קול הרמ"ז קדשים לט

מסכת כריתות פ"א מ"א כריתות יש שואלים שמצינו במשניות שנויים כל העונשים שיש בתורה ד' מיתות ב"ד בסנהדרין מלקות במכות וכאן יש הכריתות ולמה לא שנה התנא גם מיתות בידי שמים ונ"ל שלא ראה לשנות אלא כל מה שנעשה ע"י בני אדם שצריך להעשות מעשה ופועל להתקן משא"כ מיתה בידי שמים כי המשפט לאלקים הוא ואין בני אדם מטפלים בו וכמו שהוא בכריתות שיוכלו להנצל במלקות:

ו אם שוה חזרו ב"ה מזה הטעם מתשובותם של ב"ש וטעמייהו כדתניא פ"ק דכריתות או לבת לרבות אור לשמנים וא' תוס' פ"ק דפסחים דף ג':

פ"ג מ"ח ועוד בק"א ויקרא דף צ"א א':

תי"ט ד"ה ורואין כו' ובפרק ט' כו' עיין מ"ש שם:

פ"ד מ"ב הרע"ב ד"ה כך כו' חתיכות כו' פירוש שהיו עמהם עוד חתיכות איסור ודאי דהיינו איסור קבוע:

ג אר"י כו' תמה אני איך לא נתעורר התי"ט על גירסת הר"ב דגרסינן אר"ש דאיברא דה"ג נמי הרמב"ם אבל בגמ' גרסינן ר"י והכי גריס רש"י וגם בסוגיא דהתם משמע דגרס ר"י וגם תוספות גרסי ר"י כדמוכח דף צ"ב סוף ד''ה אלא לאו וכו' ע''ש פ''ה מ''ה הא תני הכא דלא תימא דר"ע לדבריו דר"ט קאמר וליה לא ס"ל ומש"ה דייקי בגמרא מהא דמדברי שניהם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה שהרי אשם שהביא על ספק עולה לו לאשם ודאי כי אתיידע ליה ובפ' כלל גדול ע"א ע"ב כתבו התוס' ד"ה מ"ד אשם ודאי וז"ל וא"ת ר"ט דאמר מה לזה מביא ב' אשמות משמע דעצה טובה קמ"ל אדרבה כיון דבמעילה מרובה פליגי א"כ טוב לו שיביא ב' אשמות כדאמר ר"ע משיביא אשם ומעילות ויתנה וי"ל דר"ט לא עצה טובה קאמר אלא לעולם אינו יוצא מידי עבירה בשתי אשמות אלא שיביא אשם ומעילתו ויתנה וא"ת ולר"ע אמאי מביא ב' אשמות במרובה ובמועטת אשם ומעילה יביא לעולם אשם א' ויתנה וכשידע אז יביא מעילתו וי"ל משום דאמר המביא אשמו עד שלא הביא מעילתו לא יצא עכ"ל:

פ"ו מ"ט יונה כתוב בלקח טוב דביחיד מקדים היונה לתור לפי שבמות בן זוג התור נשאר תמיד יחידי ואינו מזדווג לאחר:

מסכת מעילה פ''א מ"א תי"ט ד"ה ששחטן כו' אלא מדרבנן כו' מעילה דרבנן היינו שמשלם הקרן ולא החומש ואינו מביא משם הרמב"ם פ"א דה' מעילה:

פ"ג מ"ח תי"ט סד"ה ולא וכו' נדבייה וכו' ה"ג הערוך נבייה מלשון כי ינוב בערך נב וה"ג בגמרא דע"ז פ"ג:

פ"ד מ"ב תי"ט סד"ה ותרומת כו' עיין מה שכתבתי שם:

ה תי"ט סד"ה ובמלא כו' משם תדקדק שהגיר' הנכונה היא מלא לוגמיו או במלוא בב' דאי גרסי' כמלוא בכ"ף הו"ל לאתויי סיועא מהכא למאי דמסקינן התם דמלוא לוגמיו לאו דוקא אלא שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלוא לוגמיו אלא ודאי במלוא בב' דומיא דברביעית והאי דבכל האוכלין תני בכ' בכביצה בכגרוגרת בכותבת היינו משום דאינהו גופייהו אוכלין ואי תני בביצה וכו' הו"א בביצה ממש לכך תני בכ"ף לעשותו דוגמא לכל שאר אוכלים אבל ברביעית ומלוא לוגמיו דאינהו השיעור בעצמו תני שפיר בב' והיינו טעמא נמי דבמזון שתי סעודות בב' ודוק:

ו הרע"ב ד"ה מפני כו' מושב כו' שעושה ממנו טלאי למרדעת כנגד בית מושב האדם פרש"י בסוכה י"ח:

מסכת תמיד פ''א מ''א פתיחה ד"ה הביא כו' ומזל"ן שכל המסכתות שקדמו לאלו עניינם הלכות ודינין של הקדשים והקרבנות המצווים לנו מימות מרע"ה אבל אלו הב' מסכתות מיוסדות על סדר הבית שנבנה בימי שלמה ועזרא וזה היה זמן רב אחר צווי הקרבנות והמנחות ולכן אחרם. ופרחי עמ"ש בסנהדרין פ' הנשרפין משנה ו':

הרע"ב ד"ה כסתו כו' ה"ג תוספות בע"ז דף ס"ה (ד"ה) לאפוקי פי' המפרש שגורס איש כסותו שהרי בגדיו היה נותנם תחת ראשו כדתנן בסמוך:

תי"ט ד"ה ירד כו' לפי כו' דאילו לתוס' והראב"ד ל"ק מידי דההיא טבילה דמגילה לא איירי בטבילת אדם אלא בטבילת אזוב להזות:

ב הרע"ב ד"ה מקורות כו' כהן כו' בפ"ג מ"ח פי' הר"ב שהוא גביני כרוז שהיה קולו נשמע עד יריחו:

תי"ט ד"ה יבא כו' מפילין כו' ביומא דף כ"ה הקשו תוס' אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדישא טפי ואור"ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה א"נ דכיון שהיו עומדין בעגולה היה אחורי קצתם אל היכל ה':

ע"ש המפרש כו' וקלסיה בעל בה"ז משום דמסדר המשנה משמע כן נטל מתחת טבלא של שיש כדאיתא פרק א' דמדות מ"ט:

ג הרע"ב ד"ה פשפש פתח כו' לפי שלא רוצים לפתוח שער עזרה עד זמן שעת עבודת התמיד שהיה יום כ"כ המפרש:

תי"ט סד"ה העמידו כו' לרביכה כו' ומסיים המפרש וכשמגיע זמן הקטרתם [של חביתים] לאחר שיקריבו איברי תמיד יקטיר כמו כן את החביתין ע"כ ובהא דייקי' מתניתין דקתני העמידו עושי חביתים לעשות חביתים חביתים פי' שהיו עומדים שם וממתינים עד שיגיע הזמן הראוי לעשות חביתין:

ד לתרום דוק לשון המשנה דקתני לתרום את המזבח ולא קתני לתרום (סתם) פי שבשעת ההרמה עדיין שם גחלים על הדשן כדתנן לקמן מן המאוכלות הפנימיות ולכך תני לתרום את המזבח ומש"ה והרים את הדשן נסמך אל אשר תאכל האש פי' שעדיין האש תאכל ולכן לא נאמר אשר אכלה האש והא דתנן לתרום את המזבח ולא תני לתרום מן המזבח היינו לפי שזאת התרומה היא כשאר תרומות שהיא דוקא אסורה בהנאה ושאר הדשן מותר להוציאו לחוץ והיא חולין כדכתב הראב"ד ספ"ב דה"ת והכ"מ הסביר פנים לסברתו ע"ע:

הוא נראה דרומז למ"ש המפרש וכדהביאו התי"ט אע"פ שהוא יודע בדבר כו' והיינו דתנן הוא יתרום את המזבח פירוש ודאי שהוא מוכן ולמוד בדינין הצריכין ואעפ"כ הם אומרים לא כו' להזהירו שלא ישכח:

המחתה אע"פ שכבר נפקו כלי העזרה וראו כל הכלי במקומם וא"ת מה צורך הוד דעה זו י"ל דשמא זה שזכה בתרומת הדשן לא סבב מאותו הצד ומקצוע ששם היתה המחתה מונחת שהרי אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח כו' לכן אותם שבדקו אותו הצד היו יודעים מקום המחתה וזהו לשון והרי:

המאוכלת כתב הריטב"א בפ"ק דיומא שלא היה חותה מהגחלים שנעשו מן העצים שבמערכה אלא דוקא מהגחלים של האיברים שנשרפו כמש"ה אשר תאכל האש את העולה אלמא שמהגחלים שנעשו מאיברי העולה היה חותה ויש לזה ראיה גדולה מהגמ' עכ"ל:

תי"ט ד"ה אין כו' הכי כו' קשה דמאי איריא משום חשיבות בין אולם לכבש תיפוק ליה דתמן עזרת כהנים ותנן פ"ק דכלים משנה ח' דאין נכנסים לשם אלא ישראל בשעת צרכיהם כו' וכ"ת דשאני כהנים מנ"ל דדוקא בשעת עבודה ואנן תנן אין בעלי מומין נכנסים לשם הא בריאים מותרים:

ד"ה ולא כו' שר"ל כו' ול"נ שר"ל אם היה (אחר) הולך עמו יכול להוליך נר בידו להאיר לו אבל כשהוא יחידי נכון הוא שיהיו ב' ידיו פנויות לעשות עבודתו בזריזות ולא תהיה דעתו על הנר:

ד"ה מוכני תו' במוסף ערוך ערך מכן כתוב וז"ל אמר בנימין בלשון יוני ורומיי מעשה ערמנות עוזר לעשות דבר מה בקלות ובפרט להגיע כובד גדול עד כאן:

ע"ש יהיה כו' אין זה דוחק לפרש ב' פרושים ועוד בע"כ לומר כך שהרי בכאן כתב שהמוכני לא נתקדש וא"כ למה היו משקעין אותו שהרי מימיו לא נפסלין בלינה הואיל ולא נתקדש ובפ"ג דיומא כתב הרמב"ם וז"ל הכיור מכלל כלי שרת וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה וזה [בן קטין] עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו (שותתין) מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון אותו הכלי היה נקרא מוכני ע"כ:

פ"ג מ"ח היו אפילו לכתחלה משום דהא דקי"ל פ"ב דפסחים כ"ו דיש איסור בריח היינו קודם שתעלה (תמרותו) אבל אחר שנעשה מצותו אין בו איסור ואם ת"ל דמעילה הוא דליכא אבל איסור איכא כדמשמע התם י''ל דאפי' לרבא דאסר לא אפשר וקא מכוין היינו דוקא במה שאסור מן התורה וכן מוכח ממ"ש התוס' במסכת יומא (דף ל"ט) גבי כלות שבירושלים לא היו צריכות להתבשם מריח הקטורת דאסיקו דאין אסור אלא להתקרב לעזרה כדי להריח יותר ומשום דהוי אפשר ומכוין אבל ברחוקות מן העזרה ליכא איסור אע"ג דמכווני לכך דודאי כיון דאינן מתבשמת בבשמים אחרים הו"ל מכוין ואי הוי לא אפשר ולא מכוין היה להם לתוס' לומר כן וכ"ש בריחו דודאי היה אחר שנעשה מצותו הרע"ב ומירושלים כו' והא דתניא ביומא (דף ל"ט) וציר דלתות ההיכל נשמע בח' תחומי שבת דבציר טובא מי' פרסאות תירץ הריטב"א דהתם איירי בקול ציר הדלתות והכא בקול הדלתות עצמן אי נמי הכא בזמן הנס והתם שלא בזמן הנס:

תי"ט ד"ה קול כו' אבל כו' הבל שאין בו ממש כי הקצור קצרה יד ה' לתת כח