קול הרמ"ז נשים ל

ג שאיני נכנס נראה דאיצטריך דס"ד דאין ליהוי תנאי גמור משום דאית בה פקוח נפש ומש"ה נמי חזר ואמר הרי הן כנולד וכו':

ד מן הכתוב שבתורה כתבו ב"י וב"ח דאיך כתיבי בתורה ובוודאי חציף וזהו דיוק הכתוב שבתורה בידוע לו:

ועל לא תטור נראה שבאלו הפסוקים נכללות כל הסיבות המעוררות לאדם להדיר את חבירו לא תקום וכו' מיירי בפרטות כגון אם בקש כלי ולא תשנא יותר כללות שעשה לו דבר שלא כהוגן ואהבת לרעך וחי אחיך שלא עשה שום דבר רע אלא מתוך כילות שלא הדירו:

שמא יעני ואין זה (כנולד) דעניות שכיח ירושלמי:

ומעשה נ"ל שמלמדנו חדוש בסיפור זה והוא דל"ש אם הוא פותח מעצמו אילו הייתי יודע וכו' ופותחין לו אילו היית יודע וכו' דס"ד דדווקא כשהוא פותח דהוי כמו לפי תומו אז לא ניחוש דמשקר משא"כ כשפותחין לו (קמ"ל):

ואני מאתים נראה דהוה ס"ד דנעביד ליה כמין סדור ויפטר מתשלום כל הכתובה וכדין הערכים וא"ל ר"ע דאין דין הערכים שוה לדב"ח אלא אפי' אתה מוכר וכו' ופי' הר"ן אפי' אתה עושה לפנים משורת הדין ואינך יוצא בסידור לא תחשוב להפטר דלעולם אין מקרעין שטר הכתובה וכו' ולפ"ז ה"ק אפילו אתה מוכר וכו' ל"מ עכשיו שיש לך שאין אתה רוצה ליתן לה הכל ויסדרו לך כפי הדין שאתה חייב לשלם הכתובה כשחשיג ידך אלא אפילו בעלמא שלא היה כדי תשלום הכל והיית רוצה ליתן לה כל מה שיש לך ותמכור (שער) ראשך למזונותיך ואפ"ה אתה נותן לה התשלום כשתשיג והנאני פי' הר"ן דאי כנראה מפשט הדברים לא דייק אפי' אתה מוכר וכו' דהוה סגי למימר תן לה כתובתה שהרי (הת') זוז היו מזומנים:

ז תי"ט ד"ה לזה וכו' למאי וכו' אין זה הכרח דצ"ל בבא דלכולם לפרש מתני' דלעיל וכן תני בפ"ג דף כ"ו כיצד אר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו קונם שאיני נהנה לכולכם וכו' דהוי כנדר זמן קצוב שבו נכללו שבתות וי"ט ועוד דלזה ולזה משמע ליה שר"ל בכ"ף וא"כ איך יכול לומר ברישא לזה ולזה דהוי כללא עוד קשה דלדברי התי"ט לר"ש בכ"ף הויא תלייה וכו' הויא כללא וא"כ לזה לזה בלא וי"ו הוי נדר בפני עצמו ואי הכי אמאי בעי לומר קרבן והנכון אצלי לומר ע"ד שכתב התי"ט בסמוך דש"ס מפרש למתני' ושלזה ולזה בו' הרי הוא כאומר פלוני כפלוני:

ע"ש לזה ולזה וכו' וכ"כ בהדיא בפי' ח הלא כופרי נ"ל שיותר ידוע טיב בצל הכופרי משל יין המיושן שאינו מצוי כ"כ דא"כ אי לא אשמועינן הא דבצל הו"א דאפי' אילו הייתי יודע וכו' ניחוש דלמא משקר ואינו מתחרט:

הרע"ב ד"ה ולא כו' ודוקא שאמר וכו' נראה משום שיש ב' מיני אילו הייתי יודע לכך לא שנאו (התנא) שהרי אינו שונה בכל המשניות אלא אופן א' והוא אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר:

