קול הרמ"ז נשים כא

קרקע אגב אורחיה קמ"ל דקרקע עדיף ששכרה מרובה ואין הקרן כלה ולכן לא תני הקרן שלו והפירות לבעל:

פירות התלושין דבעי לאשמועינן הא לרבנן דאף הפירות דלא גדלו ברשותו הם שלו ושאני הכא דלית קרקע אחרינא לקרן:

כמה הן יפין פי' דמי הקרקע:

תי"ט ד"ה והתלושים וכו' היינו ת"ק וכו' י"ל כמ"ש הרא"ש בשם ר' יונה דפירות גמורים העומדים להתלש בכניסתה שלו ולא אמרינן כל העומד לגדור כגדור דמו ומש"ה תני משנה יתירה והתלושין וכו' כלומר דוקא התלושים ולא העומדים להתייבש:

ד יפה כחו ביציאתה כיצד פירות המחוברים וכו' חכמת שלמה גריס כך:

ה רי"א בב"י סי' פ"ה מביא דיש גורסים רשב"ג וצריך ליישב דא"כ אמאי לא עריב תרי בבי ונ"ל דשאני הכא דלא כליא קרנא דאית שיור דעצים ובהא נמי איכא טעמא למשנה יתירה דאפי' הכא דלא כליא קרנא אמרו רבנן ימכר ואין להקשות דמאי הנאה אית ליה למוכרם מיד לעצים כיון דאפילו לסוף גם לעצים קיימי דהכא מיירי בעושין קצת פירות אבל לא כדי טיפולן ולכן יש לו הנאה דאינו מטפל ועוד דעודם בקצת לחות מהני לקורות בתים וכיוצא משא"כ כשיבשו:

הוציא ולא אכל בגמרא אמרינן דמיירי שההוצאה כנגד השבח ובהא דייק הטור מלת הוציא דהול"ל לא אכל וכו' אלא דברישא מיירי בהוציא הרבה או מעט וסיפא דמיירי בשווים תני הוציא כלומר הוצאה אחרת:

הרע"ב ד"ה רשב"ג וכו' יכולה היא לעכב וכו' כפירש"י וק' דאמאי לא פי' (כמ"ש בסוף השיטה דש"ס) דאינה יכולה למכור משום דמסתמא ע"מ כן הורישוה מורישים שישאר שבחם קיים:

תי"ט ד"ה ימכרו וכו' וטעמא נ"ל וכו' ול"נ דטעמא דהרא"ש דת"ק לא אתא אלא לאפוקי מדרשב"ג וס"ל דלא חיישינן לדשבח בית אביה וא"כ לא מצי מיירי דאיהי רוצה למכור אלא הבעל הוא דרוצה למכור ובודאי שזהו העיקר למחלוקת הרא"ש על הרמ"ה דכתב או שהאשה רוצה למכור דאם היא רוצה למכור אפילו רשב"ג מודה דליכא שבח ב''א:

ע"ש פסקינן כחנניא וכו' ואע"ג דאלו זקנים הא אמרינן נפישי גמלי סבי וכו' ד''ה שבח וכו' אביה לה וכו' רש"י לא פי' כן במתניתין בפשיטות אלא במאי דאמרינן דעבדים ושפחות דמיין לזתים וגפנים ובשדה שאינה שלה משום דכליא קרנא ואהא כתב רש"י דכל זמן שהן קיימין הויא לה ולבית אביה לשם ולתפארת (וכוונת) רש"י לפרש אדימוי דכליא קרנא דאינו כפשוטו שהרי העצים יבישים שיורא נינהו אלא בהא דכליא קרנא דשבח בית אביה:

ד''ה רי"א וכו' דאה"נ פליג וכו' ע"כ לומר כן דבגמרא מתקיף מסברא דבב"ק לבב"ב וע"ש:

ע"ש ומיהו אכתי וכו' וי"ל להודיעך כחו של ת"ק דאע"ג דבזתים איכא שיור דעצים לא אמרינן דלא להסתכל בהו ויאכל אותו המעט שהוציאו עד שייבשו ועי"ל דהו"א דליכא שבח בית אביה ובעצים בשדה שאינו שלה שהרי הכפריים יש להם עצים בשדותיהן ואולי שזהו הטעם שהרמב"ם פסק בחיבורו כת"ק דר"י דס"ל דרשב"ג חולק עליו ובהאי סברא יש פירכא למ"ש התי"ט וכ"ש בעבדים איכא שבח בית אביה טפי:

ע"ש חולק ת"ק וכו' ובשלה מודה דאיכא שבח ב"א:

ע"ש בשדה שאינה שלה וכו' פי' טעם המחלוקת. ע"ש ולא הוה דייקינן מדתנן וכו' אלו הן דברי הגמרא דמעיקרא אמרינן מחלוקת בשדה שלה אבל שאינו שלה דברי הכל חמכור משום דכליא קרנא מתקיף ר' יוסף והרי עבדים ושפחות דכשדה שאינה שלה דמיין ופליגי אלא מחלוקת בשאינה שלה אבל בשלה ד"ה לא תמכור משום שבח ב"א ונמצא שמכח רישא נלמוד דסיפא בשאינה שלה וא"כ צריכים לדין שאינה שלה ורישא לגלויי סיפא וכמ"ש התי"ט ולא הוה דייקינן וכו' ולא אשמועינן וכו' וק' דאין קושית היתור לא לרשב"ג ולא לר"י דכל א' אמר מה שקבל מרבו אלא קושית היתור הוא לרבי שכתב שתיהן וא"כ איך הוה מצי רבה לשנות דברי התנאים:

ד"ה ישבע וכו' הא דלא תני לה גבי כל הנשבעין ונוטלין בפ"ז דשבועות כבר הזכירו התי"ט שם ע"ע:

ו שומרת יבם אע"ג דתנינא לה כבר בפ"ד דיבמות הכא אצטריך משום סיפא (דהניח אחיו מעות):

בש"א ביבמות מקשינן מ"ש רישא דל"פ בנכסי מלוג שהם שלה ומ"ש סיפא פליגי ואית תמן כמה תירוצים:

יחלוקו אמרי' בגמרא דלא פליגי אלא בנכסי מלוג והא דתני מה יעשו בכתובתה משום ב"ה:

כתובה בחזקת י"ה ה"ג רש"י והר"ב וכתובה וכו' וה"פ נכסים בחזקת הנדונייא וכתובה מנה מאתים ותוספת ואית דגרסי כתובתה בלא וי"ו ותני דרך כלל נכסים בחזקתן דהיינו כתובה נדונייא ומנה מאתים ותוס' וכו' נ"י:

הרע"ב ד"ה נכסים וכו' האשה שהיה שלה וכו' והלכך יחלוקו ב' היורשים וכדכתב הר"ב פ"ט דב"ב מ"ט:

תי"ט ד"ה מודים וכו' אע"ג וכו' זה טעם למאי דשאני הכא מדר"פ אבל אינו טעם למאי דתנן מודים דתני הכי משום דלבתר פליגי והכי הוא בר"פ דתני מודים מעיקרא:

ע"ש אלא מלקות וכו' דקידושים תופסין בה. תי"ט ד"ה המחוברין וכו' כיון דבהכי וכו' י"ל דאשמועינן דלא דמו למחוברים דלעיל:

ז וכן לא יאמר לא ידענא למה כתב זה בשם ס"א שהרי בגמרא אמרינן מאי וכן ומשנינן מהו דתימא וכו' וכדכתב תי"ט דבגמרא גרסינן לה. פ"ט מא הרע"ב ד"ה הכותב וכו' בעודה ארוסה וכו' משום דזה ל' גרוע ולא הויא מחילה דא"כ אפילו בנשואה:

תי"ט ד"ה שאם וכו' דהא בלאו כו' נ"ל דמתני' אתיא לדיוקא דדוקא בעודה ארוסה אבל לא בנשואה דלא מהני בה דין ודברים ועי"ל דמתניתין איירי אפי' בנכסים ידעים לבעל דתנן לעיל דאפילו דיעבד בטל והכא קיים:

ע"ש ולתרץ תמיהתם וכו' תירוץ זה ל"נ כלל שהרי בעינן כדמתניתין דהיינו בארוסה פליגי ב"ש וב"ה בר"פ אבל נ"ל דטבע הלשון בכאן מורה דאפילו לכתחלה וה"ק למה כתב לה (וכו') לומר שאם תרצה היא למכור והוא מתרצה בזה:

ב ביד אחרים תני מילתא בטעמא דמשום דמונח ביד אחרים סבר ר"ט הכי וכדכתב הר"ב:

ינתנו לכושל ואע"ג דמלוה הויא ראוי ותנן בבכורות דאין אשה גובה כתובתה מן הראוי כתבו תוספות דדוקא גבי בכורה הויא מלוה ראוי אבל לא לגבי כתובה וק"ל דא"כ אמאי לא אמרינן דתני מלוה לאשמועינן הא ובהא נמי ניחא דתני האשה (ד) למ"ד הכושל שבראיה לא הול"ל אלא בעלי חיבות אלא שלמדנו דין התוספת. הרע"ב ד"ה ינתנו וכו' למי ששטרו וכו' האי דתני אשה ולא בעלי חובות ללמדנו דמטלטלי משתעבדי לכתובה:

ע"ש שאין דרכה וכו' והא דלא פי' שהיא חלושה משום דדינה בזבורית י"ל ממ"ש התו' (דף פ"ד) וז"ל ואל תתמה דהכא יפה כח האשה מכח בע"ח ובניזקין ב"ח עדיף מינה ותירצו דאין לדמות תקנת חז"ל זו לזו וא"כ לא מצי לפרש עדיפותא דהכא משום חולשא דהתם:

ד או שמינה נראה דתני נמי אפוטרופא לאשמועינן דמודה הכא אפי' אבא שאול (בפ"ה דגיטין מ"ד) דסבר מינהו אבי יתומים לא ישבע:

כל זמן שירצה ר"ל בין תתבע (כתובתה) בין לא תתבע (לאפוקי דר"ש במ' ח':

תי"ט ד"ה המושיב וכו' דלא תימא וכו' ק"ל דאיך אפשר לומר כן והא תנן בהדיא התם והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ולא תנן התם כשתובעת כתובתה וכדדייק הרי"ף ונ"ל דנקט אשתו לומר דדוקא על משאה ומתנה משביעה אבל לא על פלכה וכו':

ה תי"ט ד"ה נדר וכו' אלא באלמנה וכו' משום דכיון דטורחת עם היתומים מורה היתר לעצמה:

ד"ה אבל וכו' החזיר וכו' פי' שמא פרעו הלוה למלוה והחזיר הלוה השטר למלוה כדי שיטרוף בו:

ע"ש ולפיכך בבא זו וכו' כוונתו רצויה ודבריו אינם מבוארים ותמצית עניינו דלא תני והבאים ברשותו משום דכולל אפי' הלקוחות דמשביעין ולא דמי אל הבאים ברשות דסיפא שלא נכללו בם הלקוחות. ד"ה ואת וכו' דבר"פ ותימא וכו' איתא בסוגיא דשבועות דף ע"ח ואמר התם דאין אדם מוריש שבועה לבניו ומקשינן מהכא ומשנים לצדדים קתני אותה באלמנה ויורשיה בגרושה (והשתא) דאתית להכי מתרץ מה שהרגיש התי"ט לעיל דלא תני והבאים ברשותו דהיינו לקוחות דאינהו ודאי משביעין בין גרושה ובין אלמנה:

ו הרע"ב ד"ה אין וכו' בין מיתה לקבורה וכו' ומש"ה תנא מקבר בעלה ז הפוגמת הא דלא (ערבינהו) כל הה' בבי כמה דעריב תלת בתראי משום דהני ב' קמאי כל חדא אית לה טעמא הפוגמת כי היכי דתידוק ודעד א' להפיס דעת הלוה וג' בתראי אנן טענינן להו דלישתבעו משום טעמא