קול הרמ"ז קדשים מ

בקולו ביום המקודש והרי האר"י זלה"ה אומר בפי' כי השם היה יוצא מאליו מפי הכ"ג ומש"ה כתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי ולא נאמר אשר תזכיר:

הג"ה נ"ל דדיוק של המשנה שהביא התי"ט מבשעה שהוא מזכיר השם מסייע לדברי האר"י דר"ל אף שלא היה לכהן קול גדול נשמע השם מעצמו וק"ל:

פ"ה מ"א תי"ט ד"ה מוסיפין כו' נ"ל דאע"ג דלית בה שם ומלכות שפיר קרי ליה ברכה למשמר היוצא שר"ל שהיו מברכין אותו ולא גרע מברכת כהנים דלא היו מברכין שום ברכה אלא אומר הפסוקים לברך בה את ישראל:

ד תי"ט סד"ה בתוכו כו' לא נצית להאי כללא דודאי לא אמרו הראב"ע והלא השמש יש בו רוח חיים ונמצא זכר ונקבה וכ"ש דאי איתיה להאי כללא ורצה לומר שכך היא דרכה של תורה וכפרש"י פ' המחנה האחת והכהו אבל לא שמה שבתורה נקרא בלשון נקבה שנוכל אנו לעשותו זכר אלא האמת הוא שלשון חכמים לחוד:

מסכת מדות פ"א מ"א תי"ט ד"ה לשון כו' צ"ע דנראה דאישתמיטתיה לרבינו משארז"ל שבית המעותד יהיה בנוי מאלו וכדכתבו התוס' פרק ב' דשבועות ט"ו ב' משם מדרש תנחומא ואם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו אם לא שנאמר דכתב כן משום מ"ש לקמן שבבית ב' היו דברים דומים לשל יחזקאל א"נ י"ל שאם היו זוכים היה הש"י בונה אותו הבית בדרך נס רצוני לומר שברגע א' ישנהו לטובה או שהיה מהפך אותן האבנים מטבען מצריכותן וכמותן לעשותן אבני חפץ וגדולות לפי המדה שהודיע ליחזקאל:

ב תי"ט ד"ה הי' כו' בודאי דאישתמיטתיה דברי הרמב"ם בפ"ה דשקלים וז"ל הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו והיא מצוה ואע"פ שאין שם פחד והיה מחזיר עליהם כל הלילה ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו ע"כ ולא מצאתי שום סברא לחלק בין כהן ללוי שאם היה הכהן שומר וישן למה לא יענה כדי לזרז את כל השומרים וגם בעל באר שבע כתב כן:

סליקא לה מסכת תי"ט ד"ה עזרת כולי בסגול כולי יוכל להיות ע"מ עגלה עגלת או ע"מ עטרה ועטרת:

פ"ה מ"ד תי"ט ד"ה לשבת כו' כמו' כו' כן פי' הר"ר יונתן גופיה שם בעירובין:

מסכת קנים פ"ג מ"ו הרע"ב דלעיל כו' לא דק דלא כתיב לעיל מיניה אלא לקמיה ד' (או) ה' פסוקים ועוד דמדמסמיך לנאמנים משמע דאיירי באנשי אמונים ונ"ל דדייק מה ענין שפה אצל נאמנים ולכן נראה דלא מפרש ליה לשון אמונים אלא לשון ואומר וינאמו נאום ור"ל מדברים וכן פירש השרשים ולכן זקנים דסמיך ליה ר"ל זקנים שעסקו בדברי שיחה ופטפוטין ולא בתורה:

הג"ה ה' מנת חלקי אמרה נפשי לסיים בדבר טוב ולדקדק בלשון התנא דאמר זקני ע"ה ולא תני ע"ה סתם דמלת זקני מורה על זה שקנה חכמה והם שני דברים סותרים וקרוב אלי לומר דכונת התנא למה שארז"ל במס' סוטה איזה ע"ה אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש ת"ח (שלא הקפידו על טעמי המשנה היינו שלא למדו גמרא) ותו איתא שם הני תנאים מבלי עולם. מב"ע ס"ד אמר רבא שמורין הלכה מתוך משנתן (פי' רש"י שמבלין עולם בהוראת טעות כיון דאין יודעים טעם המשנה פעמים מדמים לה דבר שאינו דומה ואיתא בעירובין נ"ד רבא אמר מהכא תאות לבו נתת לו (פי' רש"י בעוד שמתאוה באה לו תאותו עד שלא ישאלנה) אימתי תאות לבו נתת לו בשעה שארשת שפתיו בל מנעת סלה פי' (רש"י כשנתת בו דעת להוציא בשפתיו) ולפ"ז ה"פ זקני ע"ה דר"ל שהם זקנים והם ע"ה ר"ל שמורין הלכות מתוך משנתן דעתו מטורפת שנאמר מסיר שפה לנאמנים ויוקח מהם טעם זקנים ובודאי כל זמן שמזקינים הם יותר בטעות דשבשתא כיון דעל על אבל זקני תורה דר"ל אותן דשמשו ת"ח ומרבה ישיבה מרבה חכמה דעתן מתישבת במשנתן. ועמ"ש בהקדמה על מאמר דאמר רבא במס' שב:

דף ס"ג מ"ד אורך ימים בימינה כו' למיימינים אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד כו' הוכרחתי שם דזה קאי על אותן ששימשו ת"ח ולכן מסיים כאן במקרא זה שנאמת בישישים חכמה וע"ש החכמה תחיה לבעליה בעה"ז ואורך ימים תבונה לעה"ב ר קנים סדר קדשים ויהיה לרצון ולנחת לפני ה' כריח ניחוח של אשים וכדי להשלים תורת משה עבדו באמרות טהורות אתחיל ואסיים בסייעתא דשמיא סדר טהרות:

ת ו ש ל ב ע