קול הרמ"ז קדשים כא

קלא אית ליה דמו שישגג אינו מחפה שגגותו כדי שיתכפר לו ע"כ אבל כל דבמזיד לית ליה קלא וא"כ מאי הני תלתא דמייתי הר"ב באים על הזדון כשגגה דגזלות ודשפחה חרופה ואשם מעילות הוא דוקא לשוגג ולית בהו חפייה אבל הצרעת אינו באה אלא על זדון עבודות חמורות ולא ידעתי אמאי לא כתב הר"ב מה שהזכרתי בשם רש"י לטעמא דמתניתין ועי"ל יותר פשוט דאשם מצורע בא להכשירו לאכול בקדשים וצריך שיעשהו כתיקונה וכ"ש דבעי עוד דברים אחרים הזיות כו' ואיך יעלה על דעת שיעשהו בחוץ ותמהתי על התי"ט איך לא (מצא) כאן אחד מכמה תשובות לישב תמיהתו:

תי"ט ד"ה שנים כו' ותירץ כו' בתירוץ זה מיושב אמאי איכפל תנא למיהדר ולמתני האי בבא דב' אוחזים כיון דכבר תנייה לעיל משנה ח' אלא אתא לאשמועינן חילוק זה שכתב הב"י:

ע"ש יש לתמוה וכו' י"ל דהרא"ש לא ס"ל טעמים של הטור דחיישינן שמא איהו אקדשים אלא מצינו למימר דס"ל מטוגן בה משום מראית העין אבל האמת נ"ל שגם אנכי כתבתי לעיל לדברי הב"י שהבין כך מדברי הטור אבל לפ"ד מ"ש הטור דאיכא למיחש שמא הקדישו עכשיו ר"ל דאחרים יחושו לזה והראיה שמביא אתר זה וז"ל וכתב הרשב"א אפילו היא בעלת מום שאינה ראויה להקרבה שפעמים שאדם מכסה את מומה ואין ניכר (הא ודאי) דהטור סבר דאין חיישינן שהוא מקדישה דא"כ לדידיה ודאי לא תפסל הבעלת מום דמי לא ידע שבעל מום פסול לקרבן ומאי אהני הכיסוי:

פ"ג מ"א אלו נמצא בתוס' דיש גורסים ואלו טרפות בוי"ו וקאי אכל אינהו דלעיל שהן נבלות (וקאמר הכא ואלו טרפות):

נקובת לא התחיל במוח שהוא בראש לפי שהטרפיות אינן (נמצאות) היטב אלא לאחר השחיטה שממשמשים באיברים ורואים אותם א"נ דהני תרי קדמאי אינון אליבא דר"ע קודם חזרה וכדכתב התי"ט לקמן ולדידיה הוו רבותא ומש"ה אקדמינהו אי נמי שנה משאר הבבות לרמוז שאלו הב' בבות נשנו אליבא דר"ע:

המסס מהערוך נראה דה' של המסס היא ה' הידיעה שכן הביאו בערך מסס ונכון הוא דלפ"ז יש בה ה' הידיעה כשאר האיברים השנוים במשנה ולפי הפירוש מהר"ב הול"ל ההמסס:

הרע"ב ד"ה אלו כו' טריפה כו' משום דזמנין דמתח ליה ומתרמו להו אהדדי והוה ליה נקב גמור:

ד"ה נוקב כו' שני חללים כו' כ"כ הרמב"ם בפי' וכן נראה מלשון חיבורו פ"ו מה"ש אבל הטור כתב בסימן מ' דיש לו ג' חללים וכ"כ הש"ע וכפי' רש"י דף מ"ה דיש לו חלל האמצעי שהוא גדול והרבה חדרים קטנים יש לו סביב:

ד"ה ונפסק כו' ואפילו לא כו' אפשר לומר דאי הוה תני נפסק חוט השדרה הו"א אפי' למעלה מהפולין ולמטה מן הפרשות הלכך איכפל תנא למתני לומר דוקא חוט השדרה ובמקום דשייכא לישנא דשבירה כי למעלה מהפולין הוא פי קדרת המוח ושייכא בה לישנא דפחיתא כדלקמן משנה ב' נפחתה הגולגולת:

ד"ה נוטל כו' לאינתוקי כולי ודאי דאינו ר"ל שסוף הסירכא להתפרק שזוהי דעת התוס' ולא אמרינן אין סירכא בלא נקב אבל ר"ל דעביד קרום הסירכא להסתר דקרום מחמת מכה בריאה אינו קרום וכ"כ רש"י:

