קול הרמ"ז מועד נח

למעלה ממדרגת המלאכים והרוחות שמעו הגזרה במתיבתא דקב"ה וכמ"ש מאחורי הפרגוד ועדיין לא נודע למלאכים וכל עוד שלא נודע להם לא מקרי גזרה וכעין זה אמרו בס"ה דאע"ג שנחתם גזר דין על האדם בר"ה מ"מ לא איתמסרו פתקים עד חג ש"ע ועוד תירצו ואמרו א"נ כר"י דאמר הכל נידונין בר"ה וגזר דין בפסח על התבואה ע"כ:

ד"ה ובעצרת וכו' ומיהו רש"י וכו' והכי עדיפא להו דטעם חטה איקרי עץ כתבו רש"י מפי השמועה בברייתא דתניא ר"י וניחא טפי לאוקומה ככ"ע טעמא דמתניתין איברא דבטעם דר"י מתרצה דמאי שייטה דחטה בעצרת שהרי כבר קדמה גזרתה בפסח על התבואה אלא דלר"י ניחא דכיון דאקרי עץ תבא לרצות על פירות העץ ומש"ה בא בלחם שגם פרי העץ נקרא כן כמ"ש נשחיתה עץ בלחמו אבל גם לטעם האחר א"ש שהרי החטה היא ראש לז' המינים שחייבים בביכורים:

ד''ה בר"ה וכו' מדברים וכו' לא הבנתי זה דא"כ מקבוץ המעטים נעשה הכולל וא"כ הכל בר"ה ומזל"ן דלא קשיא מידי דמתניתין אוקימנא כתנא דבי ר"י דאמר ג' פרקים הם ומחיים אדם נדון בר"ה וגזר דינו נחתם ביוה"כ ואמרינן בגמרא וכי קתני מתניתין אתחילת דין אבל גזר דין דאדם הוא ביוה"כ ומינה נשמע דהא דאדם לא מיירי על ענין תבוא' כ"א על חיים ומאודו וחוליו ובריאותו וכיוצא וע"ז תחלת דינו בר"ה וגזר דינו נחתם והוא ביוה"כ:

ע"ש ד"ה ובחג וכו' והריקוד אי לאו וכו' ול"נ שסוכות נקראת תקופות השנה וכן חג הוא לשון סבוב כמש"ה חוק חג על פני המים:

ג על ששה חדשים לא תני בששה מפני שר"ל על הסבה שהיתה בכל א' וא' כדמפרש ואזיל:

מפני תקנת המועדות בכולהו לא תני לישנא דתקנה כי אם בזה לאשמועינן מ"ש בגמרא דשמא עברו אלול ונמצא שר"ה שעשו בגולה על חזקה דאין אלול מעובר ומקולקל הא קמ"ל מוטב תקלקל ר"ה ולא יתקלקלו כולהו מועדות דייקא דקתני מפני תקנת המועדות פי' לאפוקי ר"ה דנשאר מקולקל:

ד יוצאין לסוריא הא דבמתני' דו' חדשים לא תני לסוריא משום דלא שוו זמנייהו דיש אלול וכסליו דיכלי למהך טובא אבל בכאן כמעט שוין ב' הזמנים לא היו מגיעין אלא עד סוריא כדאמרינן בגמרא דף כ"א וכ"כ הרמב"ם פ"ג דק"ה שכל מקום שהיו שלוחי תשרי יוצאים עושים ב' י"ט ולפ"ז שוין ממש ניסן ותשרי:

אף על כולן פי' ל"מ בהני דהוה בהו האי טעמא דתקון מועדות אלא אפילו דלא להוי האי טעמא וכגון בזמן בית ראשון מ"מ היה הטעם כולל לכולן בשוה והא דקרבן היינו על כולן:

הרע"ב ד"ה שבהם וכו' הלכך חשיבי וכו' ואע"ג דחלול שבת לקדוש החדש נפקא מאלה מועדי ה' והיינו דניסן ותשרי גם ר"ח איקרי מועד תוס'. תי"ט ד"ה שבהם וכו' מפי ב"ד מקודש וכו' ובהכי ניחא לי ליתן טעם למה לא היו משתמשין בשם לקפיצת הדרך ויעשו כל הגולה הי"ט בזמנם אלא דאין קיום המועדות חמור כ"כ לא ראו להשתמש בתגא:

