קול הרמ"ז מועד טז

קטן החולה הדר ותני קטן לאשמועינין דאפילו חלצתו חמה ביום הח' לא תימא לא אמתין לו עד שיבריא משום מילה בזמנה א"נ קטן האמור קטן הוא בן ח' ורמז לן תנא מה שכתוב בגמרא יום הבראו כיום הולדו ומסקינן דר"ל שכשם שמיום הולדו עד יום מילתו הרי שבעה ימים כך מיום שחלצתו חמה עד שימול ז' ימים:

ד"ה ור' יהושע פוטר וכו' שברשות ב"ד וכו' ק' דמאי רשות ב"ד איכא הכא והלא טעותו היתה מה שנתחלף לו של ע"ש בשל שבת. ה הרע"ב ד"ה ב' י"ט וכו' דקדושה א' וכו' זה לסברת הר"מ אבל הרא"ש כתב דה"ה לשאר שני י"ט דגליות דלא דחינן מילה ותנא בא"י קאי דאין שם ב' ימים טובים כי אם דר"ה וכן פסק הש"ע י"ד סי' רס"ו:

ו תי"ט ד"ה מל וכו' ודבריהם נ"ל שהוא וכו' לא הועיל בדבריו כלום כי אם היה מקום למאי דמסיק דסד"א דכיון דא"א ע"ה לא פרע לא ליהוי כאילו לא מל דא"כ איך יתירו לו לחזור על ציצין המעכבים ונ"ל דרמז לנו מ"ש הב"י י"ד סוף סי' רס"ו דאסור למול ב' מוהלין בשבת שאחד ימול ואחד יפרע וז"ש מל ולא פרע כאילו לא מל ונ"מ שעושה חבורה שלא במקום מצוה ועי"ל דנ"מ מ"ש הרא"ש בסוף פרקין וז"ל שמעתי כשאבי הבן מברך מיד אחר המוהל מקרי שפיר עובר לעשייתו וגם להכא לפי שעדיין לא פרעו ותנן מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל עכ"ל וא"כ איצטריך תנא למתנייה לאשמועינן דחשיב כאילו לא התחיל למול ומקרי עובר לעשייתו:

פרק כ מ"א אבל נותנים יש לדייק דמדקאמרי רבנן אין תולין מוכח דנותנים לו תלויה בי"ט ומשנה יתירה היא זו וי"ל דצריכה משום דתניא בפ' דלעיל קל"ד אין מסננין את החרדל במסננת והו"א דרבנן אסרי נמי נתינה לתלויה ואמרו אין תולין לאפלוגי אר' אליעזר קמ"ל וא"ת מ"ש ממסננת תירצו תוס' בר"פ דהכא מיירי דאם עשאו מאתמול היה מתקלקל:

ב הרע"ב ד"ה נותנים וכו' פי' אחר וכו' פי' זה הב' לא מצאתיו בשום א' מן המפרשים ונ"מ דודאי הפי' הא' מודה לב' דאינו משתמש במשמרת אבל הפי' הב' פליג אא' אבל כד מעיינת שפיר בהרמב"ם פ"ח מה"ש תמצא סברא זו דבסימן י"ד כתב וז"ל המשמר יין ומים וכן שאר משקים במשמרת שלהן חייב והוא ששמר כגרוגרת אבל מסננין יין שאין בו שמרים או מים צלולים בסודרין וכו' ונותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצלו ע"כ וכתב הטור סי' שי"ט דלהרמב"ם כל שהוא במשמרת אסור וכתב הב"י דכיון דמציא אתי ביה לידי חיוב אפי' במים צלולין אסור ולפי טעם זה כמו שאסר מים צלולין ליתנם במשמרת כך אסור ודאי ליתן מים על שמרים הנתונים מבמשמרת מבעוד יום דסבר אין משגיחין במשמרת כל עיקר ולכן סתם הרמב"ם וכתב ונותנים מים ע"ג שמרים וגם אחרו לאחרונה אחר שכתב השמוש בכלים ובהכי דייקא מתני' דתנן בשביל שיצלו דאי במשמרת איירי לא הוה צריכא למתנייה כי היכי דלא תנייה לעיל גבי חולין ונותנין לתלויה:

ג בפושרין מתני' יחידאי היא דאף בצונן אסור. ואין שורין בגמרא גרסינן שולין וה"ג רש"י ומייתי לה דוגמא מפ"ק דביצה אף מדיח ושולה דהיינו הך דמתניתין ממש אבל שורין אינו שייך כ"כ דסתם שרייה היא לרכך הדבר השרוי וצריך שהות משא"כ שלייה:

