קול הרמ"ז מועד נד

הטבילה דדוקא בפשיטה ובלבישת בגדי הקדש היה צריך לקדוש ידים ורגלים אבל לעד"נ כעין ראיה מן הפסוק דכתיב ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה דבגדיו הם ח' בגדיו ולבישה הנזכרת בהאי קרא היא השנית אחר שגמר עבודת היום ופושט בגדי הבד וקרא דייק דדוקא ללבישת בגדיו הב' תהיה הרחיצה במקום קדוש לאפוקי רחיצה א' לפעם הא' שלובש בגדיו לתמיד של שחר דלא צריכה מקום קדוש והר"מ נתן טעם א' בפ"ב מה' יוה"כ ע"ש:

ד פשט עמ"ש התי"ט לקמן מ"ו:

את הראש נראה דלא מסתייה אי תני האברים לבד דהו"א דיקריבם על הסדר ששנוים לעיל הילכך תני הראש ולא תני הרגל בהדיא להודיע שאם רצה להוליך בפעם א' כמה איברים בהדי ראש מוליך דהכא ליכא טעמא דרוב עם דעם זה יתורץ למה לא הזכיר סלת דתמה התיו"ט על זה ונראה דאם רצה להעלותה עם הקרביים רשאי אף החביתין לבדן דדידיה נינהו ואח"כ הנסך דדצבור הוא:

תי"ט ד"ה וקידש וכו' דהא תנן וכו' וי"ל דלאו אכלי קאי אלא אמים שמשם היה נוטל מים לקדוש דקדושים הם אותם שבכיור:

ה מחמין לו חמין או עששיות של ברזל מלובנות באש או מים חמין כ"כ הר"מ הלכות עי"כ. כדי שתפוג אבל לא לחממם ממש דא"כ יצטרכו לחמם המים או ללבן העששיות ביוה"כ ותנייה הכא ולא לעיל בטבילה א' משום דדוקא מקוה זה היו מפיגין משום דפשו ביה טבילות ומסתמא היה יגע ברוב העבודות ומרגיש יותר בקרירות:

הרע"ב ד"ה בין וכו' וה"ה נמי וכו' אלא דתנא לא נחית השתא אלא למתני קטורת דשחר ובין הערבים ואפ"ה הקשה שאעפ"י שכבר התחיל בקרבן דהיינו בזריקת דמו היה מניחו מלגמור השאר דהיינו האברים ועשה הקטרת ומ"ד בגמרא בסדרא לא מיירי ר"ל דלא מיירי בסדר המדוקדק דהיינו בין דם לנרות ומ"מ דרך סדר הוא כנזכר ובזה מתורץ ע"ש התוספות דלוקי מתני' גם כאבא שאול כיון שבסדרא לא מיירי דלרבנן אתי בסדר במקצת אבל לאבא שאול דחני קטורת בתר נרות לא אתי בשום סדר:

ו תי"ט ד"ה אם איסטניס וכו' עמ"ש שם:

פרסו סדין ממה שכתבו התוס' דף ל"א ד"ה כדאמר רב כהנא למדתי צריכות למשנתנו לחזור ולשנות סדין של בוץ וזה דסד"א דכיון דהשתא לביש בגדי לבן ושפשט בגדי זהב ושכבר פרסו לו סדין של בוץ פעם הראשונה א"כ הו"א דהשתא לא לבעי היכרא קמ"ל:

לבש אעפ"י שבכל ח' בגדי כ"ג היו ד' של בוץ מ"מ לא היה משתמש בהם לעבודת היום דצריכים בגדי בוץ חדשים לי"כ כדאמרינן בפ"ח דזבחים והרמב"ם כתב בפ"ח דכלי המקדש דג' מיני בגדים היו ד' של כהן הדיוט וח' של כ"ג וד' בגדי לבן ליוה"כ:

הרע"ב ד''ה לבית וכו' ונקראת ע"ש וכו' לפי מה שכתב הרמב"ם בתמיד שהרגו אותו כשמצאוהו שם א"ש דנשאר שמו עליה לאות לבני מרי ועמ"ש בעבר הדף משם הערוך:

י"ט ד"ה הפרוה וכו' בנאה וכו' משום דכא עיקרו נטר ליה רש"י לפרושי הכא ולא לעיל וכן בגמרא לא פי' מאי בית הפרוה אמגושא אלא אהאי מתניתין:

ע"ש בשם הערוך וז"ל יש מן החכמים שאומרים כי חפר מחילה תחת הקרקע בקדש עד שיראה עבודת כ"ג והרגישו הכהנים בחפירה ומצאוהו וקראו אותה הלשכה על שמו ע"כ וא"ש למ"ש התוס' דף ל"א שגג בין הפרוה היה שוה לקרקע העזרה וא"כ מחילה וחפירה היתה:

הכל שלשים מנה פי' הר"ב דהזכיר סך הכולל להודיע שאם רצה לפחות בשל שחרית ולהוסיף על של בין הערבים הרשות בידו ובלבד שלא יפחות מל' מנה וכן דייק הר"מ פ"ה מה' כלי המקדש דלא הזכיר פרטותם אלא סתם ושתיהם בל' מנה:

הרע"ב ד"ה אם וכו' מוסיף משלו וכו' להכי לא קצר ואמר ואם רצה מוסיף משלו אלא שכפל התוס' כנגד הכמות וכנגד האיכות שיקדיש גם התוספות:

תי"ט ד"ה הנדואין וכו' אליבא דמ"ד במגילה כוש בסוף העולם והודו בסוף העולם יש חילוק בין הר"ב לרש"י הרבה אבל למ"ד סמוכין הם זה לזה אין חילוק שכוש כולל הכל כמש"ה הסובב את כל ארץ כוש וזו סברת רש"י בפי' המגילה ע"ע:

ד"ה של וכו' ולי היה נראה וכו' ול"נ שהוא ע"ד מנין השנים שבתורה שבסך גדול יותר מיו"ד נאמר שנה ובסך קטן כתוב שנים וכן בכאן כשלא הגיע הפך ליותר מיו"ד דהוה סך קטן מרבינן אותו בח' מאות אבל לקמן דכלהו למעלה מי' תנן מנה בתרוייהו בלשון יחיד אבל בדרבי מאיר הול"ל ח' מנים ואינו לשון חכמים:

ד"ה משל וכו' וממשנה זו וכו' אין מזה הכרח דדלמא בגדי כ"ג שאני דשוויין הרבה ואשמועינן דאפ"ה באין משל צבור ולא הוצרך הכ"מ להראות מקום דאפילו במקרא בעזרא נמצא שבאין מש"צ כדכתיב בעזרא ב' ובלאו הכי הדבר מוכרח דמ"ש בגדי כהונה משאר כלי שרת דתנן בשקלים פ"ד מותר תרומה לכלי שרת:

ח הרע"ב ד"ה ראשו וכו' אלא שמא יטיל וכו' ובמדרש אמרו שלעולם לא הטיל גללים אלא דאין סומכין על הנס:

תי"ט ד"ה אנא וכו' אולי אכפרה וכו' נלע"ד דעיקר ראיית הגמרא היא לאנא ה' עויתי דאין לו כמעט הבנה דתינח אנא ה' כפר ר"ל אוחילה שתכפר אבל אוחילה ה' עויתי מה ר"ל לכך מייתי אנא חטא שהוא ממש דכוותיה:

סד"ה עויתי וכו' י"ל דחששו אם יפרשו בכאן שמא סד"א בפלוגתא דרבנן אדר"מ דוקא ביחיד או דוקא ברבים ויש סברות לזה מש"ה לא פי' בכאן דאיירי ביחיד ולא בפעם ג' אלא הב' דמתודה ואומר אני וביתי ובני אהרן שהוא יחיד ורבים אבל גמרא דידן לא חש אטעותא ומש"ה מייתי ליה אמתניתין דהכא:

מ הסגן אבל לעיל כשבא אצל פרו נראה שהיה לבדו וטעמא משום דבהגרלה צריכין לו הסגן וראש ב"א לומר הגבה ימינך כדלקמן רפ"ד א"נ דדוקא לצורך ציבור בעינן הכי כדאמרינן גבי אהרן וחור תמכו בידיו:

שני שעירים דבעי' העמדה במקום שחיטת השעיר הנשחט כ"כ הריטב"א:

והיו מזכירים דקים להו בגוויה דלא ליקריה עבד אעפ"י שהמלך מינהו להיות כ"ג כדקתני ביבמות פ"ו:

תי"ט ד"ה לצפון וכו' וסובר הר"מ דדחויה וכו' דחוי שאינו נראה הוא זה משום דפשיט הופשטה לגמרא שר' מכשיר אף בין האולם ולמזבח דאמרינן השתא אדר"י בר"י מוסיף ואותה התוספתא בפי' ברפ"ה דזבחים אדר"א ב"ש לכ"ש ומש"ה בעיא הגמרא לאוקמא מתניתין דבין האולם ולמזבח כר' והכי מסיק ונלע"ד דלעולם דלהר"מ נמי כשר בין האולם ולמזבח דהויא קדושה חמורה אלא דס"ל דר' דריש נמי פסוק על ירך המזבח צפונה כראב"י שיהא צפון פנוי אבל לא ס"ל כוותיה דלגמרי יהיה מזבח כולו בדרום משום דסתמא דמ"ח לא דייקא כוותיה אבל הכי ס"ל דכל כ"ב אמה שבין האולם ולמזבח כשרות בכל ס"ז אמה וחצי משום דהוי מקום פנוי אבל מן המזבח עד כותל המזרחי דהיינו נ"ד אמה אורך לא יכשר בהם כ"א סמ"ך אמה וחצי דהוו פנויים ומ"ש הרמב"ם בפ"ה דבית הבחירה דאיירי בכללות קדשי קדשים חוץ מפרו של כ"ג דמשום חולשא דכ"ג הוו מקרבי ליה עד בין האולם כנזכר בגמרא משא"כ בשאר קדשי קדשים כדתניא כיצד סומך הזבח עומד בצפון ופניו למערב ופירש"י ואחוריו למזרח כללו של דבר עיקר סברת הר"מ הוא על אותה התוספתא שמביא ברפ"ה דזבחים ובודאי שלא היתה משובשת לפניו כאשר היא לפנינו ואיברא דאותה סתמא דמדות מצי אתיא כוותיה כמ"ש התי"ט אבל א"כ היה לא הוה מסתייע הר"מ מן התוספתא אלא דאיכא למדחי דאתיא כראב"י כמ"ש בגמרא ומה שמחק רש"י כבר הקשו עליו התוס' אבל בודאי דאישתמיטתיה מינייהו ההיא תוספתא ומש"ה כתבו שם דאין לנו אלא הג' מחלוקות או כוליה בדרום או כוליה בצפון או ממוצע בשיווי וגם אל הכ"מ לא נודעה אותה תוספתא ומש"ה כתב בפ"ה דבית הבחירה דהר"מ פסק כר' אבל לפי האמת נראה דאתי כר' דאלת"ה הי"ל להזכירם לתלמודא ולהקשות דלא אתיא כמאן זה נלע"ד פשוט דאלמלא אותה תוספתא לא היה הר"מ בודה סברא בדוייה ולסבור בדברי ר' סברא דחוקה כמו שהזכיר התי"ט דמה שהוא חוץ מכנגד ירך המזבח מקרי נמי ירך ועוד דע"כ ראב"ש מכשיר בהדיא בין האולם ולמזבח ורב קאי עליה ומוסיף עד הכותל מזרח ומאין תבוא סברת הר"מ לומר דקאי אר"י ופליג עליה בחדא וס"ל כוותיה בחדא דהרי דברי נבואות הם גם סיועו מהירושלמי אין בו ממש דלעולם כראב"י ס"ל והא דקאמר מקירו של מזבח לטעמא דמלתא אמרו וכלומר דהכל נקרא ירך המזבח כיון שהוא כנגד ירך המזבח:

י תי"ט סד"ה שלא וכו' והכי אמרינן פ"ב דזבחים דף ק' דהאי לינה דקדוש ידים ורגלים מדרבנן היא:

יא הרע"ב ד"ה לא וכו' שאר אומנין לרדותו וכו' עמ"ש בפי"א דמנחות מ"א:

תי"ט ד"ה ועל וכו' ב' גרמו וכו' לא ידעתי מה ראה הר"ב לכתוב כן שהרי ברייתא הובאה במכילתין דף ל"א ע"ב המליגה על ב' גרמו ואבטינס והגרוס ומסקא על הראשונים נאמר זצ"ל ועל בן קמצר וחביריו נאמר ושר"י ודו"ק שבבן קמצר תניא וחביריו לפרושי מתני' דתנן ועל אלו דר"ל זה והדומים לו:

פ"ד מ"א ואומר לה' חטאת הקשה רבי אלחנן דאמרינן פ"א דנדרים לא לימא איניש לה' קרבן דילמא יאמר לה' ולא לימא קרבן