קול הרמ"ז מועד סו

פ"ד דהתם בעינן דוקא כתיבת אשורית לטומאת ידים ובשירי כנסת הגדולה סימן תרצ"א כתב ג"כ כחי"ט:

ג שהלך לכרך אבל בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם ש"ס ופירש"י ואעפ"י שכבר קרא יום הכניסה:

כמקומו האי כ' הדמיון דייק לבן עיר שהלך לכרך דאפילו בכרך קורא כמקומו ועתיד לצאת בט"ו אבל בבן כרך שהלך לעיר קורא במקומו בב' אפשר דאשמועינן דאפילו רחוק מן הכרך שלא יגיע שם בט"ו ושיהיה בדרך מ"מ קורא כמקומו בט"ו ואמנם בדין שאר חובות פורים לא אשתמיט שום פוסק לדבר בזה ולא קמיבעיא לי במתנות לאביונים דהא כתבו דאפילו למקדים לי"א וי"ב יצא דכתב התי"ט לעיל פ"ק במשנה ג' משם הר"ב כי קמיבעיא לי בסעודה ומשלוח מנות דאמרינן בגמרא אין שמחה אלא בזמנה ומינה נ"ל דלא כל אפייא שוין דבן עיר שהלך לכרך וקרא בי"ד יעשה הכל בו ביום דזמן שמחתו הוא ואם יחזור בחמשה עשר לעירו אין שם עוד שמחה אבל בן כרך שהלך לעיר וקרא עמהם נראה דאם דעתו לילך למקומו בט"ו ימתין מלעשות סעודתו עד ט"ו דגדולה מזו כתב הר"ן דאפילו מגילה חוזר וקורא בט"ו ובהכי דייקא מתניתין דלא תני ואם לאו קורא כאותו מקום אלא קורא עמהם וה"ק ואם לאו שאין דעתו לילך למקומו קורא עם שניהם דהיינו בי''ד דנעשה פרוז בן יומו (ואם חוזר למקומו בליל ט"ו קורא גם עמהן):

ויוצא בה י"ח גמרא אמרינן דלכ"ע צריכה שתהא כתובה כולה ומש"ה דייק תנא וקאמר ויוצא בה י"ח כלומר אף על פי שכולה כתובה מ"מ לצאת י"ח מהיכן קורא ובהא פליגי ולא בכתיבה:

תי"ט ד"ה אם וכו' שחייב לקרות וכו' נראה שדעתו שלא יקרא קריאת הלילה ולא נהירא דהא לפי דברי הר"ב כיון שעלה עמוד השחר הוי ליה פרוז והנה מעמוד השחר עד הנץ החמה עדיין יכול לצאת י"ח הלילה כדאמרינן גבי קריאת שמע ופסקו הש"ע בסימן נ"ח:

ע"ש איכא למימר וכו' תירוץ דחוק הוא חדא דעיירות מרובות מכרכים ועוד דאין כרך גדולה דאדרבה עיירות גדולות שאין הדבר תלוי כי אם במוקף מימות יהושע אף על פי שיהיה קטן עתה ואינו מוקף וכן הם היום שהכרכים ההם או חרבים או קטני הישוב ולי נראה דזו אף זו קתני לא מיבעיא בן עיר שהלך לכרך דבעתיד לחזור בחמשה עשר קורא בארבעה עשר משום דכשיצא בחמשה עשר לא יש קריאה במקומו אלא אפילו ב"כ שהלך לעיר דאף על פי דדעתו לחזור בחמשה עשר ויש קריאה במקומו אפילו הכי קורא בי"ד ונראה לי דעל הטעם הזה אמרינן בגמרא אשכחן פרוז מוקף מנ"ל ומשני סברא הוא מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף דלא מטי בה כההוא הדין אלא בסברא והיינו כ"ש דאם בן כרך בעיר שלא יצא בארבעה עשר קורא בי"ד אע"ג דבבואו למקומו הם קורים בט"ו ויש לו מקום לקרות כל שכן בן עיר בכרך דאין שוב קריאה במקומו:

ד הרע"ב דיבור המתחיל אין וכו' ונקראת ביום וכו' זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יומם ולילה רש"י בפ"ק ד' והוצרך לטעם זה משום דהיה קשה דמאי שנא קריאת המגילה מן הסעודה שחובתה דווקא ביום ולא בלילה לכ"כ דטעמא דקריאת המגילה לא לבד להזכרת הנס אלא להזכיר גם כן ימי הצרה דהיו יומם ולילה אבל אין ספק שעיקר קריאתה הוא ביום ומשום הכי לא נזכרה קריאתה בלילה במתניתין והשתא א"ש מאי דדרשינן יזמרך כבוד ביום וכו' וכדהביא התי"ט בסמוך שהקדימו היום וגם ביזמרך דהוא שבח גדול מולא ידום שדרשוהו ללילה דלא משמע שבח כ"כ וגם בזה ניחא מאי דלא קפדינן אלילה ממש כדקפדינן איום וכדכתב בעל ת"ה והביאו הבית יוסף סימן תרצ"ג דאפילו מפלג המנחה ולמעלה מותר לקרותה וטעמא משום שייכות זכרון ימי הצרות:

תי"ט ד"ה הכל וכו' שאף הן היו וכו' למ"ד שאף אותן הציל ה' ה"ה לעבדים ולמ"ד שע"י אשה נעשה הנס אין העבדים בכללן ב"י:

ד"ה חוץ וכו' אלא לכתחילה וכו' ההוא אוקמתא לאו אוקמתא גמורה דמעיקרא מוקמינן מתני' כר"י דבדיעבד נמי לא וב' ברייתות אחרות כר"י וכרביה ובתר הכי אמרינן אפילו תימא וכו' וכלומר ל"מ כדאמרן מעיקרא והכי פשטא דמתניתין וכשרים משמע בכל ענין וחרש שוטה וקטן דפסילי היינו נמי בכל ענין אפילו בדיעבד ובהדיא כתב הר"ן כמ"ש דמתניתין אתיא כרבי יוסי וכ"כ הב"י:

ע"ש פרסומי ניסא וכו' אין טעם זה עולה יפה כ"א לפקח שקרא בלחש אבל לא לנדון דמתניתין דאדרבה חרש הקורא מגביה קולו יותר מדאי וכל שכן דאם השמיע רק לאזנו דיצא אין זה פרסומי ניסא דאין אדם אחר שומעו ול"נ ליישב הכל בקושיא אלימתא שלא עמד עליה הבית יוסף והוא דבמכילתין הביא הרי"ף מתניתין כצורתה ובודאי דפסיק כתנא קמא דפסיל חרש ובפ' היה קורא הביא מימרא דרב יוסף מחלוקת בקריאת שמע אבל בשאר מצות ד"ה יצא וזה נגד משנתינו אפשר לומר דמשמע ליה להרי"ף דמתני' איירי להוציא אחרים והכי דייקא הכל כשרים לקרות ולא תני הכל חייבים דודאי חרש חייב בקריאתה וכמו שחייב בשאר מצות כדאמר רב יוסף אבל להוציא אחרים שוה לשוטה וקטן והכי דייק הטור דכתב סימן תרפ"ט הכל חייבין בקריאת המגילה וכו' ובתר הכי כתב חרש שוטה וקטן אינם מוציאים את אחרים י"ח ואע"ג דלא כתב חרש בכלל החייבין בקריאתה היינו משום דפשיט ליה דחייב הוא דאף אותו הציל ה' והוא כפקח לכל דבר כדאמרינן בריש חגיגה וחייב בכל המצות ואל תשיבני מכללא דמתניתין דכל המחוייב בדבר מוציא אחרים י"ח דהא נשים חייבות במגילה ואף על פי כן אינן מוציאות את האנשים כמו שכתב בה"ג ותוספת דף ד' וגם הרא"ש נוטה לזה כמו שכתב הבית יוסף וההוא כללא רצה לומר במוציא לדכוותיה כנשים לנשים ואנדרוגינוס למינו אבל בחרש לא אפשר לדכוותה דלא שמע וגם לשאר בני אדם הפקחים וסברא רווחת היא דאיך יכוין להשמיע את האחרים מי שאינו יודע אם הוא משמיע אותם הא למה זה דומה לקטן הקונה לעצמו דלאו בר אקנויי לאחריני איהו כדאמרינן בפרק לולב וערבה וטעמא משום דלאו בר דעת הוא ה"נ לאו בר דעת הוא להשמיע את אחרים דאינו יודע מה הוא זה דבר ההשמעה וקרוב אני לומר דאפילו בלי חילוק רב יוסף בין קריאת שמע לשאר מצות מצינן למימר דמאי דמדמינן בגמרא מגילה לקריאת שמע ושקלינן וטרינן האי מתניתין כר"י או רבי יהודה היינו כל חדא בדידיה דכי היכי דר"י פוסל לשלא שומע אפילו בדיעבד בקריאת שמע שלא יקרא ה"נ גבי השמעת המגילה לא חילק בין דיעבד דלכתחילה ומתני' אתי כר"י ואליבא דהלכתא. ד"ה ולא טובלין וכו' על טבילת האזוב וכו' פירוש התנא פירש כן מדהקדים טבילה לאזוב אבל הר"מ פירש בהדיא על טבילת גופו דז"ל בפירוש ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום הז' וגו' הקיש טבילה להזאה כי בז' טובל כמו שביאר הכתב ע"כ והיינו רחץ במים ואף על גב דבירושלמי מפרשו על טבילת האזוב כמו שכתבו התוספות וכדהביא התוספות יום טוב בסמוך דדריש וטבל והזה לא משמע כן להר"מ מגמרא דידן דמייתי קרא דוהזה ולא דוטבל ועוד דבכלל מזין הוא ועוד דאפילו במסכת פרה דאיירי בדיני ההזאה תני טבל את האזוב וכל שכן' במתניתין דהול"ל אין טובלים את האזוב ועוד דכיון דטבילה ילפא מהזאה ומסתמא טבילה סמוכה הוה ליה להקדים לא מזין דאיהי כולל ללא טובלין דאיהו פרטי כשאירע שהפליג הטבילה מההזאה ואז הוה זו אף זו לא מיבעיא כל ההזאה דצריכה ביום אלא אפילו חלק ממנה ומשום הכי הפכה הרמב"ם ז"ל אבל לא קאי אמתניתין דהכא אלא אדשילהי פרה ובהכי אזלא לה השגת הראב"ד ז"ל ואולי שלזה כיון הכ"מ במה שכתב לישנא דמתניתין דנקט ור"ל לישנא מעליא כלישנא דמתניתין דזו אף זו ואם לא כיון לזה ק"ל להולמו אלישנא דהשתא הר"מ אנו מצטערים והוא בא להוסיף דמתניתין ומיהו קושיא ב' שהקשה התוספות יום טוב דתקשי מתניתין כבר תירצה בכלל דברים דטבילה דמתניתין אי הוה גרסינן מזין קודם ההיא דמפורשו כנ"ל בזו אף זו וק"ל באופן דהר"מ מפרש מתניתין כרש"י מחמת הטעמים שנ"ל ועוד ק"ל לפירוש התוספות מה שכתבו גבי וכן שומרת יום כנגד יום פשיטא מאי שנא שומרת יום כנגד יום מכל הטמאים ולפירש רש"י והר"מ א"ש מאי דמקשי פשיטא דמ"ש שומרת יום כנגד יום משום דכבר תני לא טובלין אבל לתוספות מאי פשיטות ועוד נראה לפי עניית דעתי דתני מלין אחר טובלין לאשמועינן נמי טבילת גרים ועבדים הצריכים מילה וטבילה דלהרי"ף והר"מ צריכים לטבול ביום ואם טבלו בלילה לא הוכשרו ואפילו לשאר פוסקים לכתחילה טובלין דוקא ביום כמ"ש הב"י בי"ד סימן רס"ח ע"ע:

