קול הרמ"ז קדשים יב

שמפרש להורם מלשון תרומה וכדתנן המורם מהם ותנא דידן קמ"ל דהורם לשון רוממות דהיינו מעלה ובהכי דייק קרא דנקט לשון יחיד משום דקאי לחזה בלבד שבו נעשית התנופה ולא בשוק ואי כת"א הול"ל הונפו והורמו:

הרע"ב ד''ה בישראל כו' בש"ס כולי לתוס' ה"ג בגמרא א"ר יהודה ה"ק אחד אנשים ואחד נשים ואחד נכרים קרבנן טעון תנופה ותנופה עצמה בישראל אבל לא בידי נשים ולא בידי נכרים ע"כ ובהכי דייק לישנא דאחרים לאתויי נכרים ואע"ג דבמתניתין לא תני נכרים כיון דתני נשים ה"ה נכרים דמפסוק א' אימעוט בני ישראל מניפין אבל לא נשים ולא נכרים ובזה ניחא מאי דאמר רב יהודה ה"ק ולא מחסר מתניתין:

תי"ט ד"ה על כולי על ממש כולי ואפ"ה תני על בלישנא דקרא משום דאיכא פלוגתא דתנאי ותנא לא מיירי בפלוגתא:

ז טעונים פי' הר"ב טעונים בין שלשתן כו' וק"ל למה לו לומר מה שטעונים בכללן הול"ל עד שצריכין כל אחד בפרטותו ונראה במ"ש בגמרא שיש קיו גמור שמן הדין היה שבכל אחד ואחד תהיינה כל הג' מצות כגון בשלמי יחיד תהיה תנופה חיים ק"ו משלמי צבור אלא דמיעטו הכתוב דכתיב והניף הכהן אותם אותם למעוטי זבחי יחיד וכן יש ק"ו לשיטטנו שלמי צבור סמיכה אלא דגמירי ב' סמיכות בלבד בצבור וכן יש ק"ו לשיטעון אשם מצורע תנופה שחוט אלא דכתיב אותו וכדכתב הר"ב ומש"ה תנן טעונים ג' מצות כלומר מן הדין היה כך אלא שיש גילוי דלא יטענו אלא ב' כל אחד ואחד:

ח רוחשים שהכלי עמוק והיה כל השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה נד השמן בתוכה:

מחבת צפה דכתיב ועל מחבת ש"ס פירש"י משמע עליה ולא בתוכה דאין לה תוך:

הרע"ב ד"ה ומעשים כו' ז"ל רש"י בחומש פרשת ויקרא כל דבר רך ע"י משקה נראה כרוחש ומתנענע:

ט רבי יהודה בברייתא תני דכתיב תנור תנור ב"פ (וכתב רש"י אחד בויקרא ואחד בצו) להכשיר מעשה כופח וז"ש הר"ב דכופח מין תנור:

פ"ו מ"א מנחת העומר נראה דהו"ל להקדים מנחת העומר לשל נכרים ונשים משום דמנחת העומר סמוכה לה' מנחות בפ' ויקרא דתרווייהו כתיב ואם תקריב מנחת ביכורים שהוא העומר ושל נכרים ונשים נכתבו בפרשת אמור כדררשינן בפסוק איש איש מבית ישראל אשר יקריב גומר וי"ל דסמוך הני תרי לחמש משום דאתו ממין דידהו משא"כ בעומר שהיה שעורים ואפשר דמפני זה כתב הר"ב בכאן מנחת נכרים ומנחת נשים שהתנדבו אחד מאלו ולא פי' כן לעיל לא במשנה ג' ולא במשנה ה' ודו"ק:

ב תי"ט ד"ה בזה כו' תימא כו' תמיהה זו לא מסתברא:

ד"ה בזה כו' וסתמא כולי וכ"כ ג"כ בעל בה"ז אבל לא נהירא משום דבמ"ש הגמרא לאתויי שתי הלחם יש כמה פירושים ואחד מהם לאתויי שתי הלחם שהובאו וגם הכבשים ונאבדו שיש בו מחלוקת אם יאכלו או ישרפו ומתניתין סברה דיאכלו וזה ודאי דלא כר"ע דאיהו ס"ל שאפילו לא הובאו יכולים לבא בלי כבשים ועוד יש פירוש אחר ע"ע והיינו משום דגמרא רוצה לפרש אליבא דכ"ע וא"כ אין מכאן הוכחה דהאי סתמא כר"ע ולפסוק כסברתו נגד רבים דמשנה ג' פ"ד דאדרבה שם הוספתי טעם גדול מת"כ לפסוק דלא כר"ע:

ומתן האי דאיחר את הקודם משום דמתן שמן הוא מאוחר בתורה דפסוק סולת בשמן תעשה הוא אחר ויצק עליה שמן ואחר בלולות בשמן דוק ותשכח והא דמקדים יציקה לבלילה שהיא ראשונה י"ל מפני שדוקא ביציקה יש קדימת מעלה לאלו המנחות על של מאפה שאין בה יציקה כלל ודוק בכאן דמיירי בהלכות המנחות מדייק באיחור מתן שמן לרמוז לפסוקים שמהם למדים אלו הדינים שכך הוא סדר הפסוקים אבל לקמן פ"י משנה ד' נקט להו כפי סדר עשייתן ממש ומה שהקדים שם יצק לבלל נראה שכך היתה עשייתו כדכתב הר"ב שם ד"ה יצק ובלל:

ושאר ואין הלכה כך אלא שמושח וחוזר ומושח עד שיכלה כל השמן וכך פסק הרמב"ם פי"ג דמעשה הקרבנות ועמ"ש בזה ספ"י דזבחים:

ד לשנים פירש"י א' לב' וב' לד' וד' לח' וח' לי"ו עד שיהיו פתים כזתים פ"א וכולן פתים כזתים שיכול לפותתן עד שיהיו כזתים אבל פחות מכזית אינו יכול לפותתן ע"כ ומ"ש הר"ב דלאחר שעשה פתיתים כזתים כופל כל זית כו' הוא פירוש הרמב"ם ומסיים בה ואינו מבדיל כדי שלא יהיו פתיתין לפתיתין אבל בחיבור י"ג ממה"ק לא הזכיר פרטיות כפילה כל זית עד ד' אלא נראה דמפ' דכופל החלה עד ד' ומבדיל ואח"כ היה פותת כל אחד מהד' עד שיהיו כזתים ונראה דפי' וכולם קאי אארבעה חלקים שהבדיל:

תי"ט ד"ה רש"א כו' מנחת כו' זהו שרצה רש"י למעט מנחת חוטא של כהנים דלר"ש יש בה קמיצה ואין ספק שבכלל מנחת כהנים נכללת גם אותה שהיה כל כהן מביא ביום הכנסו לעבודה שהרמב"ם קוראה בשם מנחת חינוך:

ה שלש אע"ג דלפי סדר העשייה זה קודם לכל ונראה דהו"ל לתנא לאקדומי קודם כל דיני המנחות י"ל דכל הנהו יש להם שורש בתורה משא"כ בדין משנה זו:

בחטים כדי שישרו קליפתן [רש"י]:

בבצק היינו כדי שתהא פת עמלה כדאמרינן בכל שעה ל"ז א' ופירש"י עמילתה מעכבתה מלהחמיץ כדתנן כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה ולפ"ז מ"ש אין הלכה כרבי יוסי הוא במ"ש ולא בחיטים והיינו לפי גרסתו אבל למאן דגרס אף בבצק הלכה כמותו דאל"כ לא תהיה הפח עמלה:

הרע"ב ד"ה וחביתי כו' נאמר כי' הקשו תוס' דתרתי חוקות אלו כבר נדרשו ואיצטריכו לגופייהו וא"כ אין מקום לג"ש כיון דאין א' מהם מופנה י''א תירצו כלום ולעד"ן דיליף מדאשוינהו רחמנא דבחביתי כ"ג הו"מ למכתב המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה לחוק לה' כליל תקטר ומדכתב עולם ש"מ לאפנויי א"נ יאמר לחוק לו ודוק:

תי"ט סד"ה כל כו' עיין בגור אריה רבו של התי"ט שכתב כן ועוד הוסיף דאפילו ללשון אחר ל"ק הא דהרא"ם:

ו היה ר"ל כך היה מנהגו אבל אם לא הביאו כן לא פסל כדכתב הר"ב לקמיה ז ולקחת סלת פירש"י וכדכתב התי"ט שתהא סולת ברורה בשעת אפייתה ויש לדקדק מאי קמ"ל פשיטא שתהא סולת נקיה וכן כל המנחות ועוד נדייק למה מביא הפסוק ונראה דתניא בברייתא סלת ואפית אותה מלמד שלקחת סולת ומנין שאפילו חטים ת"ל ולקחת מ"מ וא"כ מדרשא זו מוכח דאין חובה לקצבת הנפות כיון דהתורה לא הקפידה שיקח כמו שירצה ואדרבה משמע דיותר נכון ליקח סולת וא"כ אין חובה לשיעור הנפות ומש"ה הביא הפסוק ללמד שמכח הלימוד שאמרנו בו נפקא ליה דלא היה לה קצבה:

תי"ט ד"ה בי"ג מסיים כו' היינו אליבא דר"ש בן אלעזר אבל ת"ק לא א"ל שהיו זו למעלה מזו אלא ב' נפות היו במקדש אחד דקה ואחד גסה ונותן תחלה בדקה וקולטת (הסובין) והסולת ומשלכת הקמח ואחר כך בגסה וקולטת הסובין ומשלכת וחוזר לגסה כו' עד שיהיו י"ג פעמים ואל תקשה שכיון שעברו דרך ב' הנפות ד"פ יהיה די שאינו מוכרח מפני שבין הסובין ובין קרשי פסולת אינן במצב א' בנפות דיש מהם שעומדים בחודם למטה ונוחים ליפול ויש שעומדים ברחבם ולא יפלו ודוק ומ"מ הר"ב כתב כהרשב"א משום דמתני' תני י"ג נפוח וכהרשב"א משמע דלת"ק הול"ל י"ג הנפוח:

פ"ז מ''א התודה כתב רש"י שכל מה ששנינו ע"כ היה במדה מדברית:

חלות נראה דאשמועינן שתהיינה החלות שוות כדי שכשיטול אחד מכל מין לא תפחת זו מזו וכדתנן לקמן שיהיו כל הקרבנות שווין:

הרע"ב ד"ה התודה כו' יותר כו' משום דלא מצינו יותר משתות ביחזקאל כדכתב התי"ט:

ד''ה שתי כו' שש סאין כו' כתבו תוספות דכשם שהוסיפו על הסאה כך הוסיפו על האיפה ע"כ ומש"ה הוצרך התנא לומר שאפ"ה לגבי תודה לא היו אלא ב' איפות מדבריות כו' ולא איפות ירושלמית דא"כ יהיו יותר מעשרים עשרון והקשו התוספות וז"ל וא"ת כי אמר רחמנא עשרון ניזול בתר השתא כדאמרינן גבי ה' (סלעים) של (בן) בפרק יש בכור דהוסיפו עלייהו וי"ל דשאני התם דגלי קרא כדדרשינן מדכתיב יהיה ע"כ פי' דכתיב עשרים גרה יהיה השקל ור"ל יהיה לו הויה אחרת:

ד''ה רבוכה כו' רותחין כו' וכן הוא התרגום ירושלמי מרותתא תעיל יתה ויונתן תרגם מטגנא ולעד"ן להביא ראיה לפי' הר"ב דכתיב סולת מרובכת חלות בלולות בשמן ולרש"י והרמב"ם היל"ל מרובכת בשמן ולר"ב ניחא דחלה מורבכת רתוחה במים ואח"כ בלולות בשמן:

תי"ט ד"ה חמש וכו' עשרים וכו' ומה שחילק הכתוב המנה לג' חלקים פרש"י ביחזקאל שצוה לעשות ג' משקלים האחד שלישית מנה של קדש שהוא עשרים שקלים והב' מחצית מנה של חול שהוא כ"ה ובשלשה רביעית מנה של קדש שהוא ט"ו:

ד''ה רבוכה וכו' חלוטה (וכו') רש"י לא הזכיר שם מים אלא חלוטה ברותחים כל צרכה ובמכילתיה פי' חלוטה בשמן:

ב ומכלן לא תני ומהם אלא ומכלן לרמוז למאן דתניא בברייתא שצריכין להיות יחד בכלי אחד והיינו ומכולן ולא ידעתי למה פי' הר"ב על מכולן מד' מינים שבתודה ולא ג"כ מב' מינים שבנזיר וכמ"ש הרמב"ם בהדיא מכל מין שבתודה והנזיר וכ"כ בפ"ח מהל' נזירות ובהכי א"ש דתנן ומכלן בתר נזירות ולפי' הר"ב אמאי לא תנייה גבי תודה ואין לומר דקרא קשיתי' לר"ב דאיירי בתודה דהא במלת שלמיו אתרבי נזיר כדלעיל אחר כתבי כל זה מצאתי שבגמרא יש משנה בפני עצמה שמתחלת אחר משנה א' מכולן היה נוטל וכו' עד הסוף ואח"כ הוקבעה משנת