ד''ה המסס כולי הכוסות כולי פירש רש"י בג' דסוכה דף ל"ד לפי שעשוי ככובע וככוס ולפי המוחש נראה לפי שעשוי כוסות כוסות וכ"כ הרמב"ם בפי' שיש בו גומות גדולות:

תי"ט ד"ה או כו' דלר"ש כו' היינו למ"ד דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון אליבא דרבנן תנא חסרה משום ר"ש אבל למ"ד דלרבנן חסרון מבפנים שמיה חסרון תני ליה אפילו לרבנן תוס' וכן הוא בגמרא ומ"ש הר"ב שחסר אחד מה' אונות כ"פ הרמב"ם ואזיל לטעמיה דכתב פ"ח מה"ש דחסרה הריאה הרי היא כחסר אחד מהאונות ועיין מ"ש הב"י סימן ל"ו בי"ד:

ע''ש בחסרה (ר"ל) בנקבה דיש בה חסרון מודי ר"ש אפילו דלא תנקב לבית הסמפונות:

ד"ה המסס כולי דלפי כולי י"ל כמ"ש הג"ה י"ד סימן מ"ו בשם רש"י והאריך דהמסס חמיר מבית הכוסות דאפילו נקב שאינו מפולש פוסל בו משא"כ בבית הכוסות ולפי זה מתניתין זו אף זו:

ב כזית ברי"ף נראה דגרס כל שהוא דכתב הר"ן וז"ל נטלה הכבד ונשתייר הימנה כל שהוא אי לא תנא הכי הו"א מאי לא נשתייר הימנה כלום דקתני רישא דליכא כזית דכל פחות מכזית כמאן דליתי דמי להכי תנא ונשתייר הימנה כל שהוא לאשמועינן דאפילו פחות מכזית כשרה ע"כ ואע"ג דהויא מתניתין דלא כהלכתא כבר כתב הרי"ף על בבא דרישא דלא נשתייר וז"ל אוקימנא כר"ש ולאו הכי הלכתא אלא בעינן דנשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה ע"כ ומינה דל"ג הרי"ף כזית בסיפא דא"כ הול"ל הלכתא כסיפא דתנן כזית וגם דיש לדחות דאמר הכי לקצר דאי הוה אמר הלכתא כסיפא הוה צריך להאריך ולומר והאי כזית אוקמתיה רב פפא בקוסמ מרה ובמקום חיותה מ"ע הר"ן ודאיגריס הכא כל שהוא ולדידיה מתניתין כולה כר"ש וא"ת והא בפסקא דרישא מקשינן בגמרא מכלל דכל שהוא כשרה והתנן ונשתייר ממנו כזית דהיינו דדוקא כזית כשרה ומשני ל"ק הא רבי חייא הא ר"ש ברבי והא קמן דקתני בסיפא כזית נראה דהר"ן סבר דלא מקשינן ממתניתין אלא מברייתא ולדידיה ניחא דמוקי לה כרבי חייא אע"ג דאינו תנא גמור שלא נזכר לתנא בשום משנה אפילו הכי כיון דהוא סדר הברייתא נוכל לומר ששנה כאותו תנא דההיא ברייתא משום דס"ל כוותיה:

הרע"ב ד"ה ניקבה וכולי בלא וכולי פירוש ומשום הכי צריכא למתניתין למתני' לאשמועינן שיעור החסרון וכ"כ הר"ן שלכן נשנית בבא זו כיון הר"ב באמרו בלא חסר איסר וכדמפרש ורוצה לומר שזו היא כונת התנא מעיקרא:

ד"ה נפחתה הגולגולת וכולי אם יש בפחת כסלע טרפה והאי דנקיט לה סתמה נפחתה הגולגולת היינו טעמא שלפי ששנינו ניקב קרום של מוח טרפה אשמועינן שאין נקב פוסל בגולגולת כמו שפוסל בקרום של מוח הר"ן:

ג הדקין הא דנקט לה דוקא בעוף להרמב"ם ודעמיה משום דבעוף הוא דאיכא האי איסורא אבל לא בבהמה דעורה מגין עליה וכ"פ הש"ע י"ד נ"ב אבל לפי' הר"ן ורבוותא אחרים דסברי דה"ה בבהמה כתב הר"ן דנקט עוף דשכיחא ביה הנפילה לאור יותר מן הבהמה דלא שכיחא כולי האי בביתא וה"נ דרסה וטריפה ונקט עוף לרבותא דאע"ג דחיותו קל מ"מ כשרה אם שנתה:

