קול הרמ"ז מועד סג

ר"ל שלא היו טורפים תפלתו בפניו מן השמים וע"ק דבבריתא תני איזה רגיל ר"י אומר מיטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם וכו' עד ובקי בכל הברכות ולכן פירש הר"ב ורגיל היודע סדר תפלה אפשר לומר דרש"י ל"ג איזהו רגיל וגם הרא"ש ל"ג ליה אבל מ"מ דבריו צריכים ביאור ונראה דרגיל להתפלל דקאמר היינו שהורגל להתפלל ברבי כדי שלא יבוש ויבהל מאימת ציבור ועוד תפלתו שגורה בפיו פי' תפלת התענית ולא יטעה בסדרא שחזן הטועה סימן רע לשולחיו ואם זה יטעה בתפלתו ימס לבב הקהל שיחשבו לסי' רע שלא ידעו שהטעות בא מחסרון שלו ג תי"ט ד''ה זכרונות וכו' כ"מ וכו' עמ"ש שם:

ד על הראשונה הוא אומר פי' הזקן הנזכר לעיל המתפלל לפי שיש בברייתא שניה הנזכר בגמרא תניא שחזן הכנסת שהוא השמש הוא האומר מי שענה ותנא דידן תנא בברייתא דתני שהזקן הוא האומרו ע"ש ברש"י:

תי"ט ד"ה מי שענה וכו' לפי וכו' ק' דמאי שייטא דהאי הצלה להר המוריה ונראה שהוא מ"ש בספר הזהר סוף פ' וירא דף ק"כ ע"ב וז"ל דהא צערא דאברהם הוה דבשעתא דאתמר ליה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה חשי' דקרבניה לא אשתלים ולמגנא עבד וסדר כולא ובנא מזבח מיד וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל עכ"ל וזו היא ענייתו בהר המוריה שענהו ה' לצרתו במה שהזמין לו את האיל וכן מ"כ גבי הא דאמרין דעני לאברהם אבינו בהר המוריה:

ד"ה על הב' וכו' אבל היא ראשונה וכו' ולענין ברכת ענינו הר"מ והר"ן סוברים שלא היו אומרים אותו וכתב הר"ן ששש ברכות הנוספות אין עומדות במקומו אבל הר"מ והטור כתבו שכוללה בברכת גואל והכלבו שכתב שאומרה ברכה בפני עצמ' כבר הקשה עליו הב"י סי' חקע"ט וכן נראה מדתנן לעיל י"ח שבכל יום ומוסיף עליה עוד ו' משמע דאין תוספת אחר אלא ו' ברכות על י"ח שבכל יום ויום:

ד"ה על הז' וכו' מי שענה את דוד וכו' מלבד מ"ש הר"ב כתבו התוס' דהזכיר דוד ושלמה משום דאתקון בה"מ בארץ ע"ע:

ע"ש דאליהו זהו פינחס וכו' לא ידענא מאי קאמר דע"כ מעשה דאליהו היה קודם מאורע דיונה שהרי יונה הוא בן הצרפית וגם מעשהו בכרמל היה קודם שמואל ובין יהיה פנחס ובין לא יהיה מיהו אחר שמואל הוה:

ה תי"ט ד"ה הריעו וכו' לא ידעתי וכו' גם בעל ב"ח תמה על הב"י בזה אבל האמת הוא שרש"י סובר שלעולם היה תר"ת שכן כתב דף י"ד א' שאחר שפי' ד"ה בשופרות שמתריעין דתנן במתניתין היינו פשוטה לפניה ולאחריה כתב בדבור הנמשך וז"ל היו תוקעים על כל ברכה וברכה סדר א' שהן י"ח התרעות ע"כ הרי שכל אפיא שוין וא"כ צריך לפרש כמ"ש הב"י:

ח לפניו אסור נ"ל דגירסא זו נכונה עפ"י הגמרא דלמספד ל"ג בהון כ"א בלהתענאה שהרי בברייתא דייק רשב"ג מת"ל בהון בהון לומר דלפניהם ולאחריהם מותר דהיינו בהון דוקא ונראה שהוא היה גורס בהון ב"פ ולכן דייק הכי אבל תנא דידן ל"ג ליה כ"א בלהתענאה ולכן אמר בלהתענאה בהון דוקא ולא לפניו ולאחריו:

ולאחריו אסור נראה שטעמא משום כבוד י"ט לעשות לו חזוק שלא יזלזלו בו והכי משמע בגמרא:

ט אין גוזרין דע שיש נפקותא דדינא בין ב' הטעמים שכתב הר"ב בזה כי לפי הא' שאין בעל החנויות יודעים שיש תענית אלא שמחמת ריבוי הקונים חושבים שרעב בא לעולם ומפקיעים השער א"כ בשום צרה שלא תבא אין גוזרין תענית בהם שתמיד יש לחוש להפקעת השערים וכ"כ הר"ן הובא בב"י סימן תקע"ב ופסק כן בש"ע אבל לפי' הב' שיודעים שהוא תענית צבור יודעים סבתו וא"כ אם יהיה התענית על סבה אחרת לא חיישינן להפקעת השער וגזרינן בהם וכן כתב הר"י כמו שהביא שם וא"כ תימה על הר"ב שכתב ב' הפי' דמזכה שטרא אבי תרי שהרי רש"י לא כתב אלא הפי' הא' בב' מקומות דף יו"ד ודף ט"ו והנה הב"י נסתפק בסברת הר"מ בזה מפני שלא נתן שום טעם בדין זה אבל בפי' כתב מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענים קודם השבת:

תי"ט ד"ה שלא וכו' וי"ל וכו' תירוץ זה שוברו מתוכו כי איך אפשר שלא יתנו אל לבם את התענית והם שרויים בו ונ"ל דתנא יהיב טעמא דשלא להפקיע את השערים לאשמועינן הא דאמר רב הונא בגמרא דף יו"ד דאף היחידים אין מתחילים להתענות אלא בשני ומקשים פשיטא אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בה' וכו' תנן ומשני מהו דתימא ה"מ צבור אבל יחידים לא קמ"ל הרי דבין למקשן ובין לתרצן מתני' מיירי גם ביחידים וחיישינן אפילו להפקעה פורתא וממילא דאין היחידים בעלי חנויות מסתמא ועוד אפשר שתהיה חנונית אשה מעוברת ומניקה או חיה בתוך ל' דלא מתענות לא בג' ראשונות ולא בז' אחרונות ואפשר דזו היא סברת ר"י דקי"ל כוותיה דבכולן מתחילין בשני וטעם שהביא התי"ט מהב"י דאין זוכרין אין השכחה מצויה בזמן מעט א"נ אפשר דר"י סבור דלא פלוג רבנן שמא יבואו אחרים מעיר שאין מתענים בה ויבואו באמצעיות או באחרונות ואם יראו שמתחילים בהם ויטעו בזה אם יארע להם עצירת גשמים בעירם:

ד"ה ולא אחרונות וכו' שאם מנהג קדום וכו' אם כך היה המנהג מקדם אזל ליה הטעם הא' דא"כ כבר ידעו מטעם ההיכר זה שיהיה תענית באותו יום ויכלו להתחיל בחמישי אבל לא צריכים להאי טעמא דבלאו הכי היו צריכין להמתין עד שבוע אחד שהרי הג' ראשון יהיה כלין בשני ושוב לא יגזרו תענית באותו שבוע צריכין להתחיל בשני:

פ"ג מ"א אלו הוסיף מלת אלו לאפוקי סדר תעניות דרפ"ב דאיירי דוקא בז' אחרונות:

מתריעין ומתענין כמו כן ואפילו בראשונות שחומר האחרונות נוהגין בו וא"ת הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענין אמאי צריך לפרש במתניתין בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע תרווייהו וי"ל משום דבעי לאפלוגי ר"ע בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות תוס':

מפני שהוא מ"ב לא ערביה עם צמחים ששנו משום דדוקא פסקו גשמים היא מכה מביאה לידי בצורת:

הרע"ב ד"ה מכה וכו' סימן בצורת וכו' הר"ן בגמרא מכה המביאה לידי בצורת והיינו משום דאין הוה הבצורת מיד דעדיין יש להם לאכול מדאשתקד:

ג דכתיב (והמטרחי וגו' ופירש"י) כגון שהמטיר בעיר זו ובחברתה לא המטיר דקללה הוא ונראה שכוונתו לומר ששתיהן לקללה וכן אמרינן בגמרא:

ד איזהו מש"ה לא ערביה עם בבא דלא ירדו עליה גשמים:

הרע"ב ד"ה מפולת וכו' אבל רעועות וכו' העומדות על שפת הנהר אפילו חזקות גמרא:

תי"ט ד"ה פחות וכו' דאקראי בעלמא וכו' פי' שהמקרה לא יסודר ולא יתמיד ולכן אם ימותו ב' בב' ימים ויפסוק ביום ג' הו"ל מקרה דאינו מסודר ומתמיד:

ז תי"ט סד"ה ולא לצעקה וכו' ולא לעזרה דקאמר ת"ק מתריעין דמשמע בקול רם וא"ל ר"י לעזרה שיהיו מתפללין כל אחד בביתו לעזרה בעלמא רש"י שם:

ח שאני כבן בית דקדק מהרש"א נר"ו שאמר כן לענותו שלא נחשוב כשר לפני המלך כמ"ש ריב"ז לאשתו פרק אין עומדין אני דומה לשר והוא כעבד ופרש"י כבן בית נכנס ויוצא:

תי"ט ד"ה שלא ימוקו וכו' ואע"ג דכוונתו לש"ש שאם ימוקו התנורים לא תהיה הכנה למצות הפסח מ"מ י"ל דבשביל סדר דיבורו לא ירדו גשמים תחלה דלא הול"ל בלשון הבטחה גמורה אלא הול"ל הכניסו תנורי פסחים אולי ירדו גשמים:

פ"ד מ"א הרע"ב ה"ק וכו' פי' דהא בג' פרקים הללו אין בהם ד' תפלות כ"א ביה"כ אלא ה"ק וכו' מ"מ כיון דתפלת נעילה נראית כתפלה ד' דלגבי סתם כל השנה לכן תני ד"פ וזה אני אומר לפי' לשון הר"ב דכתב ה"ק הוא בכח לשון משנה אבל בש"ס אמרינן חסורי מחסרא וה"ק בג' פרקים בשנה כהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללים ויש מהם ד"פ ביום וכו' וא"כ קשה על הר"ב שכתב ה"ק וי"ל דמצינו חסורא מחסר דלא חסר ממש והוי כה"ק וכדכתבו התוס' ס"פ הזורק ועיין לעיל פי"א דשבת ס' מ"ה בפי' התי"ט וה"נ י"ל דהרב סבר דלאו חסורי מחסרא ממש וכדכתיבנא:

ג ביום הא' כאן ל"א בא' בשבת כדתני ברישא משום דלגבי מעשה בראשית לא שייך לומר בא' בשבת משום דעדיין לא היה שבת קודם לו אבל בעלמא נכון לומר כך להזכיר יום שבת תמיד ולקיים בדיוק מצות זכור את יום השבת:

תי"ט ד"ה ולא וכו' בנוסחאות דוקנות ל"ג וכו' ויש להביא ראיה דל"ג ליה דבגמרא שיילינן מאי טעמא לא היו מתענין בה' בשבת ואי איתא להאי גירסא לא היה צריך לשאול דבהדיא קתני בה כדי שלא יצאו ממנוחה וכו' ודע שבגמרא דאמר מפני הנוצרים ועיין בעין יעקב ותמצא פי':

ח בכלי לבן בזהר פרשת תרומה קל"ה א' אמרו שהיו יוצאות במאני מלת וי"ל שהיו של משי לבנים ובזה ניחא שלא לבייש דמסתמא אין לך ענייה שאין לה מלבוש של פשתן אבל של משי לא:

מסכת מגילה פ"א מ"א פתיחה ד"ה סידור וכו' ומזל''ן להוסיף ט"א משום דבמלחמת עמלק עשו תענית כדמייתי הרא"ש מן המדרש ומשם ילפינן לתענית צבור צריך ג' כדכתב ומשה ואהרן וחור ועוד דגם יום י"ג שהיה זמן קהלה לכל התענו ומשם סמך לתענית אסתר כמ"ש ר"מ:

מגילה נקראת לא תני קורין מגילה דהוה משמע בלשון חיוב א"נ הו"א דכל חד