קול הרמ"ז נשים לה

פ"ו מ"א עד שישתה לא סגי ליה למת עד רביעית לר"ב משום שתיית עיקר דמנהג אמרינן ולר"ת משום דבשתייה פליגי:

הרע"ב ד"ה שלשה וכו' בנזיר הטומאה וכו' אע"ג דיוצא מן (הגפן) קדים בקרא תנייה בסופה משום דנפישי מילי ובעי לפרושינהו למתני פלוגתין:

דמשנה ראשונה ואחרונה ודר"ע וכיון דלא פתח בגפן לא בעי למפתח בתגלחת דקדמה לטומאה דניחא ליה למתני כסדר מלמטה למעלה ולא בדילוג:

תי"ט ד''ה אינו וכו' והא נמי מחייב וכו' והול"ל עד שיאכל כזית דהוה אף אחרצן וזג שהם נכללים ביוצא מן הגפן ושנה ותנא מן הענבים לומר מן הענבים אין מן הגפן לא והכי דייקינן בגמרא ואע"ג דסתם מתני' היא פ"ק דערלה מ"ז העלין והלולבין והגפנים והסמדר מותרים בערלה וברבעי ובנזיר י"ל דניחא ליה לתנא לאשמועינן ליה הכא בקיצור משום דאיהו דוכתיה אבל אי מהתם הו"א דאין הלכה וכדכתיבנא לעיל גבי תמורה:

. ב אלו החיצונים וקרא ה"ק מן החיצונים הנראים עד הפנימי הנעלם ואמר זג א' משום חשיבותו שראוי:

תי"ט ד"ה וחייב וכו'. ולפ"ד ה"פ ל"מ יין בענבים שהם חשובים שחייב על כל א' וא' אלא אפילו חרצנים וזגים שהן פסולת:

ג או שגלחוהו לסטים פירש"י בין באונס בין ברצון:

הרע"ב ד"ה סתם וכו'. אע"ג דתני לה וכו' כ"כ התוס' ול"נ דהדר תנייה לומר דלגבי שטר לא שטר פחות מל' דגדל פרע כתיב ואין פרע פחות מל' כדפירש"י בחומש ואפילו רבי אליעזר דפליג בפרק ג' בסתירת הטומאה מודה הכא:

ד משנה זו נשנית עוד בפ"ג דמכות ואין להקשות שם תנינא חדא זמנא כדאקשינן גבי המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים וכו' דשאני התם במכות דתנא מצרף אהדדי מילי מילי דחייבינן עליה מלקות והכי אורחיה בכ"מ:

הכא דכל הבבות שוות דאין צריך להאריך בזו מבזו שנאם התנא כסדרם בתורה נ"ל להצריך אלו הג' דביין הכל יודעים שרביעית שיעור שתייה אבל בגילוח לא דמי לאינשי דשער א' נקרא גילוח ולא קביל ההתראות ובטומאה חושב דכיון דטמא הוא מן הפעם הא' שוב אינו עובר:

ה שלשה יש לדקדק דאמרינן בגמרא שבתגלחת עשה את המגלח כמתגלח וכפירש"י דכתיב תער לא יעבור על ראשו וקרינן ביה לא יעביר וא"כ אמאי לא תנינן זה חומר בתגלחת מבטומאה שלא עשה בה המטמאה כמתטמא וו"ל דתנא לא איירי אלא במה דשייך לנזיר ולא באדם אחר דהיינו המגלח וזהו דתנן ג' מינים אסורים בנזיר דוקא:

ע"ש אחר שהתנא השנה שלשתם במה שבכולם יוכלו להיות חיובים רבים לפי ההתראות דהוה ס"ד דאינם שוים וכדכתיבנא בצריכותא נמשך ושנה ג' מינים אסורים כלומר ושלשתם שוים אבל מ"מ משונים שיש חומר בזה מבזה ואם לא היה שהקדים הצריכות הו"א דיש בהם עוד אותו השינוי שבאחד יש חיובים רבים ולא בחבירו ודו"ק:

תי"ט ד''ה שהיוצא וכו' מסיים הר"מ וכו' אין כוונת הר"מ לפרש אופן הלימוד וכמו שגם הר"ב לא פרשו אלא כוונתו לומר למה הוצרך הכתוב לאסור יין מצוה ולזה אמר שטעמו משום דבטומאה מצינו שהתיר במת מצוה דלא תימא דה"ה ביין מצוה:

ד''ה בתגלחת וכו' ותימא וכו' אישתמיטתיה מאי דאמרינן בפ' שלוח הקן קמ"א וכתבו התוס' פ' אלו מציאות דף ל' דעשה דמצורע אלים משום דגדול השלום ומש"ה הוי דחי עשה ול"ת דשלוח הקן אי לאו יתורא דשלח תשלח ומאי דדרשינן מראשו וזקנו היא למיפרך ק"ו מיין לומר דלא הותר תגלחת מכללו כיין ומ"ש התוס' דאי לא כתב ראשו הו"א דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה היינו משום דהייתי יכול לקיים כל שערו בשאר גופו ודו"ק:

ע"ש איצטריך למיכתב ראשו וכו' כבר נזכר לעיל דאצטריך ליה למפרך ק"ו ותגלחת הא דהקדים תגלחת הטומאה לשל הטהרה משום דזוטרן מיליה הרע"ב ד''ה מה וכו' וקי"ל וכו' קי"ל לא איתברר היכא ואדרבא בת"כ תניא דמגלח בח' כדכתיב:

תי"ט ד''ה ואינו וכו' כדמסיים וכו' ומייתי סיוע שיש בו ממש דכתיב בגמרא בהדיא תניא בת"כ שאם גלח בח' מביא קרבן בו ביום אלא דבמסכת זבחים פי"ד מ"ז מצאתי שהר"ש גריס גלח בח' אין מביא קרבנותיו בו ביום ואפשר דהיינו הקי"ל דכתב הר"ב:

ע"ש והכ"מ וכו' הכ"מ לא אשתמיטתיה אף דהכא אלא דסבירא ליה דפי' דהאי בבא קאי אמצורע וכדכתב התי"ט דלכאורה הכי משמע הילכך בפרק ד' דחמשה מחוסרי כפרה דכתב הרמב"ם דמצורע צריך הערב שמש ואם גלח בח' מביא קרבן בט' כתב שם הכ"מ ופשוט הוא במשנה ה' פרק ג' מינין אלא דקשה מנ"ל דגם הנזיר צריך הערב שמש לכך אני אומר דהר"מ נפקא ליה הערב שמש במצורע מההיא ברייתא דת"כ הנזכר לעיל וגריס כגרסת הר"ש ולענין הנזיר נפקא ליה מהך דהכא וכדפי' מפרשים:

ז שלש בהמות לאפוקי תגלחת הטומאה שמביא עופות שחטאת קודמת שנאמר והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקי"ל שאפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה והואיל ובשאר מקומות מצינו שקודמת אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהיה נזיר מגלח עליה רש"י ול"ג שהוצרך להאריך כ"כ מפני שהפ' הקדים כאן את העולה:

תי"ט ד"ה היה וכו' והשתא ניחא וכו' לא ניחא כולי האי שבהבאה העולה קודמת בפסוק והתנא הקדים החטאת:

ע"ש כל מה שנדחק הכ"מ וכו' לדידי אין סברת הכ"מ דחוקה דלאחר דלא נזכרת במשנה מחלוקת בסדר הקרבנות דלא נ"ל לאפושי במחלוקת ופסק כר"א אע"ג דמסברא הו"א שהקדימו השלמים כמה דהוה ס"ד דהר"מ ועוד נ"ל דס"ל להרמב"ם דמאי דתנן חטאת עולה ושלמים שאינו כסדר ההבאה בעזרה משמע דלכ"ע סדר עשייתן כך הוא וסתם משנה לענין השחיטה וכדכתוב כך בתורה והר"מ גריס שחט את השלמים כגרסת הר"ב וכדכתב התי"ט לעיל:

ח תי"ט ד"ה ואם גילח במדינה כתב הר"ב וכו' והכל במשמע וכו' לדבריו נראה שר"ל דשקולים הם ויבאו שניהם ול"נ דושחטו דנזיר מלמד שמגלח על השלמים ושחטו על הזבח שכתב בו פתח אהל מועד שהוא בויקרא סי' ג' ופתח דאמר התם לומר שיהיה פתוח:

ד"ה ואם גילח במדינה היה משלח וכו' כאן וכאן וכו' והפסוק שהביא הר"ב לגרסתו יצא זה שמחוסר לקיחה והבאה ונתינה למעט תגלחת המדינה יש לפרשו אליבא דר"י אומר שאינו מגלח בפתח ההיכל שיהיה מחוסר לקיחה והבאה לעזרה ונתינה תחת הדוד והכי איתא בברייתא אליבא דרבי יצחק:

ט מן האיל בפרק גיד הנשה איכא מ"ד דהוה מחתך הזרוע ואח"כ מבשלו ואמ"ד דמבשל ואח"כ מחתך ונראה דהכי ס"ל לתנא דידן ומש"ה איכפל ותני הזרוע בשלה מן האיל שר"ל שתהיה בשלה תחלה ואח"כ יחתכוה מן האיל:

תי"ט ד"ה כיון שנזרק וכו' בלשון חכמים וכו' להרוחה דמילתא כ"כ דסגי לן דליהוי מחלוקת התם בתר האי סתמא דהכא וכ"כ הלחם משנה בפ"ח ועוד הוסיף דהתם הוי נמי מעשה רב:

י הרע"ב ד"ה ונמצא וכו' כגון וכו' נ"ל ל"מ אלו הפסולין שהם כוללים בכל הקרבנות אלא אפילו שלא לשמו שהוא כשר בעולה ושלמים אפ"ה פוסל בתגלחת:

ד''ה על החטאת וכו' ואיידי דבעי וכו' ומש"ה לא ערבינהו גלח על החטאת ועל העולה ועל השלמים א"נ גלח על קרבנותיו שלא לשמן:

יא תי"ט ד"ה וחכ"א וכו' אבל מ"מ קשה וכו' י"ל דנקט מותר לגלח משום מה שכתב אחריו קודם שנטמא היה ראוי לתגלחת:

פ"ז מ"א תי"ט ד"ה יטמא וכו' ושאלני בני וכו' לפ"ד לק"מ דקדושת כהן עצמית דאתיא ממילא וקדושתו מרחם וליתא בשאלה:

ע"ש כדי לחנכן במצות וכו' אין מכאן ראיה שיהיה בזמן החינוך שהרי שנינן ספ"ג דסוכה קטן היודע לנענע חייב בלולב והתם מיירי אפילו בן ד' וה' שנים:

ב הרע"ב ד"ה על וכו' וירך א' וכו' תניא בברייתא פ"ז דבכורות שהוא רוב הגובה של האדם ועיין בתי"ט ספ"ו דעדיות ד"ה רוב בנינו:

תי"ט ד"ה על וכו' ומיהו יש לדקדק וכו' נ"ל דנקט הכא פירוש דרבא דאיהו בתרא:

ע"ש ומשנה ה' פרק ב' דאהלות וכו' עמ"ש שם שכן תחילת יצירתו של אדם בכזית. ד''ה ומביא כו' אישתמיטתיה פירש"י וצ"ל עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קא מפרש וא"כ גרסינן ליה שאין להחליט הדבר לגמרי:

ג תי"ט ד"ה ואוהל כו' וצ"ע כו' נראה דגריס ואהל רובע בלי וי"ו:

ד''ה ורובע וכו' וקשה אמאי לא תנייה לעיל בהדי עצם כשעורה וי"ל דלא דמי דעצם כשעורה הל"מ ולא כן אהל רובע עצמות ועוד דדרך תנא לקצר ולכן נטר עד הכא לאשמועינן מדיוקי':

ד"ה וימי ספירו כו' אלא ימי כו' ס"ל דל"מ קאמר ל"מ ימי ספירו דקילי אלא אפי' ימי חלוטו דחמירי ומש"ה הקדים ימי ספרו לימי חלוטו וכך היא מדת המשנה לשנות היותר פשוט תחילה ולא נקשה למה שנה דבר הפשוט:

ד אין כאן ז"ל התוס' אין דנין כאן ק"ו ולא פי' לו טעמיה וטעמא דר"א שאין דנין ק"ו מהלכה ע"כ. כוונתם ליישב ל' כאן ואמרו שכשאמר ר"א