מעיה אע"ג דכבר תנייה בטרפות הבהמה וכ"ש בעוף כתב הר"ן דתנייה משום דבעי למיתני בכשרות יצאו ולא ניקבו דלא תימא דטרפה בעוף דחיותו קל:

ירוקים פירש הר"ב כגון הלב והכבד וכו' אף ע"ג דבכל בני מעים פוסל השינוי אם נפלה לאור מ"מ לא תני תנא בכלל אם נשתנה לאשמועינן דאפילו הלב והקרקבן שהם עבים השינוי פוסל בהם כנ"ל והר"ן כתב וז"ל וא"ת ואמאי נקט מתניתין טפי אדומים (שהוריקו) מירוקין שהאדימו וי"ל לרבותא אע"פ שדרך האש להאדים משכחת לה דאדומים כשרה ולדרכו ז"ל לא מתיישב אמאי לא תני סתם אם נשתנו טרפה:

הרע"ב הכתה וכו' ביד וכו' ומש"ה לא תני דרסה והא גופא קמ"ל דכל מכה חולדה דאינה במקום שיש לחוש לנקיבת המוח כשרה ולאפוקי דרוסה דבכל כנגד החלל טרפה:

ד''ה ירוקים וכולי אדומים וכולי והר"ן פירש אם אדומים כלומר אע"ג שהוסיפו אדמימות כשרים:

תי"ט ד"ה ואלו וכו' נקיבות וכו' וגם נראה לי דבנקובת הושט גופיה יש חידוש דלא תימא ניקב אחד מב' העורות טרפה:

ע"ש תטרף וכולי ז"ל הרא"ש דלא תימא כל עוף קרומו רך כמו עוף המים ויטרף בשבירת העצם ע"כ ור"ל דלא תימא שיהיה כל עוף כעוף של מים דמיטרף בשבירת העצם קמ"ל דבעינן בסתם כל עוף שינקב הקרום שאם בדק בדחיקת האצבע או שאר בדיקות דאמר בגמרא ולא נמצא העוף נקוב כשרה ולא תימא דאין לה בדיקה וכעוף של מים וא"ת ומנ"ל דהא קמ"ל דילמא דאיצטריך לאשמועינן דלא תיסק אדעתיה דבפחת הגולגולת גרידא טרפה כדהוה ס"ד בבהמה וכנ"ל משם הר"ן ואף על גב דאשמועינן בבהמה אימא דאף בעוף דחיותו קל צריך להודיעו ולפ"ז לא נימא דאית בדיקה במוח סתם העוף אלא דכל עוף כעוף של מים וי"ל דמש"ה איכפל תנא וכתב בכשרות הכתה חולדה מקום שאין עושה אותה טרפה דתרי זימני מזהיר על המוח חדא לומר דאין הפחת לחודיה בגולגולת מטריף אלא משים המוח וחדא דאין כל עוף כעוף המים ודאית לה בדיקה:

ד ניקבה הגרגרת אף ע"ג דחיותו קל מ"מ אין נקב וסדק פוסלים בו הר"ן:

חולדה עיין ברישא דהתם כתיבנא צריכותא דהאי בבא:

תי"ט ד"ה ר"א וכו' משום וכו' האי בורכא היא דכיון דכאן מיירי בפלוגתא גם שם היה יכול למתניי' ועוד דאי הוה תנייה לעיל היה צריך לחזור ולשנות כאן ניקב ורבי אומר אפילו ניטל והיה הדברים כפולים אבל נ"ל דאי הוה תני לעיל ניטל הו"א דהיינו דוקא ניטל כולו ואינו כן דאפילו נשתייר בו כדי שיעבור המאכל הוא טרפה כדכתב הר"ן והביא ההגהה בש"ע י"ד סוף סימן ל"ג. ו סימני נ"ל במ"ש בגמרא דאם ו)אין) לה שינים מלמעלה היא מעלת גרה באופן שסימן זה נודע ממה שנאמר בתורה וזהו שרומז התנא נאארו מן התורה ולא תני נאמר בתורה:

בהמה בשמיני כתיב זאת החיה ובפרשת ראה זאת הבהמה:

יתירה שמעתי ג' אותיות שניות של ג' אלו צפו"ר טהורה:

ז ובחגבים אע"ג דדגים קדמי בקרא לחגבים י"ל דהקדים חגבים לדגים משום דדמו לעופות דיש להם כנפים ומהלכים ביבשה כעופות א"נ דיש בהם ב' דברים דאתו מדרשא דהיינו כנפים וחופות את רובו ואיידי דאתו מדרשא חביבא ליה: