קול הרמ"ז קדשים ז

תי"ט ד"ה יצאו וכו' והוציא וכו' בפ"ו דיומא ס"ח א' ובח"כ תניא יוציא אל מחוץ למחנה להלן (פי' בפר העלם) אתה נותן ג' מחנות וכאן אתה נותן מתנה א' [פי' ביוה"כ והוא מתמה) אם כן למה נאמר יוציא אל מחוץ למחנה אלא כיון שיצא חוץ למחנה א' השורפו מטמא בגדים ע"כ ופי' הענין דבפר העלם דבר איצטריכו ג' פסוקים ללמד ששריפתו חוץ לג' מחנות וא"כ הכא דכתיב מחוץ למחנה ר"ל מחנה א' וכל הנשרפים הקשו זה לזה שמפר העלם דש"ץ נלמוד שהשריפה חוץ לג' מחנות ומפר י"ה נלמוד שכשיצא חוץ למחנה א' מטמא בגדים ונותנין את של זה בזה וגם רש"י בברייתא דמכילתין שהגיהה ע"ע:

פי"ג מ"א פטור פי' על העליה ואין להקשות למאי תני בבא דשחט בפנים די"ל דתנייה לרמוז לתשובתו על אמרו לו וכדכתב הר"ב שכן היתה לו שעת הכושר ובהכי ניחא דהוצרך הר"ב לכתבו מפני שבזה מתורץ ייתור המשנה וא"ת אכתי לא לימא אלא בב"ק וי"ל דרוצה לרמוז על תשובה אחרת שיש לו דשוחט בפנים ומעלה בחוץ אם עלה לא ירד כדאמרי' בגמ' לאפוקי הכל בחוץ דפסול אפי' בדיעבד דאם עלה ירד והשתא א"ש דב' תשובות אלו אמרו בברייתא שהשיבו ב' תנאים תחת ר"י הגלילי וכן הוא בת"כ ומר דייק לה מבבא קמא ומר דייק לה מבבא בתרא:

הרע"ב ד"ה השוחט קדשים וכו' דבמוקדשים הכתוב מדבר שנאמר להקריב קרבן ת"כ ורש"י בחומש:

ע"ש בהעלם וכו' כך פי' רש"י ובהכי אשמועינן תנא רבותא דאי למימר דחייב על כל חדא מינייהו באפי נפשייהו מקרא מלא הוא ותו דהא תנא להו בריש כריתות ובפ' הלוקין:

תי"ט ד"ה כיון וכו' פרשיות וכו' דרשא זו אליבא דת"ק היא דמינה יליף שחט והעלה בחוץ חייב אבל ר"י הגלילי לא דרש לה בודאי וא"כ לא צרכינן לה להשיב על ר"י אלא מ"ש ואפ"ה חייב פי' שהרי אתה אומר כן שהוא חייב וכמו כן היה לך לחייב בשחט בחוץ והעלה בחוץ:

ב טימאוהו ומ"ל נטמא על ידו כשנגע בו או נטמא על ידי דבר אחר שטמאוהו כפירש"י:

תי"ט ד"ה ר"י וכו' איסור וכו' ומיד נאסר עליו הבשר בכרת ואעפ"י שנטמא אחר כך לא פקע איסורא מיניה ובהכי דייקא שאר"י טמא שאכל טהור חייב לגלות טעם סברתו אבל רבנן לא הבינוהו מתחלה כמ"ש התוספות שהזכיר התי"ט בסמוך:

סד''ה שאינו וכו' פי' במה שיכול להפריח הטומאה ממנו שיכול להטהר מטומאתו לאפוקי טומאת בשר שאין טומאתו פורחת ממנו לעולם בעודו בשר כן דרשו בת"כ פ' צו:

ג הרע"ב ד"ה המעלה וכו' ואע"ג דבשחיטה נמי כתיב להקריב קרבן לה' תירצו בגמרא דאתא להוציא שעיר המשתלח וכו':

ד"ה אפילו וכו' וזרק כו' כ' בעל קרבן אהרן שפסוק זה מיותר דכבר למדנו כל זה בפ' ויקרא דין הזריקה ומקומה אלא בא לומר שדוקא באהל מועד צריך מזבח אבל בחוץ א"צ מזבח לחייב:

ד חייב הפסיק ביניהם לבין השאר דר' אליעזר לא פליג אעולה כדכתב התי"ט בשם רש"י:

ומנחת כהנים כתבו תוס' הא דפלגינהו משום דמנחת כהנים באה עשרון ומנחת כהן משיח חצי עשרון:

הרע"ב ד"ה שהיה וכו' לעשות וכו' לפי' רש"י לא ילפינן ליה אלא מלעשות וכך הוא בברייתא ת"ל לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ע"כ וכ"ה בת"כ ופירש"י וז"ל ת"ל לעשות משמע הראוין לעשות אפילו אינו ראוי לבא מחוץ בפנים וה"נ כיון דאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפך בהן או להעלותן מראש המזבח למערכה ראויין להעשות קרינן ביה ע"כ ובעל ק''א פי' בע"א ע"ש ולא ידעתי למה לא פירש כדפי' רש"י ולר"ב קשה דהא דרשינן מלת לה' גבי העלאה להדיוט דפטור כנז"ל אבל הרמב"ם בפי"ט מה' מע' הקר' פי' כפי' הר"ב:

עי''ש וכל וכו' ז"ל רש"י שכולם מתירים הם כל זמן שלא קרבו כולם לא הויא הקטרה לצאת בעלים י"ח ע"כ:

ה קדשים הא דנקט ליה בלשון רבים ולא תני המקריב זבח ואימורין וכדתני גבי מנחה לרבותא נקטיה דלא מיבעיא בהמה א' דאין בשרה חוצץ אלא אפילו כמה בהמות זו על גב זו תדע שהרי רגל אדם על של חבירו נקרא מין במינו כדכתב התי"ט בסמוך משם התוס':

הרע"ב ד"ה המקריב וכו' אמורים וכו' ולא משום הבשר שהרי אינו מתקבל בפנים כדתנן לעיל פ"ט מ"ה ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים וכו' וטעמא משום דלאכילה קיימי ולא למזבח כ"כ שם הר"ב:

ו בחוץ שכל א' מהם ראוי לבוא בפנים ונ"ל דאי תני הקומץ והלבונה הוה אמינא דהכא פליגי רבנן משום דכל א' מהן מתיר משונה וכולל לכל המנחה אבל שני בזיכין דהם מין א' הוו להו כב' חצאי מתיר ואימה דרבנן מודו לר' אליעזר ואי אמר ב' בזיכין בהא אמר ר' אליעזר אבל בקומץ ולבונה אימה דמודה קמ"ל:

תי"ט ד''ה הזורק וכו' ולא פליג ר"א וכו' ומפני כך תנן מקצת דמים לאשמועינן דאפילו ר"א מודה:

ד"ה ר"א וכו' ותמיהני וכו' תמה אני על תמיהתו דהא קי"ל דאין מלקין אא"כ מתרין ואיך יתרו במה שלא כתוב בתורה אלא שהוא מהל"מ ואי איתא מאן דבעי בכ"מ עונש שמענו אזהרה מנין ואמאי בעינן כתיבת האזהרה אלא וודאי דכל דלא כתיב לא מלקין עליה:

ז הרע"ב ד"ה מלק בחוץ נבלה וכו' איני יודע למה לא כתב מ"ש בת"כ אשר ישחט על השחיטה חייב ואינו חייב על המליקה ובזה לא היה צריך לחזור ולהקשות על מה שכבר כתב לעיל מכל העולים בחוץ וכו' ד"ה נמצא וכו' בש"ס וכו' בגמרא מקשין האי הכשרו חיובו הוא ופירש"י דאסיפא פריך אדתני דרך הכשרו בחוץ דהיינו שחט בחוץ דאין זה הכשר שהרי עוף קדשים אין לו הכשר בחוץ בשחיטה ע"כ ואין לומר דדרך הכשרו בחוץ ר"ל על סתם עוף דחולין דכשר בשחיטה שהרי דרך הכשרו בפנים אעוף קדשים קאי דע שבעל יבין שמועה כתב בכללי גמרא דמוהר"י קארו ז"ל דף י"ח דכתבו תוס' דבאמר תני אינו מגיה אלא מפרש ע"ש ולפ"ז מאי דאמרינן הכא תני חיובו ר"ל לא תפרש הכשרו מלשון כשרות אלא מל' הכשר טומאה שר"ל הכנה לטומאה וכך תפרש כאן דרך הכשרו והכנתו לחיו:

פטורו מבחוץ:

ד"ה רש"א וכו' חסורי וכו' בגמרא לא אמר חסורי מחסרא אלא שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו וה"ק השוחט בהמה בפנים בלילה וכו' ולפ"ד הוא כלול במאי דתני דרך חיובו בחוץ דהיינו שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב פטורו בפנים דהיינו השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ דפטור וניחא לי בזה לפרש יתורא דמתני' וגם דבגמרא לא אמר חסורי מחסרא ותו ניחא לי מאי דהוה קשה לי מאי קמ"ל הכא הא איפליגו בה (ר"י) ור"ש בפ"ט מ"ב דבודאי דבההיא פלוגתא תליא הך דהכא אלא די"ל דהדר תנייה הכא לסתומיה כר"י ואי חסורי מחסרא העיקר חסר ודו''ק ח הרע"ב ד"ה נתן וכו' רש"י כתב כדי נסבה ונראה דר''ל מאי דתני וחזר ונתן בפנים הוא לחנם דמה בכך לפטרו וק"ל דהרמב"ם נסבה לכולה בבא בפי"ט מהלכות מעשה הקרבנות ועוד דיהיב בה טעמא שהרי כולו ראוי לבוא בפנים ודוחק לומר הרמב"ם כדי נסבה:

ע"ש סיפא וכו' צריך ליתן טעם לזה דאמאי מהדר תנא למיתני סברת ר"נ דכבר תנייה לעיל ולא עוד אלא דתנא רישא דפשיט אגב האי סיפא ונראה לומר במאי דאמרינן בגמרא דבבא דא' (בפנים) וא' בחוץ דפטור אתאן לת"ק דראב"ש דאיהו סבר [בפרק כל הפסולים דף ל''ד] דכוס א' עושה את חבירו שירים ונשפך ליסוד ות"ק סבר דעושהו דחוי ונשפך לאמה וכתב רש"י דהאי ת"ק ר' נחמיה הוא דאמר הכא בקבל דמה בכוס א' נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ,, חייב דשירים נינהו והיכא דקבלו בב' כוסות אמר א' בפנים וא' בחוץ פטור אלמא כוס שני לאו שיריים נינהו אלא דיחוי ונשפך לאמה הילכך לא מחייב עליה בחוץ ולפ"ז כולה מתני' ר' נחמיה והלכתא כוותיה בהא דעושה דיחוי כדפסק הרמב"ם פ"ב מה' פ"ה ומש"ה הדר תנא למתני ההיא דשירי הדם לאשמועינן טעמא דא' בפנים וא' בחוץ דפטור דמההיא דשירי הדם דרישא נשמע לדסיפא וכדכתב רש"י והשתא ניחא דאע"ג דההיא דשירי הדם אינה הלכה הוכרח התנא לסתומא דאי תני בה דברי ר"נ הו"א דסיפא לאו ר"נ היא ודע דבגמרא גרסינן גבי בבא דא' בפנים וכו' אתאן לת"ק דראב"ש ומאן דתנא דפליג אראב"ש ר"נ היא וכך הגיה בעל בה"ז והכי מוכח מדברי רש"י והשתא מ"ש הר"ב ד"ה אחד בפנים וכו' ואפי' לר"נ לא דק דר"נ דוקא היא איברא דרש"י כתב גם הוא כך במשנה אלא דכתביה לפי הס"ד קודם דידעינן דר"נ היא:

ד"ה והפנימי וכו' שהדם וכו' כדתנן לעיל פ"ח משנה י"ב:

ד''ה כשם וכו' דיהבה וכו' בעל בה"ז הגיה דיהא בה ור"ל שהזריקה תהיה היתר כהנים:

ע"ש דיהבה וכו' בפ"ק דמעילה מ"ד כתב הר"ב דאין מועלין בבשר לאחר זריקה דכבר יש בו שעת היתר לכהנים:

תי"ט ד"ה נתן וכו' ולא וכו' נ"ל דבסיפא אצטריכא למתני משום מאי דפחיים כשם שדמה פוטר וכו' וכתב רש"י דאשחט שתיהן בפנים קאי:

ע"ש יש לדחוק וכו' לא ידעתי מאי דוחקא איכא הכא טפי מרישא דרישא פי"ד מ"א פרת אע"ג דשעיר המשתלח קדים בקרא לפרה שנכתב באחרי