קול הרמ"ז מועד נא

דנזרקים שנתנם בשפיכה יצא אבל הפסח שיהיה דווקא בשפיכה נפקא מפסוק ודם זבחיך ישפך עמוד על דברים היטב ובר"ש ב"ש דזבחים כתבו דפסח בשפיכה נפקא ליה מאיזה פסוק אחר וסוף סוף סברא זו דהתי"ט משלו היא:

מסכת שקלים פ"א מ"א פתיחה כתב הרמב"ם דשקלים סידר רבינו הקדוש וכו' מזל"ן ט"א והוא מפני שפסח דורות הא' שעשו ישראל שהיה בשנה הב' ליציאת מצרים נצטוו עליו בר"ח ניסן והוא הוא היום הא' שתורמין הלשכה לקרבנות שנה החדשה ולפי שהתרומה הראשונה של שקלי ישראל הראשונים היתה בא' באייר כך נאחרה מסכת שקלים אחר פסחים ומה שפי' התי"ט על דברי הרמב"ם ל"נ לי אלא שזו בפ' בא וזו בכי תשא והן הם דברי ר"ש גאון שבסמוך שכתב שהוא מלפניו פי' פסח לפני שקלים:

הרע"ב ד"ה ועל וכו' דלאחר שגדלו וכו' שגדלו באיסור בין שזרע בתחלה רובע בסאה בין שזרע חטה א' לבין אלף שעורים ונתכוון לזרוע כלאים דאסור כדאיתא בירושלמי הביאו התי"ט ספ"ב דכלאים ע"ש:

ד"ה ועל וכו' כי הא דכתב הרא"ש וכו' אבל קושיא דרפ"ח דכלאים לא יישבה ונ"ל דנאסרו ע"י תערובת דקאמר היינו איסור קיומם כך מושרשים דלא שייך ביטול בעירובם:

ג הרע"ב ד"ה שלא יעכבו וכו' לא מצאתי מנ"ל הא שהרי הרמב"ם כתב ספ"א ותובעים אותם עד שיתנו:

תי"ט ד"ה מפני וכו' משמע דהירושלמי משגה וכו' כן הוא שם בגמרא אבל הכ"מ גריס בגמרא כבמשנה וכמ"ש דהתם כדהכא מר"ש אבל לא ידענא למה ליתו לאנצויי ובהדי מאן לינצו אם לא נחלוק להם כבוד לריב"ז דסבר דחייבים הם וכי משוא פנים יש בדבר דלעדות בן בוכרי משום דאין ממשכנים דהא אינם חייבים ועוד דא"כ הא דתנן בפ"ה דערכין דממשכנין חייבי ערכין וחייבי עולות ושלמים למה לא יצאו כהנים מן הכלל מפני הכבוד גם מ"ש התי"ט אלא א"כ שנקדם מסברא וכו' ל"נ דהא מערבין בבית ישן הוא מפני סברת שלא יחשדום ומש"ה ליתו לאנצויי דלא בעו למיתי לידי חשד ואי לאו דמיסתפינא אמינא דדרכי שלום דהכא שאני מדהתם דהכא כהני דרשי קראי לעצמן בין קרא דכל העובר ובין קרא דכל מנחת כהן ולא סברי כדריב"ז ומפני כך אי ממשכנין אותן ליתו לידי קטטות מכח סברתם אבל התם כל הקטטות הן משום הקפדות שזה מקפיד וזה מקפיד או משום הכבוד או מפני התועלת והן קטטות הוות בבני אדם:

ד בן בוכרי בס' יוחסין גריס כוכרי עושה ככרות:

ז תי"ט ד"ה האחין והשותפין וכו' וה"פ האחין וכו' עיין בלחם משנה בפ"ו דה' בכורות דמיירי שם בהלכות מעשר בהמה שהאריך בפי' סברת הרמב''ם פ''ב מ''א ואם לאו נשבעים אע''ג דלא נתרמה קודם לנתרמה איידי דנפישי מילי דשוקלים ודאלו ואלו שקלים מש"ה תנייה בתרא:

