קול הרמ"ז נשים לו

אין דנין כאן לא רצה לומר כאן אין דנין מק"ו משום איזה טעם פרטי לכאן אלא כוונתו מטעם הכולל דאין דנין ק"ו מהלכה והיינו דקאמר כאן פי' משום שהוא ק"ו מהלכה ור"ע נראה שלא הבין דר"א בא לפני רבי יהושע הוא פירש לו הטעם:

פ"ח מ"א מגלחין פירש"י משלימין נזירות ומגלחין ומביא קרבן טומאה וקרבן טהרה בשותפות וכך הם דברי הרמב"ם פ"ט מה' נזירות:

הרע"ב ד''ה שני וכו' ראיתי מרחוק וכו' דייקא דקתני ואינו יודע איזה מכם גמ' דמשמע שלא נודע לו מעולם משום דלא הוה בהם מדלא קתני שכחתי תו':

ב ומוחלט בספק כגון בספק נגעים דתנן בפ"ה דנגעים:

שתגלחת דאתי עשה דגילוח דמצורע ודחי ל"ת דגילוח דנזיר ואם היה מוחלט ודאי היה מגלח לאלתר ולאחר ז' ימים ומביא קרבן מצורע ואוכל מיד בקדשים:

פ"ט מ"א נשים ואע"ג דנשים כתיבי איש או אשה כי יפליא עבדים איצטריכ' ליה דכתיב לאסור איסר על נפשו מי שנפשו קנויה ואימא גבי נזירות נמי לא קמ"ל משום דהוקשו עבדים לנשים וכדכתיבנא:

ועבדים דכתיב ואמרת אליהם לרבות את העבד ונ"ל לדקדק דמנ"ל לדרוש כן דלמא להזהיר הגדולים על הקטנים כדאמר באמור אל הכהנים וי"ל דבהכי ניחא אמאי כתיבא אשה דמהיכא תיתי דלא תדור בנזיר שהרי אין הזמן גרמא לכך נ"ל דכתבה לגלות על דרוש ואמרת דמרבי עבדים דהוקשו לנשים. הפר עולמית אפי' נתארמלה או נתגרשה מפר מעליה כל הנזירות לגמרי רש"י:

ב הרע"ב ד"ה ונמצא וכו' ספק נטמא וכו' היינו דוקא במערה פתוחה מלמעלה דאי היא סתומה ודאי האהיל המת עליו וטמא בודאי:

ע"ש לטבול וכו' דהול"ל למערה סתם דהוה משמע אפילו להקר דודאי טמא דאינה טומאת התהום:

ע"ש אפ"ה טמא משום ספק טומאה ברה"י תו':

תי"ט ד"ה טומאה ידועה וכו' טומאת התהום בקבר וכו' אין זה מציאות כולל לכל טומאת התהום אלא דוקא כשהמת בקבר כדאיתא שם בהדיא אבל יש עוד אחרים כגון טמון בתבן או בצרורות שנתגלגלו עליו והמיתוהו כנזכר שם בברייתא:

ד"ה אם וכו' כלשון אחר וכו' גם הר"מ סובר כן שהרי בפ"ו כתב דבין נודע לו קודם הגילוח ובין נודע לו אחר הגילוח ולאחר זריקת אחד מן הדמים אינו סותר בטמואת התהום ודו"ק:

ג ואת תבוסתו בש"ס בבלי וירושלמי ותוס' ורש"י גרסי תפוסתן בפ"א וגם הר"ב בסוף המשנה גריס ליה בפ"א וי"ו דאהלות ועוד אי הוה גריס תבוסה הו"ל לפרש מה היא כמו שמפרשה הרמב"ם אלא כתב כדי תפיסה דמוכח דגם הוא גריס תפוסתו וא"כ הרמב"ם הוא יחיד בגירסת תבוסה וגם הר"ש גריס כהרמב"ם:

הרע"ב ד"ה המוציא כו' ולא שהיה כו' שהיל"ל מת מושכב כדרכו נוטלו כו'. ד"ה נוטלו כו' שאין צ"ל כו' וגם אצ"ל ונשאתני שודאי הם ישאוהו משם הרמב"ם:

ס ד"ה בתחלה וכו' דמהר"ם ל"ג מתחילה ונ"ל דבתחילה ר"ל שלא נודע שהיה שם קבר אחר מקודם וא"כ זה הנמצא עתה נראה שהוא הראשון דאי הוה נמצא אחר קודם לזה הו"ל כמצוי:

ד"ה תבוסתן כו' גם הר"ב כו' משם הרמב"ם:

ע"ש שנעשה וכו' גם הרמב"ם פי' כן בפי"ו דאהלות וז"ל העפר אשר התערב בו דמו ולחותו זה העפר יקרא תבוסה להתערב חומרו שם:

ע"ש ולא נמצא בכתוב וכו' פי' שלא תאמר דתחילה נקבר במצרים ושלזה אמר להם ונשאתני ממצרים אבל לא ידעתי איך אפשר להעלות זה לס"ד דהא כתיב אל נא תקברני במצרים אבל מפני שפתחוהו לחנטו לכך צוה שיטלוהו תבוסתו:

סד"ה בודק וכו' ד' פעם ד' וכו' נראה שצ"ל דפ"ד י"ו צרפם איהו נ"ב שהוא שיעור הקנים של האורך והרוחב שהאלכסון הוא יותר מז' שרבועו ז' פ' ז' מ"ט ועוד מעט לערך הג' הנותרים עד נ"ב והוא הנזכר מדברי הר"מ שהאלכסון יותר מז' אמות:

ד עד שלא נזקק כתבו התו' דטהור משום דאוקמיה אחזקתיה וכ"כ בסיפא דכל חד הוחזק לטומאה והיינו שרגלים לדבר ומפני שהוא פשוט לא תנייה:

תי"ט ד"ה בודקין וכו' תימא וכו' י"ל דמיירי בהרהור דלית ביה יצה"ר דומיא דראה בלא הרהור:

ה אלא של בו"ד לפ"ז צ"ל ומורה לא יעלה על ראשו הוא תפלה שהתפללה חנה או שאמרה מובטחת אני בה' שיחזק לבו לבל יחת ושאני מדשמשון ששם הוא דבר המלאך מפי ה' שאמר שם על העתיד לבא:

תי"ט ד''ה נזיר וכו' הרד"ק תמה דהא קי"ל אין האשה מדרת את בנה ועוד דלא היה עדיין שמואל בעולם ול"נ דלא קשיא מידי שנדר חנה הי' שהיא תעשה את שלה במה שתקדיש הנאתו עליה כל ימיו ושתגדלנו בפרישות מיין וטומאה ותגלחת ואחר שגדל הוא נתפייס בדעתו וקבל עליו נזירות עולם:

ע"ש אלא סתם נזירות וכו' לפ"ד אין כאן ג"ש אלא פי' המלה דלת"ק ר"ל תער ולר"י פירושו יראה ובהא ניחא מאי דהוה קשה על רבי יוסי דמ"ל אם רצה לומר יראה סוף סוף נלמוד הענין בג"ש מן הענין עצמו פי' שמואל משמשון שודאי היה נזיר:

מסכת סוטה פ"א מ"א תי"ט ד"ה המקנא וכו' לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו רש"י ונראה שרוצה ליישב שקודם פועל הקינוי קודם ענין אחר והוא החשד שחושד את אשתו ולכך פי' שהוא נכלל בל' קנאה ככתוב בפסוק והא דלא תני המקנא את אשתו כלישנא דקרא דלא נכתב לאשתו נראה דכיון דלפי האמת אדם חייב לקנאתה לא יחוש אפי' יכעיסנה ויקניטנה וזהו את אשתו שהוא ממש ע"ד הם קנאוני שר"ל קנאו אותי אבל מתניתין דס"ל דאינה מצוה קתני בל' דהיינו להתרות בה ולא להכעיסה לכתחלה:

ב הרע"ב ד"ה כיצד וכו' בש"ס מפרש וכו' והיינו מכח קושיא דהא גופא קשיא ע"ש:

תי"ט ד''ה כיצד וכו' לאו פירושא דכיצד וכו' פי' שאינו פי' לכינוי האמיתי שיגרום לאוסרה על בעלה אלא הכוונה לכל מיני הקינוי שיש באפשר דהיינו כל שא"ל אל תדברי בין שדברה ובין שנסתרה אינה כלום או דברה עמו אף על פי שהוא א"ל אל תסתרי עדיין מותרת גם שהתרה בה אל תסתרי אבל אם נכנסה לבית הסתר זהו הקינוי האמיתי האוסרה ותמיהני על התי"ט ז"ל שקיצר במקום שראוי לפרש:

ג תי"ט סד"ה נטמאה וכו' ונ"ל שהיא גירסא מדויקת משום דבין הכא ובין דפ"ג איירי באשת כהן ואפי' באנוסה וזהו טמאה אני לך ולא לישראל אבל בפ"ד תנן אלו לא שותות ולא נוטלין כתובה דהיינו אפי' לישראל ומש"ה תני טמאה אני סתם:

ד הרע"ב ד''ה דברים וכו' כגון יהודה וכו' הקדים יהודה לראובן משום שגרם לראובן שיודה כמשחז"ל בפ' וזאת ליהודה:

תי"ט ד"ה ומאיימין וכו' שאותו היום וכו' ר"ל מאיימין עליה שלא תחוב בעצמה לשתות ולמות והוי מעין איום דעידי נפשות:

ד"ה וכל משפחתה בזכרון וכו' ואינם ראויים גם הם לשמוע שאומרים לה ממעשיהם של צדיקים שמשפחה שיש בו מוכס כלם מוכסין שמחפין עליה וכדברז"ל בפ' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו:

ה אם אמרה טמאה וה"ה אם אמרה איני שותה הרמב"ם פ"ג מה' סנהדרין:

ומטהרין שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה ופירש"י מכלל שעד כאן היתה טמאה ולכן קתני ומטהרין:

תי"ט סד"ה מעלין וכו' מלשכת הגזית על סוף כל הר הבית גמרא ופרש"י ולפ"ז מ"ש עוד ומעלין ר"ל ללשכת הגזית ואח"כ מורידין לשער ניקנור והרמב"ם כתב ומעלין אותה ממקום למקום:

ד''ה ומטהרין כו' בקדושת עזרה כו' פי' עזרת ישראל:

ד"ה לא כו' שהיו מצויין בעזרה כו' נ"ל דר"ל מפני שבעזרה כהנים בעבודתן וישאו עיניהם ויראו וא"א לתלות סדין מצד הפנימי דצריך לה לעמוד לפני ה' בלי חציצה ובזה מתורצת קושית התוס' ע"ש וי"ל אבל לת"ק תולין סדין כדתניא בספרי אלא דקשה מה זה דאמרינן דבאנשים רשות לראות:

ז היא קשטה בברייתא יש עוד דברים הרבה אבל תנא דידן לא תני אלא תחילת הזימון לעבירה ועצם העבירה:

תי"ט ד"ה לפיכך כו' ההוא דמודע כו' ובזה מיושב כפל הקללה ירכך נופלת גו' ובאו לצבות בטן וגם מתורץ ירכך ובטנך בכינוי ואחר כך בטן וירך אלא שהראשון הוא כלפי דידה לפי מה שעשתה והב' לפי סדר העולם סתם דבטן ברישא ודו"ק:

ח ויאחזוהו כלומר ובזה מיושב אומרו ויאחזוהו שודאי הם נקרו את עיניו וכן הקשה בעל כלי יקר אבל במה ששנינו ניחא שרומז שהוא ע"ד עוונותיו ילכדונו ש נאחז בעונו:

עשרה אנשים פי' לכך סיפר הכתוב מספר הנערים וה"נ לקמן הסיפור הך