תי"ט ד"ה שפין וכו' וכן עיקר ודוגמתו פ"ג דכלאים מ"ש אפונין השופין שר"ל חלקים ופ"ו דמנחות מ"ה שלש מאות שיפה שר"ל מירוח:

ד לפני בהמה זו אי הוה תני ונותנים לפני חברתה הו"א כל בהמה במשמע אפילו משור וחמור שכלם חבירים לפיכך תני לפני הבהמה זו כלומר שתהיה כאחרת בטבע כגון משור לשור דרגילים ברירין וכ"ש מחמור לשור דלא מאיס ברירין:

פרק כ"א מ"א הרע"ב ד"ה תרומה כו' לאו וכו' משמע דס"ל כדעת תוס' והר"ן דתרומה טמאה אסורה לכלבים דאלת"ה בת טלטול היא לאכילה לבהמה ועמ"ש בפ"ק דפסחים מ"ג:

תי"ט ד"ה והאבן בידו וכו' בתינוק וכו' ומש"ה לא תני נוטל אדם את הקטן אלא תני בנו כלומר החביב לו:

ד"ה והאבן וכו' וכבר חזר בו וכו' אבל ק"ל דא"כ הויא לה מתני' יתירה דמאבן בקרויה שמעינן ליה לדין דופן ועוד דסתם כלכלה בפירות מיירי וכדתנן בפ"ג דערובין מ"ג מתנה אדם על הכלכלה ונלע"ד אליבא דהרמב"ם דסבר דלעולם מתני' בפירות מיתוקמא וצריכים לכל הג' תנאים והכא במאי עסקינן שאותה האבן אינה אדוקה בתוך חור הכלכלה אלא מונחת על החור מבפנים כדי לסתום הנקב ולהכי כד אקשינא ולינערינהו מוקי שפיר באבן הסותמת ואי הוה מנער הכלכלה תשמט האבן מעל החור ויפלו הפירות ומש"ה רוב הספרים ל"ג אלא אבל מתני' עיקרה לאשמועינן דין כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה האמנם הדין שכתב הרמב"ם בפ' כ"ה לא שחזר ממ"ש בפי' המשנה שהדין דין אמת ונלמד מאבן שבקרויה אח"כ מצאתי בחכמת שלמה שהגיה דבור תוספת המתחיל ונשדינהו לפירי להוסיף בו הרבה יותר ממה שכתב לפנינו ובתחלה כתבו שם התוס' שלפי אוקמא דדופן לא צריכנא לשנוייא קמא דפירות המטנפין ואחכ"כ וז"ל א"נ השתא יש להעמיד נמי בפירות המטונפין דאל"כ (יוכל להשליך הסל בקרקע ולהוליך בכלכלה מעט מעט כמה שתוכל להחזיק על מקום הפחת מ"ר עכ"ל והרי שס"ל דמתני' לעולם איירי דאין פירות בכלכלה וקמ"ל דדוקא הכא דאית בה צורך לאבן לסתום הנקב ואי אפשר להשליך הפירות דמטנפי אז מותר לטלטל הכלכלה עם האבן:

ב האבן בגמרא מוקמינן לה בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור והכי קי"ל ויש מקשי' לפירש"י כיון שיש יין בחבית הרי נעשה בסיס לדבר האסור ודבר המותר ומותר לטלטלו כדאמרינן בגמ' ס"פ כירה גבי כנונא אגב קטמיה שר"ל שמוכן לטלטלו אע"ג דאיכא ביה שברי עצים וכדכתב ב"י סי' ש"י וי"ל דשברי עצים גריעי טובא ומש"ה בטלי אגב קיטמא אבל אבן לא בטלה וכ"כ התוס' פרק הנוטל דף קמ"ב ד"ה ונשדינהו לפירי וז"ל (וא"ת) אפילו אין הכלכלה מלאה פירות תיבטל האבן אגבה כי היכי דבטלי בפ"ב דביצה שיורי הכוס וכו' וי"ל שאני שיורי דגריעי יותר מדאי ובטלי טפי וכו' וכ"כ בפ"ב דביצה דף כ"א ד"ה כנונא וז"ל ור"ת פי' דלא מיקרי בסיס לדבר מועט שאינו נקבע כגון שברי עצים ושיורי כוסות וכו' ומוהר"ש אבוהב נר"ו תירץ דשאני אבן ע"פ החבית דכיון דהניחה בדעת שם הקצה דעתו מן החבית משום דא"א ליהנות מן היין כשהוא ע"פ החבית אבל שברי עצים שבכמנא אינן מונעים השימוש באפר שבכמנא דיכול לכסות הרוק גם בהם והקשיתי לו דגם הטומן בגיזי צמר דפ"ד אינו יכול ליטול הקדרה כשהם עליה ואפ"ה הותר לו לנעור הכיסוי וה"נ נשרי ליה להטות החבית ומ"מ יש ליישב תירוצו וק"ל (הג"ה נ"ל דהכא הטמנה מוכיח שאינו מקצה דעתו ממנו):

תי"ט ד"ה מעות וכו' שנראה טפי בכיסוי וכו' הכי איכא מ"ד בפ' כל הכלים קכ"ה לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה כיסוי לחבית ופירש"י ומגלה אותה כדרכה ומינה דאפילו לדידן הו"א דהא דחבית קיל טפי ולעד"נ דצריכין להא דמעות משום דהו"א דכי היכי דבחבית בין החביות מותר להגביהה ולהוציאה משם למקום אחר ה"נ לישתרי בכר להוליכו למקום שהמעות המנוערות תהיינה שמורות קמ"ל ודוקא נוער ולא יחוש למעות וכעין דין זה כתב רבינו ירוחם הביאו ב"י סי' ש"ט:

ג פחות מכזית מכאן דייקינן בגמרא דאסור לאבד ביד פירורין פחות מכזית דשרינן להעבירם בידים ולא זרק להו כפירש"י והרי"ף ותוס' כתבו בע"א:

הרע"ב ד"ה בש"א וכו' מתחלפת השיטה וכו' הר"ן כתב דראייה לזה דלא נשנית בעדיות בקולי ב"ש וחומרי ב"ה אבל התוס' דתי לה וכתבו דמאי אולמיה דהא מהא וק"ל דאלימא עדיות דבחי' היא:

פרק כ"ב מ"א להוציא מהן יתור נפיש הוא דאם הפירות נסחטים ודאי דמוציאים משקה אלא למעוטי סוחט לקדרה דהוי כאוכל:

הרע"ב ד"ה מזון ג' וכו' ולא יותר דמתוך דבהיל על ממונו אי שרית ליה אתי לאתויי דרך רה"ר ודוקא נשברה אבל נסדקה מותר דלא בהיל כ"כ כמו בנשברה תוס' דף קי"ז ד"ה והא תנייא נשברה ולהאי טעמא כתב הר"ן בפ' כל כתבי דדוקא ליה אסור משום דבהיל אבל אחרים מותרים אפילו הרבה והיינו דטעמא דר"ת דכתיבנא בפרק כל כתבי:

צ"ע אם ג' סעודות דקתני היינו אפילו נשברה במנחה או דוקא שנשברה בליל שבת וכדאמרינן גבי דליקה ויש סברא לקולא כי היכי דמקילינן בכלים דאילו גבי דליקה לא שרי אלא בב' כלים והכא הותר אפילו בכלים הרבה וטעמא נ"ל משום דליכא כ"כ בהלה בנשברה חבית א' כמו בדליקת בית וכל אשר בו והכי איכא למידק ממ"ש הר"ב לכם כל א' מזון ג' סעודות מה שלא פי' כן גבי דליקה אלא אדרבה כי' דקתני לכם ולא עמי משום דפעמים שאינם מצילים בשוה ע"ש פי"ו ד"ה באו והצילו עמי והשתא ניחא מה שהשמיט הטור ר"ס של"ה דכתב ביה דינא דמתני' דהכא ולא כתב ואומר לאחרים באו והצילו לכם וכתב הב"י דסמך אמה שכתב לעיל גבי דליקה ול"נ דהשמיטו משום דלעולם מצילין מזון ג' סעודות ק"ו מבעל החבית אבל קשה דא"כ הו"ל לשנויי הכא באו והצילו עמי כדתנן גבי מלבושים משום דשוין הם וכמ"ש הר"ב לעיל בדבור הנ"ל ושמא י"ל דדוקא התם דאיכא למיטעי שני תנא בלישניה אבל הכא דיש סברא דאפילו איהו מציל ג"ס וכל זמן שיהיה כ"ש (היא):

ד"ה רי"א דר"י מדמה להו וכו' לא חיישינן שמא ימלך עליה למשק' טור סי' ש"ך:

ב וכל שלא בא כגון בשר יבש שאוכלין אותו חי ע"י הדחק:

הרע"ב ד"ה כל הבא בחמין וכו' והרמב"ם כתב בפ' כ"ב דבר שנתבשל או נשרה בחמין ולדידיה דייקא מתני' דלא תני כל שנתבשל אלא שבא דבביאה סגי דהיינו שריה ולפי' הר"ב ודעמיה דדוקא נתבשל י"ל שר"ל כולן שדרכו לבוא בחמין שאינו נאכל אלא ע"י חמין לאפוקי שלא בא מסיפא דהיינו בבשר יבש על שאינו מוכרח לבשול שגם יוכל להאכיל בלתי זה