תי"ט ד"ה קונם יין וכו' לענין זמן וכו' ול"נ דמשנה ז' צריכה מפני כמה בבות שבה נשנו ומשנה ח' ללמדה שאעפ"י שאמר שהיין רע שלא תאמר שיאסר בחדש. ט הרע"ב סד"ה מה וכו' שאינו חושש וכו' ולא חיישינן לכל זה שוודאי אדם חס על כבוד בניו:

תי"ט ד"ה ועל בנותיך כלומר וכו' ומש"ה פתח בבניו וסיים בבנות:

ד"ה מה וכו' כלומר מה וכו' לא צריכה לכל זה כי זו היא ל' חכמים והרי היא כמו מפני מה וכמ"ש רז"ל מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות ונ"ל שהוא משום דסיבות כל פעולה היא כנראית אל פועלה או שנגלית מכח וטעם הפעולה עצמה ומ"ש התי"ט ל"נ כי אין לומר מה ראתה לעשות וכו' דדלמא יצרה תקפה:

י תי"ט ד"ה ומעשה וכו' וא"ת מ"ש וכו' פי' הא דר' ישמעאל דכעורה ונעשית נאה:

ע"ש משא"כ וכו' קשה דאם אינה עשויה להיות נאה מה זה שאמר ר' ישמעאל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן אבל נ"ל דשאני הכא דמחוסרת מעשה שייפו אותה משא"כ במת דממילא ותשובה (דיו) בהרהור להקרא צדיק:

סד"ה בנות וכו' וארז"ל אין התכשיט נאה אלא לגוף נאה שהוא מעודן וכן ר"י אלמלא יודע שבנות ישראל נאות לא היה טורח ליפות:

פ"י מ"א הפר האב כתב הרי"א דמש"ה בהפרת האב או הבעל קאמר לא יקום משום דאב לבת או בעל לאשה מפירין לגמרי אבל בהפרת הארוס לא כתב לא יקום משום דאין לו כח להפר לבדו:

תי"ט ד"ה ואצ"ל וכו' דתו לא חזיא וכו' תירוץ זה יכון לדעת הרמב"ם והר"ב דלא חזו להצטרף אבל לא להרמב"ן דס"ל דחזו לאיצטרופי בבת אחת עיין בהר"ן:

ג הרע"ב ד"ה נתגרשה וכו' לאחר וכו' ה"ה חזרה ונתארסה לראשון והר"ב כ"כ משום דתנן אפי' למאה:

תי"ט ד"ה אביה וכו' הרי גם היא וכו' והעיקר שאף הוא נתפס באירוסין שאסור בקרובותיה:

ד דרך ת"ח יש ספק אם גם שאר בני אדם רוצים לעשות עצמן ת"ח אם עושין וכ"כ ש"ע דרך ת"ח ואיכא למימר דחיישינן ליוהרא או דלמא דנקט דאינהו בקיאים בדינא וידעו דיכולין להפר אעפ"י שלא שמעו:

בתוך ביתו ר"ל אפי' קודם אירוסין וכן בבעל עד שלא תכנסי לרשותי ה"פ אפי' עד לא ארסתיך והטור שכתב משארסתיך כתב השפתי כהן בשם גדולים דהיינו משום דמסתמא האב מקדים להפר קודם שתתארס:

תי"ט ד''ה וכן כו' מלשונם דדייקי וכו' לא דיוק זה ולא של הר"ן מוכרח דהא בעינן בגמ' בעל מהו שיפר בלא שבועה והר"ן גופיה לא פסק דמפר בלא שבועה אלא מכח חילוף הסוגיא:

ה תי"ט ד"ה בוגרת וכו' תני בוגרת וכו' אבל לישנא דתני לא דייקא דהול"ל ה"ק דלהרא"ש לא מגיה כלום ולהר"ן ניחא:

ו לשני יבמין ר"א. דר"י סבר לא לב' ומש"ה קדם ופי' בין לא' בין לב':

הרע"ב ד"ה יש וכו' ויש לה אב אביה וכו' הכי מוקים בגמ' כי היכי דלא תפשוט דמדאמר עושה נשואין דבעיא הוא ביבמות פ"ד אחין אי עושה אירוסין או נישואין ולכך כתב הר"ב לחומרא דאירוסין עושה ואביה מפר עמו ואם היתה יתומה קודם אין הבעל מפר וכדאיתא בי"ד רל"ג סעיף ה' בדין ארום:

ד"ה שהקנו וכו' דהיינו יבמתו פי' שתחלת קנינו היה ע"י שמים ועוד הוסיף הוא משלו לקדשה במאמר:

ד"ה אין היבמה גמורה וכו' כאן גלה לו ר"ע דעתו מ"ש לעיל דס"ל דמאמר אינו קונה קנין גמור ולכן אין חייבים עליה מיתה אבל ר"י לא העלה כך ע"ד מעיקרא ולכן שאל ממנו מה אתה משיב על יבם אחד ואז הודיעו ר"ע טעם סברתו והר"ב לא הי"ל להקדימה מתחלה:

ז האומר לאשתו ה"ה אב לבתו אלא משום דבבעל כתיב אישה יקימנו נקט לה בבעל דאפ"ה סבר ר"א דמפר נדרים דלעתיד ור"א נראה דר"ל דאישה יקימנו אתא למעט האומר לאפטרופוס כל נדרים שנודרת אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני דאינם מופרים ורבנן נראה דילפי להא דאפוטרופא מייתור ואישה:

לכלל איסור אבל לענין הקמה אדרבה היא הנותנת דאשכחן נדרים שחלו דחמירי מצי לקיימם מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי. הר"ן:

הרע"ב ד"ה הרי וכו' שלא יחפוץ וכו' כ"כ הרא"ש ורש"י פי' דנדרים שלא באו לעולם אינו יכול לקיים:

תי"ט סד"ה א"ל וכו' קשה מאי קמ"ל הר"ן ונ"ל דה"ק דאי לההיא דאפוטרופוס הול"ל אישה יפרנו ואישה יקימנו אלא ודאי ע"כ לומר דשני קרא להקיש הפרה להקמה:

ח בלילי שבת פרט הלילה ולא אמר כל השבת יפר להודיענו שאין דין הפרה מותר בלילה וכך נלמד מהגמרא:

הרע"ב ד"ה כל וכו' ביממא אין וכו' כמד"א ביום צותו שאין הקרבנות כשרים אלא ביום וטובא דכוותיה:

ע"ש ד"ה ויש וכו' להקל וכו' משום דלא שייכא קולא וחומרא לפיכך כתב כלומר:

ע"ש ד"ה שאם וכו' ולא סגי וכו' וגם אינו צריך לבטל בלבו בהפרה דאין הביטול מעלה ומוריד כשמפר וכדכתב הר"מ שם בפי"ג ס"ד המבטל נדרי אשתו וז"ל ומשמע לי שאפילו אינו מפר בלבו שאינו אומר שמפר לה אלא כדי שלא יהיה לה תרעומות עליו אבל חפץ הוא שתקיים נדרה אפ"ה מופר ע"כ באופן שכשיש הפרה בפה אינו צריך כוונה בלב דבדיבור הפרה דיו לגלות לבו דאינו חפץ באותו הנדר ומינה רציתי ללמוד דאומר טלי אכלי דהיינו שהוא חפץ בכך שתבטל נדרה דיו בזה ואע"פ שלא חשב בלבו ביטול ומ"ש בגמרא דצריך שיבטל בלבו ר"ל שלא תהא אמירתו טלי אכלי מן השפה ולחוץ רק שירצה שתבטל נדרה ובזה עולה הכל יפה ודוק אחר כך ראיתי בלחם משנה שנראה שסובר ג"כ כדברי ע"פ:

תי"ט ד"ה הפרת וכו' דגבי בעל וכו' אבל בגמרא נקט ביום שמעו וגם הר"ב מביאו אח"כ בסמוך אלא הכוונה באישה אית תרי קראי ואם ביום שמוע וביום שומעו וה"ק הפרת נדריה שכבר קדם בה ואם ביום שומעו דוקא לערב שיהיה עד שתחשך:

ד"ה יפר וכו' ברש"י שלפנינו כתב שהלילה הולך אחר היום וכן כתבו תי"ט במהדורא קמא והכוונה ותני ליל שבת משום דדוקא בשבת נראה לעין שהיום מתחיל מן הלילה שהרי איסור שבת תחילתו מן הלילה והוא כסדר הכתוב