אלו ואלו שקלים דכיון דקדוש קדוש רש"י ב"מ נ"א פ"ג מ''א הרע''ב ד"ה בפרוס הפסח וכו' מצאתי לרש"י במסכת שבת בשלהי מפנין אהא דאמרינן פורסא דדמא כל תלתין יומין ופרש"י פורסא דדמא כל זמן ההקזה כמו בפרוס עצרת ע"כ והשתא א"ש בפרוס עצרת דאין שייכות לפרשו לשון פרוסה ולדברי הר"ב י"ל דעצרת יש לה תשלומין כל ז' והיינו עד י"ב בסיון וא"כ פרוס עצרת היינו מר"ח דהוי ו' ימים קודם עצרת ודומיא דפסח וחג אבל בפ"ט דבכורות פי' הר"ב שגם פרוס עצרת הוא ט"ו קודם ולפ"ז י"ל דתני ליה אגב פרוס הפסח והחג (ועיין) בבכורות מ"ש על פירש"י:

ב תי"ט ד"ה ואומר וכו' ועוד דיהודה וכו' הרי"א כתב דקראי קמאי איירי בסור מרע והב' בעשה טוב דהיינו ומצא חן אבל מה יעשה בפסוק האחר שהזכירה הגמרא כמ"ש התי"ט גם דברי התי"ט לא נהירין לי שעשה את העיקר טפל גם לא נתן טעם למה שהזכיר הגמרא פסוק דנביאים ומ"ש באיזהו חמור לא ידענא מאי קאמר ול"נ דמתני' הביא ב' פסוקים כנגד ב' דברים שהזכיר שמא יעני ושמא יעשיר דקשה תינח חשש דשמא יעני ניחא אבל דשמא יעשיר איך תיסק אדעתא דיהא חוטא נשכר בודאי דלא תעלה כן כ"א בלב חסר דעת ואם ר"ל שיעשיר מיד ויאמרו שגנב כ"כ עד שכל עשרו גנב הוא אתו איך אפשר שיחשבו לגנב גדול ולא ניכר ונודע חסרון גדול לזה הביא פ' דומצא חן שר"ל אפילו סברא שאבודה מרוב בני האדם מצא אותה עתה נחוש לה אבל בגמרא הביא כלל גדול לכל הדברים שצריך האדם לצאת מידי חשד ומשום שיש ג' השקפות בזה לזה הזכיר ג"פ דל"מ היכא שיש פנים הרבה להטותו לכף חובה שצריך לצאת ידי הבריות כגון ההיא דבני ראובן ובני גד שקצף עליהם משה אלא אפילו היכא דשקול הדבר וכמו שהיה ההיא דמזבח שאחרי ראות כמה הפליאו לעשות בעז אחיהם שהלכו לפניהם במלחמה ושנתערבו עד חילוק הארץ מה שלא חייבם משה וכמ"ש פירש"י פ' מטות ומכל זה הי"ל שלא לחשוד אותם למורדים בה' ובעמו ואפילו היכא דרובו לטוב וצד הרע קטן מאד גם בזה צריך להזהר והוא פסוק דמצא חן כדכתיבנא וההוא ששאל איזהו חמור ס"ד דכולם שוים והוקשו מאי צריכים לכולהו דלא ידע שזה חמיר מזה ופשט ליה ר"י דאותו דבני גד חמיר טפי ודברייתא זא"ז מתניא א"כ שאל באיזה מהם החמיר בלשונו להתרות והשיבו דוהייתם נקיים שר"ל שיטהרו מכל סיג וחשד ויהיו כסלת נקייה:

פ"ד מ"ט ואם החמיץ איצטריך למתני משום דסתם נסכים היו באים מיהודה שלא היה יינם מחמין וכדכתב הר"ב פ"ק דדמאי והא קמ"ל דאע"ג דלא היה מחמיץ אלא באקראי כגון דנתנו בהם שעורים כדכתב התי"ט שם או שלמעט היו באין משאר ארצות וא"כ הו"א דלא סבר וקבל האי הפסדא עליה קמ"ל דהחמיץ לו:

תי"ט ד"ה סלתות וכו' כל סעודה וכו' הדרשה תדרש אבל לא ישב מ"ש לקמן ברפ"ה ובמשנה ד' קרי ליה נסכים והוא שמו העיקרי הכולל יין שמן וסולת כדמייתי מלשון הרמב"ם ונ"ל חדא דמשום סיפא דהתליע בבא דאם החמיץ יין ועוד דאין ספק דלא היה מקבל סיפוק הכל בזמן א' הסולת קודמת ליין והיין לשמן והתוס' הכריחו בפרק הזהב דף נ''ז דבהכרח איירי שכבר יצא השער של לקוטות וע"ש וא"כ היו התנאים הר"ב בעל בית ישראל בהלכות פ"ה מ"ו הרע''ב ד''ה לשכת חטאים פי הר''ב בעל בית ישראל בהלכות צדקה סי' רמ''ט דהלשכה עצמה היתה במקום מוצנע וגם הנותן לתוכה היה מכוין לשעה שלא תשורנו עין ע"כ ובהכי דייקא מתני' נותנין לתוכה בחשאי שהיו ממתיני' לשעה שלא יתראו פ"ו מ"ו זה מדרש דרש משום דקי"ל דאין ב"ח נדחין ולנדבה נקרא דיחוי וכדכתב התי"ט בפ"ט דפסחים מ"ז לפיכך הוצרכה דרשה זו לאשמועינן דגזרת הכתוב ומש"ה לא אמרינן דמותר אשם וחטאת יהיה לעולה עצמו דאין זה דיחוי כדכתיבנא שם בפסחים ולא הוינן צריכים לדרשא זו:

מסכת יומא פ"א מ"א פתיחה תי"ט כתב הרמב"ם וכו' מזל"ן בטעם סמיכות המסכתות שבשקלים נאמר לכפר על נפשותיכם מפני שהם לקנות קרבנות צבור והקרבנות לכפרה באים וכדפירש"י בכי תשא והשתא סמיך להו כפרה אחרת של יוהכ"פ דעיצומו של יום מכפר ולכן נקרא יומא לרמז זה לומר שאינה באה מצד השקלים אלא מעיצומו של יום:

פלהדרין פי' הרמב"ם במשנה ג' ר"ל ענייני בית המחשבין ר"ל פוסקים השערים וכו':

ומתקינין פי' גם הוא בהפרשה ככ"ג וזה למצוה מן המובחר אבל לא שישב עמו בלשכתו כך מוכח בירושלמי וטעמא משום איבה וקרוב לשמוע שהיו נמלכין עם הכ"ג להתקין הכהן שהוא יתרצה בו שלא יהיה שונאו והיינו ומתקינים לו כלומר לדעתו כדתני גבי אשה וטעמא דלא ליתלש דעתיה. אח"כ באו לידי חידושי הריטב"א ז"ל וכתב דלא היה צריך הפרשה הכהן אחר ולא ידעתי למה לא נעביד לכתחילה היותר טוב ועוד דא"כ מאי בעי בירושלמי אי מייחדים אותו עמו ומשני דלא מייחדין משום איבה משמע בהדיא דהפרשה מיהא הויא והיה ראוי שיהיה עמו במחיצתו אי לאו טעמא דאיבה ואפילו לתנא דמייתי רפ"ד דתניא למה סגן ממונה שאם אירע פיסול בכ"ג נכנס סגן ומשמש תחתיו והקשה הריטב"א בשם התוס' דבבית ראשון שהיה משוח מלחמה למה ישמש הסגן תחתיו שיותר נכון שיכנס מ"מ במקומו דדמי ליה בהרבה דברים כדאיתא בהוריות ותירץ דהיא הנותנת דהוי ליה צד איבה אבל הסגן הוא הממונה לעבודתו והשתא דייקא מתני' דתנן כהן א' כלומר לא דומה לו והיינו נמי מתקינין לו פי' להפיס דעתו:

תי"ט ד"ה שבעת וכו' וכן הביאו וכו' מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן דהכא ובפרה מדוייקת הקדמת הזמן כי כן קדם בפסוק ענין ההפרשה בהם לצוויים שהרי מצות ההפרשה באה סוף פ' צו ושל יוה"כ ופרה אח"כ ומש"ה נקט תנא לישנא דקרא שבעת ימים ימלא את ידכם ובר"ה מתחיל נמי במנין דהיינו רבותא דקמ"ל דענין ראשי שנים כבר ידענו שבתורה יש שני ראשים ניסן ראש חדשים ותשרי ראשית השנה ואי הוה מקדים ראשי שנים הוה משמע דקאי אקרא ובע"ז דג' ימים הם מדרבנן צריך להקדים לפני אידיהן:

סד"ה א"כ ש"ס ומש"ה חזרו להשיב לו לומר דוקא לדידך דחיישת למיתה אין לדבר סוף ולא לדידן שאין חששתינו כי אם כשלא יזדרז כראוי וטעמא דניחוש דלא ליזריז טפי עד דעבדינן ליה צרה משום דטומאה הותרה בצבור ולא