ז וכל הקרובי' לאתויי אחים משום דבאחים איירי קרא ומשום דת"ק איירי באב ובנו נקט רש"י נמי אב ובנו ובתר הכי וכל הקרובים:

הרע"ב ד"ה אב וכו' תהא מסורה לכם וכו' ואע"ג דקדוש החדש הראשון שבמצרים היה ע"י ב' אחים וי"ל דהוראת שעה היתה א"נ (שלא] היה שהות לקדשו אבל במדרש רבה בפרשת החדש אמרו אמר הקב"ה אני ואתם נקדש את החדש:

ח ומלוי ברבית למ"ד דבאבק רבית לא מיפסל הלוה א"ש דלא תני נמי לווין ועיין בח"מ סי' ל"ד סעי' יו"ד בהגהה:

הרע"ב ד"ה והעבדים פסולי' וכו' ואפשר דמש"ה מייתי זה הכלל מדאשה למיהב טעמא דאע"ג דלא מיפסלו מחמת עבירה מ"מ לא מכשירי וטעמא מק"ו דאשה ואף הן אינן כשרים דקתני היינו עבדים ובהכי א"ש דבין בסנהדרין פ"ג ובין בפ"ז דשבועות דתנינן הני ארבעה לא אדכרו עבדים בהדייהו דליכא ס"ד דליכשרו משא"כ בעדות החדש דקיל במילי אחריני סד"א דלכשרו:

ט לוקחים בידם בידם דווקא שאפילו שאינם דרך מלבוש כחרב מותר שעל מהלך וכו' נותן טעם ללקיחת מזונות לפי שעל מהלך לילה ויום מחללין ויקשה הדרך בלי אוכל:

תי"ט ד"ה אותו וכו' ומה שהקשה וכו' מזל"ן דשאני טובא דבמילה בין השמשות לא יש מציאות שיודע להם שעשאוה בזמנה אבל כאן יכול להיות שיצטרף עם א' ויעיד כהוגן ויתקדש היום כהלכה וכ"ש דהוו שכיחי עדים מרובים וקרוב לודאי שיצטרף ותירוץ רמ"י נראה שהוא תירוץ קושי הקושי כלומר אל תתמה בקולא זו שהרי הקלו קולות אחרות ודבר זה לא נעלם מן המפרש שהקשה הקושיא גם חילוק דרבים ליחיד דכתב התי"ט לא נסתרה ממנו ואפ"ה חזינן דלא מתיתבא דעתיה אדרבא אי מחילול הליכת העדים גרידא ק"ל דכ"ש דתקשי בדחיית המכשירין ועי"ל מיהא טעמא דרבים רבא איהו דהכי אמרינן בהשולח דף מ"א גבי ר"א דשחרר עבדו להשלימו לעשרה מצוה דרבים שאני דההיא מצוה דרבים היתה מדרבנן ואפ"ה עבר על מצות לעולם בהם תעבודו ושמעתי מתרצין דבעדות החודש גלי רחמנא דלתחלל שבת דכתיב במועדם ואפילו בשבת וכתב היינו בעדות ב' גם זה הוא ספק אם יצטרכו דדלמא כבר קדמו ב' אחרים ול"נ דדוקא בעד א' נקרא ספק כדאמרינן ברפ"ב גבי הא דרבי נהוראי שהלך בשבת אצל עד א' דאמרינן מהו דתימא מספיקא לא מחללין קמ"ל ואי איתא דהיא גופה ספיקא אפילו בב' לא הוה ס"ד למימר דלא מחללינן. (שייך לעיל) וע"ק על רמ"י דשאני מכשירי מילה דאפשר לעשותם מע"ש וכדתנן רפי"ט דשבת אבל הכא לא הוה אפשר מע"ש:

פ"ב מ"א תי"ט ד"ה אחר עמו וכו' קאי אדלעיל וקמ"ל דגם אותו זוג מחלל שבת עמו להעידו ואיברא דהש"ס קאמרי מעיקרא מאי אחר זוג אחר אבל אח"כ מייתי הא דרבי נהוראי שהלך בשבת לאושא להצטרף עם עד א' להעיד על העד ואע"ג דהוה ספיקא שמא לא ימצאהו בביתו קמ"ל דמחללינן מספיקא ולפ"ז מצינן למימר דאחר אפילו איש א' ומש"ה תנן משלחין כלומר ב"ד יורו כן לכתחלה וכה"ג ניחא דהו"ל לתנא לקצר ולשנות בראשונה היו מקבלין וכו' עד סיפא דמתניתין דכל בבא דרישא נראית מיותרת אלא לאסמוכיה אדלעיל ולאשמועינן כל הנ"ל וגם מהאי טעמא לא קדמא משנה דמשואות שהיה קודם תקנת השלוחין:

ד"ה בראשונה וכו' ה"ק למה וכו' ואכתי למה לא התחיל בראשונה כמו שהתחיל בפ"ב דיומא ובספ"ב דנדה משנה ו' ובשקלים פ"א מ"ב ודכוותה ועוד דהו"ל להקדים המשואות שהיא היתה ראשונה:

ב משואות מלשון והמשאת החלה גבי פילגש בגבעה והענין נשיאת להב גדול. ג של ארז שהוא קשה ולא יבער כ"כ בנקל בעוד שאר הדברים דולקים:

תי"ט ד"ה מוליך וכו' חזינא כוכב וכו' פי' אבל אין מציאות שכוכב אחד יעשה ב' מיני תנועות במקום א' ר"ל ממעלה למטה ואח"כ לימין ולשמאל ומינה דהאי מוליך ומביא משונה משאר המקומות כעין דלולב שמוליך ר"ל מוליכו מכנגדו והלאה וחוזר ומביאו אצלו אלא מוליכו לימין ומביאו לשמאל שכן דרך אותו כוכב דאזיל ואתי:

ה תי"ט ד"ה ובית יעזק וכו' ובגמ' בעי אי תנא יזק מל' אסור באזיקים שהיו שם כלואים ולא אפשיטה:

ע"ש כמו טבעת וכו' ובירוש' אמרו ששם עוזקים את ההלכה ופי' המפרש שעשו לה גדר וחוזק:

ד"ה בראשונה וכו' פ"ד דערובין וכו' ואינה משנה יתירה דהתם אשמועי' ב' מילים א' דכבר נעשה מעשה שלא על ידו וב' לחזור למקומם ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא:

ו בודקים אותו ולא תני בכאן איום וגיזום לעדים כדתנן אפי' בדיני ממונות הקל משום דלא מפיהם אנו חיים שהרי החשבון הוא העיקר ואין חשש שיסמכו עליהם אם ישקרו אבל בדיני ממונות ונפשות ע"פ יחתכו את הדין:

אם אמרו לפני החמה וה"ה אם אמרו לצפונה וב"ד יודעים שראויה להיות לדרומה וכו' כדכתב הר"ב לעיל אלא תני האי חלוקה משום דפשוט הוא דלא אמרו כלום ומלתא פסיקא נקטא:

לא שהיו דס"ד שיבדקום אולי יכחישו את הראשונים קמ"ל דכיון דכיוונו לחשבון שוב אין עדות אחרת כלום א"נ כגון שא' אומר גבוה ב' קומות וא' אומר ג' דמשום מהיות טוב נבדוק גם האחרים לצרפם לא' מן הראשונים שיעידו בגובה שדה קמ''ל:

ד"ה לפני וכו' שמעולם לא ראתה וכו' ואעפ"י שהוא בלתי אפשר היו שואלים כך להם שמא דמות נראה להם כעבים אבל הרמב"ם לא הזכיר חלוקה זו בפ"ה דק"ה ועיין לקמן משנה ח':

תי"ט ד"ה לצפונה וכו' בתוך האופן וכו' פי' הוא גלגל הנוטה מעל גלגל המזלות שהוא חותך את קו התלי בב' מקומות הנקרא ראש התלי וזנב התלי:

ע"ש שחוזרת לאותה נקודה וכו' פי' לא לאותה שהיתה שם הקיבוץ הראשון אלא להקבץ אל תחת החמה:

סד"ה כמה וכו' להסביר קצת הדבר נראה שבעת הראיה קבלתה מעט ולא ניכר בה כח הנוקביות בס' אבל בעת הברכה כבר קבלה הרבה א"נ כונתם אז על חידוש האור שנגלה בלבנה וכדאמרינן בעלמא עדים שראו את החדש ולכן היו שואלים בל' זכר שלא יכוונו על גוף הלבנה שגם אם נראה קדרותה בין שני קרניה באותו חלל ואין הכוונה עליה אבל בברכה הטעם עצמו על עצמות הלבנה שנתמעטה ומתחדשת וזה נכון ועיקר: