קול הרמ"ז מועד נה

ומפיק ש"ש לבטלה ותירץ ר"י דהכא גלי קרא עלה עליו הגורל והדר קאמר ועשהו חטאת התם מדרבנן בעלמא הוא שמא יפשע וכ"ג זריז הוא וגם הסגן או ראש ב"ד יזכירוהו ועי"ל דהכא אם יאמר רק לה' הוא סיום הגורל וכמ"ש רבי (ישמעאל) (צ"ל יהודה] אבל התם הוי ש"ש לבטלה (הריטב"א) אבל בתירוץ הב' ק"ל דהתם מייתי ליה הברייתא מן הפסוק ונראה דהוא מן התורה דהכי תניא התם מנין שלא יאמר אדם לה' עולה ת"ל עולה לה':

הרע"ב ד"ה טרף חטף ולקח וכו' וי"מ שנענע הקלפי לערב הגורלות מלשון ביצים טרופות הריטב"א וכתרגום יונתן ב"ע בפרשת אחרי מות:

ע"ש לפי שסימן וכו' כן פירש"י וקשה דמאי ס"ט שייך במה שהוא מחליף במשמושו וי"ל דלגבי העם קאמר דבראותם שעולה בימין שמחים ומש"ה חיישינן שיחליפנו כ"ג:

ב שעיר המשתלח בזה היה עיקר הזהורית שהיה מלבין ולכן הקדימו לשל שם:

בית שלוחו השי"ן בחיר"ק ולא בשב"א:

הרע"ב ד"ה לשון של זהורית צמר וכו' ומשקלו ב' סלעים הרמב"ם והוא מן הגמרא:

תי"ט ד"ה ובני וכו' ויכפר על החייב וכו' הכי אמרינן בגמרא לשנויי מ"ש דבוידוי קמא לא מזכיר ובני אהרן וקשה מאי בעי דמשמע דהוה ניחא ליה אי הוה תני ובני אהרן בוידוי קמא נמי יקשה דתרי זימני ל"ל וי"ל דנ"מ לדביני ביני פי' אולי הוצרכו כפרה בין וידוי קמא לתניינא וכדאמרינן בפ"ק דשבועות דף ח' דאמרינן התם ונכפר חצון אדידיה וה"ה דפנימי ונ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה ומש"ה בעי אמאי לא מדכר ובני אהרן בוידוי ראשון ומשני דצריך תחלה להתקושש וכו' אבל אכתי קשה אמאי מזכיר בוידוי השני אני וביתי וי"ל דנ"מ לביני ביני כדכתיבנא ועוד נ"ל דסתמא דמתני' כר"ש דסבר דבעי ב' וידוים בדם הפר כמ"ש בשילהי פ"ק דשבועות ולעולם דבזמנא קמא דקאמר אני וביתי גם בו נכלל כל בית אהרן אלא דלא מזכירם בהדיא משום טעמא דיבא זכאי וכ"כ התוס' שם בשילהי פ"ק דשבועות וא"ת אי משום הא ליסתגי במה דקאמר תחלה אני וביתי ואח"כ ובני אהרן דבמאי דמדכר נפשיה בתחלה הו"ל כבר זכאי וי"ל דלא מקרי זכאי עד שיאמר כל סדר הוידוי על עצמו אנא השם חטאתי וכו' אנא בשם כפר וכו' ובזה דייקא מתני' דלא תני ובא לו עוד אצל פרו אלא בא שנייה משום דב' הפעמים שוות:

ע"ש אבל בת"כ וכו' וכ"ה בירושלמי:

ג תי"מ ד"ה ושוחטו וכו' דה"נ קרצו וכו' שאני הכא מהתם דהכא עבודת יום דכתיב בה אהרן וחקה משא"כ התם דלא שייך לחובת היום וכעין זה כתבו התוס' דף ל"ב סוף ע"ב:

ד"ה ממרס וכו' והמלה עברית וכו' נוסחא מוטעית נזדמנה לו שהפסוק אומר לרום את הסולת ששרשו רסס וממרס שרשו מרס:

ד"ה הרובד וכו' ומדנקט בעזרה וכו' איברא דרבא ס"ל דהיכל ואולם קדושה א' היא אבל הגמרא דחי ליה דאולם ובין האולם ולמזבח הכל א' ולפ"ז גם האולם בכלל עזרה הוא ובהכי ניחא טפי רובד רביעי שבהיכל דסוף כוף האולם הוא מעין ההיכל ספי מבין האולם ולמזבח ועוד דהו"ל לאדכורי לרב שם האולם ועוד דא"כ רחוק טובא ואיכא חולשא דכ"ג ועוד כדכתב הריטב"א דלא הוו מרחיקים לממרס טפי משום דאי כ"ג צדוקי לרתת מיניה ולא ליהוי נותן מבחוץ ומכניס לפנים והר"מ כתב בפ"ד דעיה"כ של היכל מבחוץ:

ד בכל יום הא דלא ערבינהו בכל יום היה חותה בשל כסף ושל ד' קבין והיום בשל זהב ושל ג' משום ר' יוסי דמפליג אבבא חדא:

פ"ה מ"א היתה פרופה כתב הריטב"א משם ריב"א שאילו היה נכנס מן הדרום היה הולך שמאלו כלפי הארון ולפיכך נכנס דרך צפון וגם כשיוצא דרך כניסתו היה ימינו כלפי הארון:

תי"ט ד"ה הוציאו וכו' מחתה מלאה ולפ"ז מחתה זו יוציאוה מלשכת בית אבטינס והכי תני בברייתא וכף מלשכת הכלים והרב לא דק בזה והוציאו דייקא דצריכים ב' כהנים וצריך ליתן טעם למה לא נזכרה גם הוצאה במחתה של גחלים דפ' דלעיל דגם היא היתה מיוחדת ליוה"כ לבד כדתנן לעיל בהדיא ואולי שגם קטרת התמיד היה עושה באותה מחתה דטעמא דכמה שינוים שנשתנתה המחתה ההוא מדשאר ימים הוא משום חולשא דכ"ג והאי טעמא שייך בכל עבודת היום:

פ"ו מ"א ואחד למחר. כתב הריטב"א וה"ה לאחר כמה ימים ואיצטריך למתני דכשרים דסד"א דדוקא כשאינם שוים דלא אפשר לא מעכב אבל בלקיחה כא' דאפשר אימא דמעכב קמ"ל:

ד הרע"ב ד"ה תשעים וכו' פחות ה' וכו' אמ"ז אישתמיטתיה מ"ש הר"מ ז"ל פי"ג מה' רוצח שכתב שהם רס"ו אמה וב' שלישי אמה נמצאו לז' ומחצה ט"ו שלישים שהם הה' שחסרו מן המנין:

ו הרע"ב ד"ה בא וכו' לזה התירו וכו' וא"ת יושיבו אחרים עמו ולא יעמוד יחידי תירצו תוספות שאין נכון להראות לאחרים אם הלבין הלשון הריטב"א:

פ"ז מ''א בבגדי בוץ אבל לא בבגדי זהב אלא לצורך עבודה שכל המשנה בגדים מעבודה לעבודה טעון טבילה וקדוש ואין טבילה וקדוש אלא לצורך עבודה חשובה הריטב"א:

ואך בעשור כתב הריטב"א דלאך בעשור התירו לגלול ולא חיישינן לטורח צבור כאן שהוא סידרו של יום אבל לחזור ולגלול בסדר חומש הפקודים לא התירו כיון שכבר קרא של פרשת אמור ומה שקורא בעשור של חומש הפקודים אינו אלא כמגיד עבודת היום ולכך התירוהו לקרות בעל פה והעלה מדברי הירושלמי שלא אסרו לקרוא בעל פה אלא דברים שבכתב שהם מחובת הקריאה בצבור אבל מה שאדם קורא דרך שבח ותפלה והודאה אינו בכלל זה ומיהו נראה שאף הקורא תורה שבכתב לחובת קריאתה ולימודה אפי' ביחיד אסור לקרוא בע"פ ולפיכך לא היה קורא רב יוסף בתורה שבכתב לפי שהיה סגי נהור ולעולם היה קורא תרגום והיינו דאמרינן כדמתרגם רב יוסף:

מסכת סוכה פ"א מ"א תי"ט ד"ה כתב הר"מ וכו' ר"ל סוכה וכו' פי' שצריך לעשותן קודם י"ט ולכן הקדימה למסכת י"ט ואולי רמז לן קרא למנהג הוותיקים שתכף במוצאי יוה"כ עסקי בסוכה:

ע''ש דיני דטומאה וכו' וא"ת ולמה לא שנאם בפסחים כמו ששנו ניסוך המים במכילתין וי"ל משום דבעי למתנייהו בהדי שתי הלחם דתמיד הם סמוכים במשנה העומר ושתי הלחם ועוד דשייכי אהדדי דעומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש כדתנן פ"י דמנחות מ"ו ונסוך המים שוה לסוכה כדלקמן רפ"ד בסוכה ונסוך המים ז' ולהכי בא בכאן:

סוכה שהיא היינו שחללה יותר מכ' ובהכי מתני' דייקא שהיא גבוהה למעלה שר"ל שהסכך הוא למעלה מכ' ויותר והיינו גבוהה למעלה ואח"כ ראיתיו בהר"ן ומסיים דאי לאו שהיא גבוהה מכ' ע"כ ובייתורא דמלת שהיא נראה דרמיז לגבוהה מעשרים ומיעטה במאי דלאו אורחא למעט כגון בכרים וכסתות והיינו שהיא גבוהה כלומר היא בגופה גבוהה מעשרים ואע"ג דמיעטה:

ושאין לה ג' דפנות אע"ג דבשתים ובטפח כשרה נקט ג' משום דתנא אקרא קאי דאי לאו הלכתא הוה צריך ג' שלמים ובהכי איכא קצת טעמא למאי דלא תני תנא שעורא דז' על ז' והיינו משום דלית ליה עיקרא בקרא אלא מהלכתא גמרינן לה אבל דבגבוה איכא קרא דוסכות על הכפורת וכן דג' דפנות ודחמתה מרובה האי פשיטא מכולהו דאל"כ לאו סוכה היא דאינה מסככת ומגינה ממשמעות שם סוכה משתמע הכי:

מתחלת השנה כשרה כתבו התוס' דאפילו לא נ"מ אלא לב"ש לא שייך לאקשויי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש וב"ה יש לו לתנא לפרש במה נחלקו וזה כתבתי משום דהוא כלל גדול לכל דה"ג ועמ"ש ברפ"ג דפאה אבל לפרטות מתני' כתבו עוד התוס' משם הירושלמי דאע"ג דב"ה מכשירין בסוכה ישנה מ"מ צריך לחדש בה דבר (וכן פסק בש"ע סי' תרל"ו) והשתא סיפא אשמועינן דאם עשאה לשם חג כשרה בלי חדוש דבר וא"ש לב"ה ובהכי א"ש דקפיד תנא לפרושי ואיזו היא וכו' כלומר דוקא בזו נחלקו לאפוקי אם עשאה תוך שלשים אפי' בסתם מודו ב"ש דכשרה וכדכתב הר"ב ומינה דלב"ה א"צ לחדש בה דבר אבל קודם ל' ל"מ שעשאה בהדיא שלא לשם חג אלא אפי' בסתם צריכה חדוש והיינו דקתני כל שעשאה ר"ל בין שלא לשם חג בין בסתם ד"ה ב"ש פוסלין וכו' סוכות תעשה לחג וכו' כן פירש"י ולעד"ן דלא צרכינן לסרס המקרא וה"פ דאם סוכות ישנות מותרות א"כ לא מקרי האי חג חג הסוכות דוקא שבעת ימים דהא איכא שאר יומי דקדמי ועיקר ילפותייהו מז' ימים שיהיו בעצם ימי סוכה והשתא ניחא דב"ה מפקי לז' ימים לעושין סוכה בכל א' מהן כגון לחש"מ ודו"ק:

יא אחת קטנה הר"ב גורס להיפך ואשתמיטתיה מ"ש התוס'. במנחות פי' רבי ישמעאל דההוא דמודו רבנן מיבעי ליה למתני ברישא וכההוא דפ"ד דר"ה אחד יבנה וכו' ובודאי שאעפ"י שלפי' רש"י גריס הר"ב דרש"י סבר דההיא דפשיטא תנא ברישא מ"מ התוס' הכריחו דגרסינן ההוא דמודו בה רבנן ועיין במכילתין בפירש"י ותוס' ובפסחים דף פ"ה כתבו תוס' דהיכא דקודם תנא א' אז הבא אחריו מקדים הפשוט תחלה. פ"ב מ"ד תי"ט סד"ה העושה וכו' ומשום איסור תשמיש במחובר מטא בה והיינו דיוקא דבין האילנות ולא תני באילנות או על האילנות וצריך ליתן טעם למאי איצטריך תנא למתנייה דהא לעיל פ"ק מ"ה אשמועי' דמאי