קול הרמ"ז נשים טו

ספק בעולות קמ"ל דכיון דחוזרות בתוליהם לא נקט בעולות אף על פי שנבעלו:

הבא על אחותו תנא לא נקט הני עריות כסדרן בתורה אלא ד' אחיות וב' אישות להקל בזכירתו ולפי מדרגת קורבתן:

יש להם קנס לשון מיותר הוא זה שיהיה די שיאמר ואע"פ שהן בהכרת וכו' אלא מובן כמ"ש הל"א דמיירי באנוסה היינו דקתני יש להן אע"ג דנתקדשה וקנסה לעצמה. הרע"ב ד"ה אלו נערות שאע"פ שהן וכו' ולפיכך מקדים הפסולות שהוא חידוש ולא התחיל בחייבי כריתות משום דאיכא מ"ד דאין להם קנס:

ע"ש אם אנס אדם וכו' כתב הל"א דשפיר דייק לאוקמי באנוסה ולא במפותה משום ב' בבות דלקמן דאיירי בנתקדשה וכדכתב הר"ב ואם במפותה אין להם קנס דמדעתה עבדה:

ד"ה ועל כו' גרי אריות הם וכו' ק"ל דתנן פ"ז דברכות דכותי מזמנים עליו וכתב הר"ב דאח"כ מצאו להם דמות יונה ועשאום כעכו"ם באופן שבימי המשנה היו כישראל והיינו טעמא דתנן בכל מקום ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין וממזר ולא תני כותים וגם כתב שם הר"ב בברכות דגרי אריות היו וא"כ מהו זה שכתב כאן דא"ל דהכי מיירי אחר שמצאו להם הע"ז חדא דלא הזכירו הר"ב ועוד דאם כן אפי' למאן דאמר גרי אמת הן כעכו"ם הן אחר שנודעה רשעתם:

ד"ה שאע"פ שהן בהכרת וכו' לאפוקי מר"ן בן הקנה דס"ל דאף כרת פוטר ואביי מייתי מקרא ראשון וסבר דבין כרת ובין מיתה בידי שמים פטרי לר"ן ורבא מייתי ליה מאם העלם יעלימו דבמיתה ב"ש מודה ר"ן דחייב בתשלומים ומתניתין דיקא כוותיה דתני דאע"פ שהן בהכרת אית להו קנס וכמו כן מפני שאין בהם מב"ד דכשישנה פוטרת אבל לא מיתה ב"ש שזו אינה פוטרת מתשלומים:

ע"ש שלא היתה שם וכו' ואע"ג דה"ה בחייבי לאוין דרישא נטר לה עד הכא משום דאף בכאן יש מלקות פטור:

תי"ט סד"ה אלו וכו' כן כתבו התוס' לתרץ מאי דאמר בגמרא (נערה) אין קטנה לא והקשו דדלמא למעוטי בוגרת ותירצו דסמיך אמשנה ח' פי' דממעט קטנה אבל ק"ל דנערות ממעט תרווייהו ונראה דהמקשן דייק דאי למעוטי בוגרת לבד הוה לן למימר אלו בתולות כדמתחיל ריש פרק בתולה נשאת דבוגרת אינה בתולה שלימה דלמ"ד אין לה דמים ולמאן דאמר אין פתחה צר כדכתב ר"ח ורש"י ז"ל:

ד"ה הממזרת וכו' ומפתה נערה וכו' פי' דבמפתה כתיב בתולה והבתולות הרי ב' וה' דהבתולות הרי ג' וכן באונס נערה הנערה ג' אבל קשה דא"כ אין הגזרה שוה מופנה אלא ממקום א' ואיכא מ"ד דלמדים ומשיבין ובתולה יתירה שבאונס לדרוש בתולה ולא בעולה:

ע"ש חייבי עשה וכו' מצרי ואדומי דכתיב דור שלישי יבא מכלל דא' וב' אסורים ולאו הבא מכלל עשה הוא:

ע"ש דכתיב תהיה וכו' לא דק וצ"ל תהיה לאשה דמאשה הוא דממעטינא להו ואדרבא תהיה א"ש כיון דאית בהו הוייה וכך נראה מדברי התוס':

ע''ש דהא מגזרה שוה וכו' פי' ותרווייהו לחייבי לאוין ולאו לירבו כריתות והשתא א"ש דבעינן גזרה שוה נמי להאי ולדאביי דאי לענין שקלים בלבד קשה דפשטא דק' הוא כמהר הבתולות דהוא הנזכר באונס דאם לא תימא הכי אין קצבה לדבר:

ד"ה הכותית וכו' איצטריך לאשמועינן וכו' הקשה מהראנ"ח דהא גופיה אשמועינן דגרי אמת הן ותירץ עיין שם ול"נ דכבר השמיענו בברכות זה וכנז"ל:

ע"ש וי"ל דתנא ושייר וכו' ומסיימי דאע"ג דאמר פרק קמא דקדושין כל היכא דתני אלא לא אמרינן תנא ושייר שאני הכא דתני בתר הכי ואלו שאין להם קנס ע"כ וא"ל דאילו הוה תני כולהו דיש להן קנס לא הוה צריך למתני דאין להם קנס:

ע"ש אלא פסולי קהל וכו' פי' דבחייבי לאוין לא תני אלא פסולי קהל אבל בחייבי כרת תני דלא פסולי קהל ודיש להן היתר כנדה בטבילתה:

ע''ש אבל פסולי קהל ומצרי ואדומי יש להם היתר אחר ב' דורות כצ"ל:

ב שלש שנים ויום א' קשה ארישא דתנן דפחותות מג' שנים ויום א' יש להן קנס הא בנות ג' שנים ויום א' אין להן והכא תני דוקא יתירות על ג' ויום א' ונראה דתנא רמיז למ"ש בכתובות פ"ק דירושלמי דאם בת ג' שנים ויום א' נבעלה אם עברו החדש בתולותיה חוזרים ומש"ה תני יתירות משום דאפשר דתהיה בת ג' ויום א' ויהיה לה קנס אבל ברישא נקט לה בסדר העולם:

הרע"ב ד"ה ולא יהיה אסון וכו' הא דנקט קרא לאשמועינן דלדיוקא אתא דאי לא לשתוק מיניה דמואס אסון יהיה הוה ידענא דרישא באין אסון משתעי וטעמא דדיוקא למילף מיניה דאפילו בשוגג פטור כדפירש הר"ב וכמ"ש הרמב"ם פ"ד דחובל ומזיק ע"ש והיינו נמי דתני תנא וכל המחייב בנפשו וכו' פי' בין במזיד בין בשוגג ועמ"ש בפ' ה' דב"ק מ"ש ליישב מה שהוקשה לתי"ט על הרמב"ם ועי"ל דנקט האי קרא לאשמועינן דלא סגי בקרא דכדי רשעתו כדהוה ס"ד בגמרא מעיקרא ומסיק דכדי רשעתו למלקות והאי דהכא למיתה וצריכי וכו' והשתא ניחא מה דהוה ק"ל דהא רישא אוקימנא בדלא אתרו הא דאתרו אין לוקה ומשלם וא"כ קשה דכ"ש חייבי מיתות ומקמ"ל מתני' אלא א"ש דהא גופא אשמועינן דצריכי תרי קראי:

תי"ט ד"ה יתירות וכו' כדאמרינן בפ"ק וכו' התם אמרינן דה"מ בגדול ולא בקטן דלא טעם טעם איסור:

ד"ה רי"א וכו' וקשיא וכו' קשה על קושיתו דאטו מי לא אשכחן בדוכתי טובא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ועוד תמיה לי תירוצו דר' לא שמיע ליה עד הכא דלא אמרינן הכי אלא באמורא אבל לרבי שסדר המשניות והיה יודע כל הברייתות והתוספות שממנו קבל ר"ח וכדאמרינן בעלמא אם רבי לא שנאה ר"ח מנין לו ויותר נכון היה לו לתרץ לפי סברתו שרבי מספקא ליה אי טעמא כדרבי יוחנן או כדרבי:

ג תי"ט ד"ה ונתגרשה וכו' וי"ל שכן נשאל בבה"מ א"נ מילתא פסיקא נקט דגרושה גיטה מוכיח שהיה אסורה ולא נשאת:

ד"ה וקנסה וכו' אלא מעתה נערה וכו' קשה לישני דהנהו אשתני גופייהו וכו' כדמשני לקמן וי"ל בהקשות עוד מ"ש לקמן ומאי חזית וכו' דדלמא ר"ע קיבל אותה הג"ש אלא ע"כ צ"ל ע"ד שכתבו התוס' דקימ"ל לגמרא דלא קבל ר"ע דוקא אותה ג"ש באותה מלה אלא דקבל ג"ש דמקומות וכדכתב הליכות עולם וכן משמע מהברייתא דתניא א"כ מת"ל אשר לא אורסה לג"ש דמוכח דלא קבל הג"ש דמלוח דא"כ לא הול"ל א"כ מת"ל וכו' ומש"ה פרכינן מאי חזית ומשני מסברא דאשתני אבל מעיקרא כדפריך ה"נ דלעצמה פריך מכח גזרת הכתוב דס"ד דר"ע הכי ס"ל אבל אח"כ דמקשה מאי חזית וכו' דשואל מאי היא אסברא אז שייך לתרץ בסברא דהא אשתני גופה:

ע''ש א"נ וכו' אפשר דר"ל כלומר דאפילו לא תהיה מופנה אלא מצד א' אין שום קושיא אפי' למ"ד למדים ומשיבים משום דא"נ לא מופנה ליכא למיפרך וא"ת והא אונס חמור מהמפתה וא"כ איכא למיפרך וי"ל דכיון שהאונס הוא הלומד ליכא למיפרך דלא לילף מהפתוי:

ד שלשה דברים נראה דתני מניינא לומר דאינו נותן יותר דיש כמה בתולות דחולות מזה וכמ"ש התוס' וקמ"ל דאינו נותן שבת וריפוי משום דהוו גרמא בעלמא. מדברי התוס':

הרע"ב ד''ה האונס וכו' שהרי נאמר וכו' איברא דלשון הרמב"ם הוא אבל ק' דמצינו עינוי אפילו נבעלות כמש"ה נשים בציון ענו:

ד"ה לכשיוציא כלומר וכו' בגמרא אמר אימא לכשלא יכנוס ונראה דמגיה המשנה ומש"ה מייתי ברייתא דתני לכשלא יכנוס ולפי זה כלומר דכתב הר"ב לא דייק דא"כ הול"ל ה"ק:

ד"ה לכשיוציא וכו' דהא לאו אשתו וכו' הכי אמר בגמרא לאפוקי דלא תיסק אדעתין דקדשה בביאה דא"כ היה לתורה לכתוב שיגרשנה ואדרבה מדכתיב לתתה לו מוכח דאינה ברשותו עדיין:

סד"ה שותה וכו' נקט האי קרא לאשמועינן שאם גרשה כופין אותו להחזירה משא"כ במפתה ולפי זה אם רצה להוציא מוציא כמשמעו:

ד"ה בעציצו וכו' עציץ הוא וכו' גם הערוך פי' שהוא גסטרא ופי' בערוך גסטר שנסטרא בלשון משנה ועציץ בלשון הקודש והוא כד שבור וממילא אינו ראוי לשתיה:

ד"ה והמפתה וכו' והא דכתיב וכו' פי' והא דכתיב והסברא היא דלא יוכל לגרשה אחר שהיא נתרצה שישאנה:

ע"ש להא מילתא נמי וכו' פי' כמו שנותן קנס על שפיתה אותה ג"כ ליקנסיה דיקחנה ומתרץ דלו יתירא הוא למדרש מדעתו דהוה ליה למימר ימהרנה לאשה אבל באונס לא מצי למימר ותהיה לאשה כנ"ל לתרץ קושית התוס' ומהראנ"ח הקשה על קושית התוס' דא"כ לשתוק קרא מלכתוב ולו באונס ונגמר ממפתה בג"ש דמדעתו ותירץ מה שתירץ ע"ע ול"נ דכיון דג"ש לא מופנה וכנז"ל איכא למיפרך דאונס חמור שנותן צער:

ה דבר ערוה לא מיבעיא דבר ערוה דלא אמרינן אתי עשה דולו תהיה לאשה שהרי דבר ערוה אית בה ל"ת דלא יוכל בעלה דדרשינן לרבות סוטה שנסתרה ואית בה עשה (ונטמאה) ונטמאה (חד) לבעל וא' (לבועל) אלא אפילו אינה ראויה לבא כממזרת והוא אינו רשאי וכדהביא התי"ט משום הגמרא:

תי"ט ד"ה שנאמר וכו' ולו תהיה וכו' ולאשמועינן טעם זה נקט התנא הפסיק וכ"כ התוס' דולו תהיה לאשה משמע ליה לתנא דמתני' לו תהיה מדעתה ולהכי ממעט שאינה ראויה לו ולפ"ז מ"ש אשה הראויה לא מפיק ליה מהפסוק אלא