קול הרמ"ז קדשים יח

במרחשת והביא במחבת:

שהביא נראה דלא תני כשר משום דאי ידעינן ששינה לא יהא לכתחלה אסמך דמנחה אחרת היא זו אלא שיילינן ליה אי אחרת היא אי לאו וכדתנן הרי עלי במחבת לא יביא במרחשת אבל בדיעבד מה שהביא הביא:

הרע"ב ד"ה הרי וכו' דנדר וכו' וזהו עיקר החידוש של בבא זו כדאמרינן בצריכותא הנז"ל משום דקא פליג להו אבל היכא דנדר בב' והביא בכלי א' דמיירי דלא יכול לקמוץ מכל א' כדכתב הר"ב סוף המשנה אינו חידוש שכבר הודיענו כן במקומם. ד"ה בשתי וכו' שנתערבו וכו' דלא תימא דהתם מיירי שנתערבו בשוגג אבל היכא שהוא ערבם אימא לא קמ"ל:

תי"ט ד''ה הרי וכו' במחבת וכו' בהא מודינא ליה אבל האי דאשמועינן בבבא דכלים משום רבותא דב' כלים והביא בא' דהו"ל כב' מנחות שנתערבו:

ג עמה זאת המלה ל"ג לה בגמרא ועל כרחיך לומר כך דהא אמרינן התם לא שנו אלא דאמר מנחה [פי' דאיכא למימר דלמנחה מעליא איכוון] אבל לא אמר מנחה לא ומותבינן מדתנן קמח מביא סולת ומשני דאמר מנחה והדר מותבי' בלא שמן ולבונה וכו' ואי הוה גרסינן עמה איך ס"ד של המקשה שלא אמר שם מנחה דא"כ בא עמה עם מי הוא (ודוק) ותימא שלא העיר התי"ט בזה שהרי בין במהדורא קמא ובין בבתרא דידיה תנן עמה:

הרע"ב ד"ה הרי כו' וכגון וכו' שהיה מגלה דעתו שהיא להביא תשורה ומנחה שתקובל לו לרצון אבל אמר לא הייתי נודר נראה שלא כיון אלא לשעורים:

תי"ט ד"ה הרי וכו' וכגון וכו' היא אוקומתת הגמרא כי היכי דתיתי מתניתין כב"ה דסברי הריני נזיר מן הגרוגרות אינו נזיר ולא אמרינן תפוס לשון ראשון דהיינו הריני נזיר ולהכי יהבי תוס' טעמא לחלק דהכא שייכא מנחת שעורין בעומר ובקנאות ובהכי ניחא לי מאי דתני תנא תלתא בבי שעורין וקמח בלא שמן ולבונה דתלתייהו הוו במנחת קנאות אבל אם בלי מלח או בלי כלי וכיוצא דלית כוותייהו פטור וחצי עשרון משכחת ליה בחביתי כהן גדול ד תי"ט ד"ה אלא וכו' נדחית וכו' זה אינו דדין זה היה מקובל בידם אלא שחולקים בטעמו וכ"מ מדברי ר"ש שאמר אלא עד ס' יכולים להבלל שכן הלכה ולא מטעמך וכדברי מצאתי בתוספתא דמנחות אמר ר"ש אמר לי חברי מפני מה האומר הרי עלי ס' וא' מביא ס' בכלי א' וא' בכלי א' וכו' הרי שכך היתה קובלת בידם ושאלו לר"ש טעם לדבר:

ע"ש שתקו וכו' ל"ק דכיון דאמר הר"ב דאתי כראב"י ממילא משמע דלית הלכתא כוותיה מטעמיה וקושית ר"ש אינה כ"כ אמיתית דאטו לא ידע ת"ק דאלו לפרים ואלו לכבשים אבל סברתו היא שכיון שחובת צבור בי"ט אף של חג היא בכללות ס"א עשרון מסתמא יכול להיות מביאים אותם מן החוץ בכלי א' בפעם א' ולכן צריך היחיד לעשות איזה שינוי לפחות מן הצבור ור"ש מקשה דסוף סוף הם נחלקים בהקרבתם וזה ידוע לכל ואין מזה גריעות כבוד לצבור:

ע"ש (לוגים) כמספר וכו' כיון לדעת רש"י ז"ל שבמכילתין דף י"ח הזכיר נמי הא דמתניתין אתיא כראב"י וכתב עוד ונ"נ דאפילו לרבנן דאמרי ס' לוג קים להו דאין נבלל יפה בכלי א' ע"כ וכ"כ בקדושים דף כ"ה ובכ"מ ול"נ להביא ראיה לזה מל' התוספות הנז"ל וז"ל מנחה ששולט בה לבוללה א"ל בס' שולט וכו' ובודאי לשון שולט משמע דטעמא מפני יגיעת הכח ואפילו יהיו ס' לוג. ד"ה אין וכו' לוג וכו' נ"ל לתרץ במה שהביא התי"ט לעיל משנה ג' מדברי התוס' דשעורים יש שייכות למנחה וכו' וכדכתבינא החם הלכך לוג (ב') וה' דליכא שום מנחת נסכים לא נחייביה:

ה הרע"ב סד"ה אפילו וכו' נפש וכו' ואע"ג דאיכא דרשא אחרת דנאמר נפש משום שנחשב לו כאילו הקריב נפשו כבר כתבו בעלי התוס' דאפ"ה ילפינן לאיסור שותפות מדכתיב לשון יחיד ודמקרי נפשו מדלא כתיב איש כי יקריב ומש"ה נפקא מיניה תרתי:

תי"ט ד"ה מתנדבים וכו' אלא שמפ' וכו' אשתמיטתיה להביא ראיה מספ"י דזבחים דתנן שאין מתנדבים שמן וכתב הר"ב לפיכך לא יעלה על דעתך שיהיה השמן הנקטר נדבה וע"כ לומר שהקומץ היה נעשה בכלי ובו היה נקטר דאי ביד א"כ מאי בעינן לטעמא דאין מתנדבין שמן לומר דלא יעלה על דעתך שהוא דנדבה פשיטא דלא יכול לעלות כן על הדעת אם הקומץ היה ביד שהרי היה חלוק להדיא ממנחות כהנים שהם היו בכלי וזה ביד אלא ודאי שגם זה בכלי:

פי"ג מ"א הרע"ב ד"ה פרשתי וכו' מן הקו' שהקשה התי"ט במש' ב' נראה דאשתמיטתיה טעם זאת המש' שהוא משום דיביא דקתני היינו בכלי א' וכ"כ הר"מ בפי"ז ממע"ק ומוכרח לומר כך מדאמר חזקיה דמתני' דלא כר' דאמר בסמוך יביא מא' עד ס' ור' יוחנן אמר אפי' תימא ר' באומר פירשתי עשרונות ולא קבעתי בכלי דמייתי ס' עשרונות בס' כלים וידוע דחזקיה רבו של ר"י והלכתא כוותיה אלמא מיירי דקבעם בכלי א' וקשה לי מ"ש הר"ב וכפרש"י דיאמר השאר לנדבה דא"כ הוו להו כמנחות שנתערבו ואמרינן מסלתה ולא מסולת חברתה וכדכתב הר"ב לעיל פ"ג משנה ג' ולא ידעתי למה לא נתקן שיאמר כשמביא כל הס' הרי אלו לנדר ובזה אין חשש אח"כ ראיתי בגמרא דרבנן סברי דמותר לערב חובה בנדבה ע"ש:

ע"ש דאין מנחה וכו' כ"כ הרמב"ם בפי' ובחי' וק"ל דלעיל פ"ה מ"ג גבי מנחת הסולת כתבו רש"י והר"ב המתנדב מנחה סתם מביא עשרון סולת וכו':

תי"ט ד"ה יביא וכו' דמתנדב וכו' נ"ל דסתם מנחה היא בשמן ולבונה ומנחת נסכים כדתנן לעיל פ"ה מ"ג אין לה לבונה ולא ידעתי מ"ש התוס' דלא אכוון אמנחת נסכים דהא לא מייתי כלל לבונה:

ב הרע"ב ד"ה פרשתי מיני מנחות וכו' הק' בעל בה"ז על הר"ב דאמאי (שינה) מפרש"י שפי' וז"ל פירשתי א' מן המנחות שכתובות בתורה ואיני יודע איזו מהן פירשתי ע"כ וכ"כ הרמב"ם פי"ז ממע"ק קבע נדרו במין א' ושכחו מביא חמשתן ונ"ל דלרבותא נקטיה דל"מ קבע במין אחד ושכחו אלא אפילו קבע במיני מנחות ושכח סגי ליה בחמשתן:

סד"ה ר"א וכו' ואין הלכה וכו' והרמב"ם בפי"ז ממע"ק נראה דפסק כר' ובעל בה"ז יישב הכל ע"ע שהאריך הרבה וקצר המצע:

ג עצים ה"נ תנן בספ"ו דשקלים ופי' שם הר"ב באותם שמסדרים על המערכה וידוע היה שיעורן ובפ"ז מה' איסורי מזבח כתב הרמב"ם ארכן אמה ורחבן אמה ועביין במחק גדיש של סאה ולפ"ז מאי דאמרינן לא יפחות מב' גזירות לא דמי לאומר עשרונים דיביא ב' משום דמיעוט הרבים שנים אלא משום שהוא הפחות שמביא לעזרה:

את הקומץ במ"ש התי"ט בשם התוס' דמיירי בקומץ דבזיכין דייק תנא דלא תני המעלה קומץ אלא את הקומץ פי' הידוע:

תי"ט סד"ה המעלה וכו' נ"ל דה"ק המעלה קומץ א' חייב אע"פ שב' בזיכין טעונים ב' קמצים דדוקא שניהם הם מתירים את הלחם שזהו טעם דר"א ועמ"ש שם:

ה תי"ט ד"ה שמן וכו' תימה וכו' הרב בעל בה"ז תירץ בשם חתנו מהר"ר ישעיה כ"ץ דשבועות הלימוד הוא בג"ש דהוי כאילו נכתב בפי' (בהלמד) ומש"ה ס"ל לרבנן אוקי באתרא (דהא כאילו כתוב באתרא בהדיא) אבל היכא דהלימוד הוא בהיקש או בריבויא ס"ל לרבנן דון מינה ומינה ועיין ביבין שמועה כלל ק"ה ק"ו:

ח בשתים גם בזה צרכינן לתורה שבעל פה דאע"פ דמצינו בפרשת ויקרא איל בכסף שקלים דהיינו שני סלעים מכל מקום אין לו נסכים לאשם ואפילו הכי קיימא לן בתורה שבעל פה דהוא ונסכיו בשתים כך למדתי מדברי תוס':

הרע"ב ד"ה יביא כו' מנה כו' גם רש"י פי' כן אבל הרמב"ם כתב בפט"ז ממע"ק שהמחנדב בהמה לא יביא הכחושה ולא היותר שמינה אלא הבינונית ועל משנתינו פי' וז"ל אלו הדמים הם הדמים הבינונים לאלו הדברים באותו זמן באותן ארצות ע"כ אבל רש"י והר"ב נראה דס"ל דכשם שהתורה נתנה קצבה לאיל אשם כך תורה שבע"פ נתנה קצבה לכל שאר הדברים:

ד"ה קטן וכו' ומשום וכו' פי' דמשום דבגמרא אמר רישא וסיפא רבי ומציעתא רבנן וה"ק דבר זה מחלוקת ר' ורבנן ע"כ ור"ל דאילו הוה סיפא ג"כ סתם כרישא היה דוחק גדול לסתום בשני המקומות כר' ובאמצע כרבנן אבל כיון שבסיפא מפרש מחלוקת שלהם ממילא ידעינן דרישא רבי ולא רצה (התנא) להפסיק לעיל במחלוקת ונטריה עד סיפא:

ט הרע"ב ד"ה ונסתאב וכו' נ"ל שאף על פי שבתורה נקרא הבעל מום טמא מכל מקום התנא שנה בלשון תרגום כדי להבדיל בין טומאת מום לטומאה ממש:

תי"ט ד"ה ר' וכו' שוים וכו' נ"ל דר"ל שמספר שנים נקרא גדול לגבי א':

ע"ש דקתני וכו' איל זה עולה ונסתאב יביא מדמיו כבש כו':

ע"ש ש"מ ש"ס וכו' פירש"י אלמא בכבש אסר נמי רבי להביא בדמיו איל דהוי קטן והביא גדול דומיא דשור זה ונסתאב דלא יביא בדמיו ב' ע"כ וסברא הוא דר' אוסר ברישא שיותר שינוי הוא שנים במקום אחד ממה שהוא איל במקום כבש וצ"ל דרישא איצטריך משום רבנן וסיפא משום רבי ודוק:

ד"ה איל וכו' יצא וכו' והא דלא תני הכי במתניתין משום רבי דאפילו במין אחד אוסר:

י הרע"ב ד"ה בית כו' סדר וכו' כתבו תוס' דאע"ג דלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה שהרי לא היה יודע סדר עבודה מ"מ היה ממלא מקומם ביראת חטא:

תי"ט ד''ה בבית וכו' ונראה וכו' וצ"ל דהוה ס"ל לחוניו כר"מ פ"ד דזבחים