קול הרמ"ז מועד סז

וכמו שכתוב בסימן זה בטור ובב"י:

הרע"ב ד"ה על סתם מתניתין וכו' פי' דאמרינן בגמרא דמתניתין רבי מנחם ור"י סתימתאה אבל חכמים פליגי עליה:

תי"ט ד"ה בני וכו' דמעלין בקדש וכו' הוצרך לטעם זה משום דתחלה הי"ל לאשמועינן איסור:

ד"ה בדמיו קרינן במפיק וכו' וכן עיקר דבהדיא אמרינן בגמרא דלחכמים הרחוב אין בו משום קדושה:

ד"ה אבל וכו' וקשיא לי וכו' נ"ל לומר דמסתמא דעתם לעילויא דהיינו לבנות בה"כ אחר גדול מהראשון דמן הסתם נמכר ע"י שבעה טה"ע במעמד אנשי העיר שבזה הענין מותר לכתחלה וכבר הקדים הרמב"ם לכתוב דין זה ולכן כתוב בה"כ שלהם כלומר שליטי ביה וכל שכן לפי מ"ש המרדכי בשם ראבי"ה דכל שהוא דבר נגלה אף שלא יהיה במעמד אה"ע מותר בכל שינוי ואין לך מילתא דעבידא לגלויי כמכירת בה"כ אבל מאי דמסיק התי"ט להתיר הוא נגד גדולי הפוסקים הרי"ף והמאור והרמב"ן והרשב"א והר"ן והריב"ש וכמו שכתב בעל כה"ג ועיין בהר"ן שיישב מתניתין דלעולם רישא דוקא ע"ש ובהכי א"ש מאי דהתחיל בבבא בהיתר שבזה הויא לה סיפא בדיוקא דרישא להכא עדיף טפי. ב אין מוכרין וכו' פי' הר"ב ואפילו משל רבים וכו' הרי"ף גריס לעיל גבי אין מוכרין את של רבים ליחיד דר"מ והיינו דקאמר אפי' משל רבים לרבים פירוש לר"מ מרבים ליחיד דאפי' על תנאי אסור אלא אפי' לרבים צריך תנאי וה"ג בגמרא ובהרי"ף רק במשניות להר"מ נראה דגריס דר"י ומכל מקום לתי"ט הו"ל להביא לעיקר דר"מ דרבים גרסי ליה וז"ל הר"ן וא"ת וכיון דס"ל לר"מ שאין מוכרין אפי' מרבים ליחיד וכל שכן להוציאה לחולין א"כ למה צריך תנאי והא בקדושתה קיימא כבר נשמר מזה רש"י שפי' דהיינו טעמא כדי שלא יראו המוכרים כמזלזלין בקדושתה וכאילו אינם חפצים בה ומתניתין מילי מילי קתני דכשמוכרין אותו ממכר עולם צריך שלא יורידוהו מקדושתו לר"מ ואם מורידין אותו אין מוכרין אותו אלא על תנאי עכ"ל וגם הר"ב כיון לטעמא דרש"י במ"ש כלומר אינו בעינינו כלום והוא מה כפירש"י שלא יראו כמזלזלין:

ג קפנדריא י"א דאין כל אלו הדינים אלא בבה"כ של א"י ולא בשל ח"ל ומהר"י בי רב ז"ל השיב דאפילו בח"ל כ"ה א"ח סימן קנ"א:

עלו בו וכו' מכאן שאין חובה לכבדו ולהרביצו שא"כ לא היו יכולין לעלות בו עשבים:

תי"ט ד"ה ועוד וכו' והכא וכו' ולעד"ן דכל הני חומרות גם רבנן מודי בהו וכדמוכח מברייתא השנוייה במכילתא ולא בא ר' יהודה לפרש אלא החילוק שבין זמן ישובן לשל חורבנן והיינו בכיבוד וריבוץ דבחורבנן לא מחייב בכך אלא לעזבן שיעלו בהם עשבים והיינו קולא:

סד"ה קדושתן וכו' לא דקדק יפה שסדר פסוקים כולם פעולת הפועל להתפעלות הפועל כדכתיב והשמדתי את במותיכם וגו' אלא הכי הו"ל למימר ונתתי את עריכם חרבה ואת ארצכם שממה ומדאיחר שם מקדש אחר והשמותי ש"מ דקדושתם אף כשהם שוממין ועי"ל דנפקא ליה מדטרח קרא כולי האי דסגי ליה למכתב ונתתי את עריכם חרבה שהרי בה"כ בכלל העיירות הם אי איתא דבחורבנם לא תשאר שם קדושה אלא ודאי להכי פרטינהו משום דשאני משאר הבתים שנשארה בהם קדושה ומדכתיב מקדשיכם ביו"ד משמע דעל בתי כנסיות מדבר שנקראו מקדש מעט:

ד ר"ח אדר ירושלמי צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל אמר מוטב שיקדים כספן של בני לכסף של אותו רשע לפיכך מקדימין וקורין פ' שקלים:

הרע"ב ד"ה לכסדרן לסדר ההקטרות וכו' כ"כ הרמב"ם ומוכח הוא שהרי פרשיות השבועות לא מפסיקים בהן אלא קורין בב' ס"ת באחד סדר השבוע ובב' מעין המאורע ואע"ג דעד השתא איירי בפרשיות ולא הוזכרו הפטרות נ"ל דכיון דקורין מעין המאורע בין פ' השבוע לבין ההפטרות שפיר תני מפסיק דהיינו פ' המאורע שמפסקת בין פ' השבוע להפטרה ולעד"נ דמפסיקין כולל בין פרשיות ובין הפטרות והוא דיוק נכון בל' דלכל דהול"ל בכל מפסיקים כדתני בר"ח בחנוכה וכו' אלא ר"ל לכל דבר מפסיקים לפרשיות ולהפטרות ובהאי הוי מפסיקים דסיפא מעין דרישא שהוא כולל וה"פ לכל מפסיקים שאם חלו בחול מפסיקין בפרשיות ואם בשבת בהפטרות ואע"ג דלקמן מפ' פרטתם מ"מ איצטריך לומר דמפסיק דלא תימא דאם חלו בחול יוציאו ב' ס"ת ובא' קורין דשבוע ובב' מעין המאורע להכי תני מפסיקים לומר דמפסיקין לגמרי וליה"כ נקטינן בסיפא משום מנחת שבת כדכתבו תוס':

ד"ה לכל מפסיקים וכו' אפ"ה עדיפי לן וכו' ולעד"ן דטעם זה נכון למאי דלא מפטרינן בנרות דשלמה בכל שנה ושנה כי אחר שברוב השנים מפטירין בדזכריה מטעמא דהוי נבואה מעתה אין קושיא לקדימתה כשחלו ב' שבתות:

ע"ש ולמעמדות מפטירין וכו' ונ"ל שבדבריו אלו היתירים יישב תמיהת התי"ט דר"ל דגם לגבי תענית מקרי הפסקה הא דמפטירין אלא מענין אותו שבוע והוא מ"ש אחר זה בפי' בט"ב קורין פרשת כי תוליד ומפטירין אסוף אסיפם ודוגמתו בתעניות שגוזרים על הציבור כמ"ש הטור א"ח סי' תקע"ה ואע"ג דכתב הב"י דנראה מדברי הר"מ ז"ל דאין מפטירין אלא בט"ב אין כ"כ פשוט דדלמא לא הזכיר אלא דט"ב הנזכר בפרש בגמרא אבל של שאר התעניות לא הזכיר מפני שאין להם קביעות אלא הכל מעין הצרה וכדכתיב הטור וז"ל ומפטירין בנביאים בתוכחות מענין הצרות ע"כ וה"ה נמי למעמדות שהרי מתענין היו ומוספין תפלה יתירה ואינו מן התימא שיהיו ג"כ מפטירין וכן נראה מדלא תנן בפרק דלקמן דאין מפטירין בתעניות ובמעמדות כמו ששנינו בכל השאר דכוותייהו:

ד"ה ביה"כ וכו' אחר הגזרה וכו' אהא דאמרינן בשבת כ"ד המפטיר בנביא במנחה בשבת כתבו התוס' וז"ל וקשה לר"י דתנן בפ"ג דמגילה בב' ובה' ובשבת במנחה קורין ג' ואין מפטירין בנביא ותירץ ר"ת דנביא דהכא היינו כתובים שהיו מפטירין בכתובים בשבת במנחה כדאמר בפ' כל כתבי בנהרדעא פסקי סידרא בכתיבי במנחתא ובמגילה איירי בנביא ממש ע"כ והשתא לפי התי"ט ל"ל לדחוקי בכך לימא דבשבת איירי במקום שלא היתה הגזירה ומתני' דלקמן במקום הגזירה אבל קושטא דמלתא דבימי פרסיים שכתב רש"י הוא בימי האמוראי' שהיו ישראל ביניהם וכמו דאמרי' בכמה דוכתי והאידנא דשכיחי פרסאי וכו' ונראה דמנהג ההפטרה במנחה בשבת נתקנה בימי האמוראים ובאו הפרסיים ובטלוה וזה מפני שלא היו רוצים שיוסיפו ישראל תקנות לחזק דתם דאל"ת בהא טעמא מה ראו לבטל דמנחה ולא דשחרית ומאי דתנן אין מפטירין במנחה ר"ל שאין חובה לעשות כן ולא שאסור לעשות שהרי העולם נהגו להפטיר במנחת ט''ב וכן בשאר תעניות שגוזרין על הציבור כדכתיבנא לעיל מפני שאין איסור בדבר והכי מוכח ממה שפירש"י והביאו הר"ב ר"פ דלקמן ד"ה ואין מוסיפין דכתב דטעמיה משום טורח וכן דקדק בעל תיקוני יששכר מדבריו והכי מוכח מדברי הר"ב שכתב לקמן פ"ד גבי אין מפטירין בנביא דר"ל שאין תקנה קבועה להפטיר במנחה כמו שהיה קבועה לשחרית וכו' וגם כתב ברפ"ד משם רבינו האי דעוד היום הפטרת ידוע בפרס ומדי במנחת שבת וזו הוכחה למה שכתבתי:

ה בפסח אע"ג דהקדים לעיל ר"ח וכו' פריש דמועדות משום דהפסקה שלהם כוללת בין בחול בין בשבת בין בפרשה בין בהפטרות א"נ משום דבמועדות כתיב וידבר משה את מועדי ה' דמיניה ילפינן בס"פ מצות קריאה בכל מועד:

בפ' מועדות אבל פ' המוסף של ס"ת הב' לא תנייה דלא הוי נהיגי בה אלא הוא תיקון דרבנן סבוראי או של הגאונים כ"כ הרא"ש והר"ן ומרדכי בפי' וכ"כ הבית יוסף סי' תפ"ח ואני בער ולא אדע שהרי בין ביומא דף ע' ובין במכילתין דף כ"ט אמרינן דר"ח טבת שחל להיות בשבת מביאין ג' תורות וקורין בהן אח' בענינו של יום וא' בדר"ח וא' בחנוכה ולמה יגרעו מוספי דמועדים ממוסף ראש חדש וא"ל דשאני י"ט דקורין בענינם דמה בכך והלא לא קורין במוספין שלהם שהוא תיקון גדול וכדאיתא בגמרא שכן הבטיח ה' לאברהם שיקראו בסדר הקרבנות בזמן החורבן וכו' ונלע"ד שלא הזכירו בגמרא משום דאין בו שום חדוש דדוקא הפרשיות שלא היינו יודעים אותם אם לא ילמדינו אלה דוקא הוזכרו ולא הוזכר דראש חדש אלא משום חדוש דשלשה תורות אחר כתבי זה מצאתי שכוונתי לדעת הר"מ שכתב פרק י"ג מהלכות תפלה סעיף י"ד ע"ש וכתב בסופו משם המרדכי דאיתא בירושלמי ומפטיר קורא במוספין:

תי"ט דיבור המתחיל בפסח וכו' אלא הוי וכו' זה טעם לשבח לח' חג עצרת דהוה במקדש אבל אינו לח' של פסח שהוא של גליות אך נ"ל שטעם מפני שהיא הפרשה אחרונה שבפ' מועדים שבתורה ובספר תיקון יששכר כתוב בשם הכל בו שטעמא משום דכתיב בה והיית אך שמח ודרשינן ליל אחרון של חג והוא נכון אבל אינו עולה ליום ב' דשבועות ולדידי ניחא דבחדא מחתא מחתינן לכל ימים אחרונים של כלג' המועדות ואף בזמן התנאים שהיו קורין אותה רק ביום א' הוי ליה כיום אחרון שאין מועד אחריו וכל שכן שלא היו קורין כל הבכור בפסח מפני שאין להם כ"א יום ז' ולכן בעצרת שהוא כסוף הפסח יום חמישים היו קורים כל הבכור כמו שהיו קורין בעצרת של סוכות דזה כנגד זה כנזכר במדרש והוא טעם נכון למה לא היו קורין בשבועות בפרשת מועדות שבתורת כהנים כימים הראשונים דפסח ודסוכות:

ו בחנוכה לעיל גבי לכל מפסיקין הקדים ראש חדש לחנוכה משום דנפישי יומי הפסקה דראש חדש שהם לכל הפחות ב"פ שני וחמישי ודחנוכה לא נפיש מג' כגון מיום ב' ליום ב' או מה' לה' אבל כאן בדיני הקריאה דכל חנוכה דמיא לקרבנות דמתחיל ביום הראשון וביום השני וכו' ועוד