קול הרמ"ז מועד סד

וחד חייב לקרותה קמ"ל נקראת לאחרים ששומעים אותה:

לא פחות לאפוקי מדקתני בירושלמי כל החודש כשר למגילה שנאמר והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ולפ"ז כבר אשמועינן רבותא במאי דתני לא פחות אמנם מ"ש ולא יותר עיקר רבותא ליום י"ו דס"ד דקורין בו מכמה טעמים חדא דלפניהם הקדימו ג' ימים והיה נראה דלאחרים ליתקנו לכל הפחות י"ו ועוד דכל הכתוב במגילת תענית אסור למספר לפניו ולאחריו לר"נ וא"כ הו"א דכיון דבי"ו אית ביה שייכות לשמחה אימא דגם לקרוא ביה ועוד דאי של ט"ו שעושין סעודת פורים בי"ד אימא דיקראו בו ועוד דכי חל י"ד בשבת דעיירות מקדימים ליום ה' הו"א דכפרים יקראו ביום ב' שלפניו כדי שיספקו מזון לעיירות באופן דמכל הני טעמי הו"א דיהיה (גם) יום י"ו ראוי לקריאה לכן תני לא יותר ומעתה יובנו דברי [רש"י ו] הר"ן שכתב לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו דהיינו יום י"ו כלומר החדוש הוא ליום י"ו א"נ בא לרמוז דזמנים אלו אין כח ביד חכמים להוסיף עליהם מאיזה טעם שיהיה משום דהכי תקון אנשי כנסת הגדולה כשתקנו ומקרא ילפינן להו בגמרא:

המוקפין במאי דסליק מתחיל א"נ משום דזוטרי מלתייהו:

אלא שהכפרים וכו' הר"ן נסתפק אי כפרים קורין דוקא ביום לבד בבואם לעיירות ובכלל קולא שלהם הוא או אפשר שיקראו בלילה ביחיד בבתיהם ואזדא לטעמיה דמפרש ההיא דאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ושלא בזמנה בצבור כשחל פורים בשבת דמקדימין אבל לרש"י דפי' לה בכפרים שמקדימין ליום הכניסה ודאי דלא קורין אותה ביחיד ונ"ל דלא קרי ליה הר"ן שלא בזמנה אלא דוקא כשנדחית אבל הקדמת הכפרים קרי בזמנה דהא עיקר כל הזמנים דמתניתין משום הכפרים אתקון:

הרע"ב ד"ה מגילה וכו' התחיל להלחם וכו' ובפירש"י שבהרי"ף כתיב לפי שיהושע הנחיל את הארץ קראו הנחלות על שמו ונ"ל שר"ל שהואיל שעיקר הטעם הוא לחלוק כבוד לא"י אם כן יהושע שהנחיל ארץ הקדושה הוא העיקר:

ע"ש כתוב זאת דעליה סמכו לכתוב המגילה (כדאי' בש"ס):

תי"ט ד"ה מימות וכו' ומנא ידעינן וכו' אם יהיה העלם לידיעה זו גם דשל זמן יהושע מי הודיעם שהרי דין כרכים מוקפים נוהג אפילו הרי חשך אלא מאי אית לך לומר דכל שנודע שהיה מוקף מימות יהושע קורא בט"ו אבל אין אנו אחראים להן וא"כ מ"ל מימות משה מ"ל מימות יהושע ועוד דלא מודינא ליה מאי דקאמר דאם מימות משה א"כ אפילו מוקפת מזמן יציאתם ממצרים דהא קרא דערי הפרזי לא נכתוב אלא אחר הכבוש דסיחון ועוג והיינו סמוך לפטירת מרע"ה:

ד''ה אלא שהכפרים וכו' אבל רמי עלה וכו' אין זה תברא דהא בהא תליא שבהיותם מרויחים שכר מניעת טורח החזרה ממילא יתפסהו לפנות מכל עסקם ולהספיק מזון לכרכים והא דמפרט הר"ב לצרכי פורים הוא ליתן טעם לתקנת מרדכי ואסתר כי קודם המאורע של פורים לא מצאנו שום שכר לכפרים מפני שמספקים ודוקא משום יום פורים היתה התקנה מפני שגם ימי סעודתם הם כשל עיירות בי"ד וכמ"ש הר"ם ולולי היו נשכרים לא יחושו להפנות בזמן ששונם אבל שאר ימי שנה דיים במה שמרויחים במחית פירותיהם דכל אשר יביאו:

ב הרע"ב ד"ה ח"ל בע"ש וכו' גזרה שמא וכו' איתא נמי בגמרא מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה לקבל מתנות אביונים ובשבת א"א וכתבו תוס' דצריך נמי להאי טעמא לאסור אף במקדש דאי משום גזרה שמא יטלנה וכו' הוה שרי דאין שבות במקדש:

ד"ה ח"ל י"ד וכו' אבל בזמן הזה וכו' מלתא פסיקתא נקט דה"ה בבית שני שני שלא היו מגיעין שלוחין לכל הגולה והכי דייק רש"י שפי' כשישראל שרויים על אדמתן והשלוחים מגיעים עד הפסח לקצה א"י ע"כ דהיינו ט"ו כדתנן פ"ק דתענית מ"ג:

ד"ה חל וכו' וקשיא לי וכו' מעיקרא קשיא ליתא דקריאת הפרשה די"ט היא חובה על הצבור ולא על היחיד כ"א דוקא פ' השבוע אבל קריאת המגילה חובה על כל א' וליכא למיחש לשאין יודע אך פ' ויבא עמלק היא כשאר פרשיות די"ט שאינם חובה ליחיד להשלימה כדפסק הש"ע בא"ח סי' רפ"ה:

ד"ה ומוקפין וכו' ולא ידעתי וכו' יודיענו הר"ב תי"ט מי הכריע לגמ' למיהב טעמא להקדמת בני הכפרים כדי שיהיו פנויים וכו' דהא קרא כתיב בזמניהם אלא דהוא טעמא לב"ד של מרדכי א"נ יהיב הר"ן טעם נכון במ"ש בכל שנה ושנה לומר דאין מוקפים קודמים לעיירות אלא שיקדמו שניהם ביום א' ומסיק הר"ן והכי עדיף להו טפי מלקרות ביום הכניסה בהדי כפרים ונראה דחדא ועוד קאמר חדא דכבוד מוקפין הוא לקרות ביום שרוב העולם קורים בו ועוד דתקנתא דידהו היא שלא יקראו עם הכפרים כדי שיהיו הכפרים פנויים להספיק להם המזונות:

ע"ש כדי להזכיר וכו' האי טעמא עיקר דאי הוה ס"ד למיגזר היכי מחייבינן לקרות פ' ויבא עמלק דהוא דבר דשייך דוקא לפורים משא"כ דרשת המגילה דאפילו קודם הפורים דרשינן לה ועוד דשואלין משמע בחיוב ולהתי"ט משמע שריותא בעלמא:

ג אימתי מקום אמר מקום במקום בזמן לרמוז דכיון דעיקר תקנת הקדמת בני הכפרים הוא לשכר להם ולא לתיקון העיירות לכן אם אינו מקום שנכנסין בב' וה' יאבדו ההטבה מהפנאת הכפרים וספוק מזונם וכעין דכתיבנא גבי יו"ד בטלנין ואילו תני בזמן הו"א דבבני כפר תליא דאי לא בעי למיעל לא לעיילו קמ"ל דכיון דהמקום מוכן לכפיינהו בני הכרך ליכנס ביום הכניסה כדי שיהיו פנויים בזמן קריאתה:

זמן עצי כהנים וכו' מתני' זא"ז קתני ל"מ זמן כהנים דדלמא הכי התנו ביניהם מעיקרא אלא אפי' ט"ב דבזה נכנסו עכו"ם קמ"ל דעיקר שריפת ההיכל היה ביו"ד לכן מאחרים ול"מ ט"ב (שאינו) מן התורה אלא אפילו מה שהוא מן התורה כעין חגיגה והיינו אפילו חגיגה הבאה עם הפסח וכשחל בשבת דלא תימא הואיל והפסח דוחה שבת אף חגיגתו תדחה כדי לאכול בפסח כמ"ש וזה כעין קדימת השחיטה לזמן האכילה ודהקהל אשמועינן דאע"ג דהיא מצוה דרבים לא מקדימים:

הרע"ב ד"ה עשרה וכו' שבטלים ממלאכתם וכו' והר"ן כתב דאין צורך אלא שבטלים בוקר וערב להיות מצויים בשעת תפלה בבה"כ ושחרית וערבית די בכך וטעמיה מסתבר דהא עיקר טעמא דבטלנין משום הא דאמרן כשהקב"ה בא לבה"כ ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס ואין זה אלא בשעת התפלה ולעד"ן שיש להוסיף ט"א מעין הענין והוא דכיון שאין שם יו"ד מופנה מן התפלה פעמים יבואו הכפרים ולא ימצאו יו"ד בבה"כ וימנעו מלבא והו"ל כמקום שאין נכנסין בב' וה' דאינו שכר שלהם וכדכתב התי"ט לעיל ועיין לקמן בסיפא דהאי משנה:

תי"ט באלו וכו' בי"ד וט"ו וכו' ול"נ דגם כולל דכפרים בחול כגון יום א' דמקדימין ליום ה' ולא ליום ב' דהו"ל ט"ו וכן י"ד ביום ד' דמקדימין ליום ב' ולא קורין בה' עם המוקפים ומ"ש התי"ט ל"נ דהא (ודאי) אינם ב"ד של מרדכי (גזרו) דכיון דכתבו ולא יעבור פשיט דאין בעלי ט"ו קורים ביום א' אם חל ט"ו בשבת דאז הו"ל יום א' י"ו אלא ב"ד אחר גזרו כך משום טעמי הנ"ל ולט"ו בשבת לא איצטריך לומר דלא יאחרו ומש"ה דייק רש"י דלא כתב אלא בי"ד בשבת ואחר כתבי זה ראיתי שהר"ן כתב וז"ל באלו אמרו וכו' כלומר בבני כפרים ובני עיירות גדולות שאין להם עשרה בטלנין:

ע"ש וא"כ באלו וכו' לא אדע איך נאמר באלו המוקדמים מקדימים ול"נ דאלו ר"ל הנזכר במשנה זו עצמה דהיינו עיר וכפר דלא מוקף לא צריכי מטעם דכתיבנא דולא יעבור כתיב:

ד"ה מותרים וכו' ומתנות וכו' הא דתני אעפ"י לא אתי שפיר לענין מתנות ואדרבא היא הנותנת דבגמרא מייתי ברייתא דתניא אעפ"י שאמרו מקדימין וכו' נגבין בו ביום ומקשינן אדרבא משום דאמרו הוא ותירץ אלא הואיל ואמרו אבל במתני' ליכא למימר הכי דלענין היתר ההספד ותענית דייקא לישנא דאעפ"י וי"ל דה"ק אעפ"י שאמרו ב"ד של מרדכי בזמניהם לאתויי ימי הקדימה מ"מ מותרים בהספד ותענית ואפ"ה מותרים במתנות ולפי' דלא מותרים לא שייך למתנות לפיכך לא תני ובמתנו' כמ"ש בהספד ובתענית:

ד ונתעברה נראה דמתני' לא אתיא כאותם ששנינו פ"ז דעדיות מ"ז שהיו אומרים שאין מעברים אדר אלא עד הפורים דלדידהו לא אשכחנא קריאת המגילה בב' אדרים שהרי צריכים לדבריהם לעבר אדר קודם פורים וכדפי' רש"י בפ"ק דר"ה דף ז':

תי"ט ד"ה אלא וכו' דחסורי מחסרא וכו' אע"ג דהכי אמרינן בגמרא נראה דלאו דוקא הוא דבלא חסורי מוקמינן להו שפיר דתנן ברישא קראו את המגילה באדר הראשון והיינו בי"ד וט"ו ולפ"ז הא דתני סיפא אין בין אדר וכו' ר"ל זמן אדר האמור ברישא ומש"ה דייק הר"ב וכתב ה"ק אין בין וכו' ולא כתב דמתני' מחסרה. ד''ה ומתנות לאביונים וה"ה וכו' ולא חש התנא לתנויי דכ"ש הוא ממתנות לאביונים דאיכא חסרון כיס ק"ו ומשלוח מנות דמצפה לתשלום והא דלא תנן נמי סעודת פורים כבר תירץ הר"ן ודייק מזה דאף בי"ד דאדר א' עושין סעודה ה הרע"ב ד"ה אין וכו' מתני' ב"ש היא וכו' תימא דא"כ מאי האי דדייקנא בגמ' מתני' דלא כר"י דמתיר אף מכשירין ומה בכך דלא ליתי ר"י כב"ש ומיהו אליבא דהרא"ש והטור דפסקי כר"י במכשירין נוכל לומר דמש"ה אמרי' דלא אתיא מתני' האוסרת מכשירים כר"י ומינה דב"ה מתירים נמי אמכשירין כוותיה אבל להרי"ף ולהר"ם דפסקי דלא כר"י כמ"ש הב"י בה' י"ט סי' תק"ט קשיא גם ראה דבפרק משילין דתנן נמי האי מתני' אוקימנא לה כב"ש