפא ודוק:

במשקים פי"ב דשבת פירש"י במשקין שמשחירין כמו מי תותין וכיוצא בהן במי פירות של כל שאר הפירות ע"כ ונ"ל דקרי משקין מה שעשוי לשתיה ומי פירות כמו מיץ לימונ"י וכיוצא:

זית פירש"י והר"ב תלושה ולפ"ז ק' דלשתרי נמי לכתוב בקרן פרה קצוץ:

תי"ט ד"ה ריה"א וכו' ואע"ג וכו' היה עולה על דעתי לתרץ דשאני התם דכתיב בספר בפתחות הב' שהוא במקום ה' הידיעה ומש"ה דרשינן על המגילה דומיא דס"ת וכאן לא כתב אלא בספר בשו"וא בב' אבל הרמב"ם פי' וז"ל וחכ"א מפני שאמר בלתי ה' הידיעה ולא אמר על הספר או בספר הוה היתר כל מה שאפשר בו הכתיבה אלא שיש להרהר עליו שלא יכול הכתוב לומר בספר בפתח מפני שסמוך אל כריתות וכלל גדול בידינו שאין מלה שיש בה ה' הידיעה נסמכת:

במחובר אע"ג דכבר אשמועינן זה לעיל דקתני ונותן לה את הפרה וכדכתב שם הר"ב אשמועינן דאפי' טופס לא משום גזירת תורף כדתניא לקמן פ"ג סוף מ"ב ואהא קאי שפיר כתבו דהיינו הטופס ונתנו לה היינו דכתב התורף שראוי להנתן לה:

וחתמו ה"ה אפי' לא חתמו דמתניתין ר"א היא דס"ל דעידי מסירה כרתי כדאמר בגמ' וכתב הרשב"א דהאי חתמו ר"ל השלימו מל' חותם תכנית (שפירושו סוגר ומשלים יחזקאל כ"ח) ב"י סי' קכ"ד והשלימו ר"ל שכתב התורף וכ"כ התוספת בפ"ק דף ג' ד"ה דתנן אין כותבין וז"ל וחתמו לתורף קאי כלומר סיימו כמו תורה חתומה ניתנה דפרק הנזיקין דף ס' והא עדיפא מדהרשב"א דהויא לשון חכמים. תי"ט ד"ה כתבו וכו' הגט וכו' ובס' מוסף הערוך כתבו שבלשון יוני ורומיי טופס הוא צורה שמעתיקים ממנה:

ד"ה על וכו' שהיה וכו' לפ"ד עדיפא לישנא דהר"ב דכתב ולכתוב עליו מה שירצה שהוא לשון כולל כמה חששות אחרות כגון שנכתב לשם אחרת וימחוק לשם אשתו וכיון שהעדים חתמו לשם האחרת הו"ל מזוייף מתוכו:

ד"ח וחכמים וכו' מכשיר ר"א וכו' דאמרינן בגמרא מאן חכמים ר"א:

ה עכו''ם וה"ה עבד דאף איהו לא שייך בקידושין וגיטין. תי"ט ד"ה שאין וכו' מסירה וכו' דרוב גיטין נמסרי' בפני החותמי' ואמציעת' קא ולא ארישא לאכשורי כתיבת חרש בלא גדול על גביו רש"י (דף כ"ג א'):