קול הרמ"ז מועד כט

שבות דמילת שלא היא נתינת טעם ולא יצדק להפליגו ולומר אבל כאן ותו דהא ר"ש קאמר הכא בהדיא לעיל ספ"ד שאין המשוחות ממצין וכו' וא"כ למה לו לחזור ולהזכירו בכאן הוי סגי דלימא לא התירו אלא משום שבות ולתוס' א"ש דמאי דקאמר ר"ש משלך נתנו לך אינו על ההיא דמחשיך חוץ לתחום בלבד אלא כלל כולל אף לדהכא דהכא נמי מקרי משלך שהוא דבר מותר והיינו משום שלא התירו אלא עניבה שאינה מלאכה כלל אלא שבות פי' במדינה אסורה משום שבות וכיון דאין שבות במקדש הו"ל דבר המותר ומשלך נתנו לך ונ"ל דאיברא דמאי דקאמר ר"ש שלא התירו לך וכו' כוונתו לחלוק את"ק דקושרים נימא אבל טעמו הוא כולל בכל הגמרא דשרו במקדש ולא במדינה דאינם אלא מילי דשבות וה"ק ר"ש כי היכא דבמחשיך חוץ לתחום נתנו לך משלך ה"נ בנימת כנור שהרי לא התירו לך שום דבר במקדש אלא משום שבות ומש"ה אע"ג דר"ש קאמר כן לת"ק נטר ליה רבי עד הכא משום דכולל לכל מאי דתנן לעיל:

מסכת פסחים פ"א מ"א פתיחה ד"ה כתב וכו' שבת ועירובין וכו' שהי"ל לסדר אח"כ מס' י"ט שהוא כולל כל הי"ט:

ע"ש והיא תחלת וכו' זה טעם ב' כי בריש שבת כתב שהיא הקודם במעלה שכן הוא בפ' בראשית ולכן אחרי עירובין דשייך לשבת סמך פסח שהיה הראשונה למשה ועוד אני מוסיף שבה היה ראוי להתחיל התורה כמ"ש במדרש והזכירו רש"י בתחלת החומש:

תחלת המצות ומזל"ן מפני שיציאת מצרים שהיתה בפסח הוא אות על חידוש העולם ששבת מעידה עליו וכדכתב הרמב"ן בפ' וזכרת כי עבד היית ועוד שלכן אנו אומרים בקדוש שבת זכר ליציאת מצרים:

ד"ה פסחים וכו' שיש פסח וכו' זה הטעם האמיתי לשם המסכת ופי' ב' דתוספת לא נגע ולא פגע לענין זה אלא קאי אגירסא די"ג ערב פסחים דכיון דערב לשון יחיד צריך לפרש כפי' הב' וא"כ כל שאר דברי התי"ט הוא טרחא בכדי:

משנה בודקין כתב הר"ן דלא הזכיר ביטול משום דבבדיקה סגי מדאורייתא ולטור דסבר דביטול לבד מן התורה מצינן למדחי דהכא בלילה קיימינן ועיקר הביטול הוא בשעת הביעור:

שאין מכניסין נקט בלשון שלילה לאשמועינן דתורה סמכה על החזקה א"נ איתני מקום שמכניסין הו"א בודאי אבל בספק לא להכי תני שאין מכניסין בודאי א"צ והספק בעי ובהכי בעי שפיר ולמה אמרו פי' אפילו לא הוי אלא ספק למה אמרו ב' שורות דוקא וחדא ועוד קאמר חדא דאוצרות יין מסתמא אצ"ב ואת"ל דהוי מספק למה דוקא ב' שורות וז"ל ולמה אמרו ב' שורות במרתף פי' ובמרתף שסתמו אצ"ב ומשני מקום פי' לעולם מספק הצריכוהו שמא נכנס השמש בפתו אבל מ"מ לא ראו להצריכו אלא אותו המקום שיוכל להיות בו ספק ובהא פליגי ב"ש וב"ה ובהכי דייקא לע"ד:

ולמה בגמרא גרסינן במה ה"ג רש"י:

הרע"ב ד"ה אור לי"ד ליל שלמחרתו וכו' דייק לשון של לי"ד ופי' דלא שייך למימר אור י"ד אלא א"כ היה שוה ליומא באיסור חמץ כסתם י"ט דלילן כיומן מש"ה תני אור לי"ד כלומר אף שהוא חלוק מיומו תקנו בדיקה מב' טעמי דאמרינן שאור הנר יפה או דמצווים בני אדם בביתם וה"נ תנן אור לפ"א דלב"ש אינו שוה ליומו בקרבן וגם במכילתין דף ג' גבי שלמים תניא יכול יהיה נאכל אור לג' משום דבג' נשרף וע"כ כתב שם רש"י ה"נ גרסינן אור לג' פי' שכן בר"מ כתב אור לי"ד גרסינן וז"ש הכא נמי גרסינן ור"ל כמו שאמרתי לגרוס ברישא דמתני' דשני המקומות שוין שאין לילן כיומם אבל גבי יוה"כ תני אור של יום הכיפורים שם דף ג' ע"ע לקמן:

ד"ה בודקין וכו' שמא ימצא גלוסקא וכו' פירש"י וז"ל חשובה הוא בעיניו וחס עליה לשרפה ומשהה אפילו רגע א' ונמצא עובר על בל יראה וכו' אבל משבטלה אינו עובר דלא כתיב אלא תשביתו ותוס' הקשה דא"כ מאי פריך כי משכח ליה לבטלה הא פירש"י ודעתיה עילויה שחס עליה לשרפה עכ"ל ונ"ל דלא קשיא שרש"י אומר על רגע א' שישהנה מפני חשיבותה אבל לא ס"ד שיקיימנה ובהכי פריך לבטלה אבל צ"ל שמשפירש"י ומשהה אפי' רגע א' וכו' איירי לפי האמת דמשני דלמא משכח לה בתר זמן איסורא ודוק והתוס' פי' ודעתיה עילויה ולא בטל מאליו כמו פירורים וכ"כ הר"ן וכתב דלפי פי' זה יפיפיה לאו דוקא דה"ה לכל מה שיצא מכלל פירורים:

ע"ש וימלך וכו' זה תוספת הסברא למ"ש בגליון הנוכחי על המלכה זו ואומר שאמת שטעם שמא ימצא גלוסקא נזכרת בגמרא עמ"ש הבודק צריך שיבטל ובעי מ"ט ומשני שמא ימצא באופן שטעם זה הוא על הביטול והר"ב מפרש על צורך הבדיקה ונראה דהוקשה להר"ב דא"כ יבטל ולא יבדוק ולכן פי' שאם לא יבדוק שהוא בדעתו לבער ולבטל הכל ניחוש שימלך ובהכי דייקא ליה נמי הא דאמר יפיפיה:

ע"ש וחיפוש הוי בנר וכו' בגמרא אמרינן וחיפוש מנרות ונרות מנר וז"ל התוס' וק' דהו"ל חיפוש מנר ולא נרות מנר וי"ל דחיפוש לא קאי אנר לכן יש לפרש דיליף חיפוש דנר מחיפוש ירושלים שהיה בנרות ואותן נרות מנר וא"ש דהשתא צריך לאתויי קרא דחיפוש נרות ולא סגי בקרא דנר אלקים ע"כ פי' דכיון דחיפוש דנר א' לא קאי אנר אלא אל ה' לכך צריך להביא שיש חיפוש בנר מנרות ירושלים ואח"כ יליף מנר דדי בנר א' ולפ"ז הר"ב לא דק לחסר פסוק דנרות:

ע"ש ותקנו הבדיקה בלילה וכו' נ"ל שנותן טעם לב' דברים למה בלילה ולא ביום דאסמכתא דקראי אתיא ליום לכן אמר שאור הנר יפה לבדיקה וא"ת למה בתחלת הלילה לזה אמר שרוב העם מצויין בבתיהם וכלומר נעורים ומוכנים לבדוק והכי משמע מן הגמרא דמקשינן לבדוק מצפרא ומשני שב"א מצויין בבתיהם ואור הנר יפה דקשה אמאי צריכים לטעמא דב"א אלא דאי הוה אמר רק טעם דאור הנר אכתי יקשה שיעשהו באשמורת ליה אמר טעם דמצויים וכלומר מוכנים עוד דיש משכימים לעבודתם ובהא א"ש מ"ש הלכך האי צורבא מרבנן לא לפתח פי' כיון דהמצוה בתחלת הלילה:

תי"ט ד"ה אור וכו' ולישנא מעליא כתב הראב"ד דנקט אור לומר דבתחלת הלילה שעדיין אור ראוי לבדוק שלא יתרשל או ישכח ולא תני בתחלת ליל י"ד משום לישנא מעליא דאע"ג דהאי טעמא דכתב הראב"ד לא שייך בהמפלת אור לפ"א י"ל דסרכיה נקט מהכא:

ע"ש שלא תהיה פתיחת וכו' לאו דוקא משום פתיחת (הספר) דהא המפלת אור לפ"א דכריתות לאו פתיחת הספר היא וי"ל דהתם נמי הויא פתיחה דב"ש וב"ה:

ד"ה בודקין וכו' דלפי' וכו' התוס' הקשו על פירש"י והעלו דבבטול סגי משום דאחר שבטלו הוא הפקרו יצא כבר מרשותו ואיני רואה הכרח לשהר"ב יסבור כרש"י דדוקא בביטול דלמא ס"ל כהר"ן דאף בדיקה מן התורה ושאל אמאי הצריכו תרווייהו ולא חשו לטרחא דציבור:

ע"ש וימלך על ביטולו וכו' ולא מצאתי סברא זו דלא אמרו שמא ימצא גלוסקא וכו' אלא או כפי' התוס' דף ו' דמש"ה הבודק צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא ולא בטל מאליו כמו הפירורים או גם לפירש"י איירי קודם זמן הביטול וכ"כ ג"כ הר"ן שם אם לא שנאמר דר"ל דחששו חכמים שלא יבטל לגמרי כמ"ש הר"ן בטעם הבדיקה אבל ענין המלכה זו קשה שלא הזכירה שום מפרש ועוד שאם יש לחוש להמלכה מאי משני בגמרא על מ"ש הבודק צריך שיבטל דמשום שמא ימצא גלוסקא אכתי ניחוש שימלך אחר הביטול ויש לומר דהאי טעמא קאמר הר"ב מדנפשיה וס"ל דאי לא הוה טרח לבדיקה בנקל ימלך על ביטולו אבל הבודק ומבטל לא חיישינן כיון דטרח לבדוק כל מה שימצא:

ע"ש דמחשבה מבטלת וכו' דדוקא בטומאה אמרינן אין מחשבה מבטלת מחשבה קדושין דף נ"ט משום דמחשבה ראשונה שהורידה הטומאה על הכלי קריה רחמנא מעשה:

ד"ה כל וכו' ולמה אמרו וכו' לפי' הר"ב דייקא טפי לישנא דולמה אמרו דר"ל אחר שאמרו שבמקום שאין מכניסים חמץ אצ"ב למה אמרו וכו' מ"ט הצריכו לבדקן ולפי' התי"ט היל"ל והרי אמרו שהוא קושיא אוצרות יין ושמן דמייתי כללא ועוד (להר"ב השאלה) אמאי דתנן בהדיא ולתי"ט אמאי דהוא סתום דמאן לימא לן דאוצרות יין ושמן לא אימעוט מכללא ועוד דבהדיא אמרינן בגמרא כפי' הר"ב דז"ל מרתף מאן דכר שמיה ה"ק כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה ואוצרות יין ואוצרות שמן נמי אצ"ב [דייקא נמי שר"ל (דאי') נכנסין בכלל מקום שאין מכניסין ב"ח כפי' הר"ב] וא"כ במה אמרו ב' שורות במרתף ומשני מקום שמכניסין בו חמץ דהיינו במסתפק ממנו ואהא א"ש ב"ש וב"ה לאפרושי שעור מקום זה אבל מ"מ צריך ליישב לפי' הר"ב דכתב ולמה אמרו לקמן במתני' וכו' דא"כ מה קא מתמה הגמרא מאן דכר שמיה לישני דב"ש וב"ה הם וי"ל דאין הקושיא אלא על סדר לשון המשנה דהו"ל לאקדומי תחלה פלוגתא דב"ש וב"ה ואח"כ ישאל למה אמרו ויתרץ שגם שם מכניסין חמץ וז"ש המרתף מאן דכר עדיין שמיה ומשני דאיתיה בכלל כל דמשמע דאין צריכים בדיקה אבל לישנא דב' שורות במרתף ודאי דקאי אב"ש וב"ה כדפי' הר"ב וה"ק אחר (שבכ"מ) נכללו אוצרות יין ושמן להפטר א"כ למה אמרו ב"ש וב"ה ב' שורות:

ד"ה שתי וכו' ורחבו דארכו וכו' זה מובן במ"ש לקמיה בסוף פי' זה ובמ"ש בו ע"ש החצונה אורב וכו' פי' כי גובה החיצונה היא לאורך קומת אדם והעליונה היא לרחבו של גוף האדם:

ב אין נראה דכוונת המשנה דאין לומר שיתקנו לעשות הבדיקה בשעה א' משום חששא זו וא"נ אתיא לדיוקא דאי חזינא דגררה חיישינן ובעינן בדיקה ולא נימא אכלתיה והכי איתא בגמרא וכל זה אני אומר לפי' הר"ב כי לפי' התו' אצטריכא מתני' ככתוב בעמוד האחר ויש לדייק דלמה אמר מחצר לחצר וכו' לימא דא"כ