קול הרמ"ז נשים יב

ע"ש ולא ידעתי וכו' גדולה מזו תמהתי דמקמ"ל הירושל' ונ"ל כמשפרש"י שם דדוקא בשנפלו לה עד שלא תתארס ונתארסה אבל אם נשאת לא תמכור אעפ"י שנפלו לה עד שלא תתארס וזה לשון הירישלמי כיני מתני' עד שלא נתארסה מה בין עד שלא נתארסה מה בין משתתארסה וכו' פי' מה בין עד שלא נתארסה ונתארסה שמוכרת ומה בין שנפלו לה משנתארסה דסברי ב"ה דלא תמכור ולפ"ז מה שאמר תחלה כיני מתני' עד שלא נתארסה ר"ל ואח"כ נתארסה שלא היה דבר אחר כ"א נפילת הנכסים קודם האירוסין ואח"כ לא היה כי אם אירוסין אבל לא נישואין:

ז אלא דרוסת איש לפר"ח דמייתי התי"ט לקמן צ"ל לפי' התי"ט שטען שהיתה מ"ע במכה גדולה עד שיש להסתפק שמא דרוסת איש היא ולכן כתב הר"ב פסקו בכאן ולא במשנה הקודמת לאשמועינן כן דאי תימא דמתני' בסתם מ"ע והלא לר"ח פתחה סתום והוא טוען ברי ולמה נאמנת היא בהכחשתה והלא כל הפוסקים כתבו דאי טעין ברי פ"פ דנאמן אבל יותר נכון לומר כדלקמן דטעין טענת דמים דמ"ע אין לה דמים והבעל טוען דרוסת איש את תחתי וכה"ג מיירי הר"ב דמש"ה כתב ולאחר זמן האירוסין כשנשאה וכו' פי' דהיא אומרת מוכת עץ אני תחתיך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את תחתי דאי קודם אירוסין היינו מתני' דלעיל וכיון דהיא אומרת מ"ע אני תחתיך לא נוכל לומר עוד ספק תחתיו ובכה"ג מיירי הר"ב:

הרע"ב ד"ה נאמנת וכו' דשמא לאחר וכו' פי' שהוא טוען דשמא נבעלה ולא מ"ע היא לאחר שארס אותה כי השמא לא קאי אזמן אלא אבעילה:

תי"ט ד"ה נאמנת וכו' מקחה מקח טעות וכו' פי' לאפוקי מדרב חייא דסבירא ליה כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה:

ע''ש ז"ל כמ"ש התוס' וכו' עיין מה שכתבתי לס"ד זה של התי"ט אבל ודאי אין נכון דא"כ היא מכחשת אותו ואינה נאמנת או אכתי יש ב' ספיקות לפי מ"ש לעיל:

ע"ש בין בעץ ובין באדם וכו' דע דזה לשון הירושלמי אמתני' מה אנן קיימין אי שכנסה בחזקת בתולה ונמצאת מ"ע אף ר' מאיר מודה אי בהכנסה בחזקת מ"ע ניכר הוא בפתח פתוח בין בעץ בין באדם ע"כ וקשה להר"ן דסבירא ליה שהכל שוה מה הוא זה שאמר ניכר הוא אלא נראה דה"פ והלא ניכר הוא בין במה שנפתחה בעץ ובין שנפתחה באדם דשל עץ בודאי יותר סתום ואיך תעלה על דעתה לטעון זה שודאי הוא יכול להכחישה ובזה יתקיימו דברי ר"ח וגם הרי"ף סבר כן והר"ן נראה שמפרשו בתמיה וכי אפשר לאדם לבחון בין מ"ע לדרוסת איש אבל ל"נ דאפי' אם לבו נוקפו הו"ל ספק סוטה אלא דקאמר דאמשנה ו' אמרי' בגמרא דאיכא מיגו דמציא אמרה מ"ע אני ואי פתחה סתום הרי היא מכחישתו והוא נאמן וי"ל דמתני' איירי בטוען טענת דמים ומ"ע אין לה דמים והכי נמי מתני דהכא כנז"ל:

ע"ש דמ"ע לא שכיח קשיא וכו' אשתמיטא דיבור תוס' דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה כתובה דבהדיא אור"י דלא שכיח ודההיא דפרק נערות אליבא דר"ג אבל ר' יוסי סבירא ליה דחבטה לא שכיח ע"ש ומש"ה לא כתב הב"י סי' ס"ח הא דתוס' משים דתוס' בדבור הנזכר העלו דלא שכיח כדברי היה והר"ן:

