קול הרמ"ז מועד נט

ז שכבר קדשוהו שמים כתבו התוס' בפ"ק דסנהדרין כ"ו וז"ל שכבר קדשוהו שמים י"מ דב"ד של מעלה מקדשים אותו לעולם בשעת המולד ול"נ דא"כ בזמנו נמי כבר קדשוהו שמים אלא נראה כפ"ה דביום שלשים ממתינין ב"ד של מעלה לב"ד שלמטה שמא יעברוהו אבל ביום ל"א שא"א שלא קדשו היום מקדשים אותו בשמים מן השחר וכ"כ בירושלמי רבי בא בר זבדא בשם רב טעמא דר"א בר צדוק כיון שב"ד של מעלה רואין שאין מקדשין אותו הן מקדשין אותו יש ליישב וכפי' הקונט' דה"פ בשעה שב"ד של מעלה רואין שאין מקדשין אותו מלמטה ביום ל' מקדשים אותו הם מן הבקר ביום ל"א דאין כאן ספק דודאי איקבע ע"כ והרב שכתב שנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק נ"ל דס"ל כי"מ דאלת"ה מאי משום חיזוק תיפוק מפני שלא קידשו למעלה:

הרע"ב ד"ה וכל וכו' אשר תקראו וכו' אע"ג דכתיב תקראו צריכים לדרשא דאתם דאי לאו הכי הו"א דתקראו קאי אב"ד ופסוק וידבר לפרשהו כפשוטו שמשה למדם סדרי המועדות אבל יתורא דאתם בא ללמד דקאי אכבוד א"נ הו"א דקאי אשארא דב"ד שהם ישיבו אחר ראש ב"ד מקודש ב"פ וידבר איירי בראש ב"ד קמ"ל אתם:

ח הרע"ב ולאיזה צד וכו' מסתברא שלא היו שם אלא צורות הנמצאות לאפוקי אותה דלפני החמה דאינה אפשר משום הכי לא הזכירו הר"מ:

ובליל עיבורו פירש"י בש"ס וז"ל ועוד באו ב' ואמרו ראינו בזמנו ביום ל' (וליל) שלשים שהיו מצפין ב"ד והעם שתהא מגולה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם ע"כ ולפ"ז צ"ל שה"פ דמתניתין העדים אמרו ראינוהו וזה היה בזמנו ואח"כ שהיו מצפים לראותו לא נראה לב"ד ולעם ובהכי דייקא מתניתין דלא קתני ובליל עיבורו לא ראינוהו שהם לא אמרו כן אלא מתני' תני עובדא היכי הוה אבל מדברי הר"ב לא משמע הכי שכתב ובמ"ש ובליל עבורו לא נראה אפשר וכו' נראה בהדיא דס"ל שהם אמרו כך ולא הבנתי כוונתו חדא דיוקא דמתניתין ותו מה להם לבא ביום ל"א ומה היתה קבלת ר"ג כיון שלא קידשוהו בזמנו וגם מדברי הרמב"ם פ"ב דהלכו' קדוש החדש נראה כפירש"י אבל בפירושו משמע כדברי הר"ב ע"ע ואחרון אחרון חביב:

ע"ש בארוכה ובמתן וכו' ויש לי בזה עוד טעם אחר שהרי בהתגלגל גלגל המעגל למזרח מתקרבת הלבנה יותר אל השמש ומצטרך יותר זמן להראות ובהתגלגלו למערב הוא להפך והוא מבואר:

ט שלח לו ר"ג לא גזר כן על רבי דוסא דהוא מריה דשמעתין משום דהוה קשיש טובא א"נ דנודע לו דר"ד קבל דבריו למעשה כנראה ממתני' דא"ל אם באים אנו וכו':

במקלך והא דלא גזר עליה שיתענה בי"כ שלו הוא דודאי ר"י לא יפרוש מן הצבור אלא דירצה להחמיר על עצמו להתענות ב' ימים:

פ"ג מ"א ויאמרו מקודש ב"פ מפני שאז הב"ד הם במקום העם אבל נראה שגם ב"ד אומר תחלה מקודש:

הרע"ב ד"ה ראוהו וכו' בליל ל' וכו' פי' נגהי ל"א:

ד''ה יעמדו ב' ויעידו מתני' וכו' דבכה"ג אמרינן עד נעשה דיין אעפ"י שכולם היו עדים אבל להיות עד ודיין לא והיינו דסיפא הרז"ה:

תי"ט ד''ה עד וכו' וה"ה נמי עד שלשים וכו' פי' והוה קמ"ל שאפשר לקדש החדש קודם יום ל' דנראה דע"כ האי ליל שלשים אינו כאותו שהתחיל בו שהוא נגהי ל"א כנ"ל דא"כ מאי קמ"ל והא מרישא שמעי' ליה ועוד מאי ב' לילות דקאמר אבל ק"ל טובא בדברי התי"ט למה לא יקשה על הר"ב דאי איירי בלילה שאחר כ"ט דהיינו תחלת ל' למה נקל בספק חשיכה כיון שאפשר לו לקדשו בזמנו ביום ל' וכדאמר הרלב"ח ועוד דנראה דאי הוה אמר וה"ה נמי הוה ניחא ליה ואין לזה קשר עם מה שקדם לו ע"ע אבל הנ"ל בדבריו (כן) הוא וה"ק דאע"ג דאם נחקרו העדים ביום ולא הספיקו לומר מקודש עד הלילה דקמ"ל דלא הוי כגמר דין היינו דוקא כשחשכה ודאי אבל אם ראוהו עם שקיעת החמה בליל ל' נגהי ל"א וכנ"ל אעפ"י שכבר נראו ב' כוכבים אפ"ה מקדשין אותו בזמנו שלפי האמת לא חשיב לילה ממש עד צאת כל הג' כוכבים ודיוקא דקאמר ראוהו עם שקיעת החמה וכו' ונתן זמן לראייה ולומר מקודש דאלת"ה הו"ל לקצר ולומר אם ראו הירח ויש שהות לומר מקודש קודם צאת הכוכבים מקדשין אותו ותו לא דר"ל טעמא דלא חשיב וכו' אלא ה"ק ויש שהות קודם צאת כל הג' כוכבים מקדשין אותו אע"ג דהוי ספק חשיכה דלא חשיב לילה ממש עד צאת ג' ומינה דכ"ש הוא אם נחקרו העדים ביום ויצאו רק ב' כוכבים דמקדשין וקם ליה הר"ב בשיטת הרלב"ח והא דהקשה עליו דמאי שתיק תלמודא מהא ל"ק דדי לנו מה שגלו לנו בהנהו קולי דחשיב הר"מ ספ"ג דמינייהו נשמע דקדוש בזמנו עדיף לן ודו"ק שהרב האריך לחזור ולהזכיר בו מיהו ליל ל' וכוונתו לאפוקי ליל כ"ט דאז לא מקילינן ביה משום דיש זמן כל היום סד"ה ראוהו וכו' למעוטי בבא בתרייתא דאיירי דוקא בב"ד של ג':

ד"ה יעמדו וכו' מוסיפין עליהן וכו' וא"נ כדכתיבנא לעיל משם המדרש שנתקדש ע"פ הקב"ה ומשה ואהרן:

ב מפני שהוא קרן פי' שהוא לבדו בין החלולים איקרי קרן ולכך לא תני מפני שנקרא קרן דלא אתא למעוטי את שם עצם א' דפשיט דלא נקרא שופר:

תי"ט ד"ה חוץ וכו' דוקא של שור וכו' משום דבכור הוא הזכר דכתיב וכל מקנך תזכר:

ע"ש דוקא של זכר וכו' חדא דיובל מתרגמי' דכרא ועוד דהו"א דבעי כעין דיצחק שזכר היה ול"נ דדבר בהוה דסתם שור לחרישה עומד דרוב תבואות בכח שור:

ע"ש א"נ דהתם וכו' אע"ג דגם וקרני ראם הוא דרך נבואה להודיע חזקו של יהושע מ"מ גבי תיש דכבר קראו שופר לא קפיד קרא לקראו קרן דליכא תו למיטעי משא"כ בפרה דלא קראו שופר בשום מקום וא"נ דהול"ל וקרניו לשל ראם מדאייתר קרן ש"מ דלדרשא אתא:

ד''ה שנאמר וכו' וי"ל וכו' פי' דאיירי בתקיעה גופה א"נ משום דמיותר קול השופר וצ"ל דאתא קרא לאשמועינן דשופר איקרי קרן:

ד''ה בקרן וכו' בלא קרן וכו' זה הדיבור קשה ובעל חכמת מנוח ובעל אפריון שלמה נדחקו בישובו אבל חידושי הלכות הגיה דבעלמא שופרות איקרו שופר והיא היא כהגהת התי"ט אבל הואיל ואתא לידן נימא ב"מ וזה דנראה דתוס' לא תירצו קושית המקשה במ"ש דאדרבא מינה מוכח וכו' דלימא דרבנן לא מודו ליה האי הוכחה אלא דס"ל דלהכי כפל קרא קרן ושופר לומר דב' שמות איקרי משא"כ דפרה דלא נקרא שופר וי"ל בדקדוק בדברי ר"י דהול"ל אף הקרנים נקראו שופר כדכתיב תחלה קרן ואח"כ שופר ולאפוקי מת"ק דפסול דפרה משום דנקרא קרן וי"ל דר"י מודה בשאר חיות דקרנם עצם א' דאינו שופר שהוא שפופרת אבל קרן איקרי וא"כ האי קרא דכפל קרן ושופר דחדא מינייהו מיותר והיינו קרן דיותר צודק שם שופר אתא לאשמועינן רבותא דגם השופרות החלולים נקרא קרן והיא הוכחה גמורה דאי להורות דאיקרי הכי והכי לשתוק משופר דודאי בשם זה לא חולק שום אדם שהרי הוא שמו האמתי כדמוכח בשל סיני ולכך כתבו התוס' מיניה מוכח וכו' דודאי לקראו קרן אתא וא"כ לא מצי למילף מיניה אלא חדא דאיקרי קרן אבל עוד צריך הוכחה שזה נקרא שופר בלא קרן כדמייתי רש"י דכתיב במשוך היובל ולא נזכר קרן וכתיב קול השופר ללמד דדוקא הנקרא בב' השמות הוא הכשר לאפוקי פרה ובהא א"ש מה שהיה קשה דאכתי לימא דשל יובל דוקא שהוא האיל כשר דביה איירי ב' קראי דא"כ לשתוק מקרן אלא ודאי בא לומר דכל הנקרא בב' השמות כשר למעוטי פרה דגרע משום דאיקרי קרן לבד ונתמעט משופר משא''כ יעל דאיהו שופר ולא נקרא קרן ונמצא העדרו יפה ממציאות הפרה ובירושלמי חלק בין יעל לפרה בטעמא דאין קטיגור נעשה סניגור:

ד הרע"ב ד''ה שמצות וכו' ודוקא במקדש וכו' ובהכי דייקא מתני' דגבי ר"ה קתני שופר של ר"ה משום דתמיד איתיה ביה ומצוה בו אבל בכאן לא תני של תעניות אלא בתעניות מפני שמצות היום בחצוצרות ולא בשופר א"נ משום דב' שנויים שיש בר"ה פיו של זהב ופשוט יומא גרים אי משום כבוד י"ט אי משום תפלה לכן תני של ר"ה ועוד דקבוע הוא אבל בכאן ליכא קביעות זמן דאפשר שלא תבא צרה לעולם וליכא גרמא דיומא:

ע"ש אבל בגבולין בזמן וכו' דהיינו בר"ה ובזמן שיש וכו' דהיינו בתענית. תי"ט ד"ה בתעניות וכו' הצר וכו' וצר זה שם הצרה הוא כמו בצר הרחבת לי ואינו תואר:

ה הרע"ב ד"ה שוה וכו' פי' אחר לתקיעה וכו' לפי' זה ר"י פליג אתנא דמ"ג:

ו ודבקו פסול וכ"ש אם לא דבקו. הר"ן:

ואם לאו כשר אפשר דקאי אסתמו וקמ"ל דאם לא סתמו אעפ"י דמעכב התקיעה כשר והכי אמרו בירושלמי ופסקוה הפוסקים:

הרע''ב ד''ה נקב וכו' ואם חסר וכו' ולרבותא נקט אם מעכב וכו' דסד''א כיון דכל הקולות כשרות לשופר ליכשר קמ"ל דפסול וכ"ש בסתמו שלא במינו דהו"ל שופר וד"א וכן אם לא נשתייר רובו דאל"ה בטל מתורת שופר תי"ט ד"ה שופר וכו' ונראה מדבריו וכו' אי לאו דמסתפינא הו"א (דלמא) משום דדבק שברי שופרות הוי יותר חידוש כדאסיקו התוס' עצמם דאין סופו להפרד כ"כ וא"כ מתני' זא"ז קתני ולמ"ד דפסיל דוקא בנסדק כולו איצטריך הא דדבק שברי שופרות דאיירי אפילו נשאר שיעור שופר כנגד הפה וגם מתני' זא"ז ז לתוך הבור מסתברא הברתו דבור רבה מדות ודות מפיטם ובהכי מתני' זא"ז:

שמע יצא משום התוקע לתוך הפיטם נקט שמע דקאי אף התוקע שגם הוא עומד בחוץ ואפשר שישמע קול הברה וכן דקדק הש"ע תקפ"ז שבתוקע לבור ומערה תלה השמיעה בעומדים חוץ להם ובתוקע לתוך החבית תלאה בתוקע