קול הרמ"ז מועד יד

בספינה עמו וכ"ש דהיה שר וראש בספינה כדכתבו התו' ואפ"ה אשמועינן דנר לא' נר למאה:

פרק יז מ''א עמהן אפילו שאינן עמהן ניטלות כדמוכח בטור סי' ש"ח אלא נראה דלרבותא נקטיה דאפילו עם כליהן ניטלות ולא גזרינן שמא יחזור אותן דאסור שמא יתקע ואין להקל דכ"ש הוא משברי כלים דלקמן מ"ה דהא ראויות הן כמה מלאכות יותר משברי כלים דהכא אין דעת בע"ה להשתמש בהם שום תשמיש אחר כי אם לחזור ולהחזירן למקומן וסד"א דליתסרו בטלטול:

הרע"ב ד"ה כל הכלים וכו' אגב הכלים וכו' פי' דאגב אביהן שהם הכלים ומותרים ליטול אבל לא שיצטרך להטלטל דוקא עמהן:

תי"ט ד"ה כל וכו' שיש להם וכו' בזה תירץ קושיית התוס' שהקשו דאיך מתיר טלטול כל הכלים שהרי יש כמה שאוסרים בטלטול כגון מסר הגדול וכו' ולכך גורסים כל הכלים הניטלים שר"ל מותרים להנטל אבל רש"י והר"ב סוברים שכיון דתנן ודלתותיהם עמהם מוכח שפיר דאיירי דוקא כשיש להם דלתות דעיקר שריותא לדלתות אתא כי אין צורך להתיר הכלים ונ"ל שיש הכרח לגירסת רש"י דאי כתוס' היל"ל דלתותיה ניטלות עמהם כמה דתנן לקמן מ"ה לפי הגרסא שלנו:

ד''ה אעפ"י וכו' דה"ק וכו' אבל מלת בשבת קמייתא יתירה לגמרי דהול"ל כל הכלים נטלים ודלתותיהם עמהן ואעפ"י שנתפרקו בשבת ואז הוה קאי מלת בשבת אניטלים אבל יתיישב במה שפירש"י והר"ן דכתבו וז"ל ואעפ"י לאו ארבותא דנתפרקו בשבת קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול או בשבת ול"מ לא נתפרקו והשתא לא צריך להוסיף מלת ניטלים אחר שנתפרקו כמו שהוסיף התי"ט אלא היא כפשוטו דהיינו בחול היינו בשבת ונ"ל דמלת בשבת בתרייתא הוצרכה דאילו לא תני כי אם שנתפרקו הוה משמע דה"ק דמותר לטלטל כל הכלים שיש להם דלתות ואעפ"י שעשויים להתפרק מותרים משום דאין בנין בכלים לכן חזר ואמר בשבת פי' שנתפרקו קודם לכן וה"ה בחול:

ג אין מקבל טומאה ואע"ג דאמר רבא בר"פ דמאי דאינו כלי לענין טומאה לענין שבת נמי לאו מנא הוא היינו מה שהיה כלי ונתבטל מתורת כלי ולא מהני ביה ייחוד לשום מלאכה כגון מחט שניטל חררה או עוקצה לענין שבת נמי לאו כלי הוא אבל מה שראוי להיות כלי לטומאה ע"י ייחוד משברי הכלים דבסמוך הוי כלי לשבת אפי' בלא ייחוד והאי קנה ראוי הוא שתייחד לטומאה כגון לתקן לו קשר בראשו או בחתיכות קצתו או בהכנסת פקק סמוך לראשו וזהו דקדוק בין כך ובין כך פי' בין שיש לו קשר ממש ובין שאין לו אלא שראוי להיות לו ועיי' בתוס' דף קנ"ג ד"ה מדלענין טומאה:

הרע"ב ד"ה בין וכו' דהא כלי הוא וכו' לא שמותר להפוך בו הזתים בשבת דודאי מוקצים הן אלא שכיון ששם כלי עליו מותר לטלטלו לצורך גופו או לצורך מקומו דאי אין שם כלי עליו אסור בטלטול אפי' לצורך גופו וכדכתב בעל הגה"ה ש"ח סעיף ז' משם הגהות מרדכי וה"ק רבא במכילתין דף קכ"ד א':

הרע"ב ד"ה ר' נחמיה וכו' לצורך תשמיש וכו' ומתני' דייקא בהכי דהא לצורך דקאמר ת"ק היינו כל מין צורך דגופו ומקומו ולא לצורך הוא מחמה לצל דאין שום צורך לאדם מזה ואי לצורך דר"נ היינו דת"ק לימא ר"ן אוסר דהוה קאי אשלא לצורך א"נ ליתני בהדיא רבי נחמיה אוסר שלא לצורך אלא ודאי מדהדר ותני אין ניטלין אלא לצורך מוכח דאיירי בצורך אחר דלא תנייה ת"ק והיינו בתשמיש המיוחד:

ה ובלבד נראה דמשום ר"י קאמר הכי לאפוקי מעין מלאכתן דוקא ומפני כך לא סגי ליה דלתני סתמא ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכה אלא פי' כפחותה שבמלאכות דהיינו כיסוי ואעפ"י שהם עודפים וחדודים וז"ש מעין מלאכה ר"ל שיהיו דומים לכיסוי המתוקן לכך:

תי"ט ד"ה רי"א וכו' בנשברו וכו' ובהכי דייקא גרסת עמהן שפי' שבהכנסת שבת היו מוכנים אגב אביהן פי' אגבי הכלים שהיו שלמים:

ו ואם לאו הא דתני בהאי בבא האין והלאו ולא כן מדסיפא היינו משום דאם האבן בקרויה בלתי קשורה שנעשתה בסיס לדבר האיסור אפי' תפול ממנה אסור לטלטלה דמגו דאתקציא בין השמשות וכו' ומש"ה פסיק ותני ואם לאו אין ממלאים בה כלום כלל ועיקר ועיין בהגהות ש"ע סי' ש"ט ס"ד וש"ע סי' ש"י סעיף ז' אבל בטפיח לא יוכל לפסוק ולומר שאין ממלאים בו דהא אפשר ע"י קשירת פסיקי' כדלעיל פט"ו א"נ אפשר שאם היתה לו זמורה שיש בה עקמימות כעין מזלג שראוי לתלות בה הטפיח ולמלאות (ממלא) בה תמיד דשויה כלי דמותר למלאות בה:

ז הרע"ב ד"ה ואם וכו' מחזי כמוסיף וכו' וא"ת מנ"ל דפליגי בתוספת אהל דלמא בטלטול פליגי ותירץ (דא"כ) הו"ל למנקט פלוגתייהו במידי דלא שייך ביה תוס' אהל כגון נגר הנגרר וכו' תוס' ד"ה והמונח וכו':

ד''ה בין וכו' הואיל והיה וכו' ונראה דמש"ה לא תני וחכ"א פוקקים בו אלא בין כך ובין כך כלומר בין מתוקן למעשה בין במחשבה והיינו ובין כך ר"ל שדומה לו בקצת דהיינו שהוכן:

ח כל בעל חכמת שלמה מוחק מלת כל ונ"ל הטעם משום דמשמע דכללא כייל דדווקא כל שיש לו בית אחיזה מטלטלין ולא כל שאין להם בית אחיזה ולא היא דהא כמה כלים שאין להם וניטלין אבל כדלא גרסינן כל תלא כסוי הכלים ר"ל מקצת מהם והכי קושטא דמלתא דדוקא בכלים מחוברים פליגי כדכתב הר"ב:

כיסוי כלים והוא שיש תורת כלי עליהם גמרא וכ"כ הר"מ בפ' כ"ה ופירש"י שיהיה ראוי לתשמיש אחר והקשה עליו ר"ת והעלה דדיו שהוא מתוקן לאותו תשמיש אפילו אינו ראוי לתשמיש אחר וכ"כ רוב המפרשים כדכתב הב"י סי' ש"ח ומש"ה לא הזכיר הר"ב בכולן הא דתורת כלי משום דממילא אישתמע וגם הטור סי' ש"ח לא הזכירו:

הרע"ב ד"ה בד"א וכו' ואם לאו וכו' והיינו בין כך ובין כך פי' בין דכלים סתם ובין דכלים המחוברים לקרקע. פרק י''ח מ"א מפנין מלת עברית מן פניתי הבית הר"מ:

מפני האורחין מכאן דייקינן בגמרא דגדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש מדקדים אורחים למדרש:

היבש אמרינן בגמרא דוקא יבש אבל לח לא מ"ט כיון דמריר לא אכלה ומוכח דאבהמה קאי וגירסת לעזים עיקר וכ"נ שכתב הר"מ פכ"ו מה"ש וז"ל כל שהוא ראוי למאכל בהמה חיה ועוף המצויין מטלטלין אותו בשבת כיצד מטלטלין אם התורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים אבל לא את הלח עכ"ל:

בלוף כתבו התוס' במכילתין דאף בחרדל מתיר רשב"ג כי היכי דלא ליקשי מדידיה אדידיה דבברייתא משמע דמתיר:

הרע"ב ד"ה מפנין תרומה וכו' כיון דחזיא לכהן וכו' משא"כ בתרומה טמאה דאע"ג דניתנה להנאתו של כהן מ"מ אסור להאכילה לבהמתו לרש"י במכילתין דוקא בשבת משום שריפת קדשים ולתוס' והרז"ה והר"ן אפילו בחול אסור דסברי דדוקא להסקה ניתנה ולא לאכילת בהמה וכבר הארכתי בזה בפ"ג דפסחים מ"ג:

ד"ה ומ"ש וכו' ושמעינן וכו' עמ"ש רפ"ז דברכות:

ד"ה אבל לא וכו' ואע"ג דקי"ל טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן וכדכתב הר"מ פכ"ה מה"ש היינו לענין ביטול כלי מהיכנו שלא החמירו בו כמו לענין טלטול בידים תוס' וא"ת מאי דוחקיה לאוקמי בטבל דרבנן לוקומיה אפילו בדאורייתא והא קמ"ל דאסור בטלטול וי"ל דאה"נ אלא דהא עדיפא ליה לאשמועינן דאפילו דרבנן אסור לטלטל בידים ואפילו במקום מצוה ועוד דהאי תירוצא איצטריך ליה בדוכתיה אחריתא וכעין שכתבו התוס' גבי דמאי כנ"ל ומשום הני טעמי לא תני תנא מדומע בהדייהו ועוד דר"י ס"ל לקמן דפכ"א דאפילו לכתחילה מעלין את המדומע ותנא נקט הכא כדנקט בשאר דוכתין ועוד דבפלוגתא לא מיירי:

ד"ה ולא את וכו' שנתמרחה בכרי וכו' עמ"ש רפ"ז דברכות:

ד"ה לוף וכו' ורמב"ם פי' וכו' וכן אמרו בירוש' דשביעית פ"ה לוף מין בצלים ד"ה לעורבים כגון עשירים וכו' כ"כ רש"י וטעמא משום דבעינן בהמות המצויות אצלו ושעליהם פרנסתן. תי"ט ד"ה אפילו וכו' כדאמרי אינשי וכו' זו מימרא דשמואל אבל כל הפוסקים פסקו כדרב חסדא דאמר ד' מאוצר קטן ה' מאוצר גדול וכדהביא הב"י סימן של"ג ויש לתמוה על הר"ב דתפס כשמואל נגד כל רבותא וגם התי"ט לא העיר בזה אדרבא נראה דהכי סבר נמי איהו מדפי' ענין דאמרי אינשי בכאן ולא במקום אחר שנזכר כן:

ע"ש ול"ג וכו' במחילה מכבודו זה לא נראה ונדחה הוא דמה ענין ד' וה' דכתיבי בהדיא בקרא וצריכי למסרך בתרייהו כמה משניות בדלא צריך וכ"ש אחר שיש לנו טעם יפה שלמדונו רבותינו תוספות דלא שייך למימר זא"ז אלא כשהענין הב' הוא נפרד וחלוק מן הראשון משא"כ בד' וה' שפירש"י שבכלל ה' יש ד' ועוד דמן הגמרא נראה בפי' שכן היה למשל בפי בני דורם לומר ד' וה' כדאמרינן בגמרא כדאמרי אינשי:

ד''ה קופות בירוש' וכו' תוס' כתבוהו:

ד"ה ודמאי וכו' כדלעיל וכו' ק"ל בדבריהם דאהא דדמאי מקשינן בגמרא והא לא חזי ליה ואי הו"מ למימר כדאמר בתרומה מאי קארי ליה אלא נלע"ד דשאני תרומה דבע"כ חזיא לכהן וסופו לינתן לו והאי גברא כשליח הכהן הוא אבל דמאי אינו בהכרך שינתן לעניים ודלמא לא מתרמי ליה עני ולהכי נקט בדידיה ב וירדו נ"ל לדקדק מכאן דאסור לכפות הסל אחר מנחת שבת בזמן שדרכן של תרנגולים להתפס ולעלות למקום הגבוה ללון שם דלהכי תנן כדי שיעלו וירדו דהיינו בעוד היום גדול לאפוקי קרוב לזמן עלייתן להשאר שם דאז מבטל כלי מהיכנו:

תי"ט ד"ה אם וכו' בעי בהו הזמנה וכו' דייקא הזמנה כ"כ דר"ל דעביד תיקון במעשה ולא תני כדתניא בברייתא גבי חבילי פאה ואזוב הכניסן למאכל בהמה מסתפק מהם הכניסן לעצים חאן מסתפק וכתבו התוס' דסתמא נעשה כמי