ח בשוק גירסא זו דבשוק (דבגמרא ל"ג) צ"ל מלת מדברת מתייחדת וכ"ש למ"ד נבעלת אלא ר"ל שתחלה דברה עמו בשוק ואח"כ נתייחדה דאלת"ה אלא הדבור בעלמא למה ישאלוה מה טיבו של זה והיינו דאמר בגמרא מאי מדברת כלומר מה לנו שתדבר מ"מ הפוסקים כתבו נבעלה מפני שכן הוא הדין ומתני' לא נקטה מתייחדת אלא להודיעך כחו דר"י:

איש פלוני אע"ג דסגי לה לומר כשר הוא תני איש פלוני למ"ש הרמב"ם בט"ו לא"ב דנאמנת לאסור הולד בקרובות אותו פלוני והוא הדין שגם היא תאסר כן:

לא מפיה קשה בשלמא (לעיל) קאמר ר"י הכי משום דא כא חזקה דממונא הכא ליכא ואוקמא בחזקת כשרות וי"ל דשאני זו שיצאה מחוק הצניעות ואתרע חזקתה ור"ג דמ"מ עדיין חזקת כשרות נמשכת בחזקת בעולה פי' רמב"ם שאעפ"י שזה שנתייחד עמו הוא ידוע (פי' לפי דברי') לאדם כשר מ"מ היא בחזקת בעולה לפסולים ואינה נאמנת לענין כהונה כנז"ל ובהכי דייק תנא ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר פי' (ל) אחרים מלבד זה ולפי זה מ"ש שתביא ראיה לדבריה ר"ל שאותו פלוני כשר ושלא נבעלה לאחר:

הרע"ב ד"ה וכהן הוא מיוחס בנ"י דאין דבריה מועילים אלא לענין כשרות היחס אבל לא לענין הכהונה ק"ו ממאי דאמרי' בגמרא (דף י"ג) כהנים עומדים ופירש א' ובעל שמשתיקין אותו לא לבד מנכסי אביו אלא גם מדיני כהונה דכתיב ולזרעו אחריו שזרעו מיוחס אחריו:

תי"ט סד"ה מדברת וכו' אין זה בש"ס בפי' אלא אמרי' בשלמא לזעירי דא' מדברת מתייחדת היינו דקתני תרתי מתייחדת ומעוברת ע"כ ופרש"י במתייחדת להודיעך כחו דר"י ובמעוברת כחו דר"ג ואי לאו דמסתפינא הו"א דזא"ז קתני וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהלכות איסורי ביאה ולא עוד אלא אפילו מעוברת:

ט תי"ט ד"ה מעוברת וכו' דאפילו בתה וכו' קשה דמשמע דבתה יותר חידוש ואינו כא' מב' הפירושים שהזכיר בסמוך וי"ל דכאן מיירי לר"ג ובסמוך לפסוק ההלכה כדשמואל דאמר לא תעביד עובדא לכתחלה אבל בר"ג אר"י המכשיר מכשיר אף בבתה ור"מ אמר פוסל בבתה וא"כ א"ש מ"ש אפילו בבתה ועי"ל דלדידה קנסו אבל בתה לא דאיהי לא חטאה:

ד"ה נאמנת וכו' ואפשר נמי לומר וכו' לא ידעתי מי הכריחו לזה משמעות מדברי הר"ב שהרי בפי' אמר לא המדברת ולא המעוברת ובכל דפריש וכו' פי' בין היא בין בתה נראה דאינו כך למעלה:

י הרע"ב ד"ה מעלה עשו ביוחסין וכו' פירש"י בכהונה:

ע"ש העוברת שם ובזה מדוייקת ייתור הרי זו ור"ל זו דוקא שהיתה שם סיעת ואיכא תרי רובי:

תי"ט ד"ה אם רוב וכו' גרסינן בגמרא א' רבא ריב"ן כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולים נמי מכשר ואי כר"י אפילו ברוב כשרים נמי פוסל ומשנינן דהוו ב' רובי ובתר הכי (איתא שם אתמר) ר"ח בר אשי (א"ר) הלכה כר' יוסי קשה דאמאי קאמר דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולים והא אמרינן בגמרא דהיינו בדיעבד וריב"ן מיירי לכתחלה וי"ל דא"א לומר כן לס"ד דמקשן דלא ידע מב' רובי דאמאי תנן תו דאבא שאול בפ' י' יוחסין (דף ע"ד א') דא"ל דאי מדר"ג הו"א רוב כשרים דהא ריב"ן לס"ד (ובדרך קצרה נפרש דאי למימר דלר"ג סגי רוב פסולים בדיעבד מסתיין בדריב"ן דבעי רוב כשרים לכתחלה מכלל לאשמועינן דר"ג סגי ברוב פסולים וזהו ס"ד דמקשן. אבל שמואל דאמר דר"ג איירי בדיעבד וברוב פסולים הוא משום דידע דריב"ן איירי בתרי רובי וא"כ כשאמר ואת לא תעביד עובדא עד שיהיו רוב כשרים ע"כ דר"ל רוב כשרים דמתניתין דהכא וזהו הכרח להרמב"ם) ועוד קשה למאן דסבירא ליה דתנוקת איירי כשאינה טוענת א"כ מאי מקשה מדר"ג ברוב כשרים ולכתחלה הא אינו איירי בטוענת דקאמר נאמנת ואח"כ מצאתי שכסף משנה כתב כעין זה להליץ על הרמב"ם ולהרא"ש והר"ן י"ל דה"פ אי מיירי בטוענת קשה מדר"ג דמהימנא אפילו ברוב פסולים ואי אינה טוענת הו"ל כר' יהושע דלא מחשיב טענתה ופוסל אפילו ברוב כשרים ומשני דהכא לאו משום טענה מכשר ריב"ן אלא משום דהוו ב' רובי והתוס' דף ט"ו כתבו בתירוץ השני כהרמב"ם דמיירי בטוענת והוסיפו דלא ראוה שנאנסה דאית לה מיגו דאמרה לא נבעלתי ואפ"ה בעינן ב' רובי משום מעלה:

ע"ש הרא"ש והר"ן וכו' קשה לי דלפי מ"ש התי"ט לעיל דבתה תנשא לכתחלה ולא היא א"כ דילמא דר"ג דמיירי בחד רובא היינו לבתה אבל להכשיר הנבעלת לכתחלה ליבעי ב' רובי:

ע"ש דמשמע הא דיעבד וכו' י"ל דקאי (אד) לעיל דכתב דלכתחלה סגי בחד רובא ולכך כתב דהכא אינו כך:

ע"ש כדעת הרמב"ם וכו' דבטוענת בעינן ב' רובי לכתחלה ובדיעבד אפילו ברוב פסולים לא תצא אבל כשאינה טוענת אפילו לדיעבד בעינן ב' רובי:

ע"ש ולא תידוק וכו' קשה כמו שכאן כתב ולא תידוק וכו' משום דלכולי עלמא לא בעיא רוב ה"נ לעיל כד ס"ד לאוקומי כהרא"ש לא תידוק דבדיעבד לא בעי ב' רובי דליכא מ"ד (דס"ל) הכי:

ע"ש משום דיוקא דתדוק וכו' האי בורכא היא חדא דא"ל בדברי מפרש דכתב העיקר שלא כהוגן כי היכי דתידוק ועוד דכבר שמעינן לה ממאי דכתב קודם דהיא לא תנשא לכתחלה:

ע"ש ואני תמה וכו' זה לשון הגמרא (גזירה) רוב סיעה אטו (רוב) העיר ופריך ורוב העיר נמי אי דאזלי אינהו לגבה דפריך וכו' ומשני איכא דאזלא איהי לגבייהו זו היא גירסת רש"י ויש גורסין לא צריכא דקאזלא איהי לגבייהו ופירוש דוקא מש"ה גזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר איכא דודאי אזלא איהי דאז לא יש כי אם ספק א' וזו היא גירסת הטור ומשום דודאי כשהלכה היא אז גזרינן אבל אי אזיל איהו או לא ידעינן מי הלך אם הוא או היא כשרה אבל רש"י גרס איכא דאזלא כלומר דגזרינן אטו רוב העיר איכא דמספקא לן מי הלך דיש ב' ספיקות ספק הלכה היא וספק אי אזלא לסיעה גזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר ולא הוכשרה אלא דוקא כשנבעלה חוץ לעיר דאז ליכא שום צד להסתפק ולפי זה לא ידעתי איך רוצה התוספות י"ט לחבר יחד סברת רש"י לשל הטור ועיין בכ"מ פרק י"ח מה' איסורי ביאה:

פ"ב מ"א שנתארמלה פי' לא מיבעיא שיורשים טוענין שמא אלא אפי' נתגרשה דאיהו טוען ברי:

נשאתני בהרי"ף גרסינן נשאתי וכן גורס בהרמב"ם הה"מ והנאתני גירסא זו לדקדק בדברי רש"י והר"ב שכתבו והוא אומר קאי אנתגרשה ולמה