קול הרמ"ז נשים ד

ד''ה זו וכו' למעוטי וכו' ונראה שאלו דברי התנא ולא דברי ב"ה ומש"ה לא הני וב"ה אומרים אוי לו וכו' כדתני גבי רבי יהושע:

ו הרע"ב ד"ה נכרית וכו' לא לזו ולא לזו וכו' וגם חינה קרובה לאחים כגון שהיא חמות של שניהם שלקחו שתי בנותיה דא"כ אין השלישי יכול לכנוס שום א' מהם:

תי"ט ד"ה ושנייה וכו' ומשני וכו' מתוך לשון הגמרא מוכח דקים לגמרא דהכי הוה עובדא דתחילה ושניה הראשונה וכו' ולפי זה היה נראה לי דכיון דזו ואצ"ל זו לא אמרינן אלא בדוחק א"כ הכא דאית ליה טעמא דחביבא אמאי לימא שנויא דחיקא אבל תוס' ס"ל דתירוץ בעלמא הוא וקרו לו דוחק טפי מזו ואצ"ל זו ולא ידעתי למה דאי הוה שנייה מסברא הול"ל דילמא וכו' אבל מוכח ודאי שכן היה ממש ודכותה איתא בפ"ק דקדושין כ"ה דאמר נמי בכה"ג תנא שמעיה לדרבי ברישא וקבעה ושמעה לבן עזאי ותנייה ומשנה לא זזה ממקומה והתם לא שייך טעמא דחביבותא משום דלא תלי במידי דסברא כי הכא:

ז תי"ט ד"ה ואחד נשוי וכו' דקמ"ל וכו' לא רצו לומר דתנייה אגב ב' משניות הקודמות ואחרונה שאחרוה שאם ל"ה איסור בצרה הי"ל לשנות לכתחילה מופנה ללמד דהוי כמשנה ה' דהיינו מופנה היינו נשוי נכרית אלא תני נשוי לרמוז דין הצרה שהיא אסורה ולהיות זה פשוט לא הזכיר הצרה תדע שהרי הרמב"ם שכתב בפירושו דחולצת כמ"ש התי"ט הנה בחיבור פ"ז כתב בהדיא דהיא אסורה משום צרה:

ד"ה גירש וכו' אפילו בלא וכו' ומסיק שאם תתייבם שמא לא יבוא לייבם אותה ואפי' לא גירש זה שמת אחרון את אשתו ותפס לעיקר לישנא קמא דהרי"ף ונ"ל דטעמא דהרמב"ם הוא מדאמרינן התם אבל מת נשוי נכרית וכו' ולא מפליג בין כנס ללא כנס והרי"ף סבר דדומיא דמתניתין דייקינן וכדכתב הרי"ף ולהכי ניחא ליה טעמא תניינא טפי:

ע"ש אבל יש לי וכו' ל"נ כלל חדא דהו"ל לפרושי דכינס מותר ועוד דכיון דטעמא דהרמב"ם משום גזרה כנז"ל אין הפרש בין כנס ללא כנס:

ע"ש ונ"ל דתיבת וכו' וכן כתב ב"ח וז"ל ומה שכתוב במקצת ספרי רבינו אפי' א"ל כנס נ"ל להעביר עליו קולמוס וכו' ומינה נשמע דאית ספרים דל"ג אפילו:

ח וכולן אחר ששנה כל דיני דחולצת ולא מתייבמת תני האי כללא:

ולא מתייבמת דדילמא צרת ערוה היא. רש"י:

ספק גירושין לא תני הכא כיצד כדקתני בקדושין משום דגם בגירושין איתא ספק קרוב לו או לה:

בכתב ידו הכריחו התוס' דאפי' אין כאן אלא חתימת ידו סגי והא דלא תנן התם דהוי רבותא טפי נראה לי דסמיך אקרא דכתיב וכתב לה:

תי"ט ד"ה זהו ספק וכו' ומספקא לר"י וכו' הגה"ה א"ה כתבו לב' ולא ירדתי לסוף דעתם ז"ל דהאי ספקא ודאי למ"ד עידי חתימה כרתי ומספקא ליה אי כתב ידו חשיבא כעידי חתימה וכדכתב חלקת מחוקק סי' ל"ב והלא רי"ג גופיה פסק כמ"ד עידי מסירה כרתי וכדכתב הרא"ש משמו פ' המגרש וע"ק לי דבפרק האומר ס"ה אמרינן המקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו אפי' שניהם מודים והכי ס"ל לכמה אמוראי והכי פסקוהו כמה רבוותא וכדכתב ב"י א"ה סי' מ"ב איברא דאיכא סמ"ג דכתב דמשום דאמרינן התם מאי הוה עלה רב כהנא אמר אין חוששין ר"פ אמר חוששין ולא נפקא ההלכה ראוי להחמיר אבל מ"מ אינה ראיה לכאן דאפי' ר"פ לא קאמר חוששין אלא משום דאיכא עד א' בהדייהו דחתם אבל אי ליכא אלא הודאה כולי עלמא לא פליגי דאין חוששין:

ט הרע"ב ד"ה וחולץ וכו' יבמין דרבנן וכו' דאי מדאורייתא חליצא נמי לא תבעי ש"ס וממתניתין נמי מוכח דקרא אסמכתא ודוקא מדרבנן היא דאי מדאורייתא אמאי תני חולצת שהרי אשת השני אין עליה אלא זיקה א':

י תי"ט ד"ה החליפו וכו' הוחלפו וכו' דאטו ברשיעי עסקינן ונראה דר"ל החליפו אחרים שלא בידיעתם:

פ"ד מ''א החולץ הא דלא קדים לשנות הכונס כדכתיב בתורה יבמה יבא עליה כתב לחם אבירים משום דלעיל גומר בפיסול לכהונה ובהכונס לא שייך זה וא"א דכאן איירי בחולץ תוך ג' כמ"ש בסמוך והכונס אסור עד שיעברו הג' לפיכך קדים הא דקדים ג':

הרע"ב היינו הנך וכו' כדלקמן מ' ז':

ד"ה אם אין וכו' ברישא בוולד של קיימא לא פי' שאינו נפל משום דכיון שנולד וידוע דכלו לו חדשיו פוטר את אמו אפי' דלא יצא מכלל נפל עד יום ל' כנזכר בפ' יש בכור גבי פדיון בכור אבל בסיפא דוקא נפל נקט אינו בן קיימא:

תי"ט ד"ה החולץ וכו' מעוברת וכו' והתוס' כתבו דרבותא הוא דאע"ג דלא ניכר עוברה בשעת חליצה ונראית חליצה מעליא אפ"ה לא פסלה כשהוולד בן קיימא ול"נ לתרץ כמ"ש התוס' בדבור שאחר זה דכאן מיירי בחולץ תוך ג' חדשים וידוע דמסתמא אין עובר ניכר אלא לשליש כדכתבו התוס' וא"כ לא הו"מ למתני החולץ למעוברת והשתא ניחא דבברייתא תניא החולץ למעוברת ואי כתוספות דרבותא או כנ"י דלאו אורח ארעא לא הו"ל למתני הכי אבל לדידי ניחא דמתניתין איירי בתוך ג' חדשים דומיא דהכונס אבל ברייתא מצי איירי אחר ג':

ד"ה אין וכו' מ"מ וכו' ובהא ניחא דאין הסיפא יתירה דאי לא תנייה הו"א דאין חליצתה כלום משום ההיא דג' חדשים:

ב באשם תלוי אמרינן בגמרא דלא נימא דלייתי חטאת משום דרוב נשים יולדות לט' וא"כ הוא בר קיימא ובא היבם לאשת אח שיש לו בנים דהב"ע דלא הוכר עוברה לשליש ימיה וכיון שכן אתרע לה רובא:

ג שומרת עיין בפרק ח' דכתובות מ"ש שם:

תי"ט ד''ה שנפלו וכו' שומרת יבם ולא עשה עדיין בה מאמר ומש"ה מוכרת ונותנת:

ד ובלבד ומשום הכי תני באשתו ולא אשתו דאילו אשתו כתובתה על נכסיו:

תי"ט ד"ה כנסה וכו' יבמה וכו' משום דסתם כניסה היא חופה ונישואין קמ"ל דבעינן ביאה גמורה:

תי"ט ד"ה ובלבד וכו' סתמא קתני וכו' מאי פסקא והלא איתא בגמרא דמוקי רישא דמתני' דשומרת יבם בארוסה ותו דג' חלוקות יש אם היתה ארוסה דכתובתה ר' או אם היתה אלמנה כשנשאת לראשון או אם היתה בתולה ולב' חלוקות הראשונות אינו מרויח כלום:

ה כל האחין דרך גדילתן זה אחר זה:

תי"ט ד"ה לא וכו' אלא לחלוץ וכו' ומש"ה לא תני מצוה בגדול לייבם או לחלוץ ואע"ג דקי"ל חליצת גדול קודמת לחליצת קטן דאי תני או לחלוץ הוה משמע הא דקתני לא רצה לא רצה גם לחלוץ חוזרין ואינו כן דדוקא לא רצה ליבם חוזרין על השאר אולי ייבמו דייבום קטן עדיף מחליצת גדול:

ז הרע"ב ד"ה הרי וכו' דסד"א וכו' ור"ל דלא איצטריך הא אלא בגדול כשחלץ קודם שחזרו על יתר האחין ואז יש הס"ד דלקנסיה:

ח החולין אע"ג דאחות חלוצה היא משום אחות גרושה מ"מ אקדים אחות חלוצה דאיהי מעניינא דפ':

הרע"ב ד"ה וכן ס"ד וכו' שהרי אחות גרושה פטורה מכלום:

ע"ש מדברי תורה וכו' דכתיב בחייה כל שבחייה:

י לא תחלוץ א"ל דהא זו ואין צריך זו דהקדים החליצה דאתיא מדרשא:

הרע"ב ד"ה לא וכו' הא אם יחפוץ וכו' פי' דהול"ל ואם לא ייבם ועלתה אבל מדכתב יחפוץ ש"מ דמיירי דוקא במי שתלוי בחפצו לייבם או לחלוץ דליכא איסור בייבום לאפוקי הא דהכא דאין בידו לייבם שמא יהיה בן קיימא ופגע באשת אח:

תי"ט ד"ה וכן וכו' אי בפסיעותיה וכו' בלכתה עלעפר תיחוח פסיעות המעוברת ניכרות שהן יותר עמוקות שהוולד מכבידה ואפילו ידוע דמעוברת לא תנשא דקיימא למניקה וחיישינן (דילמא לאחר לידתה מיעברה ומיעכר חלבה וקטלה לברה ברעב. ש"ס):

ד"ה אחד וכו' וא' בעולות וכו' וה"פ בתולות או בעולות שהן גרושות או אלמנות שהיו נשואות או ארוסות:

יא תי"ט ד"ה הרשות בידו וכו' בירושלמי מייתי דבימי רבי אירע מעשה שהיו י"ג אחים ומתו י"ב ובאו כולן להתייבם והיבם אמר שא"א לו לזונן וכל א' וא' מהן קבלה על עצמה לזונו חדש א' ורבי הבטיחו לזונן חדש העיבור ואחר ג' שנים באו לבית רב עם ל"ו תינוקות וא"ל שיזונם חדש העיבור ואין להקשות למה לא השיאו רבי עצה טובה די"ל שכיון שהן עצמן התנדבו לזונו א"כ קבלו עליהם העונה השייכה להן מידי זמן בזמנו או שמא אותו האיש היה מן הטיילים שעונתו בכל יום:

יב תי"ט ד"ה המחזיר וכו' וכפשטיה דקרא וכו' נראה דבפסוק לא יוכל בעלה וגומר פליגי תנאי בספרי דר' אלעזר ב"ע סבר מן האירוסין מותרת מן הנשואין אסורה שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכמים אומרים אפילו מן האירוסין אסורה ואשר הוטמאה בא לרבות סוטה שנסתרה:

יג תי"ט ד"ה כל וכו' וק"ל וכו' ותיקשי ליה כמה איסורי לבין דלית בהו קורבה כמצרים ואדומים וכו' וי"ל דקורבה שאמר ר"ל אותה שנעשית ע"י החיתון והראיה דכל אשה סתם אינה קרובתו מקודם ונקרא שארו ועוד י"ל דהני ב' מתניתין י"ב וי"ג הוו כעין ב' תנאי אליבא דר"ע דתנא דמשנה י"ב סבירא ליה דר"ע אוסר כל חייבי לאוין אעפ"י שאינם שאר ולתנא דמשנה י"ג דוקא דשאר וכן כתב רש"י דף מ"ט וגם מתוס' מוכח כן:

פ"ה מ"א ר"ג אומר אין וכו' אע"ג דגט ומאמר מן אינה התורה ומה שאין כן