ע"ש וכיון שאין וכו' אשתמיטתא מה שכתב בסמוך דנקט טבילת אדם בשומרת יום כנגד יום ומשום רבותא והכי עדיפא מלומר דמשום דכתיב בהדיא לא תנייה דגם מילה והזאה בהדיא כתיבי:

ה כל היום אף על גב דתנא יליף מברייתו של עולם ותדיר ופתח בדערבית כדאמרינן בריש ברכות הכא פתח ביממא משום מגילה:

תי"ט ד"ה לקריאת וכו' מביום צוותו וכו' אדרבה קרא דדבר יום. ביומו עדיף דעיירי במוספי י"ט בפ' פנחס וקרא דביום צוותו הוא בפ' צו ולא נזכרו שם מוספין ויותר נכון לומר דטעות נפל בירושלמי:

ע"ש דקריאה דכותה וכו' א"נ דאמרינן בגמרא פ"ק דקריאתה דמגילה היינו הלילה ועוד דאף הוא מצות סופרים:

ו לקצירת העומר אף על גב דהקטר חלבים תדיר לא אקדמיה תנא משום דאין מצוה להשהותה אלא דמותר להניחם שם אבל קצירת העומר מצוה בלילה מן המובחר אבל הקטר חלבים אדרבה מצותם ביום מבלילה כדתניא פ' ר' ישמעאל וכתבו הר"מ פ"ד מהלכות מעשה הקרבנות פ"ג מ''א לוקחין תיבה ה"ה דלוקחין בה"מ שקדושתו גדולה משל ב"ה כדאמרינן בגמרא וכתבו הטור ריש סימן קנ"ג והא דלא תנייה הכא נראה דלא איירי אלא במילי דרבים דשייכי להו אבל בה"מ אפילו דיחיד קדיש מבה"כ כדמוכחא מהא דאמרינן דעדיף למצלי במדרש מבבה"כ