קול הרמ"ז קדשים יד

הגמלים על המים והרלב"ג ואחרים פי' שהם הדדים:

ח המנורה נראה שיסוד ק"ו זה הוא בע"ש בגמרא ויקחו אליך ולא לי באופן שגם המנורה היה לצורך האדם ועכשיו א"ש הק"ו דאלת"ה נפרוך מה למנורה שהיא לכבוד גבוה:

ולא זך תניא יכול יהיה זך כתית פסול למנחות ת"ל ועשרון סולת בלול בשמן כתית א"כ מה ת"ל למאור אלא מפני החשבון מאי חשבון התורה חסה על ממונם של ישראל ופירש רש"י לפי שהמנחות מרובות הן וצריכות שמן הרבה ואילו היה צריך לחוש במנחות נמי (אחר) זך וכתית כמו למנורה היו מפסידין שהיו לוקחים אותו ביוקר ע"כ ומדברי הברייתא נבין עוד רבותא במתניתין דלא סימא שיהא הכתית פסול למנחות כדאמר יכול כו':

הרע"ב ד"ה שיק כו' ומראשון כו' וה"ה אם יש לו מראשון שבראשון ומראשון שבשני יביא מראשון שבראשון ומש"ה התחיל התנא ואמר ראשון שבראשון אין למעלה ממנו וכלומר אינו כאחרים דשוין ויש לו להביא ממי שירצה מהם לא כן בראשון:

ו ומנין נראה ששינה בכאן ממ"ש בשמן שלא אמר שם מנין משום דידוע הוא שסקופה היתה אלפא לשמן שלכן היו יושביה חכמים אבל ביין (לא) נודע ממקומו בעיקרו א"נ משום דאמרינן בפרק אלו עוברין שיין של יהודה לא היה מחמיץ מפני שהיו מביאים משם הנסכים לכן אמר מנין כלומר לא תחשוב שכל יהודה שוה ולפ"ז נראה שאלו המקומות הם ב הודה:

[הג"ה] נ"ל שתירוץ הב' מקול הרמ"ז חיבה יתירה נודעת לו מאות וי"ו ממלת ומנין דלתירוץ הא' שזהו תחלת השאלה הול"ל מנין אבל לתירוץ הב' כאילו הקדים ואמר סתם מיהודה היו מביאים נסכים לשון נופל ומנין בוי"ו מוסיף על ענין ראשון וכאילו אמר למה סתם דבריך מלומר מאיזה מקום היו מביאין וק"ל:

הדליות מהרמב"ם נראה דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד כשר:

הרע"ב ד"ה אליוסטין כו' שתלו וכו' תוס' דחו פי' זה ופי' שעודם הענבים במחובר מתבשלים יותר מדאי ונמתקין:

ד''ה לא וכו' תירוש וכו' גם זה דחו תוס' דאמרינן בגמרא יין מגתן לא יביא ואם הביא כשר וכאן אמור פסול:

ז הגיד הערוך בערך גר גורס גיר בר' ופי' שהוא סלון הנצוק אם נתחלף ביין וזרק את גיר של שמרים הקיש בקנה על החנית שירגיש המוציא היין ויסתום החבית:

תמימים אין זה פסוק אחד אלא תמימים יהיו לכם סוף פסוק ושאחריו מתחיל ומנחתם אבל קשה דאמאי מייתי האי קרא כיון דאיהו לא הזכיר אלא היין ונראה לי שאחד מפסולי מנחה הוא אם יש בה קמח כדתנן לעיל אם העלה אבק פסול וסבר רבי יוסי דכשם שבמנחה צריך שיהיה נקיה בלי קמח כן בנסכים אם יהיה בו קמחים פסול אבל חכמים לא דרשי ליה אלא לפסולי יין הנז"ל מתוק וכו':

הרע"ב ד"ה זרק הגיד וכולי בגמרא תנא זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה ע"כ ולפי' הרמב"ם שם גזבר מיותר שהרי זרק אגזבר קאי:

ד"ה ריב"י וכו' וכשם וכו' והא דלא תנינהו במתניתין משום דלא תני אלא הדברים שיש בהם פסולים לכתחלה דתנן בהו אין מביאין וכו' ויש ג"כ דאפי' דיעבד פסולים וגם יש מכת מרדות במקדישם משא"כ בקרבנות שלא יש בהם שום מה שאסורים לכתחלה:

פ"ט מ"א תי"ט ד"ה רמ"א כו' ואיפכא כו' ול"נ דמדה גדושה אתיא מגזרת הכתוב דהסברא היא שתהיה מתוקה ובדרך הארץ ולכן גבי שאר מנחות דכתיב בהו עשרון עשרון אמרינן דבאות בגדושה אבל בחביתי כהן גדול דכתיב בהו עשירית האיפה ניחא למימר דתיתי כמנהגו של עולם ועוד דהוי דומיא דאיפה שהיא מחוקה:

ע''ש תוס' כו' וגם רש"י כתב כן בברייתא:

ע"ש שבאמצע כו' ופירש"י שאותו נקוד שעליו אתי למעט דכל נקודה אתי למעוטי ע"כ וכ"כ פ"ט דפסחים משנה ב' גבי רחוקה דנקוד על ה' ופירש דמשמע פמיוה להאי תיבה מקרא ע"כ אבל בכאן נאמר דכיון דנקוד בחצי התיבה משמע דרומז לחצות העשרונות אחד לאחד והאי דננקד דוקא עשרון די"ט דחג ולא דפסח ושבועות דקדמי ליה ובתרוייהו כתיב נמי עשרון עשרון משום דבי"ט דחג היו י"ד כבשים ואפ"ה רמזה תורה שלא יקח מדה אחד לכל הי"ד כגון איפה לד' עשרונות ואע"פ דטריחא מלתא וכ"ש בדזוטר טרחא:

ב שנתות לא היו שם ד' מדות אלא הין בלבד ושנתות סימנין היו בו רש"י:

מה נראה דקים להו דהוקש הלח ליבש וכי היכי דביבש היה מודדים עשרונות כנז"ל ה"נ בלח דאלת"ה נימא דהין משמש לב' פרים:

הרע"ב ד"ה למנחת כו' ושמן כולי שכן כתוב בפ' נסכים רביעית ההין לעשרון:

תי"ט סד"ה וכי כו' הכי אמרינן בפ"ק דכריתות ופרש"י אלפס כל י"ב לוגין קיימי לעתיד:

ד''ה אלא כו' מדידות ש"ס כו' ושרש"י אבל אפשר לעשות כולן ככלי אחד ע"כ פי' דשנתות היו בהין:

ע"ש אר"א ד' כולי ויש לדקדק ולמה צריך כ"כ די ב' מדות ההין בג' שנתות והלוג בב' שנתות אחד לחצי לוג ואחד לרביעית לוג ושמא מתוך שהיא מדה קטנה לא יוכלו להראות השנתות כמו בהין שהוא גדול ועי"ל שבשלמא בשל ההין מצאנו בתורה חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין ולכך סובר ר"א שהוא מוכרח לעשות אלו החילוקים בהין עצמו אבל בלוג לא יש בתורה חצי לוג ולא רביעית לוג:

ג משמש אע"ג דגם לחביתי כ"ג סדרי רבנן דלוג ומחצה היה מודד בחצי לוג פי' לוג ומחצה מ"מ לא חשיב אלא מאי דהיה דוקא בחצי לוג לחוד:

ובלוג לא תני לוג מה משמש דקרא הוא במצורע ולוג אחד שמן אלא לאשמועינן מאי דלא ידעינן שבלוג מודד לכל המנחות כו':

של ס' דעד ס' נבללים בכלי אחד כדלקמן פי"ב משנה ד' הרע"ב ד"ה רביעית כו' ושחט כו' בסוטה פרק היה מביא מייתי ליה מקרא דוטבל אותם בדם הצפור השחוטה וכמו הכא מים שדם הצפור ניכר בהם ופסוק שהביא הר"ב כאן מזכירו שם לומר שמערב יחד המים והדם אבל אין משם הוכחה לשיראה הדם ויוכר במים:

ד"ה רביעית כו' כלי שרת כו' אמרינן בגמרא דרבי הוה קשיא ליה רביעית למה נמשחה בשמן המשחה וא"ל רבי חייא לחלות כ"ג כדכתב הר"ב וקרי רבי על רבי חייא מארץ מרחק איש עצתו שבא מבבל ולמדו דבר זה והשתא ניחא אמאי לא תנן במתניתין ענין זה דחלות כ"ג משום דרבי לא היה יודע כשחבר המשניות:

ד"ה חצי כולי מפני כולי גם בזה נתקשה רבי ור"ש ברבי הודיעו התי"ט:

תי"ט סד"ה חצי כר ונלע"ד לומר דמ"ש בגמרא שנמשח חצי הלוג היא דוקא בזמן משה כי משם ואילך עבודתם מהלכתם וא"כ סברא הוא שכל הכלים המשמשים בפנים נעשתו בימי משה דכתיב וקדשת וגומר ואת המנורה ואת כליה ולמה ישתנה בחצי לוג מן המחתות והמלקחיים ועיין בהרמב"ם פ"א מה' כלי המקדש:

סד"ה אפילו כו' ומשו"ה מייתי תנא הפסוק לומר דאע"ג דפסוק זה כבר למד שלא יפחות מדבר הטעון לוג מ"מ גם ממנו נלמוד ממילא תרתי פי' דכל מנסה אפילו היותר גדולה לא תטעון אלא לוג אחד ומינה נלמוד שיש שיעור ליותר קטנה והיינו עשרון דאלת"ה אלא דאין שיעור לקטנה א"כ מה לי קטנה מה לי גדולה והשתא א"ש נמי דלא נוכל להקשות לראב"י דהאי קרא במצורע כתיב דהא אפילו רבנן מוקי ליה לדעלמא ועי"ל דראב"י הכי יליף תרתי ועשרון סולת למנחה דכל מנחה טעונה עשרון דאי הוה סגי בפחות לא היה מביא הפני עשרון:

ד אלים פירוש אע"פ דנסכי פרים מרובים משל אילים ונסכי כבשים הם דמוספים שיש ז' כבשים ולפי מאי דכתב התי"ט דמיירינן ביין ודוק בהוקטר שמנן וסלחן או נתערבו ואמרינן בגמרא דגזרה דלמא אתי למערבי שמנן וסלתן אי לא תני האי בבא דכבשים בכבשים הו"א דלא גזרינן בהו משום דשוין קמ"ל דאף בהא גזרינן:

תי"ט ד"ה מערבין כו' ואיכא כו' לא ידעתי מה מקום לדיוקו זה דהא בגמרא מקשים מדכתיב והקטירו מוכח דאי לאו קרא מסברא הו"א דמותר לערב דאלת"ה למה לי קרא:

ד''ה לא כו' ומבואר הדבר כו' אבל עדיין יש לדעת למה נפרט הסולת ג' עשרונים לפר כו' וגם נזכור היין בפירוש והיין כנסכו והשמן לא בא אלא בדסתם מלת ונסכיהם י"ל שכיון שהוא נבלע בסולת ולא נראה לכן לא נזכר בפירוש:

ה לתוכה כתב הרמב"ם וז"ל וענין גודשה לתוכה שנותנין לתוך אותו עשרון בחזקה כשהוא מחזיק כשיעור שמחזיק העשרון האחר כשהוא גדוש ע"כ. בירוציהן ז"ל הרמב"ם פ"ב מהלכות מע"ק מה היו עושין בירוצין אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו ואם לא יפסלו בלינה ואם לא מקיצין בהן המזבח ע"כ:

נעקר ה"ג בגמרא ופירש"י ז"ל אלא שהלח נעקר שהבירוצין נכנסו בכלי ונתקדשו בו ובירוצין של יבש אינו נעקר מתוכו של כלי שלא נכנס בתוך הכלי ולא נתקדשו בו לפיכך הן חול ע"כ וגם הרמב"ם פירש כן וז"ל שבשעה שמודדים דבר הניגר יפוץ ויוצא מן המדה מה שכבר היה בתוכה ונתקדש ואף ע"ג דבפירושו כתוב נעכר בכ' ודאי ט"ס הוא וצ"ל נעקר וזה לפי פירושו וכן משמע מל' הגמרא דאמרינן וכי נעקר מאי הוי גברא למאי דצריך קא מכוין כו' ובודאי דאי גרסינן נמכר שר"ל מתערב ונבלל כדכתב הר"ב לא א"ש לישנא דגמרא דאין הקושיא על הערבוביא אלא על מה שיוצא ממנו והיינו נעקר:

תי"ט ד"ה כל כו' היא כו' לפ"ז הויא לה מחלוקת ואח"כ סתם ונראה דהלכה