קול הרמ"ז קדשים ח

אות מ"מ מעשה פרה קדם שנעשה ביום שהוקם המשכן וכ"ש למ"ד דפרה אדומה נאמרה במרה:

חטאת נ"ל דלא קראה פרה אדומה אלא פרת חטאת משום דאיירי דוקא אחר שנתקדשה לשם חטאת דאז אינם יכולים לשנותה ואינה ראויה לבוא לפנים וע"ע בסמוך מ"ש בוכן שעיר המשתלח:

ואל עיין בסמוך גבי משכן ה' דאמאי מייתי תנא קרא תי"ט ד"ה פרת וכו' וה"ה בשחיטה וכו' והאי דנקט שריפה ולא שחיטה שהרי שחיטה קודמת לשריפה י"ל דהיינו משום דקרא דמייתי עלה ואל פתח אהל מועד מיירי בהעלאה דהיינו שריפה ונ"ל דגרסינן לא יביאנו משום דלא הביאו כתוב גבי משכן ה' דאיצטריך לדמשנה ב' וא"ש יביאנו דר"ל אותם שאם ירצה יביאנו:

ד"ה וכן וכו' לאחר וכו' והיינו דיוקא דוכן ור"ל שיהא כמו הפרה דאינה ראויה לבוא לפנים לאפוקי קודם וידוי ובהאי ניחא נמי דאקדים פרה שהיא מאוחרת בתורה משום דמינה יליף שעיר:

ב והטריפה טרפות שאינו ניכר וכדכתיבנא בפ"ח משנה א' ומש"ה לא כייליה בבעלי מומין:

דופן נ"ל דתנא ושייר גזול ונוגח דאימעוט בת"כ מקרבן מו' דומן הצאן ולא ידעתי למה לא הזכירו הרמב"ם בכלל איסורין שכתב בפ"ג דאיסורי מזבח:

הרע"ב ד"ה ומחוסר וכו' דגופא וכו' תורין דחסרי הצהוב ובני יונה דהגיע הציהוב והיינו דגופא:

ע"ש מודה להו וכו' בגמרא איתא מודו רבנן לר"ש אבל תוס' גרסי כשל הר"ב וטרחו התוספות ליישבה דלא ליקשי לן דפסולא דעלמא נראה דקיל טפי מפסולא דגופא וכתבו דכיון דפסולו בגופו יוכל להיות שיעבור מיד באותו היום משא"כ מחוסרי זמן דלא חזו עד שיגיע הזמן ע"כ אבל קשה לי בני יונה שעבר זמן מאי איכא למימר ובודאי דגירסת הגמרא נכונה ואין להקשות דלאשמועינן הך בבא בתרא ולא ליתני ההיא דתורים ואנא אמינא אם בהני דפסולא דעלמא דקילי לא מודו רבנן לר"ש כ"ש בפסולא דגופו דאורחא דתלמודא דסגי ליה בחדא צריכותא א"נ דהוה ס"ד דפיסולא דעלמא חמיר וכפי' התוס' ודו"ק:

תי"ט ד"ה שנאמר וכו' ומשני וכו' והשתא ניחא דאיצטריך תנא למכתב הני ב' קראי כי היכי דלא נטעי למימר דכולהו מקרא חד אתו ואיקשי לן דמקרא דפתח אהל מועד לא אימעוט רובע וכו' ומלפני משכן לא אימעוט פרה ושעיר א"נ מקרא דפתח אהל אימעוט נמי קדשי בדק הבית והיינו דתני כל שאינו ראוי וכו' ומקרא דלפני משכן נמעטו כל שארא דמתני' בעלי מומין וכו' דראוי לפני משכן ר"ל הכשרים ליקרב עכשיו כמ"ש בת"כ ופי' בק"א שעכשיו הם לפני משכן ה' אם ירצה להקריבם ע"כ ור"ש לא קאמר אלא הכשרים ליקרב באיזה זמן לאפוקי רובע וכו' אבל מ"מ מלת לפני אהניא ליה לפוטרו מכרת וכ"מ בת"כ ע"ש. ד"ה בלא וכו' נדרים וכו' וזה שכתוב איש כל הישר בעיניו פירוש את זה תעשו שמה:

ד"ה וחכ"א וכו' אבל וכו' במכילתין דף ק"ו ובת"כ תניא האזהרה מן השמר לך פן תעלה וכ"כ הרמב"ם גופיה בפי"א ממע"ה ועוד לר"ש נמי לא לקי אליבא דרב נחמן כדאיתא בגמרא וא"כ מאי איכא בין רבנן לר"ש אבל נ"ל דמאי דקאמרי רבנן פטור ר"ל אבל אסור משום הני מחוסרי זמן נינהו כדכתב התי"ט לעיל וסברי רבנן דמחוסר זמן אינו בכלל שאר הפסולים דכתיב בהו ולנדר לא ירצה דהוו בלאו אבל מחוסר זמן נתקו לעשה דמיום השמיני והלאה והיינו דקאמרי כל שאין בו כרת מאלו הפסולים משום דכתיב לפני משכן כנזכר לעיל אין בו לא תעשה הא עשה איכא:

ג זמן שאמרנו פטור רש"י ואע"ג דאסור להקדיש קרבן קודם זמנו מ"מ אם הקדישו מקודש:

המולח בפ"ג דמנחות משנה ב' הביא התי"ט משם התוס' דתנא לא דקדק בסדר דתנופה קודם למליחה ולא ידעתי למה לא כתבו בכאן ונ''ל שהטעם לסדר זה הוא מפני שהוא פועל במנחה ממש משא"כ מניף ומגיש ועי"ל שהוא כולל בכל המנחות משא"כ תנופה והגשה כדתנן פ"ה דמנחות:

המולח נותן מלח על המנחה שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח הרמב"ם:

הרע"ב ד''ה ואשמן וכו' תני מצורע וכו' ואין זה כשאר חסורי מחסרא שבגמ' שאינם נשנים במשנה דאמרינן דמצורע קבעוה תנאי ופירש"י למתניא במתני' אבל נזיר דבסמוך לא קבעוה תנאי והרי הוא ככל ח"מ וכתבו התוס' דטעמא משום דמצורע יש בו טומאה כזב וזבה ויולדת אבל נזיר דלא דמי להו שייריה:

תי"ט סד"ה ומצורע וכו' קבעוהו וכו' ול"נ דרש"י לא כתב ל"ג אלא במשנה וכלומר שהאמוראים לא היו גורסים אותו בגרסתם הא' אבל אח"כ קבעוהו והראיה שבנזיר לא כתב כלום:

ד"ה עולותיהן וכו' קשיא וכו' עדיפא מינה הו"ל לאקשויי דאי לאחר שהקריבו א"כ לא הוי מחוסר זמן:

ד"ה והקומץ נפלאתי וכו' ול"נ דתנייה אצל קבלת דמים דהוי דומיא דידיה דכמו דאמרינן מקבלה ואילך מצות כהונה ה"נ אמרינן גבי קמיצה וכדכתב רש"י בפ' ויקרא אע"ג דגם תנופה והגשה צריכות כהן כבר תירץ בעל גור אריה דאינן מעכבות ע"ש והשתא דאתאן להכי אני אומר עוד דתני בהדי הדדי כל השנויות בפ"ג דמנחות משנה ב' לא יצק לא בלל וכו' ע"ע:

ד עד כל הני דמתני' דמאי דהוה הוה נפקא מינה למפרש קראי שלא אין להקשות פשיטא שהרי עדיין לא היה אהל מועד דתנן הכי לאשמועינן עבודה בכהנים ולאפוקי מתנא דברייתא דסבר דמסיני נבחרו הכהנים ואף להקמת המשכן נראה דקמ"ל משהוקם בר"ח ניסן ולא בימי המילואים שהיה משה מקים המשכן ופרקו:

מותרות משום דבעי למתני לקמן שעת היתר הבמות ושעת איסור הבמות הקדים לשנות כל זה:

בכל האי בכל רמיז למאי דאמרינן בגמרא דאף בסילוק משאות היו מוליכין עמם קדשים קלים ואוכלים אותם אף בשעת הליכתן או בשעת חנייתן:

ו ויריעות פי' יריעות המשכן הרמב"ם פ' א' מה' בית הבחירה הרואה כתב הרמב"ם וענין בכל הרואה הוא שכל זמן שעומד אפילו ברחוק הרואה שום דבר מן הבית מותר לו שיאכל באותו מקום ע"כ והיינו רבוייא דבכל ואמרינן בגמרא דיוסף זכה לזה בזכות שלא נשא עיניו לערוה:

הרע"ב ד"ה באו וכו' היו נוסעים וכו' זל"נ דאיקרי מנוחה משום דהוה לאחר ירושה וישיבה דלפי' הר"ב גם משבאו לגלגל לא היו נוסעים עוד ממקום למקום כמו במדבר:

ז הרע"ב ד"ה למעשר וכו' הר"ב ל"ג מ"ש אבל רש"י גריס ליה דהכי כתב בפי' המשנה ומעשר שני פריך בגמרא (נסקיה) להתם ע"כ ותוס' כתבו דף קי"ח ויש ספרים דל"ג מעשר שני כלל גבי נוב וגבעון ע"כ וכיון דאיכא הכי ואיכא הכי הו"ל להתי"ט להזכירו בנ"א וצריך ליתן טעם למאן דל"ג ליה דהתינח לעיל במדבר ובגלגל דלא הוה מ"ש וכדכתב הר"ב לעיל אבל גבי נוב וגבעון אמאי לא תנייה ונ"ל דאמרינן בגמרא דלר' שמעון מעשר שני בנוב וגבעון היה נאכל בכל מקום אבל לר"י נאכל בנוב וגבעון וכיון דאיכא פלוגתא לא תנייה לא הכא ולא הכא דתנא בפלוגתא לא מיירי:

תי"ט ד"ה באו וכו' שאול וכו' ז"ל הרמב"ם בפ"א דה' בית הבחירה כשמת עלי חרב (שילה) ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ע"כ ותמיהני על רבינו ז"ל דנראה דאשתמיטתיה מ"ש בסדר עולם הובא בילקוט שמואל רמ"ז קל"ט ששם אמרו דבין בנוב ובין בגבעון היה אהל מועד ורבינו כתב דבנו מקדש ועוד איתא התם דשמואל עצמו הביא את אהל מועד לגבעון ורבינו כתב דכשמת שמואל בנו מקדש בגבעון:

סד"ה בכל וכו' משמע מהא דיותר יכון לשנות בכל ערי מבכל מקום וקשה דאדרבה בכל מקום עדיף דכולל יותר אפילו בשדות אם לא שנאמר דבכל מקום משמע אפילו ח"ל ול"נ דשפיר תני הכא בכל ערי משום דקי"ל דאין חייב במעשרות עד שיראה פני הבית ואי תני בכל מקום הוה אמינא אפילו בשדות ובחצרות דאינן קובעין אלא מדרבנן אבל מדאורייתא דוקא בפני הבית:

ט כל הקדשים נראה דכל מרבה גם קדשי עכו"ם וכר"י דפ"ה משנה ה' ובהאי אתי שפיר מאי דכתיבא בסמוך על הבבא המציעא:

הרע"ב ד''ה ואין וכו' להם זאת וכו' ולאשמועינן דרשה זו תני תנא כל הני בבי אע"ג דאין להם מציאות אחר בית עולמים ועוד אפשר דמהקדישן בשעת היתר הבמות וכו' נפקא לן לבן נח שהקדיש קודם שנתגייר דאז הותרו לו הבמות ואח"כ נתגייר והקריב בחוץ ואגב האי בבא תני אחריתי:

י הרע"ב ד"ה ואלו וכו' ונוב וכו' גם מכאן משמע דבגלגל ונוב וגבעון היה המשכן ולא היה בנין וכדכתיבנא לעיל מ"ז:

תי"ט ד''ה רי"א וכו' ומנחת וכו' י"ל דיש ממשנה זו נפקותות הרבה לענין קדשי עכו"ם שמותרים בחוץ:

ע"ש בבמה וכו' וכן משמע (מדקאמר) ר"י אין מנחה בבמה ולא אמר בבמת יחיד נראה דר"ל אין מנחה בשום במה גדולה או קטנה:

ד"ה וריח ניחוח וכו' פירש"י בההוא קרא נמי והקריב החלב לריח ניחוח לה' ע"כ וההוא קרא הוא פסוק וזרק הכהן שכתב הר"ב לכיהון וכמו שבענין זריקה נזכר מזבח לאפוקי במה כך והקריב שבסופו קאי דוקא אמזבח ולא ידעתי מה ראה החי"ט לחלק בין ריח לניחוח דתרווייהו סמיכי אהדדי בקרא ור"ל שאינו צריך שיזבח לו לשם ריח ולא לשם ניחוח: