קול הרמ"ז נשים יח

אפילו ק' נראה דדייק רצה כלומר שלא הוכרח לכך כגון בתולה שלא רצתה להנשא אלא ע"מ כן והויא דומיא דבנתיה דר' ינאי דאמר בקדושין דף י"א שלא היו מתקדשות אלא בתרקבא דדינרי:

מן הנשואים לישנא יתיריתא היא ונראה דר"ל אפילו נתגרשה דלא תימא דלא כתב לה ואם יגרשנה קמ"ל דכיון שכנסה גובה הכל. ואלמנה מנה כתבו תוס' דף מ"ז ד"ה שלא כתב וז"ל וא"ת א"כ הלוקח פרה ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא לקחה על מנת כך וי"ל דהתם אפי' הם אומרים לו אם תמות יהיה להפסדך היה מקבל אבל הכא לא כתב כלל כי אם לכנסה ולא רצה להכנס בשום ספק ואני אומר דהתם צריך לפרה ומקבל אחריותה אבל הכא דמרצונו עבד פשיטא ליה לראב"ע דלא כתב כי אם לכנסה וז"ש שלא כתב לה מדעתו יאפשר שזהו כוונת התוס' אבל היה להם להזכיר מלח מדעתו:

הרע"ב ד"ה והיא כותבת וכו' כתב הל"א דר"י לא פליג את"ק אלא אר"א והוקשה לו דהו"ל למתני אר"י ול"נ דפליג את"ק דתני בתולה גובה (וכו') דמשמע דלא תגבה פחות מק"ק וק':

תי"ט ד"ה אם וכו' רצה לכתוב וכו' קשה דדלמא לא תני לכתוב לאשמועינן דסגי באמירה דהן הן הדברים הנקנים באמירה וי"ל דהיה יכול לומר אם רצה ליתן ולהרמב"ם דייק שפיר דס"ל דארוסה אין לה כתובה אא"כ כתב לה וא"כ הול"ל לכתוב:

ד"ה יוסיף וכו' סליק אדעתין וכו' וי"ל דכיון דהוי בעיקר כתובה בודאי דלא כתב לה בלשון תוספת דהא למזונות סתם תוס' אינו ככתובה וא"כ זה ההכרח הי"ל להר"ן לומר ומ"מ דינו אמת ובזה דייק מ"ש לכתוב לא קתני דכיון דכולל הכל היל"ל לכתוב:

ע''ש דאפי' כותב וכו' התם איירי בכהונה ומשפחותן מיוחסות דשייך בהו דחזו ליכי כמ"ש תוס' שם:

ד"ה שלא וכו' מלוה בשטר וכו' י"ל דכיון דאדם עשוי ללוות הי"ל ללקוחות לחקור בדבר אי איכא עליה מלוה אבל הכא דסתם ארוסה אין לה כתובה לא איכא למימר דהיה להם לחקור במילתא דלא שכיחא:

ע"ש ופירש דמתני' וכו' להרמב"ם דייקא דלהרא"ש היל"ל שלא הוסיף לה כדקתני רישא:

ד"ה כותבת וכו' לדבריהם יותר משל תורה וכו' הכי איתא בגמרא דאע"ג דלר"י בשל תורה תנאי שבממון קיים הכא דרבנן עשו חזוק יותר משל תורה ומ"ש הר"ב ברפ"ט שם מהגמרא משמע דלרשב"ג תנאי שבממון בטל וסבר רשב"ג דאע"ג דירושת הבעל מדרבנן עשו חזוק כשל תורה:

ד'ה כל הפוחת וכו' כל בתולה וכו' דהכי הול"ל כיון דקאי אר"י דתלי בה דהיא כותבת וא"כ לא דייק הפוחת דקאי אגברא אלא ודאי דאשמועינן אפי' התנה:

ב נותנים הא דלא תני אהדדי י"ב לבתולה ול' לאלמנה ואח"כ ליתני בשל האיש משום דדוקא י"ב חודש לאיש הוי רבותא ולא בשלשים לנושא אלמנה:

שנותנין לאשה נראה דלא תני לה לאתויי אלמנה מן האירוסין דנותנין לה י"ב. נותנין לאיש אע"ג דקרא מיירי בדידה מ"מ זמן הניתן לבעל לצרכי סעודה. וחופה אף היא שייכא ביה כדאמרינן בריש מכילתין דלא נושאים ביום א' משום דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל. ומשנה זו נראה דהו"ל להקדימה בפ"ק:

הרע"ב ד"ה נותנין וכו' מיום שתבעה וכו' שכן כתוב שלחוני ואלכה:

תי"ט ד"ה י"ב חודש וכו' ולא תני שנה לאפוקי מעוברת:

ע"ש ימים או עשור וכו' אע"ג דקרא כתיב נמי או עשור מ"מ נראה דימים דהיינו שנה הוא העיקר וגור אריה כתב דאפשר דשאלו עשור מפני שהיו צריכין לעכב זמן בהליכתו עד א"י:

ד"ה ולא נשאו וכו' תנא נמי סיפא בדידה וכו' מדלא תני נשאו מהקל ואין בכאן מיחוש למ"ש בריש מכילתין בשם התוס' דלא תנן נושאין דהכא כבר נתקדשה:

ע"ש מקובלים היו וכו' ול"נ דלא צרכינן לקבלה דבשלמא אי קאי אנשי ניחא נשאו בלשון רבים, דקאי אבתולה ואלמנה ששנויות במתני' אבל אי קאי אדידיה הול"ל ולא נשא בל' יחיד שהרי לא נזכר אלא בעל א':

ע"ש אנו נישאות וכו' נ"ל דדוקא בגדולות שייך לומר בלשון נפעל מפני שכיון שנשאת שוב לא יש לאל ידו להפטר אבל הקטנה אף על פי שנתקדשה מדעתה יכולה למאן ולכן תלה בהן כי האיש אינו יכול למאן וא"נ כשלא מיאנה נמצא עיקר הנשואין בה:

ד"ה רט''א וכו' אבל בת ישראל וכו' נ"ל דזה נרמז בדברי ת"ק אוכלות משלו ואוכלות בתרומה כלומר מחצה ומחצה דאלת"ה הול"ל אוכלות משלו ואפילו בתרומה רט"א. פעמים שנותנים לה הכל תרומה דהיינו בת כהן ור"ע אומר וכו' דהואיל והיא ארוסה ובית אביה איהו דטרח למכור ות"ח מישיבתי דייק דבהכי דייקא לישנא דר"ט דאמר נותנים לה דמשמע לפרטית דאלת"ה הול"ל להן דקאי אאוכלות:

ג אינו מאכיל אי דינא הכי מדאורייתא כפי' רש"י ור"ב ק' דא"כ כל משנה זו מיותרת דפשיטא דלא מהניא תביעה ותימא אך לא הקשה ר"ת זה על רש"י נ"ל דסד"א דכיון דתבעה ומן התורה בא עליה אפי' בע"כ ונימא דהו"ל כראויה לאכילה קמ"ל:

או כולן תמיהני על התי"ט איך לא שת לבו שבכ"מ ל"ג לבבא זו לא רב אלפס ולא בירושל' וכ"כ התוס' דבירושלמי מפרש לה בזו א"ז ומש"ה משנים התוס' מאי דאמרינן זו ואצ"ל זו וגרס זא"ז מכח הירושל' וגם חכמת שלמה כתב דבספרים מדוייקים ל"ג ליה ואם כן הו"ל להתי"ט להביא לפחות ס"א:

תי"ט ד''ה או אפילו וכו' שמא תשקה וכו' קצת קשה דבשלמא בת ישראל ארוסה לכהן כיון דעדיין לא הורגלה בתרומה חיישינן דלמא תשקה משא"כ ביבמה שכבר אכלה בבית בעלה תרומה ויודעת חומרא וא"כ אמאי צריכים ייחוד מקום ועוד קשה על מ"ש וכי מאית דוכתא קביע לה דכיון דאין היבם חייב לזונה לא ירצה לקבוע לה מקום:

ע"ש דמדקתני דב"ד וכו' י"ל דתני עד שתבעל לאפוקי שנכנסה לחופה כדהוה משמע ממתני' דסתים ותני עד שתכנס לחופה דמשמע דקאי אף איבם וכטעמא דס"ד דכתיבא לעילא דהו"ל ראוי לאכילה:

ד הרי זו עושה מלתא בטעמא אשמועינן דיכולה לומר איני נזונת משלך ואיני עושה לך אלא לעצמי ומש"ה לא תני אינן הקדש:

ס"א חפשתי ולא מצאתי מה הן אלו הס"א רק בפי' הר"ר ישעיה הא' ראיתי שגורס והמותר וכו' ונראה שמפ' שהקדיש מעשה ידיה ולא כהר"ב:

הרע"ב ד"ה המותר הקדיש וכו' לא ניחא ליה בגירסא והמותר דה"ר ישעיה אלא פי' שהקדיש המותר לבדו משום דבגמרא מוקי מתני' במעלה לה מזונות ולא מעה כסף ודו"ק:

תי"ט ד"ה הרי וכו' כתב הר"ב וכו' הר"ב והרמב"ם נקטי לישנא דברייתא ולא אתו למעוטא אלא דאין מעשה ידי האשה לבעלה כמעשה הבת לאביה כדלעיל פ"ד מ"ד אלא תקנת חכמים היא ולפיכך יכולה לומר אי אפשי וכו':

ה אלו בגמ' הרי"ף והר"ן גרסי ואלו וכנ"ל וא"ש למה שכתב הר"ן דהמקדיש מעשה אשתו דלעיל איירי במעשיה אבל לא במלאכות הללו דהיינו הרי זו עושה ואוכלת אבל ואלו מלאכות שהיא עושה ולא תוכל להפטר:

את בנה דוקא בנה ולא בנו אם הוא מאשה אחרת ודוקא בן א' ולא תאומים והכי דייקא דלא תני את בניה:

הרע"ב ד"ה טוחנת וכו' ואם רחיים וכו' אע"ג דאי עסיקינן בגדולים הול"ל מטחנת וכדאמרינן בגמרא מ"מ כיון דאיכא רחיים קטנים דשייך בהם לישנא דטוחנת א"ש טוחנת ועוד דטוחנת רבותא וכ"ש מטחנת:

ו והתלמידים יוצאים פי' אעפ"י שאין אדם יכול להדיר אשתו יותר משבת א' מ"מ התלמידים יוצאים וכו':

תי"ט ד"ה ובה"א ומ"ש הר"ב ואפי' היה גמל וכו' ש"ס וכו' ומכריחו ממאי דמקשה איכפל תנא לאשמועי' טייל ופועל שעונתן בזמן קצר זה בכל יום וזה ב"פ בשבת:

ד"ה התלמידים וכו' למה לא הוזכרה וכו' ול"ג שכבר רמזו התנא בפ"ד דיבמות מי"א לפירש"י וגם הר"ן הזכירו ע"ש וכמו כן ההיא דלקמן ואוכלת עמו וכו' ומה שתירץ הר"ן דצריכין לנדד שינה וכו' ק"ל דא"כ מתני' דאוכלת עמו אמאן מוקי לה:

ע"ש וקשיא לי וכו' לי לא קשה מידי שכיון שמן הראוי היה להם לת"ח למעט בתשמיש ואנו רואים שקבעו עונתן בליל שבתות מינה משמע שחיובם פ"א בשבוע ותירוץ התי"ט ל"נ דהתנא צריך שילמד הדין והחיוב ולא מה שהת"ח קבעו מרצונם וא"כ ליתני הדין דפ"א בשבת והם יבחרו להם הלילה שיראה בעיניהם וכמו שהחסידים בחרו ליל ד':

ז תי"ט ד"ה עד מתי וכו' שאין לו פת בסלו וכו' פי' שהנדה היא פת בסלו ולכן הרגישו התוס' דא"כ איך גמיר לעיל מדיר דלא הוי פת בסלו ותירצו דמדיר ונדה מקרו פת בסלו לערך המורדות:

ח ממקום אחר ואילו יין לא קתני משום דאין פוסקים יינות לנשים אם אינן רגילות וכו' ש"ס:

הרע"ב ד"ה כפה צעיף וכו' משנה לשנה רש"י:

פ"ו מ"א רש"י גריס המדיר אחר אעפ"י ור"ח ותוס' גרסי כגרסתינו איידי דסליק אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה הקשה הבל"א דא"כ הו"ל למתני מעשה ידי אשה ומציאתה ותירץ דה"ק המציאה שלה כמעשה