קול הרמ"ז נשים לא

ויהי ערב ויהי בקר ובעל חידושי הלכות הגיה ואמר (רש"י) ד"ה נדרה וכו' היום כלילו ע"כ נראה שר"ל שהיום שוה ללילה בקדושה אבל לפי הגהת התי"ט מאי איריא שבת אפי' בחול נמי הכי הוא אלא שצריך ליישב דמ"ל לרש"י לטעם זה והלא בגמרא דייקינן מינה דמפר בשבת אפילו שלא לצורך שבת וכדכתב הר"ב ועלה בדעתי לומר שרש"י כ"כ לפי הס"ד מעיקרא אלא דק"ל דגם הרא"ש כתב וז"ל האי דנקט בלילי שבת בלילי שבת ויומו כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר ונ"ל לומר דס"ל דלעולם אימא לך דטעמא כנז"ל אלא דממילא דייקינן ההוא לדיוקא דאי עקרה להאי דיוקא הול"ל דאלת"ה אמאי נקט שבת:

ד''ה נדרה וכו' והא דכתב וכו' מותר לך וכו' לפ"ד דכשאדם מתיר קשר מסתמא לא נשאר רושם הקשר והרי הוא כאילו לא נקשר בתחילה והיינו נעקר הנדר מעיקרו וכאילו לא נדר מעולם כדאמר גבי המקדש ע"מ שאין עליה נדרים אבל הפרה ר"ל שבר את בריתי הפר ור"ל מכאן ואילך:

פי"א מ"א תי"ט ד"ה ואלו וכו' ותמה על זה וכו' מאד יפלא בעיני איך לא השיג הראב"ד עליו ובעל ל"מ מתרץ שהרמב"ם והר"ר יחיאל דמייתו בסמוך כחדא נינהו אלא דהקשה ע"ז מהאי דאמרינן בגמרא ס"ז ב' אימא דאב לחודיה מפר אפי' בארוסה ולא שיצטרך לו גם הארוס ומשני א"כ בית אביה ל"ל פי' למה נכתבה כל פ' האב לכתוב דארוס ואני אלמד ק"ו להאב והקשה ל"מ דלהרמב"ם נימא דאיצטריך פ' האב ללמד כל נדרים וא"א דלהא לא אצטריך דכיון דכתיב כל נדר וכו' אישה יקימנו מינה אלמד דדוקא אישה לא יבטל אלא לשל עינוי נפש:

ב ה"ז יפר להרמב"ם דמייתי התי"ט לקמן דהוו דברים שבינו לבינה שנה התנא ותני ה"ז יפר וכלומר מפני שהוא נוגע בו ומפר דוקא לעצמו אבל בפירות העולם עלי דהוי דענוי נפש והפרתו הויא אף לאחרים תני יכול להפר כלומר שיש לו יכולת גמורה בהפרה זו:

תי"ט ד"ה פירות וכו' מדינתא וכו' נ"ל דגרעא טפי שכשנדרה מאותה מדינה א"א לו אם לא שיביא לה מחוץ למדינתו אבל בחנוני אפשר שימצא שיקיפו ובהא ניחא דלא פליג בדידה במדינות דמדינה זו ק"ו מחנוני המקיף ע"ש ממדינה אחרת וכו' ולא קתני יביא לה מחוץ למדינה ולא ממדינה אחרת חיצונית כמות שהיא אותה שנדרה ממנו:

ד"ה ואם וכו' דמש"ה השמיט וכו' ומה בכך הרי כתב שאם נדרה שלא תאכל בתאנים של מדינה זו יפר משום דברים שבינו לבינה שעסק גדול הוא להטפל ולהביא לה ממדינה אחרת וה"ה אותו חנוני שצריך לטרוח ולבקש חנוני אחר וליתנו מעות ומש"כ התי"ט (דכולה) מתני' בענוי נפש מיירי מדדייק וכו' לא ידענא מאי קאמר חדא דדייקינן דכולה פירקין ר"י הוא וכלומר אף בדברים שבינו לבינה כדאמרינן בגמרא גבי נטולה אני מן היהודים דהוו דברים שבינו לבינה וגם שאילי נהנית (לבריות) וכמ"ש לקמן ועוד אפי' תימא דטעמא דמתני' יהא משום עינוי נפש דלמא דהיינו כר"י אבל (לא) רבנן דהרמב"ם פסק כוותייהו כמ"ש הר"מ דמטו בה משום דברים שבלב:

ג תי"ט ד"ה ויכולה וכו' ועוד טעמא אחרינא וכו' הא דלא אמרן דקמ"ל דאינה אסורה בלקט וכו' דא"כ הו"ל מותרת להנות:

ע"ש והרי יכולה וכו' וצ"ל דמיירי שכבר לקטה לקט ש"ו דמצויים הם לה להנות וכמ"ש בשם הר"מ בר שניאור והטעם שכ"כ נ"ל דאין לומר שתלך ללקט דביני ביני היא מתענה או פעמים שלא תמצא עוד וכענין שכתב התי"ט לעיל ד"ה ואם לא היתה פרנסתו:

ד''ה בלקט וכו' דכתיב נתינה וכו' משא"כ בפאה דאע"ג דבדלית ובדקל בע"ה:

מוריד ומחלק מ"מ אין לו רשות ליתן לזה ולא לזה דלא כתיבה נתינה:

ע''ש צריך לחלק לו וכו' לא דק דבאותו שבגורן כתב רש"י וז"ל איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ע"כ ולפ"ז מאי דתנן אין פוחתין לעני בגורן ר"ל שאין מונעין אותו מליקח פחות מחצי קב וכו':

ד"ה יטלו וכו' הילכך הוו וכו' ולכך תני יטלו בע"כ שאין להם להחזיקו שום טובה ובהכי ניחא נמי דתני האי דינא בהדי דיכולה ליהנות בלקט ש"ו לגלויי דאיירי בשאינם שלו:

ד''ה יטלו אחריו וכו' והרי לא שייך וכו' י"ל דמ"ש וכן הדין במתנות עניים היינו לענין דיטלו בע"כ משום דלית בהו טובת הנאה וה"ה לצדקה דקי"ל ממשכנין על הצדקה ואח''כ מצאתי בב"ח ס"ס רכ"ז שכ"ז שנראה שגם הוא מפ' כך דברי הרמב"ם:

ד תי"ט ד"ה קונם וכו' ואע"ג דהקדש וכו' פי' משום דבהאי לישנא אמרינן בכמה דוכתי הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד:

ה נדרה בנזיר כגון שאמרה הריני נזירה רש"י:

הרי זה יחזור אפי' לאחר זמן רש"י פי' שאחר זמן נודעה לו טעותו וביום הידיעה יפר:

הרע"ב ד"ה הרי וכו' עד שידע וכו' דהוה סגי לומר ושמע אביה דקאי אואסרה איסר דקדים אלא אתא למימר שידע מן הנדר ונושא הנדר דתרוייהו שקולים באת נדרה:

תי"ט סד"ה וסבור וכו' לאפוקי שהפר בסתם תהיה מי שתהיה דאז הויא הפרה כדמוכח בגמרא:

ד"ה הרי וכו' דחיקא לישנא וכו' ועוד דוחק שהקדים בבא דתאנים לשל נזיר וקרבן אלא ודאי שמ"ש לנדר שנדרה היינו מ"ש איזה נדר:

ו הרע"ב ד"ה קיים כו' אישה יקימנו וכו' נ"ל מדלא כתיב יקימהו:

תי"ט סד"ה תאנים וכו' ההיא לא איריא לכאן אם לא נאמר שר"ל לסרכיה דהתם נקט הכא:

ד''ה אלו וכו' יש לדקדק וכו' י"ל דתני אלו לרבותא דאפי' אמרה אלו יוכל להפר ולא אמרינן יביא לה אחרים וכן משמע מל' הר"מ שהקדים אל כל המין אלו והוא זא"ז ומ"ש שאיני טועמת אגב סיפא תנייה:

ז וחכ"א יפר אפילו לאחר זמן:

ה המודר הכי ניחא לגרוס טפי מן המדיר את חתנו משום דהמודר כולל בין שחתנו הדירו מנכסיו ובין שהוא הדיר עצמו מן נכסי חותנו דל"ת הואיל והוא אסר על עצמו הנאת חותנו דיהי מותר ליתן לבתו סתם שהרי חתנו אסר הנאת חותנו ולא יהנה מאותו מתנה קמ"ל דאי אמר סתם כיון דמדינא זכה באותה מתנה הו"ל כמקבלה ונותנה לאשתו וגם מלת והוא מורה דגרסינן מודר שלכן אמר והוא חותנו דאי גרסינן המדיר הול"ל ורוצה ודו"ק:

נושאת פי' ולא יהיו אלא למה שאת נותנת לתוך פיך וה"ה לשאר תנאים כגון לא יהיו אלא לקחת בהם לבוש וכיוצא ב"י סי' רכ"ב ואז מותר הבעל באותה מתנה דמשל אשתו הוא אוכל וכפרש"י ונראה שזהו דיוק במתניתין דלא תני אלא למה שאת נושאת כי אז היה הפי' מוכרת שר"ל ולא יהיו המעות אלא למה וכו' כדכתב הב"י אבל שינוי לשון מתניתין רומז שלא יהי רשות לבעל אלא מה וכו' ור"ל שבזה יהיה לו רשות ליהנות:

תי"ט סד"ה המודר וכו' ר"ל את חתנו:

ד"ה ובלבד וכו' הא לאו הכי אסור ואע"ג דתנן לעיל הנותן מתנה לאחר מותר המודר ליהנות ממנה שאני הכא שהבעל זוכה במחנה שנותן לאשתו והוי כאילו נותן לבעל הרא"ש:

ט כיצד פרש"י באיזה ענין אמר קרא שנדר אלמנה וגרושה יקום עליה:

הריני נזירה ובהכי דייק יתורא דונדר דהול"ל ואלמנה וגרושה כל אשר אסרה וגו' אלא ונדר אלמנה שנדרה כשהיא אלמנה ואע"פ שנשאת אינו יכול להפר:

קיימין שא"א להפר להן רש"י:

עדיין היא נערה הרמב"ם פי' עדיין היא נערה ואביה מפר לה וכ"נ מנ"מ דה"ג (ר) י"א ולפ"ז תנינן עדיין היא נערה ולפי שאר המפרשים גרסינן ועדיין אלא דמלת אף משמע כוותייהו ודלא כהרמב"ם:

הרע"ב ד"ה בוגרת וכו' כשנדרה היתה בוגרת וגם כבר היתה יתומה:

תי"ט ד"ה תשע וכו' מפני שכבר נתבגרה וכו' ואני אומר דלאו דוקא הוא משום דאף קטן הסמוך לאיש ויודע למי נודרת הוא מן התורה וא"כ נערות לאו דוקא דה"ה קטנות הנזכרות:

ד"ה תשע כתב וכו' שאף ר"י וכו' ז"ל הירושלמי אר"י שתים הן ולמה תנינן תשע לחדד התלמידים ע"כ ומ"ש שתים הן דחשיב יתומה ומת אביה לאחד ומ"מ ראינו שלא אמר ר"י תשע ובהכי ניחא מאי דתנן ר"י בסיפא דמוכח דכל מתלי' לא ר"י וכן במכילתין אמרינן זו דר"מ וחכ"א ג' נערות וכו':

ד"ה בוגרת וכו' סיבת היתמות וכו' כן הוא אלא שצ"ל שהיה לו לר"ב להקדים הסבה העיקרית לאותה בבא דהיינו יתומה ולומר אח"כ ועוד שהיא בוגרת אלא דנקט להו בסדר שנשנו בוגרת והיא יתומה:

ד"ה נערה וכו' ולפיכך וכו' ואני אומר דנקט לה אצל חלוקות דמת אביה:

יא תי"ט ד"ה אם וכו' גנאי הוא לבעל שלא תוכל לשמשו ול"מ גנאי זה אלא אפילו בבא שנייה שלא תוכל לעשות לאביה סד"א דאינו גנאי קמ"ל וז"ש הטור ג"כ גנאי הוא לו וצריכותא דהתי"ט לא אתבריר טעמה:

יב שמים ביני לבינך בערוך פי' בשם הירושלמי שהיא רחוקה ממנו כרחוק שמים מן הארץ ועוד פי' אחר שמים ישפטו בינו לביני:

יבקשו ממנה וכו' נ"ל דאם היה חשוך בנים ואין בידו לישא אחרת יוציא ויתן כתובה:

תי"ט ד"ה נטולה וכו' ובעל בכלל וכו' ומש"ה לא אמרה נטולה אני מן הבריות אלא מן היהודים לכלול בעלה:

ד"ה טמאה וכו' דמ"ש ראשונה לאו וכו' ק"ל דהא איהי שויא נפשה חחיכא